(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ (כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃
(א) זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ (ב) זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃ (ס)
מדרש: לימוד של רעיון חדש מתוך עיון וחקר של פסוק מקראי. זוהי דרך יצירתית לבטא משמעויות נוספות ומסרים חדשים, מעבר ל"פשט" של הפסוק.
איך מצטטים פסוק מהתנ"ך? בספרות חז"ל ישנם ביטויים המציינים ציטוט מהתנ"ך: שנאמר, דכתיב.
אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: (בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם"
רבי אלעזר (בן פדת) – אמורא בדור השני. (מאה שלישית לספירה). עלה לארץ ישראל מבבל.
תלמידו של רבי יוחנן.
ביאור: בריאת האדם, על פי החלטת האל, מתוארת כבריאתם של האיש והאישה יחדיו: 'זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם', ומסיפור זה עולה שוויון מוחלט במעמדם. האל מברך את האיש והאישה ואומר להם, שייעודם הוא: פרייה ורבייה, מילוי הארץ, כיבוש הארץ ושלטון בבעלי החיים.
סיפור הבריאה השני
עיון ודיון
1. מהו הקושי הלשוני בתורה, הנוגע לבריאת האדם?
2. רבי אלעזר משתמש פעמיים במילה "אדם": מהי משמעות המילה בפעם הראשונה ומהי משמעותה בפעם השניה?
3. מהו הרעיון החדש שדורש רבי אלעזר?
(ד) אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ (ה) וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ (ו) וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽאֲדָמָֽה׃ (ז) וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
ויפל ה' אלהים תרדמה ...והנה לא ברא את האשה מן הרגלים שהוא החלק היותר שפל כדי שלא תהא בעיניו כשפחה ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניה כגברת הבית אבל בראה מן הצלע שבאמצע הגוף לשתהיה בבית כמותו.
רבי יצחק אברבנאל – מגדולי חכמי ספרד במאה ה-15.
ביאור: סיפור הבריאה השני מציג היררכיה ברורה: "אדם" הוא הגבר בלבד, הוא נברא תחילה יחידי. כשמבחין האל בבדידותו של האדם הוא מרדים אותו, נוטל צלע מצלעותיו ובונה ממנה את האישה. האישה מגיעה כ"עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" רק בשלב מאוחר יותר. לפי מקור זה האישה לא נבראה כבריאה ראשונה- כבעלת צלם אלוהים - ובכך מאפשר קריאה שאינה שוויונית.
בריאת האישה, תבליט, ימי הביניים
- Photo: Steven Zucker http://www.flickr.com/photos/profzuckerזכויות יוצרים שמורות ל© /3210687939
עיון ודיון
1.תארו את הסתירה בין שני סיפורי הבריאה.
2.מדוע, לדעתו של אברבנאל, נבראה האישה דווקא מן הצלע?
3.כיצד פירושו של אברבנאל "מרכך" את המסר של סיפור הבריאה השני בנוגע
למעמדה של האישה?
4. לדעתכם, איזה מסיפורי הבריאה מתאר טוב יותר את מציאות חיינו? נמקו!
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו)...
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר:
בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ,
שנאמר: (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:
בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.
אֲתִיבוּן לֵיהּ (הקשו עליו) וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו,
אֲמַר לְהוֹן (אמר להם) מן סטרוי (מהצד) כמו שנאמר: (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן.
בראשית רבה: קובץ מדרשי אגדה על ספר בראשית.
נערך במאה ה-5 לספירה (תקופת האמוראים) בארץ ישראל.
מיתיבין/מיתיבי: "משיבים" – העלאת קושי או סתירה על דבריו של אמורא בהתבסס על מקור אחר
(פסוק מקראי או מקור תנאי)
אמר רבי ירמיה בן אלעזר:
דו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון,
שנאמר: (תהלים קלט, ה) אחור וקדם צרתני
ביאור: פרקים א' וב' נראים סותרים: על-פי פרק א' האישה והאיש נבראו כאחד, ואילו על-פי פרק ב' האישה נבראה מן האיש לאחר שהוא כבר היה קיים.
רבי ירמיה בן לעזר מתייחס לקושי הלשוני בפרק א' (פסוק כז'): בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם: הוא מסביר שבפרק א' נברא אדרוגינוס - מושג המורכב משתי מילים ביוונית: אנדרוס = גבר, גינא = אשה- אדם בעל מערכת רביה כפולה: נקבית וזכרית. (בתלמוד, מביא רבי ירמיה אסמכתא מפסוק אחר, לאותו רעיון).
רבי שמואל בר נחמן אומר: האל ברא בצלמו אדם דו (=כפול) פרצופי, בעל גב אחד: מצד אחד איש ומהצד הנגדי אישה. מכיוון שאדם זה סובל מבדידות, מחליט האל לנסר את האדם לאורכו, והאיש והאישה שהיו צמודים זה לזה, מקבלים כל אחד מהם גוף משל עצמו (היה צריך להוסיף גבים=אחוריים לאחד).
תיאורו של רבי שמואל בר נחמן את בריאת האישה אינו תואם את הנאמר בתורה (בפרק ב'):
"וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה".
על פי המקרא כפשוטו, האל לקח אחת מצלעותיו, ולא ניסר אותו לשני "גבים", על קושי זה מצביע המדרש ("מיתיבין ליה"). אם כן, כיצד ניתן ליישב את דבריו של שמואל בר נחמן?
המדרש מסביר שלמילה "צלע" יש משמעות נוספת: צַד, ולפי זה האישה הנבראת היא אחד מצדדיו של האדם. ואותה לקיחה היא הנסירה.
לסיכום: על פי המדרש, סיפור הבריאה בפרק א' מספר על בריאתו של יצור אחד – האנדרוגינוס, ואילו סיפור בריאתה של האישה בפרק ב', מתאר כיצד הופרדה מאותו אנדרוגינוס.
עיון ודיון
1.הסבירו את דבריו של רבי ירמיה בן אלעזר.
2.מהו הקושי שמעלה המדרש על דבריו של רבי שמואל בר נחמן?
3.כיצד מיישב המדרש את הקושי זה?
4.על פי המדרש: כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין שני סיפורי הבריאה?
אנדרוגינוס. פרט מעיטור כד יווני עתיק - http://textologia.net/?p=2745
פותחים סוגריים
אפלטון - "המשתה"
אפלטון, מגדולי הפילוסופים, חי ביוון במאה הרביעית לפני הספירה.
הדיאלוג "המשתה" נכתב בשנת 416 לפני הספירה . השפעתו על תרבות אירופה הייתה עצומה, בעיקר ברעיון שהאהבה היא חוויה נעלה, המטהרת את הנפש ומרחיבה את גבולותיו הצרים של הקיום האנושי.
עלילת הדיאלוג מתרחשת בביתו של אגאתון המחזאי, שהזמין את חבריו למשתה כדי לשמוח בשמחתו.
במהלך המשתה מתקיימת תחרות נאומים בשבחו של אֵרוֹס, אל האהבה והתשוקה המינית.
נאומו של אריסטופאנס, אחד האורחים, מתאר סיפור שמקורו במיתולוגיה היוונית על מקורה של האהבה:
בני האדם הקדמונים היו יצורים מיוחדים: כל "אדם" שכזה היה מורכב משני גופים: שני פרצופים, ארבע ידיים, ארבע רגליים וכו'. בתחילה היו שלושה מינים שלהם: כאלה עם שני גופים של גברים, כאלה המורכבים משתי נשים, ומין שלישי המורכב מגבר ואישה. הסוג האחרון הוא "אנדרוגינוס" (אנדרו=גבר, גינא=אישה).
בשל החיבור ביניהם, היו בני-האדם חזקים ומוצלחים מאוד וניסו להתמרד כנגד האלים. כעונש, האלים חצו ופיצלו כל אחד מהם לשניים, מה שהותיר כל אחד מהם כחצי חלש המתגעגע וכמהּ לחצי האבוד שלו, משתוקק אליו ומחפש אחריו כדי להתאחד עמו שוב.
פותחים סוגריים
רש"ר הירש - בראשית פרק ב'
רבי שמשון רפאל הירש- ממנהיגיה של יהדות גרמניה במאה ה- 19. דגל בשילוב בין "קודש וחול": אורח חיים דתי קפדני המתנגד לכל רפורמה ביהדות, יחד עם לימודים כלליים והשתלבות תרבותית בחברה הגרמנית. סיסמתו: "תורה עם דרך ארץ". תרגם לגרמנית את התורה והוסיף לה ביאור.
פסוק י"ח
בריאת האשה - כבריאת האדם בשעתו: כדרך שהעולם המתין וציפה להשלמתו - עד שה' הודיעו על נזר הבריאה, כן הדבר גם כאן, בבריאת האשה. הנה האדם כבר נברא; מסביבו פרח גן עדן ביופיו; ואף על פי כן לא אמר ה' "כי טוב!" אין הוא אומר: "לא טוב לאדם היותו לבדו", אלא: "לא טוב היות האדם לבדו": כל עוד האדם לבדו, עדיין העולם שרוי בלא טוב. תכלית השלמות, שהארץ תשיג בזכותו, לא תושג בשלמות, כל עוד הוא לבדו. השלמת הטוב היא האשה, ולא האיש; ורק משנברא האשה הושלם הטוב - לאדם וליקום כולו. וכך הורו רבותינו: אין אדם נקרא "אדם" אלא בזכות אשתו; ורק שניהם כאחד קרויים "אדם" (יבמות סג ע"א). התפקיד הוא רב מכוחו של אחד, ויש צורך לחלקו לשנים. משום כך נתווספה האשה אל האיש, למען ימלאו בשלמות את ייעוד האדם. ואשה זו תהא "עזר כנגדו". גם מבט שטחי יגלה, שביטוי זה מביע את כל כבוד האשה. אין כאן כל רמז ליחס מיני. האשה העמדה בתחום פעילות האיש; שם היא חסרה, ושם תהא "עזר כנגדו". ו"עזר כנגדו" איננו מביע שעבוד, אלא שויון גמור ועצמאות שוה. האשה היא "כנגדו", לצדו של האיש, מקבילה לו, בשורה אחת:
... האשה נוטלת חלק מן החובות, הכלולות בתפקיד האדם; כך יוכל האיש למלא ביתר שלמות את החובות שעדיין נותרו לו. אך לשם כך יש צורך, שה"עזר" יהא "כנגדו" - לא "עמו": אל יפעל עמו במקום אחד, אלא יפעל כנגדו במקום אחר, בשורה אחת ממולו. אילו היה העזר נוצר בדמות איש, היו מוטלות עליו כל חובות האיש, ואף הוא היה זקוק ל"עזר". משום כך הוא נוצר כאשה; האשה עומדת בצד האיש, לא עמו ולא תחתיו; היא פועלת "כנגדו", בשורה אחת ובנקודה אחרת. כל אחד יפעל בתחום המיוחד לו, וכך ישלימו זה את זו.
פסוק כ"ד
... מכאן ההבדל העמוק בין חיי המין של שאר היצורים לבין חיי הנישואין של האדם. גם שאר בעלי החיים חלוקים בין זכר לנקבה. אך שני המינים יצאו מן האדמה בנפרד, אין הם זקוקים זה לזה - למילוי ייעוד חייהם. הם מוצאים זה את זו רק לצורך הזיווג ורק לשיעור הזמן הדרוש לו. לא כן הדבר באדם: האשה היא חלק מן האיש, "עזר כנגדו", האיש הוא חסר ישע ונטול עצמאות, אם אין אשתו עמו. רק שניהם כאחד קרויים "אדם".
החיים על כל משמעותם דורשים את חיבורם זה עם זו. רק באדם הוא אומר: "ודבק באשתו". רק האדם זכה לחיי נישואין...