(א) אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃ (ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃ (ג) וַיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃ (ד) אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי׃ (ה) בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר׃
אברבנאל הקדמה לספר דברים
שאלתי ובקשתי אם משנה התורה אשר שם משה לפני בני ישראל רצוני לומר ספר אלה הדברים היה מאת השם מן השמים והדברים אשר בו משה אמרם מפי הגבורה כיתר דברי התורה ...או אם ספר משנה התורה הזה אמרו משה מעצמו חברו ואמרו כמבאר מה שהבין מהכוונה האלהית בבאור המצוות
והאומר אין תורה מן השמים וכו': תנו רבנן (במדבר טו, לא) כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים ד"א כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה...תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזרה שוה זו זה הוא כי דבר ה' בזה
§ The mishna teaches that those who have no share in the World-to-Come include: And one who says: The Torah did not originate from Heaven. The Sages taught in a baraita that with regard to the verse: “Because he has despised the word of the Lord and has breached His commandment; that soul shall be excised; his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31), this is a reference to one who says: The Torah did not originate from Heaven...“Because he has despised the word of the Lord”; this is a reference to one who says the Torah did not originate from Heaven. And even if one says the entire Torah originated from Heaven except for this verse, i.e., any one verse, claiming that the Holy One, Blessed be He, did not say it but Moses himself said it on his own, this is included in the category of: “Because he has despised the word of the Lord.”
Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own
רמב״ן על התורה, דברים א׃א
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ...והנה הזכיר בכאן שני דברים אמר שדבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם וזה רמז אל המצות שיאמר להם בספר הזה שלא נזכרו עד הנה בתורה ואמר שהם ככל אשר צוה אותו השם לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה" ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקב"ה ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים וטעם "הואיל משה" שרצה לבאר להם את התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה
אברבנאל על התורה, דברים א׃א
אלה הדברי' אשר דבר משה אין ראוי שנפרשהו על המצות. כי אלה לא יקראו דברי משה. כי הם דברי הקב"ה. כאמרו את הדברי' האלה דבר ה' אל כל קהלכם אבל הדברים אשר דבר משה הם הספורי' והתוכחות הטענות אשר עשה מעצמו הקדמה לביאור המצות. כי משה מעצמו דבר אותם וראתה החכמה האלהית יתברך לצוות שיכתבו על ספר כשאר חלקי התורה...אמנם בביאור המצות. כבר יפול בו ספק ג"כ איננו מועט. והוא שיראה שמשה רבינו ע"ה בזה הספר הזהיר על מצות מחודשות לא נאמרו עדיין אל ישראל. וזה ממה שיסבב מיעוט האמנה וחסרון בדבריו חלילה לחשוב שהוא יחדשם מעצמו אחרי שלא נאמרו במה שעבר עם שאר המצות שנתן הקב"ה לעמו. כי איך נאמר שקבל משה המצות ההן בסיני. ושתק ולא אמרם ... הנה ראתה עוד להעיר על החשד אשר יפול בענין המצות. שיחשוב חושב שהם מחודשות כאן. ולזה אמר שלא יחשבו שבזה הספר באו מצות מחודשות כי כל המצות פרטיהן ודקדוקיהן נאמרו מסיני. כמו שבא בקבלתן ז"ל וכמו שהוא קבלן. כי אין ספק שאמרן לבני ישראל. כי לא יעלים קצתם ויזכור קצתם אחרי שכלם נאמרו אליו. אבל לפי שבאו שמה קצת המצות ההן בקוצר רב וברמיזות...ואמר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בכ"ף הדמיון. ולא אמר כל אשר צוה להעיר שכל המצות דבר אליהם. עם היות שנשארו דקדוקים ופרטים לא נתבארו אליהם והם אשר הוצרך עתה לבאר
אברבנאל הקדמה לספר דברים
...שכל ספר משנה התורה הזה עם היות שמרע״ה אמרה כשדבר לישראל הנה היתה כתיבתה מפי הגבורה ולא היתה כתיבתה ממשה עצמו...והאומר שפסוק אחד מאלה משה אמרו מעצמו רוצה לומר בכתיבת התורה שהוא כתבו מבלי שיאמרהו הש״י אליו הוא בכלל כי דבר ה׳ בזה
Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1
The eighth principle: That the Torah is from Heaven and that is that we believe that this Torah that is given to us through Moshe, our teacher - peace be upon him - is completely from the mouth of the Almighty; which is to say that it all came to him from God, may He be blessed, in a manner that is metaphorically called speech. And no one knows how it came to him except Moshe himself, peace be upon him - since it came to him. And [we believe] that he was like a scribe who is dictated to and writes down all of the events, the stories and the commandments. And therefore [Moshe] is called the engraver. And there is no difference between "And the sons of Cham were Kush and Mitsrayim" (Genesis 10:6), "and his wife's name was" Meheitabel" (Genesis 36:39), "And Timnah was his concubine" (Genesis 36:12) [ on the one hand] and "I am the Lord, your God" (Exodus 20:2) and "Hear Israel" (Deuteronomy 6:4) [on the other]; since they are all from the mouth of the Almighty and it is all the Torah of God - complete, pure and holy truth. And anyone who says, "These type of verses or stories were written by Moshe on his own," is for our sages and prophets a heretic
Rambam on Mishnah Sanhedrin 10:1
The seventh principle: The prophecy of Moshe, our teacher - peace be upon him - and that is that we believe that he was the father of all the prophets that were before him and that arose after him, [meaning] that all are below him in [loftiness] and that he is the chosen one from the entire human species. [This is so] since he grasped more of His knowledge than any man who lived and more than any man who will live, and he arrived at an elevation above man - until he reached the level of angels and was included in the domain of the angels. No barrier remained that he did not pierce and go through and no physical impediment impeded him and no defect - whether large or small - was a part of him. And the illusory and physical powers and their perceptions disappeared from him and the power of arousal and desire were separated from him and he remained only intellect. And about this matter, it is stated about him that he would speak with God, may He be blessed, without an angelic intermediary. My desire was to elucidate this amazing matter and to open the lock from the verses of the Torah and to explain the meaning of "Mouth to mouth" (Numbers 12:8) and the entire verse besides [this phrase] about this matter. However, I saw that these matters would require very many proofs and that we would have needed many propositions and introductions and parables, and that we first elucidate the existence of angels and the difference in their level from the Creator, God - may He be blessed - and that we elucidate the [nature of the] soul and all of its powers. And the circle would be so wide to the point that we would speak about the forms that the prophets spoke about, that are fitting for the Creator and for the angels. And we would enter into this with a full posture and in its context. And a hundred pages would not suffice just for this matter...
(יג) וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעָבְד֔וֹ בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (יד) וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃ (טו) וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃
((13) If, then, you obey the commandments that I enjoin upon you this day, loving the LORD your God and serving Him with all your heart and soul, (14) I will grant the rain for your land in season, the early rain and the late. You shall gather in your new grain and wine and oil— (15) I will also provide grass in the fields for your cattle—and thus you shall eat your fill.
והיה הולך וגדול בזאת המדרגה כל עת עד שעלה בידו וזכה אליה קודם סלוקו מן העולם. בשלימות היותר אפשרי בכח האדם לזכות בעודו בזה העולם. כמו שמצינו במשנה תורה בפ' והיה אם שמוע שתחלה אמר לאהבה את ה' אלהיכם וכו'. ותיכף לו בפסוק שאחריו אמר בלשון מדבר בעדו ונתתי מטר ארצכם כו' שהוא הנותן והפועל. כי התבטל בעיני עצמו ממציאות כלל ורק השכינה לבד המדברת לכן אמר ונתתי. וז''ש ז''ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. וכמש''ה פה אל פה אדבר בו ולא כ' אליו אלא בו בתוכו ממש
He [Moshe] continuously grew in stature until he achieved this level which he merited just before his removal from this world, the ultimate level of perfection that is possible for man to merit while he is still in this world. As we find in the second paragraph of the Shema which starts with "to love the Lord your God," and then immediately switches in the next verse to the first person "and I will provide rain for your land" indicating that he [Moshe] is the provider and the one performning as he had become entirely nullified from his own perspective and it was the Shechina alone which spoke, therefore he saud, "I will provide." This is as Chazal say: "The Shechina speaks from Moshe's throat" as in "mouth to mouth I speak within him," it does not write "to" him but "within" him - literally from within him
ספר פרי צדיק לראש חדש שבט - אות ו
והיינו ספר אלה הדברים שאמר בראש חדש שבט שבו שורש כל התורה שבעל פה כאמור....שהתורה שבעל פה של משה רבינו ע״ה גבוה יותר מכל תורה שבעל פה והוא ההלכה למשה מסיני שהמציא משה רבינו מפלפולו ונתן מתנה לישראל הלכתא בלא טעמא. והטעמים והפלפול לא נגלה לשום חכם רק מה שמכוון ברוח הקודש
הרב צדוק מלובליןֽ מחשבת חרוץֽ עמ׳ קל״ט
ועיקר יסוד תורה שבע״ף התחיל אז מאנשי כנסת הגדולה...ובאותו דור היו אחרוני הנביאים...כי באותו דור נסתם חזון...ואע״פּ שהוא העלם הוא התגלות יותר...וכפי תוקף ההעלם כן הוא תוקף ההתגלות
העמק דבר דברים ד׃א
שמע אל החקים ואל המשפטים. כבר ביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ ע״פ ברייתא בספרי ותלמוד בבלי וירושלמי. דזה הלשון משמעו חקים אלו המדרשות י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן ונחקקת בכל תיבה ואות. ומשפטים אלו הדינים שנחקר עי״ז. ומוציאם הלכות חדשות. והוא כח התלמוד שבכל דור. ואמר משה אשר אנכי מלמד אתכם לעשות. אין הפי׳ לעשות המצוה. שהרי אינו מענין הפ׳ וגם לא שייך ע״ז לומר מלמד אלא מצוה. אלא קאי על החקים והמשפטים ומשמעו להעמיד המקרא על דקדוקיו כמש״כ בספר ויקרא ט׳ ו׳. ולהלן ל״ב מ״ו. וכ״פ מתפרש עשיה על חידוש הלכה ע״פ חקירת התלמוד מדרשי דקראי כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. ומשה רבינו לימד לישראל במה שהראה כמה חקים ומשפטים אשר העלה בפלפולו. ומזה ישכילו גם המה לעשות כן בכל דור. ונמצא משמעות לעשות על החקים כפי׳ הראשון להעמיד המקרא על מכונו. ועל המשפטים כפי׳ השני להעמיד ההלכה על עיקרה
וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב (שמות כד, יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני:
And Rabbi Levi bar Ḥama said that Rabbi Shimon ben Lakish said: God said to Moses, “Ascend to me on the mountain and be there, and I will give you the stone tablets and the Torah and the mitzva that I have written that you may teach them” (Exodus 24:12). The “tablets” are the ten commandments that were written on the tablets of the Covenant,the “Torah” is the five books of Moses.The “mitzva” is the Mishna, which includes explanations for the mitzvot and how they are to be performed.“That I have written” refers to the Prophets and Writings, written with divine inspiration.“That you may teach them” refers to the Talmud. This verse teaches that all aspects of Torah were given to Moses from Sinai.