הערה: לפסוקים הראשונים של פרקנו עיין גיליון לך לך תש"ט בייחוד שאלה א',לפירוש הסמלי של הבתרים והעיט עיין גיליון לך לך תש"ב.
| א. "במה אדע כי ארשנה" |
"בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"
And he said: ‘O Lord GOD, whereby shall I know that I shall inherit it?’
התקשו המפרשים כולם בהבנת פסוק זה:
איך אמר אברהם אבינו "במה אדע", כאילו לא האמין שדבר ה'?
ושאלה גדולה היא אשר העירו המפרשים: למה לא שאל על הזרע ושאל על ירושת הארץ?
ואלה מקצות תשובותיהם:
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים? ... שמואל אמר:
מפני שהפריז על מידותיו של הקב”ה.
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [angarya] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars.
שהגדיל לשאול על מידותיו "במה אדע").
'והאמין בה AND HE BELIEVED IN THE LORD — He did not ask Him for a sign regarding this; but in respect to the promise that he would possess the land he asked for a sign, inquiring of God, במה אדע “By what sign shall I know [that I shall possess it?]” (Genesis 15:8).
"במה אדע" – ר' חייא בר' חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו: "באיזו זכות?" אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך".
מדרש הגדול ט':
"במה אדע כי ארשנה" – עליו אמר שלמה (משלי י' י"ט) "ברב דברים לא יחדל פשע". כיוון שאמר לו הקב”ה "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", הרהר בליבו ואמר: "כיצד ארשנה?!" ולא האמין לדבריו של הקב”ה אלא אמר: "במה אדע כי ארשנה", מלמד שקרא תיגר. השיבו הקב”ה: "ידע תדע" ונגזר על בניו להשתעבד.
"במה אדע כי ארשנה" – עליו אמר שלמה (משלי י' י"ט) "ברב דברים לא יחדל פשע". כיוון שאמר לו הקב”ה "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", הרהר בליבו ואמר: "כיצד ארשנה?!" ולא האמין לדבריו של הקב”ה אלא אמר: "במה אדע כי ארשנה", מלמד שקרא תיגר. השיבו הקב”ה: "ידע תדע" ונגזר על בניו להשתעבד.
פרקי דר' אליעזר מ"ח:
אמר אברהם לפני הקב”ה: "במה אדע...? אמר לו הקב”ה: אברהם, כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר: במה אדע? חייך, ידע תדע! שנאמר: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך."
אמר אברהם לפני הקב”ה: "במה אדע...? אמר לו הקב”ה: אברהם, כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר: במה אדע? חייך, ידע תדע! שנאמר: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך."
ד"ה ויחשבה לו צדקה: ד"א במה אדע לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות.
ויחשבה לו צדקה AND HE ACCOUNTED IT UNTO HIM FOR RIGHTEOUSNESS — The Holy One, blessed be He, accounted it unto Abraham as a merit, because of the faith with which he had trusted in Him. Another explanation of במה אדע is: he did not, by these words, ask for a sign regarding this promise that he would possess the land, but he said to Him, “Tell me by what merit they (my descendants) will remain in it (the land).” God answered him, through the merit of the sacrifices (Taanit 27b).
ד"ה ויאמר ה' אלוקים מה תיתן לי: ויש עליך לשאול, שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ, ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי, ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת.
והתשובה, כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה, וכתוב (ירמיה יח ט) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה. והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב. ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה). וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (להלן לב ח), מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו'.
ד"ה אני ה' אשר הוצאתיך: כבר פירשתי זה (לעיל יא כח) כי יאמר מעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת.
והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו, ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז, יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע, ולכן אמר במה אדע כי אירשנה: ואינו כשאלת "מה אות" (מ"ב כ ח), וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז). והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים.
"I am the Lord, Who brought you forth from Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it." I have already explained this that G-D] was saying [a fact] "From the time I took you out of Ur-kasdim and made a miracle for you, it has been My will to give you this land." Consequently, at this time [G-D] didnt decree that he would give [the land] to him; rather He said that He took him from Ur-kasdim with the intention of giving it to him. That is why Avraham was worried [that maybe] inheritance of the land depend on his deeds, although [G-D] told him twice, "To your descendants I will give this land". Because [G-D] at this time did not decree the giving [of Israel to Avram] the same way he decreed that [Avraham] would have children. That's why he said, "how will I know that I will inherit it?" His [question] wasn't like [chezkiah's question "what's the sign?" (II Kings 20:8), nor did G-D make for him a sign, by showing him a sign or wonder through a miracle. Rather, Avraham asked that he should know with total certainty that he would inherit the land, and that his sins- nor his children's sins-would cause it to be held back from them. Or maybe the Canaanites would repent and [G-D] would fulfil for them "One instant I may speak concerning a nation and concerning a kingdom, to uproot and to demolish and to destroy,And when that nation repents of its evil...I will repent of the evil" (Jeremiah 18:7-8). G-D therefore made a covenant with him that he would inherit [the land] in any case.
ד"ה כי ארשנה: פירש כי "יירשוה בני וכן (בראשית מ"ח) "אשר לקחתי מיד האמורי" (והכוונה לקחו בני). ופירוש "במה אדע", כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו, שהרי כבר נאמר "והאמין בה'" אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו וייגלו ממנה ושאל, באיזה עניין ידע הירושה, איך תהיה, שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו עניין ריבוי זרעו ככוכבים.
?ויאמר.. במה אדע כי אירשנה, he meant: “how do I know that my son will inherit it?” We have a similar construction in Genesis 48,22 אשר לקחתי מיד האמורי, where Yaakov also does not mean that he, personally, had battled the Emorite, but that his sons had done so successfully. The meaning of the words במה אדע cannot be that the same man who had just been given credit for his utter faith in G’d now has developed doubts, nothing having occurred to cause such doubts. He wanted to know how he could be certain that when his sons, i.e. offspring, would inherit the land that it would remain theirs forever. Perhaps, due to some sin, future generations might forfeit their claim to the land of Canaan, just as the present occupants had forfeited their claim through their sins. Unless they had, why would G’d want to dispossess them? He hoped that just as G’d had shown him the stars as an illustration that his offspring would be people of great substance, so G’d would show him a further illustration of a means by which his offspring would reinforce their title to that land once they had settled in it.
הטור, בשם יש מפרשים:
בקש: "מה תקנה תעשה לו שארשנה, כי אני גר ביניהם וידחקוני שאכרות עימהם ברית לפרנסם ולכבדם וכן יעשו לזרעי עד עולם". אמר לו הקב”ה: אעשה לך תקנה, שיגלה זרעך לארץ אחרת, שלא ידחקום לכרות להם ברית ויהיו שמה עד דור רביעי וישובו הנה ויגרשום מן הארץ.
בקש: "מה תקנה תעשה לו שארשנה, כי אני גר ביניהם וידחקוני שאכרות עימהם ברית לפרנסם ולכבדם וכן יעשו לזרעי עד עולם". אמר לו הקב”ה: אעשה לך תקנה, שיגלה זרעך לארץ אחרת, שלא ידחקום לכרות להם ברית ויהיו שמה עד דור רביעי וישובו הנה ויגרשום מן הארץ.
ראה אברהם שהאל יתברך ביעודים הקודמים פעמים אמר לו, שייתן את הארץ הזאת לזרעו (י"ב ז') "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואחרי הפרד לוט מעימו אמר לו (י"ג ט"ו) "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" והמאמר הזה מורה שבימיו של אברהם תהיה ירושת הארץ ומידו תישאר לזרעו. וגם נאמר לו שם (י"ג י"ז) "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה" וגם זה עצמו יורה, שאברהם יהיה יורש את הארץ. וכאשר אמר לו ית' כאן "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", נתחזק הספק בלב אברהם, אם יהיה הוא היורש את הארץ, כל שכן בראותו ניצחונו על המלכים (פרק י"ד) ... ונפרש מילת "כי" במקום "אם" – במה אדע אם ארשנה אני בעצמי או ירשנה זרעי אחרי... זאת כוונת אברהם בשאלתו והוא מה שהשיבו ית' מגלות זרעו והיה תכלית דבריו "ודור רביעי ישובו הנה".
ד"ה במה אדע: כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש.
And this He accounted. God reckoned Avraham’s trust as an act of righteousness, which proves that his subsequent inquiry, “How will I know, etc.?” could not have been an expression of doubt.
באור לתלמיד:
לא בקש אות על הבטחת ה' אלא שאל: במה יבורר כי הגיעה העת לבוא ויירש את הארץ, כי לא אוכל להקדים ולילך. בחרב ובחנית בלי רישיונך וטרם יבוא הזמן המיוחד ממך. ועל זה השיבו ה' כי אחר כלות ארבע מאות שנה יצא זרעך ממצרים ברכוש גדול.
לא בקש אות על הבטחת ה' אלא שאל: במה יבורר כי הגיעה העת לבוא ויירש את הארץ, כי לא אוכל להקדים ולילך. בחרב ובחנית בלי רישיונך וטרם יבוא הזמן המיוחד ממך. ועל זה השיבו ה' כי אחר כלות ארבע מאות שנה יצא זרעך ממצרים ברכוש גדול.
1. סדר את כל הנ"ל לקבוצות והסבר מה הן התשובות הניתנות לשאלה ראשונה (שאלת המלב"ים) דלעיל!
2. מהי התשובה לשאלה השנייה (שאלת האברבנאל) הכלולה בדברי הרמב"ן?
*
ד"ה ויהי רעב בארץ:...ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא.
*
And there was famine in the land (Gen. 12:10) – behold, Avraham went down to Egypt due to hunger, to live there temporarily in order to save his life in the days of drought, and the Egyptians exploited him without cause to get his wife, and the Holy One of Blessing avenged them with great afflictions, and brought him out from there with cattle, silver and gold, and Pharaoh had commanded men to send him. And it is a hint from (Avraham), since his children went down to Egypt because of hunger to live temporarily in the land, and the Egyptians did evil to them and took their wives, as it says (Exodus 1:22) And every (baby) girl you shall let live, and the Holy One of Blessing avenged them with great afflictions until they were taken out (laden) with silver and gold and sheep and cattle, with many possessions, and they (Egyptians) pressed them to be gone from the land. Not a single incident that befell the father didn't befall the children. And this matter is explained in Bereshit Rabbah 8:6: "Rabi Pinchas said in the name of Rabbi Oshaya - The Holy One said to Avraham: ‘Go and conquer the way for your children.’ And you find that everything that was written regarding Avraham was also written regarding his descendants: regarding Avraham it is written and there was famine in the land, regarding Israel it is written (Genesis 45:6) this is already two years of famine in all the land." And you should know that our father Avraham committed a great sin unintentionally, in which he brought his righteous wife to stumble into transgression because of his fear of getting killed, and he should have trusted the Name to have saved him, his wife and all that was his, because Elohim has power to help and to save. Also his going out from the land - of which he had been commanded at the beginning - due to famine was a transgression that he committed, because Elohim would have saved him from dying (even) in a famine. And because of this deed it was decreed that his seed would be in exile in Egypt under the hand of Pharaoh.
ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.
And Sarai oppressed her and she fled from her presence (literally face): Our mother sinned in this oppression, and also Abraham in permitting her to do so. And Hashem heard her [Hagar's] oppression and gave her a son who would be a wild ass of a man to oppress the descendants of Abraham and Sarah in all kinds of oppression.
מפרשי רש"י מבארים את דבריו הנ"ל כאילו פרש את פסוקנו "כמקרא מסורס".
(להבנת מושג זה ע"י דברי הרמב"ן בפרקנו לפסוק י"ג:
ד"ה כי גר: זה מקרא מסורס, ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי. והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב, וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (להלן לט יז), וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז), וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו), וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיה ב כ), וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז), וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב), וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז), ורבים כן...
ד"ה כי גר: זה מקרא מסורס, ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי. והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב, וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (להלן לט יז), וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז), וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו), וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיה ב כ), וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז), וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב), וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז), ורבים כן...
THAT YOUR OFFSPRINGS SHALL BE ALIENS IN A LAND NOT THEIR OWN. This is an inverted passuk. It is equal to saying "that your offspring shall be foreigners in a land no their own four hundred years, and they will enslave them and oppress them." [The Torah] did not specify how many years the oppression and servitude would be. There are many inverted passukim in the Torah. like, "He came to me- the Hebrew slave whom you brought to us to play with me" (below 39:17); and "And all [the inhabitants of] the land came to Egypt to Joseph to purchase ibid 41:57); and likewise, "for whoever eats leaven from the first day until the seventh day that soul shall be cut off from Israel (exodus 12:15)"; and likewise "On that day, man will cast away his silver idols and his gold idols, which they made for him, [before which] to prostrate himself to moles and to bats" (Isaiah 2:20); and likewise "Come, hearken and I shall tell all you who fear God what He did for my soul (תהלים סו טז)"; and likewise, "To Me they should cry out: My G-d we acknowledge You, Israel!"(Hoshea 8:2); and likewise, "And they shall be Mine, says the Lord of Hosts, for that day when I make a treasure, And I will have compassion on them (Malachi 3:17)." There are many like this. The point of this passuk is [that G-d told Avram] "Although I tell you, 'To your offspring I have given this land', you should certainly know that before I give it to them they will be foreigners in a land not their own for four hundred years, and also [the host nation] will enslave and oppress them." Ibn Ezra says: "Know with certainty that your descendants will be foreigners, under servitude and oppression, until the end of four hundred years from today." If so [G-d] told Avraham of a time limit for the redemption, but did not tell him how many years it would last. This too, is a correct interpretation.
כיצד יש לסרס את פסוקנו לפי דעתו?
5. בעקבות מי ממפרשינו הלכו בובר-רוזנצוייג בתרגומם:
woran mag ichs merken, dass ichs besetzen soll?
woran mag ichs merken, dass ichs besetzen soll?