Remez 536תקל״ו
1 א

רבי ברכיה בשם ר' יצחק אריסטן גדול עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו לצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שאל אכל נבלה וטרפה בעולם הזה זוכה לאכול ממנו. הדא הא דכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו בשביל שלא תאכלו בעולם הזה תאכלו ממנו לעתיד לבוא לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת החיה. אמר ר' אבהו כמין גולגולת של אש הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה מתחת כסא הכבוד שלו ואמר לו אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא. ורבנן אמרין זאת החיה החיה מטרפתה תאכלו ושאינה חיה מטרפתה לא תאכלו. אמר רבי שמעון בן לקיש אם זכיתם תאכלו ואם לאו תאוכלו למלכות. אמר ר' אחא צריך יהודאה לחרובא בגין דעביד תתובא. יאי מסכנותא ליהודאי כערקתא סומקתא דעל ליביה דסוסא חיורא. תני ר' חייא מלמד שהיה משה אוחזו בחיה ומראה להן לישראל זאת החיה אשר תאכלו זאת לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים זו טמאה וזו אינה טמאה. אמר רשב"נ כל הנביאים רואים את המלכיות בעיסוקו הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן וכו'. אברהם ראה את המלכיות בעיסוקן והנה אימה חשכה גדולה וכו' כדכתוב לעיל. דניאל ראה את המלכיות בעיסוקן חזה הוית בחזוי עם לילא ואת ארבשע רוחי שמיא מניחין לימא רבא וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא ואם לאו מן חורשא. (אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער). הדא חיותא כדסלקא מנהרא לית היא ממכיא. יכרסמנה חזיר מיער אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער עד סלקא מחודשא הוא ממכיא. שנין דא מן דא שכל אומה ששולטת בעולם הזה שונאה את ישראל ומשתעבדת בהן יותר מן הכל. קדמיתא כאריה זו בבל ירמיה ראה אותו ארי וראה אותו נשר עלה אריה מסבכו הנה בנשר יעלה אמרו לדניאל את מה חמיתא אמר להון אנא חמיתי אפין כאריה וגפין דמשרא דכתוב קדמיתא כאריה וגפיןדי נשרלה חזה הוית עד די מריטו גפה ונוטלת מן ארעא. רבי אלעזר אומר כלו לקה ולבו לא לקה שנאמר ולבב אנש יהיב לה. רבי שמואל בר נחמני אמר אף לבו לקה דכתיב לבביה מן אנשא ישנון, חזה הוית וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב זו פרס. על כן הכם אריה מיער זו בבל. זאב ערבות ישדדם מדי. נמר שוקד על עריהם זו יון. כל היוצא מהנה יטרף זו מלכות רביעית. למה כי רבו פשעיהם עמו משובותיהם. חזה הוית וארו אחרי כנמר זו יון שהטיתה מנומרת בגזרותיה ואומר לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה זו מלכות רביעית. דניאל ראה שלשה בלילה אחד ולזו בלילה אחד. למה רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן. רבי שמעון בן לקיש אמר יתירא. מתיב ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש בן אדם הנבא והך כף אל כף (דאמר) [דא מה] עביד ליה רבי שמעון בן לקיש. ותכפל. משה ראה את המלכיות בעיסוקין את הגמל זו בבל שנאמר אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. ואת השפן זו מדי. רבנן אמרין מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע. אמר רבי יהודה בר רבי סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טמא מאביו וטהור מאמו. ואת הארנבת זו יון אמו של תלמי המלך ארנבת שמה. ואת החזיר זו מלכות רביעית. משה נתן שלשתן בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד. רבי יוחנן אמר שהוא שקולה כנגד שלשתן וכו'. רבי פנחס ורבי חזקיה בשם רבי סימון כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער מה חזיר וכו'. משה אמר ואת החזיר למה נמשלה כחזיר לומר לך מה חזיר הזה בשעה שהוא רבוץ מוציא טלפיו אמר ראו שאני טהור כך מלכות הרביעית גוזלת וחומסת ונראית כאילו היא מצרעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקיסרי שהיה הורג את הגנבים ואת המנאפים ואת המכשפים גחין ואמר לסנקליטין שלו שלשתן ועשיתי בלילה אחד.

2 ב

דבר אחר הגמל זו בבל כי מעלה גרה הוא שמקלסת להקדוש ברוך הוא שנאמר כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא. ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה הוא שמקלסת להקדוש ברוך הוא כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות וגו'. ואת הארנבת זו יון. כי מעלת גרה היא שמקלסת להקדוש ברוך הוא. [אלכסנדר מוקדון] כד הוי חמי שמעון הצדיק הוהאמר בריך אלהיה דשמעון הצדיק. את החזיר זו מלכות הרביעית והוא גרה לא יגר שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ.

3 ג

דבר אחר את הגמל זו בבל כי מעלה גרה הוא שמגדלת לצדיקים ודניאל בתרע מלכא. ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה הוא שמגדלת לצדיקים ומרדכי יושב בשער המלך. ואת הארנבת זו יון כי מעלת גרה היא שמגדלת הצדיקים. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק היהקאים על רגלוי אמרין ליה מן קדם יהודאי אתקאים אמר לון בשעה שאני יוצא למלחמה דמתו אני ונוצח. ואת החזיר זו מלכות הרביעית והוא גרה לא יגר שאינה מגדלת לצדיקים ולא דיה שאינה מגדלת אלא הורגת הדא הוא דכתיב קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך זה רבי עקיבא וחבריו.

4 ד

דבר אחר את הגמל זה בבלכי מעלה גרה הוא שגררה מלכות אחריה. ואת השפן זו מדי כי מעלה גרה הוא שגגרה מלכות אחריה. ואת הארנבת וכו'. ואת החזיר זו מלכות רביעית והוא גרה לא יגר שלא גררה מלכות אחריה. את החזיר למה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעלה הדא הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה:

5 ה

זאת החיה אשר תאכלו וזה לכם הטמא את זה תאכלו. תפס הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל. ואל תתמה על הדבר שהרי הראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כל הבריות וקרא להן שמות א"ל הקדוש ברוך הוא הזהר את ישראל שלא יאכלו דברים רעים שלא יטעך יצרך לומר דברים טובים אסר הקדוש ברוך הוא. כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו. אסרתי לך דם נדה התרתי לך דם בתולים. אסרתי לך החזיר התרתי לך לשון דג שיבוטא שדומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש התרתי לך [גרושת איש, ולאחר מיתתו. אסרתי לך נכרית התרתי לך] יפת תואר וראית בשביה. אסרתי לך אשת אח התרתי לך יבמה יבוא עליה. אסרתי לך כלאים התרתי לך סדין בציצית. אסרתי לך חלב בבהמה התרתי לך בחיה. אסרתי גיד הנשה בבהמה התרתי בעוף. אסר הדם בעוף התיר בדג. וכל כך למה ליתן שכר טוב לישראל שמשמרין את התורה. אמרת ה' צרופה וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל בין נוחר ואוכל הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. בוא וראה מתחלת בריתו של עולם כתיב כירק עשב נתתי לכם את כל ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות אמר הקדוש ברוך הוא מצוה קלה צויתי אותו ועבר עליה כל המצות האלו היאך יכול לקיים. לעדיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבוא ויטול שכרו ואף הכותים אומרים תן לנו שכרנו שאף אנו עשינו מצות אמר הקדוש ברוך הוא כלמי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבוא ויטול עברו באותה שעה הן נוטלין איפופסין שלהן שנאמר אוכלי בשר החזיר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה':

6 ו

אמר ריש לקיש רמז לטרפה מן התורה שאינה חיה מנין דקתני סיפא זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה מכלל דטרפה לאו חיה. מנלן דכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תאכל מכלל דטרפה לאו חיה היא. ולמאן דאמר טרפה חיהמנא ליה נפקא ליה מזאת זאת החיה אכול חיה אחרת לא תאכל מכלל דטרפה חיה. ואידך האי זאת מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה ואמר ליה זה תאכל וזה לא תאכל. ואידך מי מיבעי ליה לכדתנא דבי רבי ישמעאל. אין הכי נמי אלא טרפה חיה מנא ליה. נפקא ליה מאידך תנא דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו לו למשה בסיני:

7 ז

תניא אמר ר' נתן נמתי לבן עזאי למדנו נבלת בהמה טהורה שהיא מטמאה וכו' נבלת חיה טהורה לא למדנו מנין. גם לי וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע טמאים הם לכם. נמתי לו וכי כתיב כל החיה והלא לא נאמר אלא בכל החיה במהלכי כפים בחיה הוא דאתא. גם לי ומה ישמעאל אומר בדבר זה. נמתי לו וכי ימות מן הבהמה [זו טמאה] אשר היא לכם לאכלה זו בהמה טהורה. למדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה בהמה טהורה בכלל חיה טהורה וחיה טמאה בכלל בהמה טמאה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה. ובלשון הזה אמר לי הבל על בן עזאי שלא שימש את ר' ישמעאל. חיה בכלל בהמה מנלן דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וכתיב כל מפרסת פרסה וגו' שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וגו' הא כיצד חיה בכלל בהמה. בהמה בכלל חיה מנלן דכתיב זאת החיה אשר תאכלו וכתיטב כל מפרסת פרסה הא כיצד בהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לסימנין. חיה טמאה בכלל בהמה טמאה להרבעה. בהמה טמאה בכלל חיה טמאה לכדרבי כדתניא ר' אומר אקרא אני חיה בהמה למה נאמר נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן בהמה טמאה מה להלן בטומאת קדש אף כאן בטומאת קדש. בהמה טהורה בכלל חיה טהורה ליצירה דתנן המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאה בין טהורה אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל שיאן בו מצורת אדם אינו ולד. לרבנן האי קרא למה לי, כולה לכדרבי הוא דאתא:

8 ח

זאת החיה אשר תאכלו. מכלל שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל יכול הכל היה בחזקת היתר תלמוד לומר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. יכול תהא כל הבהמה כולה מותרת תלמוד לומר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו אסר אבר מן החי. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אסר גיד הנשה. כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו אסר את החלב. כל דם לא תאכלו אסר את הדם. יכול יהו מותרין בזביחה ושלא בזביחה תלמוד לומר וזבחת ואכלת. אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדין מנין לרבות את הכלאים תלמוד לומר חיה ובהמה מן. אין לי אלא חיה ובהמה חיה מן חיה ובהמה מן בהמה מנין [בהמה מן חיה וחיה מן בהמה] תלמוד לומר חיה מכל ובהמה מכל. אי חיה מכל ובהמה מכל יכול אף חית הים ובהמות הים תלמוד לומר על הארץ להוציא את שבים. או אינו אלא שעל הארץ תהא מותרת בסימנין ושבים בין בסימנין בין שלא בסימנין תלמוד לומר זאת אשר על הארץ אין לך אלא שעל הארץ:

9 ט

כל מפרסת פרסה תאכלו לרבות את השליל, היציא ידו והחזירה מותר. יכול אפילו הציא את ראשו והחזירה יהא מותר תלמוד לומר אך. מה ראית הוציא את ידו והחזירה מותר מפני שאינה כילוד. הוציא ראשו והחזירו אסור מפני שהוא כילד. אתה אמר לכך בא הכתוב לחלק בין אברים לאברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים לומר איזה עובר יהא מותר שאלו נולד היה מותר, ואיזה זה בן תשעה וחי בחולין, מנין בן תשעה ומת בן שמונה וחי או מת, במקודשין בן תשעה ומת בן שמונה וחי או מת, ולד המעושר בן תשעה ומת בן שמונה וחי או מת, תלמוד לומר כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו לרבות את כולן. בבמה אותה תאכלו לרבות את השליא. יכול אפילו יצאת מקצתה תלמוד לומר אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה מנין בלא תעשה תלמוד לומר הגמל והארנבת והשפן והחזיר מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה טמאה מנין טמאה מנין. ודין הוא ומה אם אלו שיש בהן סימני טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתן שאר בהמה טמאה לא כל שכן נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהן מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהן מקל וחומר. חותך מעובר שבמעיה מותר באכילה א"ק וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' לרבות את הולד. אי הכי אפילו חותך מן הטחול ומן הכליות נמי אלמה נתן חותך מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה א"ק אותה אותה שלמה ולא חסרה. פרסה פרסות החזיר (אסור) [אכול] חד למקום חתך וחד לקלוט בן פרה. ואליבוא דרבי שמעון דאמר קלוט בן פרה אסור הני מיני היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי. אמר ר' יוחנן השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה בעינא פרסות וליכא. כל בבהמה תאכלו לרבות את השליא. יכול אפילו יצתה מקצתה תלמוד לומר אותה ולא שליתה, מכדי אין שליא בלא ולד למה לי קרא, קרא אסמכתא בעלמא:

10 י

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה זה אי אתה אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד ואיזה זט טמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור. יכול אפילו עיבורו מן הטמא תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה דברי רבי יהושע רבי אליעזר אומר לא בא הכתוב להתיר את המותר אלא להוסיף על המותר ואיזה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא. או אינו אלא עיבורו מן הטהור תלמוד לומר שור שה כשבים ושה עזים מכל מקום:

11 יא

אמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה ובלבד שיכיר בן גמל. לאו אמרת איכא בן גמל איכא נמי מינא אחרינא מינא אחרינא ליכא דתנא דבי ר' ישמעאל את הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע שיאן לך דבר שהוא מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה אם פרסותיה סדוקות בידוע טהורה ובלבד שיכיר חזיר. לאו אמרת איכא חזיר איכא נמי מינא אחרינא מינא אחרינא ליכא דתנא דבי ר' ישמעאל ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא החזיר לפיכך פרט בו הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב בידוע שהיאטהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה ובלבד שיכיר ערוד. לאו אמרת איכא ערוד איכא נמי מינא אחרינא, גמירי דליכא. והיכא בודק אמר אביי ואיתימא רב חסדא בכנפי העוקץ. יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו תלמוד לומר טמא הוא הוא טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור. יכול אוציא את החלב שאינה שוה בכל ולא אוציא את הדם שהוא שוה בכל תלמוד לומר זה טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא טהור. ואמר רב ששת אפילו מצות פרישה אין בו והא דתניא פירש לאחר כ"ד חדש כיונק שקץ, לא קשיא הא דפריש והא דלא פריש. וחילופא בדם דתניא דם שעל גבי ככר גוררו ושל בין השינים מוצצו ואינו חושש:

12 יב

מנין לתמורת בעלי מומין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה טמא. והוא מיבעי ליה לה' חטאות מתות, ההוא ממפריסי הפרסה טמא נפקא. [תנ"ה] מנין לה' חטאות מתות תלמוד לומר ממפריסי הפרסה טמא, ה' חטאות מתות הילכתא גמירי לה. אלא כי אתא קרא לתמורת אשם. אשם נמי הילכתא היא כל שבחטאת מתה באשם רועה, לעולם לה' חטאות מתות ואיצטריך קרא ואיצטריך הילכתא דאי מקרא הוה אמינא לרעייה אתא הילכתא למיתה. ומאחר דמחילכתא קרא למה לי, למיקם עליה בעשה. איבעית אימא לאקשויי דבר הבא ממעלי גרה לדבר הבא ממפריסי פרסה מה להלן במיתה אף כאן במיתה: