זכר לרבות את הולד. נקבה לרבות את התמורה. והלא דין הוא ומה תמורה שאין גדולי הקדש קרבה ולד שהוא גדולי הקדש אינו דין שיקרב. מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקדשים תאמר בולד שאינו נוהג בכל הקדשים הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים אינו קרב, תלמוד לומר זכר לרובת את הולד. נקבה לרבות את התמירה, והלא דין הוא ומה אם ולד שאינו נוהג בכל הקדשים קרב תמורה שנוהגת בכל הקדשים אינו דין שתקרב, מה לולד שכן גדולי הקדש תאמר בתמורה שאינה גדולי הקדש תלמוד לומר נקבה לרבות את התמורה. אין לי אלא ולד תמימים ותמורת תמימים ולד בעלי מומים ותמורת בעלי מומין מנין, כשהוא אומר ואם זכר לרובת ולד בעלי מומין ואם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין. למאי הילכתא אמר שמואל ליקרב ואליבוא דרבי אליעזר מהו דתימא כי אמר ר' אליעזר בעולה דאיכא שם עולה על אמו אבל הני ולדות לא קרבי קא משמע לן. רב פפא אמר לרעיה ודברי הכל. א"ל רב פפא לאביי אימא זכר לרבות את התמורה ואם לרבות תמורת בעלי מומין א"ל מסתברא ולד לשון זכר משמע תמורה לשון נקבה משמע. והדין תנא מייתי לה מהכא דתניא רק קדשיך אלו תמורות, אשר יהיו לך אלו הולדות, ונדריך זה נדר. תשא ובאת שומע אני יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם וגו' כדרך שאתה נוהג בעולה כך אתה נוהג בתמורה וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולד שלמים ובתמורת שלמים, יכול אף ולד כל הקדשים כן תלמוד לומר רק דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא הוא קרב ואין תמורתו קרבה. אמר מר יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו תלמוד לומר ועשית הא מהכא שתיתי והא גמרא גמירי דחמש חטאת מתות בכל מקום והני ימותו בבית הבחירה. סלקא דעתך אמינא חמש חטאות מיתין להון בידים והני גרמא אין בידים לא תלמוד לומר ועשית. אמר מר יכול אף ולד כל הקדשים כן תלמוד לומר רק קדשיך ולד דמאן אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי דחטאת גמירי לה דלמיתה אזיל ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעיא אזלא שכל שבחטאת מתה באשם רועה. אלא אי אצטריך קרא דאי עבר ומקריב ליה קאים ליה בעשה. ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אשם הוא, קרא לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לשם עולה, ניתק אין לא ניתק לא מ"ט אמר קרא הוא בהוייתו יהא. והדין תנא דנפקא ליה מן רק קדשיך תיפוק ליה מזכר אם נקבה, מפיק לולד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין. ותיפוק ליה כולהו מהאי קרא, אם לא משמע ליה. ותנא דנפקא ליה מאם זכר תיפוק ליה מתשא ובאת, תשא ובאת אפילו ממרגייהו. ואלו הן בעלי מומין כל שהקדשו קדם את מומו הא אם קדם מומו את הקדשו הרי הם כהקדיש את נכסיו רבי יהודה אומר הרי הוא אומר גם את הארי (את) הדוב הכה עבדך, אין לי אלא ארי ודוב מנין לרבות אריה עם הדוב ודוב עם האריה תלמוד לומר גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך. וסמך ידו ולא יד בנו ולא יד עבדו (כתוב ברמז תל"ח). קרבנו ולא הבכור, שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה, בכור שקדושתו מרחם אינו דין שיטעון סמיכה. איכא למיפרך מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים וחזה ושוק. קרא אסמכתא בעלמא אלא קראי למה לי, קרבנו ולא קרבן חברו, קרבנו ולא קרבן גוי, קרבנו לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה. תניא יורש סומך יורש ממיר ר"י אומר יורש אינו סומך יורש אינו ממיר מ"ט דר' יהודה דכתיב קרבנו ולא קרבן אביו. ויליף תחלת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחלת הקדש יורש אינו ממיר. ורבנן המר יימיר לרבות את היורש, ויליף ויליף הקדש מתחלת הקדש מה תחלת הקדש יורש ממיר אף סוף הקדש יורש סומך. ורבנן האי קרבנו מיא עבדי ליה קרבנו ולא קרבן גוי, קרבנו ולא קרבן חברו, קרבנו לרבותכל בעלי קרבן לסמיכה. ור"יהאי המר ימיר מאי עביד ליה, מיבעי ליה לרבות את האשה [דתניא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בלשון זכר מה סופנו לרבות את האשה] תלמוד לומר המר ימיר. ורבנן דרשי מואם. ורבי יהודה ואם לא דריש. קרבנו קרבנו [קרבנו] לרבות כל בעלי קרבן:
והלא דין הוא ומה אם התנופה שהיא נוהגת בחיים ובשחוטין מתמעטת בחוברים סמיכה שאינה נוהגת אלא בחיים אינו דין שתתמעט בחוברים, תלמוד לומר קרבנו קרבנו [קרבנו] לרבות כל בעלי קרבן. קרבנו ולא הבכור והלא דין הוא ומה אם שלמים שאין קדושתן מרחם טעונין סמיכה בכור שקדושתו מרחם אינו דין שתטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא הבכור, קרבנו ולא המעשר והלא דין הוא ומה שלמים שאינן בעמוד והבא טעונין סמיכה מעשר שהוא בעמוד והבא אינו דין שיטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא המעשר, קרבנו ולא הפסח והלא דין הוא ומה שלמים שלא רבה בהן הכתוב מצות יתרות טעונין סמיכה פסח שרבה בו הכתוב מצות יתרות אינו דין שיטעון סמיכה תלמוד לומר קרבנו ולא הפסח: