Drush 5ה׳
1 א

דרוש תוכחת מוסר מה שדרש הגאון זצ"ל בימי סליחות קודם ר"ה תק"ה לפ"ק בק"ק מיץ יע"א:

2 ב

הושע הנביא צווח (ו א) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו וכבר אמרו (ב"ר צא ט) כי אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים ויש להבין מה ענין זה להך דמקודם אבל דכבר נודע מה שנחלקו (עיין שבת נה ע"ב ועיי"ש היטב) אם יש מיתה ויסורין בלי חטא ופשע רק מסיבות חיצי הזמן וטבע כוכבי שמים ומזלות ובאמת זהו סיבת החלי והמרי שנמשכו אחר דיעה זו כי אין החטא גורם עונש עולם הזה כלל ומחמת זה לא שמו בה' כסלם ועולם הבא הנצחי רחוק מהחוש עד שיפעל בנפש המגושם ומטופש ומשוקע בהבלי עולם בעו"ה וזהו ענין עשו שאמרתי כבר ששאל מה טיבן של עדשים הללו א"ל שמת אותו זקן אמר לו אף באותו זקן פגעה מדת הדין אם כן לית דין ולית דיין (ב"ר סג יא) ולהבין מה זה ענין לעדשים אבל כבר אמרו חז"ל (ב"ב טז) ב' טעמים לאכילת עדשים או משום דהם מגולגלים וגלגל חוזר בעולם או שאין להם פה וכך אבל אין לו פה ונ"מ למבריא בביצים והנה אי אמרת אין מיתה בלי חטא לא שייך גלגל חוזר בעולם דהא איש צדיק ימלט הימנה ואין זה מפאת הגלגל כלל וזהו הסברא שחשב עשו מתחלה וא"כ ע"כ הטעם משום דאין להן פה ושאל מה טיבן של עדשים הללו הלא יכול לאכול ביצים והשיב לו יעקב דמת אותו זקן ומי היה נקי מחטא יותר ממנו ש"מ דיש מיתה בלא חטא וא"כ יש לאכול עדשים היותן מגולגלין ובשמעו עשו זאת כי המיתה מקרה אחד לרע ולטוב כפר והנה בזה תבין למה אין הקב"ה משרה לצדיק בצרה יותר מג' ימים כי הראב"ע כתב (בראשית לד כה) על ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שלישי לעולם קשה שהוא חצי מרובע ופי' כל חולי ומחלה הוא על פי סיבוב לבנה בעולם ולכך נקרא חולה דל כדכתיב (תהלים מא ב) אשרי משכיל אל דל כי לבנה לית לה מגרמה כלום בשום אופן וידוע כי סיבוב לבנה בעולם קרוב לכ"ח ימים כי מה שהוא המולד בכ"ט י"ב הוא כי כבר בכ"ח ימים גם החמה הלכה מהלך מה וא"כ קרוב לז' ימים מסבבת הלבנה רביע גלגל שלשה מזלות ועושה פעולה ושינוי ולכך כתב הראב"ע בפרשת תזריע (ויקרא יב ב) כי סיבת טומאה שבעה עד שובה אל המרובע וכן החולים יראו שינויים ביום זיי"ן כי אז בסיבוב הרביע גלגל יש הפעולות הפכיות ולכך חולי משתנה ביום ז' או ביום י"ד או כ"א או כ"ח כי הכל בשינוי הגלגל וסיבוב לבנה וכן כתב הראב"ע בשבעת ימים יהיה תחת אמו כמו הנימול עד מרובע והיינו כשיעבור ז' ימים יעתיק התנועה מהיפך להיפך ולעומת זה בחצי סיבוב לא יעתיק התנועה ואדרבא יוסיף חיזוק ואומץ כאשר החלו ולכך בסוף יום השלישי שהוא נוטה לרביעי שהוא חצי מרובע יעמוד ויתגבר הכאב בתנועת הלבנה שהיא בתכלית עמידה ולכך בחצי יום השלישי כאשר חמה נוטה למערב שהוא התחלת יום הרביעי לתוכנים שמונים מאופק חצי היום אז הכאב והחולשה מתגבר ולכך מי שיש לו קדחת רביעית יתמיד למאוד כי מפאת עמידת המרובע יתגבר חליו ולכן הקב"ה למען הראות כי משגיח בפרטיות על עם קרובו והוא משדד אצלם מערכות השמים ואינם תחת משטרי הכוכבים לכך תמיד ביום השלישי שראוי מפאת גזרת הכוכבים שיהיה כאבו נעכר ומתגבר לא יניח לצדיק בצרה וממציא לו תרופה להקל מחליו ויכירו וידעו כל העמים כי יד השם עשתה זאת מול טבע כוכבים ובזה יכירו וידעו כי היסורים וכל נגע ופגע הבא לישראל לא בא מפאת כוכבים כי אם מהקב"ה מוחץ ומרפא ולכך באברהם בשלישי למילתו כחום היום שאז הכאב בטבע מתגבר כמ"ש באו המלאכים לרפאות אותו ונקל לו לילך ולרוץ נגדם וכן בחזקיה אמר לו (מ"ב ב ה) ביום שלישי תעלה לבית ה' והיה מופת בארץ וכן שבטים שנסתפקו באנשי שכם שבאו כולם בברית יחד אבות ובנים למול בשר ערלתם אם כוונתם לשם שמים והרי הם כשירים ובחורי ה' או כוונתם רק שנתנו עיניהם בבנות יעקב וזרעו ולבבם מלא עמל ואון ומספיקא לא רצו לשלוח יד עד ביום השלישי שראו בהיותם כואבים כפי הטבע ואילו הם שלמים עם ה' לא היו בצרה ג' ימים כהנ"ל ומזה שפטו שסר צל ה' מאתם ותוכם רע ולכך טבחו ולא חמלו עליהם וזהו שהכתוב מזהיר שיחדלו הרע ויתלו היסורין וכל הכאב כי אצבע אלהים היא ואמר (הושע ו א) לכו ונשובה לה' כי הוא טרף וירפאנו והוא יך ויחבשנו כי הכל מצדו ולא מפאת המזל והביא ראיה ע"ז כי הכל מיד ה' יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו וכו' כי אין משרה בצרה ג' ימים ומזה מוכח דאין מיד המזל והטבע רק מיד ה' כי לקינו כפי חטאינו ואם נשוב לה' נשוב כי מאתו העזר והישועה וכן עלינו הדבר לשוב בתשובה ובפרט העת גורם כי ימים אלו ימי משפט וצדק באו וקול תרועה נשמע ראוי לחפש בתשובה למאוד והעיקר כי לא תלוי בתשובה שהוא בעיני העולם הרבות אמירת מחזור פיוטים וסליחות אף כי ספר תהלים וכדומה ותענית ועם כל זה גוף עון בידם ואין זה המבוקש ותשובה הנרצית והיום הזה אשר תמכתי יתידותי בעיקר דרוש זה בהחזקת אמת ושלום כי שפת שקר ולשון רמיה הוא נותן כח לעשו וסטרא אחרא לעשות חיל בעו"ה וימים אלו הם מחולקים על ג' אופנים כמאמרם (קוה"ר ט ג) בערב ראש השנה ויתר שליש ובראש השנה שליש וכן ביום הכפור והיינו על שלשה חלקי עבירות התשובה בערב ראש השנה עבירות חמדה במותרות אשר אדם יחמוד ואוהב לרדוף אחר התאוה וכדומה וזה ימעט בתענית בערב ראש השנה בבטלו חמדת זמניי בראותו כי הגיע יום הדין הנורא וכי יפקוד השם עליו לדעת מעשיו מה ישיב ואיך לא ישליך רוב החמדה ובראש השנה יתחרט איש על כל אשר חטא נגד ה' בשמעו קול שופר היתקע ולא יחריד וימליך ה' במלכויות זכרונות ושופרות מי הוא איש נבוב אשר לא ילבב בלב שלם להתחרט ולגמור בלבו לשמור ולעשות כפי התורה וחוקיה הישרים וצדיקים אמנם עדיין עבירות בין אדם לחבירו קטטה ומחלוקת ושנאת חנם שוא ידבר איש את רעהו ובלבו ישים ארבו וכמו כן גזל ועושק וכדומה כלו עדיין טמון בעו"ה אצלינו עד בוא יום צום הנבחר כי בי' ימים יפשפש איש ובערב יום כפור ירצה חבירו בריצוי דברים וכסף ויסיר קנאה והמחלוקת וכל דבר פשע בין איש לחבירו כי יום כפור הוא רומז על יום המיתה ולכן לובשים לבנים הכל מענייני מיתה כי הוא מרמז לכך וזהו תכלית הנרצה וזהו שליש אחרון שנמחל ביום הכפור וזהו בסוף יום הכפור בתפלת נעילה שנאמר למען נחדל מעושק ידינו וזהו רמזו במאמר הנביא יחיינו מיומים אלו תרי ימים אבל ביום השלישי שהוא יום הכפור שהוא תכלית הנרצה יקימנו ונחיה לפניו כי זהו עיקר התשובה ולכך אמרו במדרש אמרה כנסת ישראל רבש"ע התשובה שלך היא ואמר הקב"ה תשובה שלכם היא ופירושן של דברים כי באמת הוא הדברים אשר דברתי כי עבירות בין האדם למקום בקל האדם מתחרט ועושה עליהן תשובה ונוח לו לשוב אבל עבירות בין אדם לחבירו זהו שקשה בדיני ממונות בעו"ה קשה לפרוש ובפרט קנאה ושנאה כאשר אמרתי פעמים רבות אם יבוא אדם לשאול לחכם מאן דהוא שקרה לו טריפות בביתו או חימוץ בפסח והוא יורה לו להשליכו לנהר אף שהוא הפסד מרובה לא יצפצף פה לנגדו כלל ואילו ידין בין איש לרעהו וידין ליתן לחבירו יו"ד זהובים הלא ילך בפלילים ויתריס נגד הדיין וישמור לו איבה והטעם הוא כי זהו שהולך לאיבוד וטמיון אינו מקפיד כלל ומברך למי שנתן תורה אבל בזה שמגיע הדבר לחבירו בזו קנאתו גדולה עד שקשה לו לשמוע בקול הדיין וכן תמיד על עבירות שבין אדם למקום ישראל קדושים הן להתחרט ובפרט ימים אלו ימי תשובה וימי חפץ לה' ישובו לה' על מעלם אשר מעלו נגד ה' אבל לא נגד בני אדם כי במה נחשב אצלם ואף שבימים אלו אפשר שקטה המחלוקת וידבר זה לזה ובקרבו ישים ארבו בעו"ה כתר זעיר עד יעברו ימים אלו ואז נראה מה לעשות ומכ"ש שאין מוציאים מתחת ידם הגזל ועושק וריבית וכדומה ובאמת הן הן הדברים המעכבים התשובה בכל אופן כאשר אמרתי וזהו מאמר כנסת ישראל התשובה שלך היא הרצון מה שעבדנו למולך ועשינו נגד המצות הנוגעים לך וזהו עיקר התשובה כי יודעת כנסת ישראל כי בזה רוב ישראל מגדר התשובה אבל הקב"ה השיב התשובה שלכם היא היינו במה שנוגע לכם בין איש לרעהו זהו תכלית ועיקר התשובה כי באלה חפץ ה' ומקפיד יותר על המרי הזה שהוא טיב בני אדם משיקפיד על עבירות הנוגעות לו כי הוא חפץ חסד ולכן עיקר תשובה בזה ותכלית שמירת עון בין איש לרעהו וגדר שלא יבא לידי כך הוא גדר אמת ושלום שלא תהיה ביניהם שנאה כבושה בלב ובפה ידבר כאח יקר והיש שקר גדול מזה ולכך מדת אמת מביאה לידי שלום ומדת אמת שוללת כל לשון רמיה ובה נכלל שלא ידבר אדם אחד בפה ואחד בלב בתפלה כי גם זה בגדר השקר ואמרו במדרש (תנחומא ל"ט ד) מכריז האי רוכל מאן בעי חיי מאן בעי חיי אטריח עליו ר' ינאי ועלה גביה הוציא ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב אמר ר"י כל ימי לא הייתי יודע ענין פסוק זה עד שבא האי רוכל ופירשו עכ"ל ויש להבין מה חידש זה הרוכל ולא אמר רק פסוק תהלים שמצפצפים הבריות יום ולילה לא יחשו ומכ"ש דאין להבין מה שאמר ר"י כי לא ידע פירוש הפסוק עד שבא רוכל כי לא שמענו פירושו כלל אבל הענין כי ידוע כי לעשו ולדכוותיה נתון עולם הזה וליעקב וסייעתו הצדיקים עולם הבא יום שכולו טוב אמת ונצחי ויש להבין הא יצחק ברכו ליעקב בכל טוב עולם הזה ויתן לך וכו' (בראשית כז כח) ע"ש ולא היה דבר טוב בעולם הזה שלא ברכהו וכי ח"ו לא חלה ברכת יצחק אבל הענין כי הואיל והיה בערמה וקצת כזב ויעקב מדתו אמת כדכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב שכולו קשוט לכך לא חלה ברכתו כ"כ בעולם הזה ואמת כי אמרתי בישוב קושית מהר"י אברבנאל ויתר מחברים כי מה תועיל הברכה שבירך יצחק ליעקב אם כוונתו היתה לעשו ומה בכך שהיה לנוכח יעקב הא בלבו היה לעשו אבל קושיא חדא מתורצת בחברתה דהקשו איך ס"ד שיחולו הברכות על עשו הרשע וכי תחול שפעת אלהים על רשע וא"כ ח"ו נלקח דינו של רשע להטיב לרשע ולהרע לצדיק ח"ו אבל הענין כי עשו היה ציד בפיו ובפיו היה טוב רק בלבו היה רע ולכך אם אנו הולכים אחר הפה ולא אחר כונת הלב ראוי עשו לברכה וא"כ א"ש כי יעקב זכה בברכות בממ"נ אם הולכים אחר הפה הרי פיו ריצחק ברכו בפה מלא לנוכחו יחנו הברכות תבואנה על ראש צדיק ואם אחר כוונת הלב אף שיצחק היתה כוונתו על עשו מכל מקום אם באנו לדון כפי כוונת הלב עשו רשע גמור ומוחלט לא יתכן ביה ברכה וראוי בלא"ה שלא תחול כי אם על יעקב שלבו היה שלם לשמים וא"ש אבל עם כל זה הואיל והיה במרמה ניתן לעשו עולם הזה שהוא ג"כ עולם של רמיה ועולם של שקר וזיוף הבל הבלים אין בו ממש כאיש עושה רמיה שהוא ג"כ רק כחלום יעוף ושקרא לא קאי (שבת קד ע"ב) וכבר אמרתי כי לכך אין זרעו של עשו נופלים אלא בידי זרעה של רחל (ב"ר צט ב) כי יש לעשו טענה ברמיה לקח ממני ברכתי ולהסב שמו עשו ליטול של אחיו אמנם רחל תיקנה כל זה שהיא באה במרמה ודברה בקול לבל ירגיש יעקב שהיא לאה ולא קנאה באחותה ובאה במרמה לטוב אחותה כנודע ולכן כל מה שיש פגם ביעקב נתקן ברחל ולכן זרע רחל יכולת בידם לנגוש עשו וכן תמיד האיש ההולך תמים ואין בלשונו כזב שהוא תכלית הרע בעצמותו כי אין לך רע אלא כזב ואין בו רמיה זה זוכה בעולם הזה ג"כ בברכת יצחק ליעקב ולא שולט בו קטרוג עשו היותו מתקן הפגם ושומר אמונים וכבר נודע כי חיי עולם הבא נקראים חיים כי הם חיי אמת ונצחי אבל עולם הזה הוא רק בגדר ימים כי יעברו כצל וכחלום יעוף הלא צבא לאנוש עלי ארץ מספר ימיו חרוצים ובפרט לצדיק ועובד השלם כאשר אמרתי בפירוש הפסוק (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה והוא ודאי אם ירצה איש לדאוג על שנים רבות מה יקרה לו אם לא ברוב ימים יפסיד עסקו ומי יודע ברוב ימים מה יקרה אם לא תהיה מלחמה וכדומה עד שיפסיד כל נכסיו וכן מה יקרה לבניו ונכדיו וכדומה לדאוג צרות מחר ויש מחר לאחר זמן הלא יחיה כל ימיו חיי צער ומכאובים לנגדו תמיד גם בלילה לא יישן ויבלה ימיו ברוב דאגה וענין רע לענות בו נפש ולא יראה טובו בעמלו כלל אמנם הצדיק וחכם לבב לא ידאג רק על ימים מועטים מה יהיה בחדש ושבת וזה בקל להשיג חפצו וכאשר יעברו ימים אלו יוסיף לדאוג תמיד על זמן מועט ובזה יקל דאגתו וישבע ימים בטוב ובנעימים וזהו אומרו יראת ה' תוסיף ימים שאין לו רק ימים אבל שנות רשעים כי רשעים אינם מסתפקים בימים רק בשנים תקצרנה וזה בעו"ה רוע חולי שמרבים לדאוג על ימים ארוכים ובתכלית בניהם לימים רבים יעשו תחבולות ונכזבה תוחלתם כי לה' נתכנו עלילות ומה יעוז אנוש לחשוב דבר על ימים ימימה ושוא מחשבת אדם וכללו של דבר כל עולם הזה נכלל בתואר ימים ולפ"ז יש לפרש הפסוק כך דדוד אמר שניהם מי האיש החפץ חיים היינו עולם הבא ואוהב ימים לראות טוב היינו עולם הזה ועל זה נתן עצה במה דסיים פתח וגם עולם הזה קודם לעולם הבא התקן עצמך בפרוזדור וכו' (אבות ד טז) ואמר על עולם הזה נצור לשונך מרע דהיינו מבלי לדבר כזב ושקר שהוא רע בהחלט ושפתיך מדבר מרמה זוכה לברכת יצחק ואין לעשו טענה בו ועל עולם הבא אמר סור מרע ועשה טוב דהיינו תורה ומעשים טובים שהם טובים בעצמן והן המביאים לאדם לחיי עולם הבא:

3 ג

והנה יש כאן שני פנים או דהך נצור לשונך מרע ומדבר מרמה הוא רק עצה וסגולה להיות זוכה לעולם הזה לבל יטלו עשו אבל לחיי נצחי העיקר לעזוב עבירות ולעשות טוב ומה נ"מ במרמה וכהנה בענין עולם הבא וא"כ איש אשר ימאס בעולם הזה וכל מגמתו לחיי עולם הבא לא ידקדק בזה בלשון רמיה כלל אבל באמת זה שקר דמה שאמר דוד נצור וכו' ומדבר מרמה מוסב על חיי עולם הבא ג"כ ואיש שהוא מרמה ותוך תחת לשונו גם לעולם הבא לא יזכה דהוא עלמא דקשוט ואין בו לאנשי מרמה חלק וזהו כוונתו דביקש להודיע זאת לאנשים ולכך הכריז מאן בעי חיי ולא הכריז אוהב ימים לראות טוב כלל רק נקט בלשונו מאן בעי חיי לבד שהוא עולם נצחי וכאשר שאלו השיב כבר פירש דוד נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה וגו' הורה דגם ע"ז סובב עצת דוד וכמ"ש כי לולי כן גם עולם הבא לא יירש כלל וגם זהו מתנאי חיי נצחיי ולכך אמר ר"י כי עד ביאת הרוכל היה חושב ג"כ כנ"ל כי זהו רק לתנאי עולם הזה אבל הוא גילה שגם חיי נצחי תלויה בו וכן האמת כי בשפת שקר ולשון רמיה תלוי הכל כי בזה נכלל ענין התפלה ג"כ שיהיה בכוונת הלב ולולי זאת הוא בגדר לשון רמיה ושפת שקר וכמו כן נכלל בו החזקת התורה ולומדיה כי בעו"ה קיץ מכאוב וסילון ממאיר שמשכח התורה מישראל וחדלו פרושים גבורי כח בתורה כלי חמדה נעדרו כי אין מחזיק ללומדי תורה והיה כי ילמד אין משיא בתו לתלמיד חכם הוי עם טיפש ולא חכם הלא זה חייכם ואמרו (כתובות קיא ע"ב) מצאנו להם לעמי הארצות תקנה במשיא בתו לתלמיד חכם ואין סובב על עמי הארצות גמורים כאשר היה בזמן גמרא כי באלו היה תלמיד חכם אסור לשדך ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב וכו' (פסחים מט) רק כוונה לאנשים בלתי בעלי תורה וזו תקנתם להשיא בתם לתלמיד חכם ולהגדיל כבוד התורה כי מצוה גוררת מצוה כי אם עשיר אחד נותן בתו לתלמיד חכם גורם הרבה תורה בישראל כי עי"כ מתקנאים הבחורים לומר אף אני אלמד וג"כ אזכה לשידוך טוב וע"כ תתרבה הדעת ותבונה ולהיפך בעו"ה עי"כ חשק התורה בטל ואין בקר ברפתים היו שרי תורה כאילים לא מצאו מרעה ואין מחזיק בפלך התורה וראו בעו"ה כמה דור יתום והלא בגולה אין לנו שיור רק התורה הזאת ואיך נדבר בתפלה והאר עינינו בתורתך וכן בקשות רבות על התורה בכל תפלות שבת וי"ט ותן חלקנו בתורתיך ואיך יתן חלק לך בתורה ה' יהיב חכמה לחכימים ולעוסקי תורתו ואתה נתת לתורה עורף ולא פנים ומה נאמר בראש השנה הזה אשר אנו אומרים וכל העם רואים את הקולות משה ידבר והאלהים יעננו בקול השמע עם קול אלהים ולא יעשו וא"כ אף אני אומר קול ה' קורא במדבר ובכל יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו ב) היש עלבון גדול מזה בעלי תורה אשר בצלם אנו חיים לא יאותו לשדך בם כאילו אין אלהים בקרב ישראל להחיות ולכלכל את עמו שמעתי אומרים על זה לשוא הכיתי את בניכם (ירמיה ב ל) כי מימים מקדם היה לעשיר וקצין בת אחת שהיה לה מום היה משיא אותה לתלמיד חכם בבטחון שלא ישנא אותה בכך וע"ז נאמר כי התורה מרפאת כל מום וא"כ מה עשה הקב"ה כשרצה שיהיה תלמיד חכם יכול ללמוד תורה מרווחה ויצליח בתורה זימן שיהיה לקצין בת בעלת מום ומזה היה מוחץ ורופא לתלמיד חכם וע"ז נאמר יך וירפאנו אבל עכשיו אע"פ שיש לה כל חסרונות מ"מ קפצו עליה בני עמי הארץ ויתנו את הילדה בזונה בעו"ה והבחור היגע בתורה יושב וראשו חפוי שמעו אלי ותחי נפשיכם והתדבקו בתורה כי זהו עיקר חיינו בעולם הזה כי אי אפשר לשוב בתשובה שלימה כי אם מתוך התורה והחזקת התורה הוי המתאוים יום ה' יום ההוא חושך כו' וזהו ג"כ רבים אין מבחינין טיב ראש השנה ומתאוים עליו מתי יהיה ראש השנה לשמוע קול המשורר בקול נעים וערב הפיוטים משוררים בשיר אוי אשר אינם יודעים מה יעשו ליום פקודה יום ההוא חשך כי תדעו כי אש חשך למאוד ואינו מאיר כלל ולכך אש יסודי אף שהוא קרוב לגלגל לבנה מ"מ אינו מאיר בעולם וכן גיהנום כולו אש והוא חשך ואפילה ומה שהוא מאיר הוא בהתערבו בו יסוד מים אבל אש בפ"ע חשך למאוד ולכך בגיהנום נאמר רשעים בחשך ידמו וכן בראש השנה קודם שופר הכל למעלה אש אלפים רבבות פרסאות אש כי ה' נשפט באש והוא חשך למאוד ולכך יסד הפייטן בשחרית ראש השנה והחיות מראיהן כגחלי אש וכו' כי הכל אש והכל זעים ודחילים עד שיתקעו ישראל שופר אז ירדו מן מקור עליון מים חיים והוא כעין תחילת בריאת עולם ויאמר אלהים יהי אור וכן הוא בתקיעה שנעשה אור למעלה מכל עולמות ששים ושמחים אמנם במה להוריד מי עליון בשופר הוא בבכי גדול להוריד כנחל דמעה כי אין לך שובר כחו של דינים אלא בבכי ולכך אמרו מים עליונים היו בוכים וכן הוא הבכי ע"י החימום בעצמו ומשם ירדו מים וזהו כעין למעלה כי המים מתערבים באש ועדיין אש לא כובה כל יו"ד ימים עד יום כפור ששקטה האש:

4 ד

ולכן בבקשה נא שימו נא על לבבכם כל דברים האלה מבלי לילך בקרי ולעשות כמצות אנשים מלומדה וכמנהג אבותיכם ולמה בעניני עולם לא תעשו כאבותיכם אבותיכם מעולם לא שתו קאפע וטהע וכהנה דברים וכ"כ עשב טאבאק כי לא ידעו סגולתם ועכשיו שנתברר שהוא רפואה יחזיקו בו עשיר ורש ואינם חשים אם היה מנהג אבותיהם או לא ולמה בענין היראה ועבודת ה' אשר אני אומר לכם עבודת ורפואת הנפש לא תרצו לשנות מנהג אבותיכם הכל לפי הענין והזמן עכשיו הגיע ערב של עולם וחמה נוטה לשקוע הלא חובה עלינו להחזיק בתשובה ביותר וכמו ביום הכפור בנעילה היום פנה השמש יבא ויפנה אנו מרבים בתוספת התעוררות להתפלל וכן אצלינו אנו צריכים ביותר ויותר להחזיק בעבודת ה' ובתשובה כי הנה בעו"ה עברו ימים ועתים רבים אשר קוינו לקץ ואך לשוא שמרנו ואין זה כי אם מחמת מניעת תשובה כי בעו"ה מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום ובפרט במה שחטאנו בשנאת חנם ושפת שקר ובזיון תורה הלא זה שהחריב בית ה' כמ"ש (יומא ט ע"ב) בעון שנאת חנם וכן צווח הנביא (דה"ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וכן עכשיו כאשר אמרתי כי הנביא צווח לשוא הכיתי את בניכם כי אף שיש לה חסרונות ומומים אינו משיאה לבן תורה ולכן עלינו להתחזק בזה למאוד ובפרט בענין שקר ושפת רמיה אשר בעו"ה גוים נזהרים מזה ומזה יותר השטן מעורר דין על ישראל כאשר אמרתי לכם תמיד כל מצות שגוים מחזיקים ומחמירים בעו"ה קצף בישראל אם הישראלים אינם מדקדקים כ"כ ולכך כששאלו (קידושין לא) עד היכן כבוד אב אמרו שאלו לדמא בן נתינא והיינו דגוי החמיר על עצמו יותר משורת הדין דקיי"ל כבוד משל אב:

5 ה

ובזה תבינו מ"ש (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' וענין הפסוק כך דיש להבין למה נעלם בתורה טעם ראש השנה ונאמר סתם יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר בו טעם כי ישב אלהים למשפט כאשר נאמר טעם ביום כפור ויתר חגים אבל זהו לטובת ישראל כי ידוע מ"ש (פרקי דר"א פ"י) הטעם דלמה ברח יונה וביקש לכבוש נבואתו לנינוה משום דאמר גוים נוחי תשובה הם יעוררו חימה על ישראל דהם מקשים ערפם לשוב ולכך היה מוסר נפשו למות בשביל ישראל וכן הדבר אילו הגוים היו יודעים ומרגישים כמונו שראש השנה יום הדין ופקודה לכל השנה היו חוזרים בתשובה למאוד והיה נפלא מעשיהם בכל ענינם ועי"כ היה לישראל קטרוג משטן והיה חימה על ישראל ולכך העלים ה' מהם יום הדין כדי שלא יחייבו לישראל ולכך אילו היה כתוב בתורה היה הדבר נתוודע להם כי רוב אומות מאמינים בתורה שבכתב ומודים כי היא מה' ולכך העלים ה' ומסרו בתורה שבע"פ כי הוא יום דין וזהו האומות פוקרים בו כנודע וזה לטובתינו ולכך אמר דוד (תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שהעלים מאתם יום המוגבל לחוק ומשפט ולכך הללויה כי עלינו לשבח לה' בזה כי הגדיל חסדו אתנו מאוד בזה ומזה תבין ענין חרטומי מצרים (בראשית מא ה) שפתרו החלום לפרעה שבע ארצות אתה כובש ז' ארצות אתה מפסיד ז' בנים תוליד ושבעה ימותו (ב"ר פט ו) וקשה כיון שבא לידי כך למה לא אמרו מטיבי החלום שראה שבלים עולים שהוא על שני רעב ושני שובע אבל יש להבין במה שאנו אומרים בתפלת מוסף ראש השנה ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע וקשה לכאורה הא קיי"ל (ר"ה טז) בפסח נדונים על התבואה אם שיהיה לשובע או לרזון ח"ו וא"כ מה טיבו של זה שאומרים בראש השנה גוזר איזו לרעב ואיזו לשובע אבל תדעו כי בזה נשתנת ארץ ישראל מכל שארי ארצות כי ארץ ישראל סגולה לישראל כנודע וזהו הכל בניסן כי בו יצאו ממצרים ולכך מלכי ישראל הכל מניסן מונין וכן העומר בא מארץ ישראל וארץ ישראל היא מדינה פרטית שדנין אותה בפסח על זרע תבואות ארץ ישראל אבל חוץ לארץ ושארי ארצות הם בכלל נגררים הכל אחר תשרי כמו מלכי אומות העולם מתשרי והכל מתשרי והכל נדונים בראש השנה וזהו שדייק ואומר ועל המדינות בו יאמר היינו חוץ לארץ שהם בכלל מדינות כמ"ש בירושלמי שרתי במדינות שהיה ראש לשאר מדינות ולכך בחוץ לארץ נדונים בראש השנה אבל ארץ ישראל נדון בהקרבת עומר או בזמנה בעונותינו הרבים עכשיו בגולה על התבואה ומזה תבין דעת רוב חכמים דאין חדש נוהג בחוץ לארץ כי ענין חדש תלוי בעומר כמבואר ואמרו (ר"ה שם ע"ב) הקריבו עומר כדי שתתברך תבואת ארץ ודהו הכל לארץ ישראל לבד ולכך חדש רק בארץ ישראל נוהג והנה החרטומים לא ידעו זה כי מ"ש משפטים בל ידעום היינו זמן משפט והם חשבו כי בדרך כלל בפסח נדונים על התבואה כל ארצות ולכך פרעה שחלם בראש השנה כנודע (ר"ה י יא ע"ב) כי בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ושפטו לפתור החלום מעין אותו היום ולכך שפטו על מלחמות הצלחה והפסד כי בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום וכן שפטו על מיתה וחיים כי הוא בראש השנה כנודע אבל על רעב ושובע מאנו לשפוט כי אין זה טיב ראש השנה אבל יוסף הבין ולכך אמר אשר אלהים עושה הראה לפרעה כי שארי ארצות זולת ארץ ישראל הקדושה אינן בכלל דין פסח רק בראש השנה ולכך באמת יש במדרש דעות שלא היה רעב רק במדינות סמוכות למצרים ולא בארץ ישראל ע"ש במדרש על פסוק ויהי רעב בכל הארץ כי על ארץ ישראל לא נגזר בראש השנה וזהו כוונת הפסוק תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו הרצון שטעם ענין התקיעה והחג מכוסה בתורה מבלי זכר לטעם רק הוא חוק לישראל וקאמר הטעם דלמה הוא בגדר חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וזהו לטובתינו שלא ירגישו בו גוים ונעלם מאתם יום דין ומשפט ולזה מביא ראיה עדות ביהוסף וכו' שג"כ לא ידעו על בוריו זמן משפט על נכון ולכן לא ידעו לפתור חלום על נכון אבל לישראל שנודע דבר חוק ומשפט הבין יוסף כי בראש השנה דנין לשאר ארצות ולכך בטוב פתר והצליח וממנו יש ללמוד כמה טובות למקום עלינו ואנו בעו"ה אין שמים על לב לשוב אל ה' והולכים בקרי וחושבים כי זהו עיקר ראש השנה שהחזנים השוטים מזמרים בקול ענות חלושה ויבוא גם השטן להתייצב בתוכם נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה ומלאכי השרת ממש אינם אומרים שירה ואיך נשיר ונרים קול בשיר של שטות והוללות והוא דומה לענין רע אשר היה בזמן בית ראשון בגי בן הנום שהיו מוליכין בניהם לשרוף באש והיו משוררים בקול שירים ועוגב וכן הדבר הזה למעלה אש לא נופח וחיות הקודש זעים מפחד אש ולמטה משוררים החזנים בחזיונות קשה קורא בקול הכסילים אשר תחת השיר מחלת לב ויוחיל עד בוש אשר לעומתו יאמרו וירם כאוב מארץ קולו וזה מדבר וזה בא בקטיגור נעשה סניגור על שלשה רגזה ארץ מתקוממה לו בושני מכם פרושים טהורי לב איך לא תשימו לב לירא ביום הנורא הזה והלא טוב לכם לישן ביום הזה משתעמדו לשמוע בקול השוטים ההם ושר בשירים על לב רע כי אין להם כוונה ופניה לשם שמים כלל וכל ענינם לשורר ולהמתיק הנעימה כצפצופי עופות טמאים יוליכו את הקול וטמא טמא יקרא וענתה לכם השירה הזאת לעד כי בעו"ה ארכו הימים חדל כל חזון וחכמה והוא מבלי תת מקום לתפלה נכונה ולקרוא לה' ממעמקים ולבחור שליח ציבור שיש בו מעלות ויודע למי מתפלל והוא כלו מחמדים נא ונא אחיי אל תרעו בזה עבדו את ה' ביראה גורו לכם מהדין ועשו בכל אופן לילך בדרכי ה' כי הוא עושה שלום במרומיו כמ"ש כי מערב מים באש אף אתם יהיה לכם שלום בכל אופן וצריך להבין לכאורה קשה מה עושה שלום במרומיו הלא למטה בכל גוש וגוש יש הרכב ד' יסודות ואבן חלמיש מקיר תצעק שיזובו ממנו מים וכאשר יכו בו יפוצץ ניצוצי אש כי יש בו הרכב מהכל וכל כת אלכימאה יעידו בזה במופת וא"כ אף למטה השלום הזה אבל באמת אין הכוונה בעשיית שלום לחבירו לאגודה שיהיו אש ומים שוכנים יחד כי זה למטה ג"כ וכן השלום אצלינו כי באים יחד אוהב ואויב באגודה אבל הלבבות חלוקות זה לסתור וזה לבנות כמו אש לשרוף ומים לכבות אבל למעלה השלום כי תופס אש טבע מים כי טבע אש לעלות למעלה ולא לירד למטה כמים אבל למעלה כתב (דניאל ז י) חזיתי נהר דינור שהוא נהר אש נגיד ונפיק הרי דהיה יורד מלמעלה ממקום החיות למטה מטה עד שאמרו שמגיע למקום ירכתי שאול לראשן של רשעים הרי דתופס האש טבע מים לירד למטה וכן המים העליונים עומדים על מעלה ואינם יורדים רק הם עולים מעלה מעלה וזהו כטבע אש וזהו תכלית השלום שמשנה טבעו בשביל חבירו ולוקח בעצמו טבע חבירו למען היות לאחדים וזהו תכלית האחדות ואמת כי אמת הוא סימן לאחדות כנאמר אמת חותמו להודיע כי הוא אחד ובאמת יש לאדם להיות זריז בתשובה למאוד והעיקר התשובה לא להתענות וכדומה כי אם לעשות גדרים כי זהו העיקר כאומרם (אבות רפ"ב) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כי באמת יפה אמר דוד כמבואר במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תשנ"ח) אין אני מתיירא מעבירות שהן חמורות כי הן חמורות ומה אני ירא מעבירות קלות שהן קלות הרצון כי בקל לא יפגע אדם באשת איש לבעול אותה ח"ו לא יעלה בלבו כלל רק בתחלה יעלה בלבו להביט ברוב יפיה ואם כי גם זה אסור זהו נקל בעיניו ויחשוב מה כ"כ איסור בשביל זה לא אחמוד יופיה וכמו כן לדבר אתה דברים של שטות דברי עגבים ואף שהוא אסור יאמר מה נ"מ בדברים אדרבה עי"כ הוא נעשה קרוב לגבירה אחת והיא תכלכל שיבתו ויהיה לו יד ושם לפעול טובות רבות וכהנה פטפוטי יצר הרע עד שמחמת זה בא לבסוף לידי קריבה דגלוי עריות ולסוף לגלוי עריות וזהו הכונה מחמת עבירות שהן קלות אני מתיירא שעי"כ אבוא לידי חמורות וזהו הכונה לא אירא מעבירות חמורות בעצם שהן חמורות ומהיכי תיתי לעבור אבל אני מתיירא מן קלות שהן קלות ונוח להתפתות מיצר הרע ועי"כ באים לידי עבירות חמורות וזהו מ"ש על פסוק (במדבר כא כו) כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון ודרשו חז"ל (ב"ב עח ע"ב) ע"כ יאמרו המושלים ביצרן באו ונחשב שכר מצוה כנגד הפסדה והפסד עבירה כנגד עונשה יש להבין מה זה להך דמקודם דאמרו כי חשבון עיר סיחון ומה זה ענין לעל כן יאמרו המושלים אבל לפי הנ"ל ניחא דהך דחשבון עיר סיחון הוא משל מוחלט להך דלעיל כי לא יאמר האדם מה כ"כ נ"מ בקלות הוא רק גדר בעלמא ולעומת זה עי"כ יוכל להתגולל כמה מצות וזהו הפסד מצוה כנגד שכרה ויקח משל מן חשבון היא עיר של מואב והיתה עומדת בספר ואילו היה מלך מואב משגיח עליה לא היה סיפוק ביד סיחון לכובשה רק הואיל ולא היתה כ"כ עיר גדולה לא השגיח לעורר כל כחו וכלי מלחמתו אך כאשר כבש סיחון חשבון אח"כ היתה דרך סלולה לפניו וכבש כל ארצו וזהו הנאמר כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב הראשון בחשבון ומלך מואב לא החשיבה ואחר כך כבש ולקח כל ארצו מידו וזהו הנמשל כאשר מניח למלך זקן וכסיל לכבוש דבר מועט לבסוף יכבוש כולו וישלוט בו כרצונו וא"ש ע"כ יאמרו המושלים והבן זה כי דרכו של יצר הרע לילך לאט לאט היום כך ומחר כך ובא מתחלה בכונה לשם שמים וכל מעשיו לשם מצוה הן בענין מחלוקת יבוא מחויב אתה לקנאות קנאת השם וכדומה עד שמביא אש וקטטה בלבו ואחר כך דמיא למים הזדונים השוטפים בזעם כמאמרם (סנהדרין ז) דדמיא לבידקא דמיא ולכן זה צריך שמירה ביותר כי באמת ראוי להתקנאות בעושי עול אבל מבלי להרבות במחלוקת וכמ"ש הרמ"א (ביו"ד סוס"י של"ד וחו"מ סימן י"ב סעיף א') מיום שגברו בעלי זרוע אי אפשר להעמיד הדת על תלה וכן ראוי לכל איש ירא חטא לשקול בפלס טרם יכנס במחלוקת אף שהיא לשם שמים לבל יהיה ח"ו אח"כ דמיא לבידקא דמיא וזהו מאמר דוד (תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי החסיד הוא לקנאות ברשעים ולהתגרות בם אבל יתפלל שלא יהיה דמיא לבידקא דמיא וכלל אמרו חז"ל (אבות ה יז) איזה מחלוקת לשם שמים מחלוקת הלל ושמאי וכל זה בתורה וזולתו אין כאן שיחול עליו לשם שמים כי אף שהוא לשם שמים תמיד הסטרא אחרא יש חלק בו וסופו רע בעו"ה והוא דרך היצר הרע לומר שהוא לשם שמים וכן מתעה לאדם בכל דרכיו וע"ז אמר הנביא (ירמיה א יג) ויאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח ופניו מפני צפונה ויאמר ה' מצפון תפתח הרעה והוא אמר במשל כי היו מהלכים בקרב הארץ הרע והטוב והטוב הלך במלבושים טובים בעצמות טובו וכן הרע במלבושים רעים ומגואלים בעצמותו של רע ובכל מקום שבא הרע ברחו האנשים ממנו כי עצם רעתו מכירים ואין לן בצלו ואין דובר עמו דבר ולעומת זה הטוב רבים שחרו פניו וכל המרבה להתדבק עמו הרי זה משובח ודבר זה היצר מאוד להרע ויחשוב מחשבת רשע להיות יודע כי טבע טוב להטיב לזולתו לא יבצר ממנו דבר בא אל הטוב בבקשה שהולך לדרך ויבקש ממנו שאל ימנע להשאיל לו על שעה שתים בגדיו הנאים והוא ילבש בגדיו הצואים והטוב היותו טוב בעצמותו לא יכול להשיב פניו ריקם ויעש כן והרע שהוא בעצמותו שקר וכזב לא נתן הבגדים הנאים עוד להטוב ומאז והלאה הרע הולך בבגדים נאים השייכים להטוב והטוב בבגדים רעים השייכים להרע וגלל כן כאשר בא הרע העירה כל העם יכבדוהו וינשאוהו מכל כי ראו בגדיו בטוב אבל תוכו רע ויגרום להם רעות רבות ולהטוב ברואם כי הוא לובש בגדים רעים הרחיקו ממנו כמטחוי קשת ועי"כ אבדה טובה רבה ולכך יצר הרע אילו היו מסיימין להמון שהוא רע לא היו שומעים בקולו כלל אבל הוא בא בבגדים נאים ודבריו הכל לשם שמים ותוכו רע וזהו החלי בעו"ה להטעות לאדם וזהו שאמר ה' מה אתה רואה ויאמר סיר נפוח והוא יצר הרע כולו רוח ונפוח ותוכו הבל הבלים ואמר ופניו מפני צפונה הרצון הפנימיות שלו שהוא תכלית הרע וארס נחש להמית לאדם צפון וטמון ואין בני אדם מכירין אותו ויאמר ה' הטבת לראות כי מצפון תפתח הרעה כי ודאי מתחלה אלו היו יודעים שהוא רע לא היו נגשים אליו רק הוא צפון ובגדיו בגדי טובים כהנ"ל ולכך אמר תפתח כי זהו מתחילה אבל אם כבר נפתה אחריו אף על פי שאחר כך מרגיש ברעתו מכל מקום כבר נמשך וכרוך אחריו למאוד ולכן מאוד מאוד צריך שמירה מהיצר הרע ומן חלקלקות לשונו ובפרט אם ע"י פיתוי מגיע חמדת ממון ודרך רשעים צלחה הוא עושר שמור לרעתו בעו"ה כמה אנשים שבניהם יוצאים לתרבות בעו"ה והוא כי נתגדלו ברוב עושר ונגידות ואח"כ מבקשים למודם ואינם מוצאים וגם עי"כ נתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם כהנה וכהנה יותר דברים שהעושר לרעתם והפסד עולמם בזה ובבא ובזה תוכל ללמוד מן סיחון כי אילו לא כבש חשבון ממואב לא היו ישראל מגיעים כלל דרך ארצו כי היה מסע שלהם בצד חשבון ובנותיה א"כ לא היה מגיע כלל למלחמה עם ישראל ולא היה לו ולעמו נפילה כלל אבל ברוב הצלחתו שהצליח וחשב כי כביר מצא ידו וכוכבו ברוב מעלות שלקח חשבון ובנותיה מיד מואב וזה גרם לו שמנע לישראל לעבור דרך שם וקרהו מלחמה ונאבד הוא וכל עמו הרי הצלחתו היתה לתכלית רעה והיה אחריתו עדי אובד ומזה ילמדו ולכך אמר על כי חשבון עיר סיחון וכו' ע"כ יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשב הפסד מצוה וכו' ואל תתפתו אם טוב לכם בעבירה כי סופה רע וכליון ואבדון כאשר קרה לחשבון ולסיחון וממנו תקחו מוסר ומשל ויפה אמר ע"כ יאמרו המושלים וכו' והבן ולכן יש לאדם מאוד להתבונן ולהשמר מפח יקוש של יצר הרע וזהו אי אפשר כי אם בלמוד תורה והעיקר שילמד כל אדם הן תלמיד חכם הן עם הארץ איש ואשה דף אחד בכל יום מספרי מוסר כל אדם לפי ענינו של"ה או שארי ספרי מוסר וכן מה שהוא בלשון אשכנז כי הרבה ספרים בלשון אשכנז שיש בם מוסר גדול למאוד אשרי אדם ההוגה בהן וזה יהיה לאדם ממש לחומה בצורה שלא בקל ילכדהו מלך זקן וכסיל כי תחבולותיו רבות:

6 ו

אמרו (סוכה נב ע"ב קידושין ל) יצרו של אדם מתגבר בכל יום ואמרו יצרו של אדם מתחדש בכל יום יש להבין מה ענין של התגברות או התחדשות אבל הוא הענין כי החטאים נחלקים לשני חלקים אחד מה שאדם חוטא שאין בו מטבע התאוה וחימוד גוף כלל כי המניח תפילין ואינו מניחם כדבעי ובכונה ובשמחה לרצון קונו ומה חימוד יש בזה אם מניחן כראוי או לא וכהנה מצות רבות דאינם עושים כדקא יאות והרבה עבירות כמו לשון הרע מה יתרון לבעל הלשון ומה נחת יש בו ומה תועלת לגוף וחימוד יש בו עושה רעה לחבירו ומה תועלת יש בו מתפלל ודעתו לדברים בטילים מה תועלת יש בו לובש בגדים שעטנז אוי לאותו עון בעו"ה בכמה גלילות אינם נזהרים בזה מוסרים הבגדים לחייט גוי לעשותן ויד ליד לא תנקה מעון כלאים ושעטנז גם יש צייגין שאין מדקדקים האומנים כ"כ בעשותן כאשר ידוע כי הקצה הוא שעטנז ובזה מעורב הרבה חוטין משעטנז מפשתן רק כל זמן שהצבע חדש עליו אינו ניכר כלל וכאשר יתיישן בקל יהיה ניכר בתוך בגד חוט של פשתן בתוך הצמר כאשר הראיתי לרבים וזה עון פלילי למאוד כי הוא חק מה' וכל דבר חק הוא ענין גדול למאוד כי הוא הנסתרות לה' וע"ז ממש נכרת ברית ה' עם ישראל ולכן אמרתי בדרך מוסר מה שהביא במדרש והביאו הטור (טוא"ח סימן תר"ד) בחייט שלקח בערב יום כפור דג ביוקר ושאלו הטעם והשיב ואיך לא נשמח ביום סליחה ומחילה ודייק הט"ז (שם) מה זה שאמרו שהיה חייט הוי ליה למימר סתם חד גברא אבל הענין כי יום הכפור הוא בלי ספק יום מחילה וסליחה כי השטן אין לו רשות לקטרג אבל כשלובשין שעטנז שהוא שט"ן ע"ז אז אפילו ביום הכפור גבר כחו של שטן לקטרג כי הוא מעורר ג"כ חטא הבל וקין בקרבנו צמר ופשתן ולכך ביום הכפור אפילו בגדי כהונה שהותר בהן כלאים לא היה כהן גדול לובש לבלתי תת לסטרא אחרא אחיזה ובגדי בד ילבש ולכך מי האיש אשר יבטח שלא נכשל בעון שעטנז ויהיה השטן אסור בכבלים מבלי לקטרג רק האי חייט היה צדיק וישר וידע כי אין תופר בבגדים כלל שום שעטנז הן דאורייתא הן דרבנן בזה היה לבבו בטוח שלא יהיה רשות לשטן לקטרג ולכך שמח ביום הכפור ולכן נא שימו זאת על לבב ובכל עת יהיו בגדים כשרים בלי תת לסטרא אחרא לאחוז בו בשום אופן כלל וכלל עבירות כאלה אינם מפאת החימוד ואדרבה השכל נותן לשומרם בתכלית השמירה היותם רצון הבורא והלא טבע כל בני חיים לרוץ מן הנזק מן הבור ואש והמים ואיך לא ימלט אדם בעל בינה ומדע מן לכד ונזק הנראה בשכלו אמנם כן יצר סוכן בו היצר הרע בו תמיד להסיתו ולהביאו לירכתי שאול ואף כי האדם בשכלו מנגד לו הוא מתגבר עליו כי לולי עזרת ה' אי אפשר לעמוד נגדו ובחלק זה אמרו יצרו של אדם מתגבר כי צריך התגברות גדולה עליו לבלבל שכלו ודעתו שילך תוהו לא דרך ישר כי היש שטות גדולה מזו לעבור פי ה' במה שאין לו הנאה ובקל יכול לשומרו כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אמנם חלק השני הוא דבר תלוי בחימוד ותאוה אשר נפש אדם נוטה לנפש בהמי וחומרי מתאוה לכל ענין לרוב אוכל ומשגל נשים וכהנה דברי החמדה והתאוה אשר נודע לכל ואין צריך לספרם ובאמת אין צריך לזה פעולת יצר הרע כלל כי נפש חומרי עושה מעצמו רק הלא נודע כי טבע בן אדם במה שמורגל בו תמיד יקוץ בעינו וימאס בו אם יאכל כל יום מעדנים טובים למאוד לבסוף יקיץ בעינו אם ישמע קול שיר ערב תמיד לבסוף יקיץ בעינו ואם ילך בגן חשוב לבסוף יהיה עליו כמשא כי כך הטבע במה שאדם מורגל בו לא יערב לו כ"כ וא"כ השאלה אם יש לאדם אשה יפת תואר מאוד הואיל ורגיל בה לא תהיה כ"כ חביבה עליו עד שכמעט קץ בה ואם תהיה לו זונה באיסור ערוה מדי יום ביומו יוסיף תאוה עד שיהיה קשה לו לפרוש הימנה וקשור בה ר"ל ככלב וכן במאכל היתר יקוץ ומאכל איסור בכל יום יוסיף עליו חימוד אך זהו מ"ש יצרו מתחדש עליו בכל יום כי הוא עושה לו כאילו היום נתחדש לו וכאילו מעולם לא טעם זה האכילה ובעילות איסור והוא בעינו דבר חדש ולכך יערב ויבושם לו וזה יצרו מתחדש לו כאילו הוא דבר חדש ולכך דרשו מקרא (בראשית ו ה) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וכל מקום רק מיעוטא וכן כאן אינו פועל כלל כי הוא זולת יצר הרע מפאת חמדת החימוד כמ"ש רק פעולתו כל היום מוסיף לו חימוד חדש וכמ"ש וזהו רק רע כל היום זוהיא פעולתו לא יותר:

7 ז

ולכן בניי להשמר משתי חלקי עבירה זו צריך שתי סגולות לחלק ראשון קריאת שמע דהיינו למסור נפשו לה' ולהיות נהרג על קדושתו ולא יחוס על עצמו ובניו בשביל קדושת המקום וקדושת שמו יתברך וכאשר יהיה זה תמיד רגיל אצלו וחקוק במחשבתו לא יהיה כח ביד יצר הרע להתגבר עליו לפתותו לעבור רצון קונו לשום סיבה מה שתהיה שיתן בתוך לבו לפתות אותו כיון שחקוק בלבבו להיות מוסר כל נפשו וגופו וקניניו עבור השם ותורתו ואיך בשביל שום דבר יעשה הרע בעיני השם וזהו ענין שאמרו (ר"ה טז) לתקוע בשופר כדי לזכור עקידת יצחק ולכאורה קשה מה צריך לעשות דבר בפועל להזכיר לה' וכי יש שכחה לפני כסא כבודו ח"ו וכן אומרים בתפלה כי אין שכחה וכו' אבל הכונה לנו התוקעים והשומעים קול שופר שהוא כדי להזהיר אותם לבל יישנו בשינת אולת ויקיצו כמו שכתבו המחברים שיש לתקוע בשופר איל כדי שישמעו העם כי קול שופר איל משונה משאר קולות וכשמעם תקיעה ממנו יתנו אל לב עקידת יצחק וכמה מעלות טובות זכו אברהם ויצחק בשביל עקידה ואם כן כל אחד יתפוס המדה טובה זו למסור נפשו לה' ולהיות נעקד לרצון ה' הגדול והקדוש ומבלי לחוש על שום דבר מגדול ועד קטן ולהיות שלם עם ה' גופו ונפשו כקרבן עולה תמים יקריבנו לרצון לפני ה' ובזה יהיה נעקד יצרו הגדול ובזה יכניע אותו מכל צד וזוהיא תכלית זכירת עקידת יצחק ולא כאשר המוני עם עושים בשביל להנחיל טוב המדומה לבניהם עוברים על כמה איסורים וממרים פי קונם שוטים אלו ראויים לשחוט בניהם בשביל השם היתכן עושים ואיך תמרו פי ה' בשבילם ולו שהייתם מקריבים קרבן לה' וביחוד אם נאמר לאחד להשיא בתו לתלמיד חכם ישיב אין רצוני לשחוט בתי אי שוטים לו כדבריכם מה בכך ששחטתם בתכם לקרבן לה' וירצה לה' לאשה ריח ניחוח ואחרי ה' תלכו ובו תדבקו זה המשיא בתו לתלמיד חכם (כתובות קיא) וזוהיא תכלית הנרצה מקרבן להיות דבק בה' ותורתו וזוהיא הבטחה מה' במשיא בתו לתלמיד חכם ולכן יערב להשם מנחתכם אך לשקר נדברו כי היא חייתכם וחית בניכם אחריהם כי הון מהבל ימעט ואין קול וכסף והוא בהמה ובניהם אחריהם אין בו חיוני לא כן בבעל תורה כי עושר וכבוד אתו לעולם אבל על חלק שני לבטל חמדת התחדשות היצר הרע אמרו אין לזה תקנה אלא תורה ולכך אמרו שיהיו דברי תורה חביבים בעיניך כל יום כאילו היום ניתנו וזה לעומת זה שזה מתחדש עליו בכל יום ולכך תהיה התורה ג"כ כאילו היום ניתנה וחביבה לבטל התחדשות היצר הרע והעושה כן יצליח וע"ז נאמר (תהילים ב ז) ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך כי בשעת מתן תורה היו נקראים בנים וזהו שחביבה עליו התורה כאילו היום ניתנה והיום קיבלה מהר חורב אף הקב"ה מחבבו באמת כאילו היום קבלו התורה ואמר כאילו היום ילדתיך בני אתה וכאילו היום באמת קיבל התורה ולכן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' והנה באמת בימים אלו כל יום מסוגל לתשובה על יום שפעל בו עבירות ויו"ד ימים כנגד יו"ד דברות יום ראשון כנגד אנכי והשני כנגד לא יהיה לך ובדיבור אחד נאמרו ולכך הם כיומא אריכתא (ביצה ד' ע"ב) ויום הכפור כנגד לא תחמוד ולכן אז בטלה החמדה ויש לאדם לפשפש במעשיו ולעשות הכל בפלס ומשקל כנגד החטא מצוה כנגדו וכן הקב"ה כביכול עושה בחודש זה שהוא מזל מאזנים לשקול מדה כנגד מדה ולשלם לאדם כפעלו ומכוון הן בעונש והן בשכר ואם ידקדק האדם במפעלו ימצא כן כי אין הדבר תלוי בקרי אם יצליח אדם ידקדק כי עשה בזה שום מצוה וכן להיפך אם יפסיד עשה בזה שום ענין עבירה והכל בפלס ומשפט ולכן בראש השנה יצא יוסף ועלה לגדולה ואמרו חז"ל (ויק"ר כג ט) פה שלא נשק לדבר עבירה על פיך ישק כל עמי וכן הכל היה כנגד מדה והכל בראש השנה כי שם מאזנים לשקול מדה כנגד מדה וכן פרעה אמר (שמות ט כז) מי ה' אשר אשמע בקולו נענש והוצרך לומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים וזהו ג"כ בראש השנה כי בטלה העבודה מן ישראל (ר"ה יא) וכן הכל מדה כנגד מדה ולכך אמר הכתוב (תהלים פא ד) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב במדה כנגד מדה ואמר הראיה על זה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שיהיה מדה כנגד מדה כהנ"ל ועוד מפרעה שפת לא ידעתי אשמע פירוש שאמר לא ידעתי ה' שאשמע קולו הסירותי מסבל שכמו פי' שאח"כ הוצרך להודות ולבטל העבודה מישראל ולומר ה' הצדיק ופה שאסר הוא הפה שהתיר ובזה יכירו וידעו כי הכל בהשגחה ומדה כנגד מדה ובזה אם יתן האדם ללבו יבין ויכיר גדולת חסדי הבורא וכמה רבים רחמיו וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח והנה כבר נודע ענין שופר פעמים רבות אבל עוד יש בו כי העולם נברא בקול שופר כי קול ה' הוא כביכול כקול יוצא מגרון בלי דיבור ותנועות רק קול פשוט הוא קול שופר כי גרון הוא בחינת שופר כנודע ואז הוא פשוט בלי הרכבה של מלאך חיה ואופן ושרף כי אין בו הברת דיבור ותנועה וזהו בקול ה' באנכי ולא יהיה לך שהוא דיבור ה' בקול בעלמא יוצא מגרון וזהו מאמר ראשון שנבראו בו שמים וארץ ביום ראשון כי לא היה מלאך ושרף שלא יאמרו שותף היה להקב"ה ולכן לא דיבר ה' כי תיכף ע"פ דיבור נעשה מלאך רק היה קול בעלמא באותיות הגרון כביכול וזהו קול שופר שברא הקב"ה עולם ולכך בראשית מאמר ולא נאמר ויאמר או וידבר רק בראשית והוא מורה על תחילת הברת קול והוא רק קול שופר בעלמא והוא מה שמתרגם אמר בסכלנותא כי שופר חכמה ואינו מלאכה (שבת קז ע"ב) כי מה שהוא ע"י מלאך הוא מלאכה עיין בקונקארדאנצי"ש בשורש לאך והיה באותיות הגרון ולכך שם אהי"ה הוא שם ראשון בכתר עליון שהוא הבל אותיות הגרון שהוא שם של שופר שבו ברא ה' העולם ולכך בראש השנה שהוא התחלת עולם תוקעים בשופר ואומרים היום הרת עולם היינו התחלת עולם והנה ביום שני נתהוו מלאכים והיינו בדבר ה' ולכך שתי דברות ראשונות מורות על יחוד הוא בקול שופר ושארי מצות הם בדבור ותנועה ולכך שאר דברים נאמר (שמות יט יט) משה ידבר ואלהים יעננו בקול בעלמא כי שתים דבר אלהים ולכך קול שופר חזק מאוד שמורה על יחוד ולכך זהו ענין שופר בתקיעה להמליך לה' ביחודו בלי שותף מלאך ושרף ונשגב ה' לבדו ואנו בגולה רפו בידינו וממש אין מצוה כדקא יאות אבל עיקר מעמדנו שאנו מוסרים נפשנו כל רגע על יחוד שמו הקדוש ועליו הורגנו כל היום ולכן אין לנו דיבור נאלמנו דומיה רק צעקנו בקול שהוא הגרון וע"ז נאמר (בראשית כז כב) הקול קול יעקב וע"ז אמר (תהלים קמט ו) רוממות אל בגרונם והוא בגרון שמורה על יחוד וחרב פיפיות בידם ללחום נגד האויבים בקול שופר נגד צר הצורר ביחוד שמו שאין בו שיתוף וזהו בגרון כי הוא קול ולכך משה שאמר לו ה' (שמות ג יד) כה תאמר אהיה אשר אהיה כי משה שהיה כבד פה וכבד לשון לא יכול לדבר בגלות ישראל שום מוצא מה' מוצאות כי הכל סוגר בגולה רק הגרון המורה על יחוד ולכך נאמר לו אהיה כי הוא אותיות הגרון אבל שאר שמות אין אחד שאין בו אות משאר מוצאות וזה לא היה אפשר לו לדבר ולכך זהו השם העומד לנו בגולה ואמר אהיה עמם בגלות זו ואהיה עמם בגלות אחרת כי אין לנו דיבור ונאלמנו דומיה אבל גרון קורא בקול כי מורה על יחוד כמ"ש כאשר האר"י ז"ל האריך בזה למאוד ולכך שם זה שהוא גרוני עומד לנו בגולה כי הוא האחדות האמיתית וכאשר תשכיל בפיוט יום שני בשופרות תבין עי"כ דברים הרבה שנתכוין לו ר"א הגדול בחרוזיו וזהו כלל ענין שופר וכן שם מפורש אי אפשר להזכירו כי שם מפורש צריך להיות בלי תנועות כלל רק בקול וזהו אי אפשר לבני אדם לדבר רק ביום הכפור היה ע"פ נס והיה יוצא מפי כהן גדול בלי הזכרה כלל או נעות שפתיו של כהן רק מעצמו יוצא בלי תנועות פיו כלל ולכך היו חרדים וכורעים והתוי"ט (יומא פ"ו מ"ב) נתקשה דמה החרדה הא תמיד היו מזכירין במקדש השם ככתבו (ואני תירצתי שהיה לאחר שמעון הצדיק דלא היו מזכירין השם ככתבו ע"ש) אבל לפמ"ש ניחא כי יפה עשו שחרדו כי הוא קול ה' יחולל אילות והנה הדיבור היוצא מקול הן המלאכים והן בגדר חיות הקודש שהן בארבע מוצאות כי מוצא החמישי שהן אותיות הגרון הוא אותיות הקול ולכך ארבעה פנים לאחד והן תיכף העלולים הראשונים ומעילה הראשונה והן בגדר שברים כי הם נפסקים מקול תקיעה פשוט ותנועת אות הן מנהגי אותיות ותיבות שעל פיהן הולכים במבטא הן בגדר אופנים נושאי חיות הקודש והתנועות הן בגדר תרועה כנודע כי התנועה בפה מוליד תרועה וזוהיא תקיעה פשוטה שאנו עושים ושברים ותרועה הן בגדר אותיות ותנועות ואנו מסופקים אם אנחנו בגולה בגדר חיות או אופנים ולכך תוקעים שברים תרועה וחיות כנגד בנים לה' שהם עלולים ראשונים ואופנים כנגד עבדים נושאי כסא ולכך אנו אומרים היום הרת עולם אחר תקיעה אם כבנים אם כעבדים והנה ראוי לעורר עצמו בשופר ובפרט בעלי תורה אשר יודעים טיב שופר הלא כל מלאכי מעלה חיל יאחזון ואיך לא נירא אנן וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר אשר לא נשוב לה' ואמרו (סנהדרין קב) בגמרא דתפס הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן ושאל מי בראש ואמר בן ישי אמר אי הכי לא בעינא והדבר תמוה אבל כבר אמרנו בפעם אחרת כי ידוע (יומא פז) כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה דגרם קלקול לרבים ואם כן לפ"ז שורת הדין היתה לנעול דלת תשובה בפני ירבעם רק אילו שב היה נותן יד לפושעים לשוב וא"כ היה תקונו עדיף מקלקולו ולכך היה מועיל תשובה אבל לכאורה אין צריך לזה כי כבר למדנו שיש תקוה לבעל תשובה מדוד כמאמרם (ע"ז ד ע"ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה אך אם ירבעם גדול מדוד א"כ עדיין צריך להורות לתשובה אפילו על חטא גדול כירבעם ואמרו בגמרא (יומא פו ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות וא"כ מי שחטא ביותר ועשה תשובה זכיות שלו ביותר כי העונות נעשו זכיות וא"כ אם ירבעם היה חוטא ביותר מדוד ועשה תשובה אף הוא חשוב בתשובתו יותר מדוד כי נעשה הכל זכיות וזהו כוונת מאמר ירבעם אם בן ישי בראש א"כ שמע מינה דעונו היה גדול כי הוא חשוב ביותר וא"כ כל המחטיא רבים אין מספיקים בידו לתשובה וא"כ אי אפשר לשוב בתשובה ולכך אמר לא בעינא אבל להבין מאמרו מי בראש הא הקב"ה א"ל הסדר אני ואתה ובן ישי אבל ידוע מ"ש בזוהר כי מי שאינו תמים הולך לפני השכינה שלא יסתכל בשכינה והשכינה אחריו כדכתיב התהלך לפני אבל מי שהוא צדיק גמור השכינה הולכת ראשונה והוא אחריה להנות מאור שכינה והנה כאן בזה הספק היה ירבעם אם הכונה שהקדוש ברוך הוא ילך בראשון ואחר כך ירבעם ואחר כך בן ישי או להיפך אני ר"ל הקב"ה האחרון ואח"כ אתה לפניו ולפניו בן ישי והסדר להיפך וא"כ אין התשובה מועילה כ"כ שלא יהיה מועיל להסתכל בשכינה ואמר לו ה' שכן הוא שבן ישי בראש ואח"כ הוא ואח"כ השכינה שלא יזכה לראות פני שכינה ואמר אי הכי לא בעינא כי רואה אני שאין תשובתי שלימה כ"כ וכן כשאדם שב בתשובה בבחרותו שאז כחו חזק אז זוכה לתשובה שלימה והולך לאחר השכינה אבל מי שעושה תשובה בזקנותו שאז כחו חלוש ואין לו כ"כ יצר הרע אז אין התשובה שלו כ"כ חזקה ומועילה שילך לאחר השכינה רק לפני שכינה מבלי להביט אל שכינה וכבר נודע כי חילקו ימים של אדם לשלשה ימים ימי בחרות וימי עמידה וימי זקנה וזהו מאמר הפסוק (הושע ו א ב) לכו ונשובה וכו' יחיינו מיומים היינו בימי בחרות וימי עמידה אז התשובה מועילה בתכלית הטוב אבל ביום השלישי שהוא ימי זקנה אינה מועילה כ"כ רק יקימנו ונחיה לפניו דייקא שהולך לפני שכינה ולא לאחר השכינה להסתכל בשכינה ולהנות ממנה וא"ש ודו"ק:

8 ח

ולכן עלינו לעורר בתשובה למאוד ולא להמתין עד ימי זקנה ומי יודע אם יהיה סיפוק בידינו לתשובה וכל שעה ורגע פסידא דלא הדר כלל וביחוד בימים אלו ימי חפץ ומסוגלים לתשובה כי כבר אמרתי כי בימים אלו היה ענין בלק ובלעם כי מלחמות סיחון ועוג היה באלול כמבואר במדרש (ילק"ש ח"א תשס"ה) ולכך קרא לבלעם כי בימים אלו חשב בו יהיה נזכר חטא אדם הראשון וכדומה ותהיה סיבה לעורר חימה ושתחול הקללה אבל הקב"ה הפר עצתו ולא כעס בכל ימים אלו וזהו ע"י שופר שנהפך לרחמים ואינו כועס בכל ימים אלו והושם לחוק שבימים אלו אין הקב"ה כועס כלל ולכך ימים אלו מסוגלים לשוב וזהו שצעק בלעם איך אקללם לא הביט און ביעקב וכו' ותרועת מלך בו (במדבר כג כא) כי ע"י התרועה מהפכים הרוגז לרחמים ובאמת אצלינו בעו"ה קרה עצת בלעם שאמר לבלק איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים (במדבר כד יד) והיינו אחרית יו"ט שהוא שמחת תורה שאז בעו"ה השטן שולט ונעשית כמעט עצת בלעם בעו"ה שיש בו תערובות אנשים ונשים בחורים ובתולות ירקדו כאילים ושעירים ושועלים ירקדו שם ונעשית בעו"ה פירצה גדולה מאבדים כל טובה שזכו בימים נוראים כאלה ווי היא עצת בלעם לעשות באחרית הימים ומר ורע עלי הענין לעשות כן בגמר של תורה אשר התורה חוגרת שק על דבר זה ואמת כי תודה לאל בקהלתי פה אין פרצה זו כלל ח"ו אבל מעי המו על שאר מקומות כאשר שמעתי שמתנהגים בדברי שטות כאלה ומאבדים הטובה שזכו בימים הנוראים האלו ובאמת שימים האלו הם ימי חפץ ומסוגלים לתשובה אבל צריך להיות בתכלית השמירה שלא יהיו ח"ו חוזרים לאיתנם וגם הברכות שבירך ה' בימים אלו לישראל כמו שאמרן בלעם חוזרות כי כאשר ישראל חוזרים מן התשובה אף הברכות חוזרות ועיקר אהבת ה' בבית הכנסת ובית המדרש (פסחים קיא ע"ב) כי הקדוש ברוך הוא שומע קול ולכך אמרו (ב"ב יז) אהבתי כי ישמע ה' קולי אימת אני אהובה בזמן ששומע קולי וכי אז מעורר אהבה בתפלה רצויה בתורה ואז כל אומות לא יוכלו לכבות אהבה כמ"ש מים רבים לא יוכלו וכו' ואמרו במדרש (מדרש תהילים ו') אע"פ שנאמר את אשר יאהב ה' יוכיח נא אל באפך תוכיחני והוא כי יש להבין מה בכך שלא כעס בימי בלעם בממ"נ אם חייבים ישראל ח"ו כליון מה בכך שלא יכעס וכי משיא פנים בדין ואם לא נתחייבו מה בכך שיכעס וכי ח"ו אל דעות משפט אבל הענין כך כי באמת ישראל במדבר היו טהורי לבב כמ"ש הזוהר (ח"ג כב) דלא יהיה כדרא דא עד ביאת משיח כי בכל ארבעים שנה קהל גדול כזה לא מצאנו בו רק ד' חטאים ואף הם כפי שכתבו המפרשים לא היו כ"כ חטאים ויש בהם רוב מהתנצלות רק בערכם היה נחשב לחטא גדול וחטאת מרי וגם באלו לא התמהמהו ותיכף נתחרטו עליהם ותשובה כזו תיכף קודם שיעלה באשו ונשרשה מועילה למאוד כאשר אמרתי מקדם סירכא בת יומא לאו שמיה סירכא ולכך בלעם שביקש למצוא להם עון כדי לקללם בעבורם ולמצוא עונם לשנוא אותם לקב"ה כי לא חפץ רשע הוא ביקש ולא מצא ואף הוא מלאך רע בע"כ יענה ויאמר לא הביט און ביעקב וכו' אבל בעבור מרגלים נענשו שהיו צריכים להתעכב ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס תיכף לארץ ישראל וא"כ כמה מצות עשה שבטלו עי"כ כל מצות התלויות בארץ וגלל כן (סוטה יד) נתאוה משה לכנס לארץ ישראל לקיימן וא"כ ישראל ע"י חטאם נתעכבו מבלי לכנס לשם וגרמו שנתבטלו מהם כמה מעשים בקיום מצות עשה וזה יש להם לעונש ובדיני דגרמי ובפרט עם צדיקים כמותם הקב"ה מדקדק כחוט השערה וזהו (במדבר כד ב) וישת אל המדבר פניו כי חשב בזה שנתעכבו במדבר וגרמו לביטול הנ"ל יהיה להם לקטרוג ולעורר מדנים ומקום קפידא אבל ידוע מ"ש בגמרא דמנחות (דף מא) בביטול מצות עשה כגון שאין לובש בגד החייב בציצית וכמו כן אין בונה בית להפטר ממזוזה וכדומה על ביטול עשה אין הקב"ה מעניש רק בעידן ריתחא ולכך בלעם חשב בעת כעס ה' אז ישים ה' אל מדבר פניו לערער שבטלו מצות עשה מבלי יכנסו לארץ ישראל כנ"ל ובעידן ריתחא יש מקום לענוש אותם וא"כ תחול קללתו אבל מה עשה הקב"ה לא כעס בימים אלו וא"כ אין כאן מקום לענוש על ביטול עשה באופן הזה ולכך צווח בלעם לא זעם ה' ועון גמור לא הביט ביעקב וע"כ אין כאן מקום לקלל והנה יסורין של אהבה הם למרק עון כנודע ואמרו (ברכות ה) שצריך שלא יהיה בהן ביטול תפלה ותורה אבל לא ימלט שע"י יסורים כאלה יתבטל משאר מצות עשה שאין יכול לקיים ביקור חולים היותו אסור בביתו ולברך ברכת המזון היותו בלתי ראוי לאכול וכהנה רבות מצות עשה ואם יש בו יסורים שנעשה עני וביתו ריקם א"כ אי אפשר לו לקיים צדקה וזהו הכל ע"י סיבת חטאו וא"כ יש כאן מקום קפידא של בלעם הנ"ל כי ע"י סיבתו וגרם שלו נתבטלו קיומן של מצות עשה והאשמה בראשו ובפרט לצדיק שיש בו יסורים כאלה הקב"ה מדקדק ולכך אמר כתבת את אשר יאהב ה' יוכיח נא אל באפך תוכיחני כי אז תעניש על ביטול מצות עשה ומי יצדק לפניך רק תוכיחנו שלא באפך ואז לא תענוש כלל כנ"ל ולכן בימים אלו ימי רצון לה' מחויבים אנחנו להתפלל ולשוב אל ה' מקירות לבבנו ואז יפן ה' לקולנו לחוק אותנו בספר חיים טובים ותחדש כנשר נעורנו ובא לציון גואל במהרה בימינו אכי"ר: