יש מצוה שהיא העיקר ויש לה גדרות כמו הנזיר שיזיר מיין ושכר כל ימי נזרו כי היין מרבה התאוה בהסירו הדעת והנה דניאל התענה ולא שתה יין בפסח כי מדרבנן הוא לשתות והנה השם אסר עליו החומץ ומשרת ענבים וחרצנים וזג ותער לא יעבור על ראשו שלא ייפה עצמו לנשים והנה הטעם אם הוא נדר להיות נזיר מן היין לבדו לא יהיה קדוש לשם שלם רק יהיה עם אלה המצות הנזכרות. וככה עשו קדמונינו ביום הכפורים שהוא אסור באכילה וזהו העיקר כי כל עינוי הדבק עם נפש בכל המקרא הוא צום והיה כן כי הנפש כחה בכבד שהיא המתאוה (דברים י״ב:כ׳) כי תאוה נפשך. (איוב ל״ג:כ׳) ונפשו מאכל תאוה. (ויקרא ז׳:י״ח) והנפש האוכלת. והעדים כי כן הוא (ישעיהו נ״ח:ג׳) למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו הטעם כפול וככה (ישעיהו נ״ח:ה׳) הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו ועוד (ישעיהו נ״ח:ה׳) ונפש נענה תשביע וכבר פירשתי ענין (תהילים ל״ה:י״ג) ענותי בצום נפשי למה נפתח בי"ת בצום ואמרו כי גם הוא אסור בשתיה כי מצאו (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' א-להיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובדניאל (דניאל י׳:י״ב) וסוך לא סכתי ושם תשוב להבין ולהתענות ואין זכר לנפש והנה גם הוא אסור ברחיצה והם אמרו שירחץ בעל קרי ומה נמרצו אמרי הקדמונים (אבות ב:א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ועוד (אבות ד:ב) כי שכר מצוה מצוה.

והנה בעשרת הדברים החמשה כנגד השם הם הדבקים בלב והם החמורים והחל כנגד דבור האדם ששי לא תרצח מהחמור. וכלל אומר כי כל כרת ומיתה היא על מצות לא תעשה כי הוא מכעיס יותר מהמתעצל לעשות מה שצוה. ולא מצאתי כרת במצות עשה כי אם במילה כי היא לאות ברית עומדת בגופו כל ימי חייו. ופעם אחת היא חיוב מצוה והחיוב על אבי הנולד או אב בית דין רק אם גדל ולא ימול יש עליו כרת. וככה כרת על מי שחדל לעשות הפסח כי זכר יציאת מצרים עקר לכל המצות על כן כתוב אחר (שמות ל״ד:י״ז-י״ח) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וכתובה תשובה (דברים ו׳:כ״א) מה העדות עבדים היינו לפרעה במצרים.

ועתה ארמוז לך מצוה אחת כוללת כל מצות עשה והיא בכרת באשר תסתכל טעם כל ארור הוא על סתר כי כן החל וברובם מפורש ודבר חותנת ואחות כי יתיחד עמם בלי חשד והבהמה אין לה פה ובסוף אמר (דברים כז) ארור אשר לא יקים את דברי התורה להכעיס בסתר. כי בגלוי בית דין יכריחנו או יקח הדין ממנו על כן נכון הוא להיות פירוש אלה כמו (חגי ב) אם יגע טמא נפש בכל אלה. וקרבן השוגג יוכיח כי המזיד בכח בגלוי מחלל השם והנה ראינו שעברו כל ישראל על מצות (דברים כ) לא תחיה כל נשמה מפני שבועתם שלא יחללו את השם: