יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא.
חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה.
אמר ליה: חילך לאורייתא.
אמר ליה: שופרך לנשי.
א"ל: אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי. קביל עליה.
בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר. אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא.
יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא: הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה? משעת גמר מלאכתן. ומאימתי גמר מלאכתן?
רבי יוחנן אמר: משיצרפם בכבשן.
ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים.
א"ל: לסטאה בלסטיותיה ידע.
אמר ליה: ומאי אהנת לי? התם רבי קרו לי, הכא רבי קרו לי. אמר ליה: אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה.
חלש דעתיה דרבי יוחנן. חלש ריש לקיש. אתאי אחתיה קא בכיא, אמרה ליה: עשה בשביל בני! אמר לה (ירמיהו מט, יא): עזבה יתומיך אני אחיה. עשה בשביל אלמנותי! אמר לה (ירמיהו מט, יא): ואלמנותיך עלי תבטחו.
נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש, והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא. אמרו רבנן: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה? ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה.
אזל, יתיב קמיה, כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך. אמר: את כבר לקישא?
בר לקישא כי הוה אמינא מילתא, הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא. ואת אמרת תניא דמסייע לך? אטו לא ידענא דשפיר קאמינא?
הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר: היכא את בר לקישא! היכא את בר לקישא! והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה]. בעו רבנן, רחמי עליה ונח נפשיה.
יום אחד היה שוחה רבי יוחנן בירדן.
ראהו ריש לקיש וקפץ לירדן אחריו.
אמר לו: כוחך לתורה.
אמר לו: יופייך לנשים.
אמר לו: אם תחזור בך אתן לך את אחותי שיפה ממני. קיבל עליו.
בא לחזור וליטול את בגדיו ולא יכול לחזור. למדו מקרא ומשנה ועשאו אדם גדול.
יום אחד היו חלוקים בבית המדרש: הסיף והסכין והפגיון והרומח ומגל היד ומגל הקציר מאימתי מקבלים טומאה? משעת גמר מלאכתן. ומאימתי גמר מלאכתן?
רבי יוחנן אמר: משיצרפם בכבשן.
ריש לקיש אמר: משיצחצחן במים.
אמר לו: שודד בשוד מבין.
אמר לו: ובמה הועלת לי? שם רבי קראו לי, כאן רבי קראו לי. אמר לו: הועלתי לך שקרבתיך תחת כנפי השכינה.
חלשה דעתו של רבי יוחנן. חלש ריש לקיש. באה אחותו והייתה בוכה. אמרה לו: עשה בשביל בני! אמר לה: "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה" (ירמיהו מט, יא) עשה בשביל אלמנותי! אמר לה: "וְאַלְמְנֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ" (שם).
נחה נפשו של רבי שמעון בן לקיש, והיה מצטער רבי יוחנן אחריו הרבה. אמרו חכמים: מי ילך ליישב את דעתו? ילך רבי אלעזר בן פדת שמחודדות שמועותיו.
הלך וישב לפניו. כל מה שהיה אומר רבי יוחנן אמר לו תניא [זו] מסייעת לך.
אמר: אתה כמו בן לקיש?
בן לקיש כאשר הייתי אומר דבר היה מקשה לי עשרים וארבע קושיות, ומשיב לי עשרים וארבעה תירוצים, וממילא רווחה השמועה. ואתה אמרת "תניא שמסייעת לך"? כלום איני יודע שיפה אמרתי!?
היה הולך וקורע בגדיו ובוכה ואמר: היכן אתה בן לקיש? היכן אתה בן לקיש? והיה צווח עד שיצאה דעתו ממנו. בקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו.
ענת שפירא-לביא, חז"ל עכשיו: מסע בשבילי הסיפור התלמודי, הוצאת פרדס, 2017