The Requirement of Kavana During Shmoneh Esrei

The Requirement of Kavvana in Masechet Berachot:

א"ל רבי זירא מאי טעמא עביד מר הכי אילימא משום דלא כוון מר דעתיה והאמר ר"א לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל

R. Zera asked him, "Why did the master act so? Is it because the master did not direct his heart [with the first] ? But R. Eleazar has said : A man should always examine himself; if he can direct his heart, then let him pray, but if not, he should not pray!

המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות
One who says the Tefillah must direct his heart to each benediction ; but if unable to do so to each one, he must at least direct his heart to one. To which? R. Hiyya stated that Rab Safra said in the name of one attached to the school of Rabbi : To the "Patriarchs."

The Ruling of the Rambam:

(א) חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב.

(טו) כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל.

(טז) כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.

(15) Inner mindfulness: how does one attain it? Any prayer for which one is not fully mindful is not considered prayer. And if one prays without mindfulness, one must go back and pray [again, this time] with mindfulness. One who is confused or inwardly agitated is forbidden from praying until he settles himself; thus, one who has come in from traveling and is tired or unsettled is forbidden from praying until he settles himself. The sages used to say that he ought to wait for three days until he has rested and his emotions have cooled, and only afterward may he pray.

(16) How is intent (achieved)? A person should urn his heart from all thoughts and envision himself as if he is standing before the presence of God. Therefore he must sit a while before prayer in order to direct his heart and then he can pray with ease and supplications. And he should not treat his prayer like one who is carrying a burden and throws it down and moves on. Therefore he must sit a while after prayer and then take leave. The early pious individuals would wait an hour before prayer and an hour after prayer and would draw out their prayer for an hour.

(א) מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך מי שטעה באחת משלש ברכות הראשונות חוזר לראש ואם טעה באחת משלש ברכות אחרונות יחזור לעבודה ואם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בה ומשלים תפלתו על הסדר וכן ש"צ שטעה כשהוא מתפלל בקול רם על דרך זו הוא חוזר.

Rav Chaim Soloveitchik's Analysis of the Rambam:

מסתימת לשון הרמב"ם מבואר דדין כוונה הוא על כל התפלה שכל התפלה הכוונה

מעכבת בה,וקשה ממה שפסק הרמב"ם בפ"י שם ז"ל מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך, דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה ,וצ"ע.

ונראה לומר דתרי גווני כוונות יש בתפלה, האחת כוונה של פירוש הדברים, ויסודה הוא דין כוונה,ושנית שיכוון שהוא עומד בתפלה לפני ד'. כמבואר בדבריו פ"ד שם ז"ל ומה היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה. ונראה דכוונה זו אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפלה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד' ומתפלל אין זה מעשה תפלה, והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה. וע"כ מעכבת כוונה זו בכל התפלה ,דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל, וכאלו דלג מלות אלה, והלא ודאי דלענין עצם התפלה כל הי"ט ברכות מעכבין. ורק היכא שמכוון ומכיר מעשיו ויודע שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברים שזה דין מסוים רק בתפלה לבד, הוספת דין כוונה. בזה הוא דאיירי הסוגיא דברכות דף ל"ד [ע"א] המתפלל צריך שיכוון לבו בכל הברכות ואם אינו יכול לכוון את לבו בכולם יכוון באחת מהן, אמר ר' חייא א"ר ספרא משום חד דבי רבי באבות. ובאמת דגם בדין כוונה תרי דינים יש בזה, חדא דין כוונה שמכוון לעשות המצוה והוי מדין כוונה של כל המצות דקי"ל מצות צריכות כוונה. ובזה אין חילוק בין ברכה ראשונה לשאר התפלה, כיון דהוא דין הנוהג בכל המצות, וכשאר המצות דכל המצוה כולה צריכה כוונה ולא מהני כוונת מקצתה, הכי נמי בתפלה דכוותה כולה צריכה כוונה.וזהו שפסק כן הרמב"ם דהא דבעינן שידע שהוא עומד בתפלה מעכב בכל התפלה כולה. והיינו מתרי טעמי, חדא משום דבלאו הכי הוי מתעסק. ועוד משום דין מצות צריכות כוונה, דתרווייהו מעכבי בכל התפלה כמו בכל המצות. ורק בכוונת פירוש הדברים דהוא דין מסוים רק בתפלה בזה הוא דקי"ל דלא מעכבא רק בברכה ראשונה דאבות וכמבואר בהסוגיא דברכות דף ל"ד.

Practical Halachot

(א) המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולם לפחות יכוין באבות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל. הגה: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור (טור):

(1) One who prays needs to have concentration on all the blessings, but if he is not able to concentrate on all of them, he should at least concentrate on the blessing of the forefathers (the first blessing of Shemonah Esrei), but if he doesn't have concentration while saying the blessings of the forefathers, even if he has concentration on the rest [of the blessings], he needs to return [to the beginning of Shemonah] and pray. Gloss: Nowadays we do not return because there is a loss of concentration, and even when he returns [to the beginning of Shemonah Esrei] he will not have concentration; if so, why should he return (Tur)?

(א) (א) המתפלל וכו' - וירגיל אדם עצמו לכוין עכ"פ בחתימת של כל ברכה:

(ב) (ב) שיכוין - היינו פירוש המילות ע"כ מה נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת אבות ומודים בודאי יש חיוב עליו לידע ביאורו:

(ג) (ג) באבות - כי הוא סידור שבחו של מקום ע"כ אינו בדין שיהא אז פונה לבבו לדברים אחרים ויש פוסקים דגם מודים חשוב כאבות לכתחלה. ואם הוא משער שאפילו באבות לא יכוין לא יתפלל כלל עד שתתיישב דעתו שיהיה יוכל עכ"פ לכוין באבות:

(ד) (ד) והאידנא וכו' - כתב הח"א נ"ל כיון דמצד הדין צריך לחזור ולהתפלל עכ"פ אם נזכר קודם שאמר בא"י בסוף ברכה יחזור לומר מאלקי אברהם וכו':

Avoiding Distractions:

לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן.

A man should not hold the Tefillin in his hand, or a scroll of the Torah on his arm and say his prayers[3]. He may not urinate while holding them, or sleep with them, neither a regular sleep nor a chance sleep. Samuel said: A knife, money, a dish and a loaf come under the same rule.

Additional Laws:

  • A soldier should preferably put down his gun before davening, either because it could be a distraction, or because a weapon is not allowed to be brought into a beit midrash (Sanhedrin 82a).
  • The Tzitz Eliezer recommends that a soldier remove his gun's bullets or at least cover it, but if it is a time of emergency or if he is protecting a certain area, he can enter a beit midrash and even pray while holding his gun.

(ז) (ז) מותר לאחוז וכו' - נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה ואי לא"ה לא יפסיק וכ"ש שאין לקרוץ באצבע וכיוצא בשעת תפילה. אם התחיל להתפלל ש"ע ונתבלבל מותר לילך למקום הידוע לו ליקח משם סידור [ח"א]:

[If] a Sefer fell on the ground and he is unable to concentrate, it is permissible [for him] to pick it up when he finishes the blessing that he is currently in.