Kalonymus Kalman Shapira קלונימוס קלמיש שפירא

(1889 - 1943 CE) (1889 - 1943 לספירה)

Rebbe of the Warsaw Ghetto, also known as the Piaseczner Rebbe. He was born in Grodzhisk, Poland to his father, Rabbi Elimelech of Grodzhisk and named after his maternal great-grandfather, Rabbi Kalonymus Kalman Epstein, renowned Chassidic leader and author of Maor VaShemesh. He was orphaned at age three by the death of his father, and in 1905 he married Rachel Chaya Miriam, daughter of his nephew, Rabbi Yerachmiel Moshe of Kozhnitz. They had a son and a daughter, both of whom perished in the Holocaust. In 1909 he was appointed rabbi of Piaseczno, near Warsaw, and he established the yeshiva Da'at Moshe in 1923, which became one of the largest Chassidic yeshivot in Warsaw between the wars. He was deeply focused on the education of children and young men, and authored several important educational works: Chovat HaTalmidim (The Students' Obligation) - a collection of essays providing spiritual guidance for youth, Hachsharat HaAvreichim (Preparation of Young Men) - for young married men, and Mevo haShearim - intended to be the introduction to Chovat HaAvreichim, the last published book in the series of education, but only Mevo HaShearim survived from this manuscript. Also published are Tzav V'Ziruz - Rabbi Shapira's personal diary, Bnei Machshava Tova - a guide to attaining spirituality despite adversity and physical needs, which is based on manuscripts recovered from the rubble in the Warsaw ghetto, Derech HaMelech (The Way of the King) - Torah discourses given on the Sabbath and festivals in the years 1889–1943, and Esh Kodesh (Holy Fire) - his inspirational speeches given during the Holocaust period. After the Warsaw Ghetto Uprising was crushed in 1943, Rabbi Shapira was taken to the Trawniki work camp near Lublin, where he was among the victims of the mass shooting carried out on November 3, 1943. רבי קלונימוס קלמיש שפירא, הנודע כהאדמו"ר מפיאסצנה, היה האדמו"ר האחרון בגטו ורשה. הוא פעל בפולין בין שתי מלחמות העולם. נולד בשנת 1889 בגרודזיסק שבפולין, לרבי אלימלך שפירא מגרודזיסק, מצאצאי המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. נקרא "קלונימוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו (בעל המאור ושמש). התייתם מאביו בגיל 3 וגדל אצל סבו, רבי חיים שמואל מחנצ'ין ובהמשך אצל חמיו ואחיינו, רבי ירחמיאל משה הופשטיין האדמו"ר מקוז'ניץ, בן אחותו (למחצה) הגדולה, שרה דבורה, וצאצא מצד אביו למגיד מקוז'ניץ. בשנת 1905, נישא לחיה רחל הופשטיין, בתו של רבי ירחמיאל משה. בשנת 1909 (בגיל 20) נפטר חמיו והוא החל לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, עיירה קטנה מדרום לוורשה, כשמצטרפים אליו מחסידי אביו וחותנו. לאחר מספר שנים, בשנת 1913, הוכתר גם לכהן ברבנות פיאסצנה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, לנוכח המשבר הגדול ביהדות החרדית, כשרבים מבני הנוער נמשכו אחרי תנועות לאומיות ועזבו את הדת, הוא החליט להירתם לנושא חינוך הנוער ובשנת 1923 (בגיל 34) ייסד את ישיבת דעת משה (על שם חמיו) בוורשה, ושימש בה כראש ישיבה ובמקביל המשיך לכהן באדמו"רות בפיאסצנה, בה ביקר בעיקר בימות הקיץ ובימים הנוראים. רבי קלונימוס התמקד במיוחד בחינוך בני הנוער, ובספריו הוא פיתח שיטת חינוך בראי החסידות, שבה הוא מנסה להנחיל בין היתר, את עבודת החסידות, המורכבת מחשיבה ורגשות עמוקים. חיבוריו הם: "חובת התלמידים" הכולל הדרכה בלימוד ועבודת ה', מיועד בעיקר לתלמידים צעירים, "הכשרת האברכים" - הוא המשך ישיר להספר "חובת התלמידים" הכולל הדרכה בלימוד וחסידות לאברכים נשואים, "מבוא השערים" הוא הקדמה לספרו האבוד "חובת האברכים", "בני מחשבה טובה" הוא ספר לאלו שסיימו את ספריו הקודמים וכולל הדרכת חבורת אנשים השואפים להתעלות בעבודת ה, "צו וזירוז" - הוא לקט של הגיגים קצרים שרשם ביומנו האישית, "דרך המלך" - בו נקבצו דרשותיו בין שתי המלחמות, ו"אש קודש" - דרשות חיזוק שבועיות שנתן האדמו"ר במשך ימי השואה.לאחר מרד גטו ורשה באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בנובמבר 1943, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר" (Erntefest) שערך האס אס.

Map מפה