בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא בעולם הבא בכהנים כתיב וכהנו לי. בלוים כתיב והיו לי הלוים. בישראל כתיב כי לי בני ישראל עבדים. בתרומה כתיב ויקחו לי תרומה. בבכורות כתיב כי לי כל בכור. בסנהדרין כתיב אספה לי. בארץ ישראל כתיב כי לי כל הארץ. בירושלים כתיב העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך. במקדש ועשו לי מקדש. במזבח מזבח אדמה תעשה לי. בקרבנות תשמרו להקריב לי במועדו. בשמן המשחה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא בכל מקום שנאמר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם הבא:
וזבחת עליו עליו כנגדו. או עליו כמשמעו והדין נותן ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה ראש המזבח שהוא כשר לכפרה דין הוא שיוכשר לשחיטה. והרי מזבח הפנימי יוכיח שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה הוא יוכיח על מזבח החיצון אף על פי שהוכשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה. לא אם אמרת במזבח הפנימי שהוא לא מתיר ולא מכשיר ואינו גומר את הכפרה לפיכך אינו כשר לשחיטה. תאמר במזבח החיצון שהוא מתיר ומכשיר וגומר את הכפרה לפיכך יוכשר לשחיטה תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם וגו' הבשר והדם בראש המזבח ואין שחיטה בראש המזבח. ר' יוסי אומר אף לשחוט בראש המזבח והכתוב מסייע שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו'. כתוב אחד אומר את עולותיך ואת שלמיך וכתוב אחד אומר ועשית עולותיך הבשר והדם הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אמר ר' יוסי בר ר' יהודה מחצי מזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר שחיטה שאר כל צפון העזרה מנין תלמוד לומר ושחט את הכבש במקום וגו' שאין תלמוד לומר במקום הקדש אלא להכשיר בו כל רוח צפונית:
שנו רבותינו קדשי הקדשים ששחטן בראש המזבח ר' יוסי אומר כאלו נשחטו בצפון. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר מחצי המזבח ולצפון כצפון מחצי המזבח ולדרום כדרום. אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן אומר היה ר' יוסי כולה מזבח בצפון קאי ומאי כאלו מהו דתימא בעינא שחיטה על ירך וליכא קמשמע לן. אמר ליה ר' זירא לר' אסי אלא מעתה לר' יוסי ברבי יהודה נמי חציו בצפון וחציו בדרום. וכי תימא הכי נמי הא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן מודה ר' יוסי ברבי יהודה שאם שחטו כנגדו בקרקע פסולין. אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן שניהם מקרא אחד דרשו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ר' יוסי סבר או כוליה לעולה או כוליה לשלמים. ור' יוסי בר יהודה סבר חלקהו חציו לעולה וחציו לשלמים. דאי סלקא דעתך כוליה לעולה כשר השתא לעולה כשר לשלמים מיבעיא. ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי עולה דדחיק ליה מקום אבל שלמים דלא דחיק ליה מקום אימא לא יתכשר קא משמע לן. אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין ומקרא הוא בידינו ושכחנוהו. כי סליק רב כהנא אשכחיה לרבי שמעון ברבי דיתיב ואמר משמיה דר' ישמעאל בר' יוסי מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם שהן פסולין שנאמר וזבחת עליו את עולותיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אמר היינו קרא דאשמטיה לרב. ור' יוחנן אומר אחד זה ואחד זה שהיו שם פסולים במאי קמיפלגי מר סבר בעלי חיים נדחין ומר סבר בעלי חיים אינן נדחין: