Remez 470ת״ע
1 א

רמי רבי שמעון בן לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשי אם כשרין הן ירצו ואם אין מרצין למה הן באין. אמר רבי שמעון בן לקיש אפתח אנא פתחא לנפשאי מוצא שפתיך תשמור ועשית וג'ו. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי באשם לא ליתי כלל, אמר אביי רבי שמעון בן לקיש מהכא פתח ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין יכול ירצו ת"ל מוצא שפתיך וגו'. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי אשם ארצויי נמי לירצי. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים שחטו שלא לשמן כשרין ואין מרצין אף אני אביא אשם כשר ואינו מרצה. ומאי חזית דאקשת לשלמים אקשה לחטאת הא מיעט רחמנא אותה. חטאת ששחטו שלא לשמה פסולה מנלן. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים למצוה וכו' הילכך מצוה משלמים. ושחיטה לעכב מושחט אותה לחטאת שתהא שחיטתה לשם חטאת. קבלה מולקח הכהן מדם החטאת שתהא קבלה לשם חטאת. וזריקה מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת. ואשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת עבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטוטמאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו כלל מנלן. חטאת עבודה זרה אתיא מחטאת חלב שכן כתיב בהם חטאת. הנך כולהו אתיא במה הצד בית שמאי אומרים וכו' ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתן מתנה אחת כפר. אמררבא מאי טעמא דבית שמאי קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה שתים לעכב. ובית הלל קרבנות קרבנות קרבנות קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב. ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן. ואיבעית אימא אהני קרא ואהני מסורח אהני קרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא. ותנא מייתי לה מהכא דתניא וכפר וכפר וכפר מפני הדין. והלא דין הוא נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה מה דמים האמור למטה שנתן מתנה אחת כפראף דמים האמור למעלה נתנו מתנה אחת כפר. או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ מה דמים האמור בפנים חסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום. נראה למי דומהדנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים. אדרבה דנין חטאת וארבע קרנות ואל יוכיח חוץ שאין חטאת וארבע קרנות. ת"ל וכפר וכפר וכפר מפני הדין. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שלש. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שתים. וכפר אף על פי שלא נתן אלא אחת. אילו נאמר ושמעה יכול אף האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה יהא חייב אם האומר אינו חייב יהא השומע חייב. זה יוכיח שהאומר אינו חייב והשומע חייב. אף אתה אל תתמה על האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה שאף על פי שאין האומר חייב יהיה השומע חייב ת"ל ושמעה קול אלה אין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה. מנין לעשות אלה אף על פי שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. ת"ל ושמעה קול אלה ושמעה קול לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי עצמו מצזיד. מפי עצמו שוגג מפי אחרים מזיד מפי אחרים שוגג (מפי עצמו) [מנין] ת"ל והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו לרבות את כולם. שלח להם ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהיו חייבים. ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שישמע מפי התובע. מאי תלמודא אמר רבי אלעזר לוא כתיב אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור. ושלשה לו כתובים בתורה באל"ף למ"ד וקורא לו אשר לא כרעים אשר לא חומה אם לוא יגיד. משביעני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעירוני והם יודעים לו עדותעד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבי ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שהן כשרין להעידולא בזמן שהן פסולין מן העדות. עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם אם אתם יודיעם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שיהא מתכוין לו. משביעני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבואו ותעידו לי יכוליהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שקדמה עדות את השבועה ולא בזמן שקדמה שבועה את העדות. [עמד בבה"כ ואמר משביע אני עליכם וכו' הרי אלו פטורין]. אמר שמואל ואפילו עדיו ביניהם, פשיטא לא צריכא דקאי עלייהו מהו דתימא כמ"ד להו דמי קמ"ל. תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן ואמר לו משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עדיו. יכול אפילו אמר כל העומדין כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיין. מנין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון רבי אליעזר אומר נאמר כאן אואין ונאמר להלן אואין מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אואין רוצח יוכיחו שהוא אומר אואין ומדברים שלא בתביעת ממון. דנין אואין שיש עמהן שבועה מאואין שיש עמהם שבועה ואל יוכיחו אואין רוצח שאין עמהן שבועה. אואין סוטה יוכיחו שהן אואין שיש עמהן שבועה ומדברים שלא בתביעת ממון, דנין אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ואל יוכיחו אואין דסוטה שאף על פי שיש עמהן שבועה יש עמהן כהן. רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור הא כיצד תבעו ממון חייב

2 ב

דבר אחר פטור. רבי יוסי הגלילי אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר. ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו זו ראיה בלא ידיעה. ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי בפני פלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו זו היא ידיעה בלא ראיה. רבי שמעון אומר חייב כאן וחייב בפקדון מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון. ועוד ק"ו ומה פקדון שעשה בו נשים כאנשים קרובין כרחוקין כשרין כפסולין וחייב על כל אחת ואחת בפני בית דין ושלא בפני בית דין אינו מדבר אלא בתביעת ממון, עדות שלאעשה בה נשים כאנשים קרובין כרחוקין כשרין כפסולין ואינו חייב אלא אחת ובפני בית דין אינו דין שלא יהא מדבר אלא בתביעת ממון. מה לפקדון שלא עשה בו מושבע כנשבע ומזיד כשוגג תאמר בעדות שכן עשה מושבע כנשבע ומזיד כשוגג ת"ל תחטא תחטא לגזרה שוה, נאמר כאן תחטא ונאמר להלן תחטא מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון. מתקיף לה רבה בר עולא אואין רבטוי יוכיחו שהן אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ומדברים שלא בתביעת ממון. מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן תחטא. אדרבא מבטוי הוה ליה למילף שכן חטאת מחטאת. אלא מסתברא מפקדון הוה ליה למילף שכן חטא במזיד תביעה וכפריה ועבריה. אדרבה מבטו ה"ל למילף שכן חטאת יורד וחומש. הנך נפישן. רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם וכו' איפוךך אנא. ר' עקיבא אית ליה אואין דרבי אליעזר. מאי בינייהו איכא בינייהו עדי קרקע לרבי אליעזר חייב לר' עקיבא פטור. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז ולא נתן הרי זה תביעת ממון יכול יהו חייבין ת"ל נפש כי תחטא נפש כי תחטא לגזרה שוה מה נפש כי תחטא האמור להלן תובעו ממון ויש לו אף נפש כי תחטא האמור כאן תובעו ממון ויש לו:

3 ג

השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין ובאו לבית דין והודו יכול יהו חייבין ת"ל אם לא יגיד לא אמרתי אלא במקום שאם מגיד זה נתחייב זה ממון ואיזה זה בבית דין. מכאן אמרו השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לבית דין וכפרו ובאו לבית דין והודו פטורין. בחוץ הודו ובבית דין כפרו חייבין. השביע עליהם חמשה פעמים לפני בית דין וכפרו אין חייבין אלא אחת. אמר ר' ישמעאל מה טעם מפני שאין יכולין לחזור ולהודות. כפרו שניהן כאחד חייבים. בזה אחר זה הראשון חייב. כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. היו שתי כתי עדות כפרה הראשונה ואחר כך כפרה שניה שתיהם חייבות מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן. אמר ליה רב פפא לאביי אין חייבין עד שיכפרו בהו בבית דין. אי הכי אפילו שבועה נמי בבית דין אין שלא בבית דין לא. לא סלקא דעתך תתניא לאחת לחייב על כל אחת ואחת. והתנן השביע עליהן חמשה פעמים בביתדין וכפרו אין חייבין אלא אחת ואמר רבי שמעון מאי טעמא הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אלא לאו שמע מינה שבועה חוץ לבית ידן כפירה בבית דין: