תוכחת מוסר מה שדרש ברבים אדומ"ו הגאון האמיתי מהור"ר יונתן ז"ל בהיותו על מכון שבתו בק"ק מיץ יע"א בחודש אלול שנת תק"ג לפ"ק:
ישעיה הנביא פתח ואמר (ישעי' נה ו) דרשו ה' בהמצאו ואמרו חז"ל (ר"ה יח) אימת בין ר"ה ליוה"כ כי יו"ד ימים אלו מסוגלים לתשובה ובזה יכיר אדם רב טוב מהמקום לברואיו וחפץ חסד וטובת ברואיו כי ימים אלו מיוחדים לתשובה ואשרי אנוש לא יעבור רגע אחד מהן בלי עסק בעבודת ה' והרהור בתשובה ולכן כתב האר"י ז"ל (מובא באור צדיקים סי' ל"ו סעיף ג' בשם הרמ"ק) שינהג בהם כמו חולו של מועד לבל יעסוק במו"מ ושום מלאכת עבודה כ"א בדבר האבד וזולתו יהיה כל עסקו לפשפש במעשיו ולכן אף אנחנו בדרושינו לא נאריך בפשטים וכדומה דרושים ארוכים כי אם לעורר לבב השומעים ליראת ה' ואשרי אדם הנותן ללב טובת ד' וכי הוא ממש מעורר ישנים ומקיץ רדומים לתשובתו וזהו כי אמרו בגמרא דתענית (דף ד) כאשר כנסת ישראל בקשה ויבא כגשם לנו והקב"ה משיב בתי את מבקשת דבר שאינו במציאות תמיד אני אתן לך דבר הנמצא תמיד וזהו אהיה כטל לישראל ויש להבין מה גשם ומה טל אבל נודע מ"ש כל המחקרים כי גשם הוא לחות ארץ העולה מעלה וחלקי מים זכים העולים וכאשר יגיעו למעלה יתקבצו כי חום השמש מגרשם מלמעלה להתקבץ יחד כי לא נשא מקום לשאת אותם להיותם ב' הפכים וירדו לארץ ולכן כאשר יתייבש האדמה ולא יעלו לחות כל כך לא ירדו גשמים אבל הטל אינו מלחות ארץ רק יורד מנטיפות הלחות בחלק האויר הרחוק מאתנו ועומד תמיד קר ולח ומשם יטפו אגלי טל על הארץ ולכך תמיד יום ביומו כהחם קצת היום ירדו טיפי טל מן חלק אויר המקורר כנודע ולכך טל אינו נעצר לעולם:
והנה כן הדבר בתשובה צריך להתעוררות דלתתא מלמטה והאדם צריך לעשות מעט בתשובה אבל אח"כ הקב"ה עוזרו כאמרם (יומא לח ע"ב) הבא לטהר מסייעין אותו כי האדם צריך לפתוח בתשובה וכן אמרו במדרש (שהש"ר ה ג בשינוי לשון) אמר הקב"ה פתחו לי כסדק של מחט ואני אפתח לכם כשערו של היכל אבל עכ"פ צריך לכתחלה עובדא דלתתא אמנם לעתיד לבא אם ח"ו ישראל אין עושים תשובה מ"מ נגאלין כי הקב"ה ישפיע בלי עובדא דלתתא כי הקב"ה אומר (ישעי' מה יא) למעני אעשה והוא ישפיע מלמעלה שפעו לטהר לבבות בלי עובדא דלתתא כלל וכמו שהיה בעת הבריאה דלא היה עובדא דלתתא כלל כמו שנאמר (בראשית ב ה) דאדם אין לעבוד את האדמה ומ"מ השפיע הקב"ה כי עשה לבריאת עולם וכן יהיה לעתיד לבא וזהו הענין הנרצה בהנ"ל כי כנסת ישראל חשבו שבלי עובדא דלתתא בפתיחת תשובה לא תהיה שפעת אלהים מלמעלה כי כך חק ונימוס מלפניו ית' ולכך בקשתם ויבא כגשם לנו כאשר יעשו מלמטה תשובה ומע"ט מעט כף נחת זעיר שם זעיר שם ירד שפעת קדשו מלמעלה להמצא לנו בכל קראנו כמו הגשם שהוא מעלית חלקי מים דקים וחלקים קטנים ואמר הקב"ה את מבקשת דבר הבלתי נמצא תמיד כי אולי לא יהיו ח"ו זכאים ואין כאן אדם לעבוד האדמה כמו יבושת האדמה מבלי עלות חלקי מים כנ"ל אני אעשה אתכם כמעשה בראשית להימצא לכם אפילו בלי עובדא דלתתא באיתערותא מלמעלה לבד וזהו אהיה כטל לישראל הבא מלמעלה ולכך נמצא תמיד כיון שאין צורך לעובדא דלתתא כלל והנה כבר אמרנו בדרוש הקדום כי ר"ה הוא כל שנה התחלת הבריאה ואמרינן היום הרת עולם ואם כן ביו"ד ימי תשובה מעורר אותנו בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל רק הוא מעורר אותנו כעין מעשה בראשית שהיה כטל לישראל וזהו דרשו ה' בהמצאו שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראינו אליו רק אדרבה הוא נמצא מקודם לעורר לבנו לתשובה ולכן אם אדם יתן ללבו ירגיש בלבו תמיד ביו"ד ימים אלו רוח התעוררות לתשובה ויראת ה' אף שמפליג לדברים אחרים מ"מ לבו דופק לתשובה והוא כי הקב"ה מעורר אותנו בימים אלה לתשובה בלי הכנה דלמטה וא"כ איפה כי ה' חפץ בנו וקורא אותנו לעבודתו ולתשובתו איך נעבור רגע א' ח"ו לבטלה והעיקר כי ז' ימים שבין ר"ה ליה"כ הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום דרך משל ביום ראשון יעשה תשובה על כל מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום ב' וכן כל ז' ימים ובזה מתקן כל ימיו ולכן נחפשה דרכינו ונתור לחפוש דרכי תשובה דהיינו בזה האופן לא לעשות תשובה בז' ימים אלו וכאשר יעבור יום צום הנבחר אז ידלג כאיל פסח כאלו כבר הותרה הרצועה וכבר יצא בדימוס והימים האלו ימי בכורי ענבים לרעות בגנים וללקוט שושנים בחורים ובתולות וכהנה דברים בטלים המעבירין לאדם על דעתו ודעת קונו ח"ו טוב לנו שנניח כעת התשובה כי עי"כ אנו מוסיפין ליתן כח בס"א כאשר דרשתי מימים מקדם על זה החרוז בפיוט אדיר איום ונורא וכו' צאנך מיד גוזזים הרצון שלפעמים אנו רואים אדם רשע שחוזר בתשובה יושב בצום ובכי מתפלש בעפר וכהנה דברים טובים וכאשר יעברו ימים אחדים הנה הוא חוזר לסורו במעשים מקולקלים ונשכח ימי השבע מפני ימי הרעב וסיבה לזה הוא כמו צאן שמבקשים לגוזו ובצמרו יעשו כל חפץ יתנו לו לאכול מלח וכדומה המגדל צמר למאוד וכאשר יגדל הצמר יגוזו וכן יעשו תמיד וכן הס"א יונקים מן ישראל העובר שפעת קדושה אשר בו והוא להם למחיה ולכך סביב רשעים יתהלכון אך כאשר הם יונקים וכבר נפשו יבשה ואין לחלוחית קדושה עוד בה כי ה' סר מעליו ומעשיו רעים וחטאים מה הם עושים נותנים ללבו לשוב אל ה' ולעשות טוב עד אשר ידושן נפשו מטוב ה' כפי עבודתו במצות ה' ויהיה מלא טוב בברכת ה' ואז כאשר רואים ישמן ישורון ונפשו מלא טוב אז ימנעו אותו מלילך במצות ה' כפעם בפעם ויונקים ממנו כל שפעת קדושה ובעו"ה נותן חלקו לזרים וכוחו לנכרים וזהו הבקשה הנ"ל שה' יציל אותנו ולכך אמר צאנך מיד גוזזים שלא יקרה לנו כנ"ל ולכך צריך גדרים ושמירות רבות הן במדות והן במעשים שבל ישוב לכסלה ח"ו אדרבה להוסיף אומץ בכל יום בתורה ומדע וביראה וענין זה במה יזכה נער ארחו הוא העיקר בתורה ובתפלה כי הם המיישרים לאדם בכל מעשהו ולכן קוטב דרושנו בזה בתורה ובתפלה ואמרו (ברכות ה) אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש ואי לאו יזכיר לו יום המיתה וכבר תמהו למה זה יהיה בושש לדחות יצה"ר מעליו וכל רגע פסידא דלא הדר יאחז תיכף צדיק דרכו להזכיר יום המיתה אמנם דרכי עבירות נכללים בשלשה סוגים ובאמת עיקר גרישת יצה"ר הוא בתורה והוא המגרש יצה"ר וזהו כונת חז"ל בברכות (דף יז) ששאלו נשים במה זכיין ואמרו באמתוני לגברייהו עד דאתי מבי רב ואדרוכי בנייהו לבי כנישתא והדבר תמוה הלא הן בני מצות כאנשים ומעט מצות שהז"ג שהנשים פטורות ואין לך מצוה ומצוה שלא תביא לאדם לידי שלימות ולכך אמרו הבעל הבית דוחק ושכר הרבה פי' שהקב"ה דוחק עלינו לקיים מצוותיו הוא בשביל טובתינו כדי שיהיה לנו שכר הרבה כאב שמכה לבנו ונוגשו שילך בדרך הזה לסחור ולעשות דבר כי יודע הוא כי עי"כ ישתכר ממון הרבה והוא האב רוצה בטובת בנו וכן הקב"ה דוחק לשמור פקודיו הוא שהשכר הרבה והוא רוצה בתקנתינו ואומר (שם מט"ז) לא עליך המלאכה לגמור הרצון כי שלימות אדם תלוי ממש במצוה א' ולא יאמר יצה"ר כי אין אדם נשלם רק בשמירת כל התורה ומצוות ה' וא"כ זהו כמעט א"א לאדם ועי"כ יתרשל מעבודתו ברוך שמו כי יאמר לשוא אני עמל ח"ו ולא כן הוא כי כל מצוה כדאי לקנין שלימות אם היא נעשית בתכלית שלימות מבלי פגימה ופניה אחרת בה וכן כוונו בולא עליך המלאכה לגמור כי דרך משל אם אדם שוכר א' לבנות לו בית ולעשות לו כלי ומפריז לו שכר אם לא נגמר הבית והכלי אע"פ שיש לפועל ההוא אמתלא למה לא גמר הענין מ"מ א"א לו לשלם שכרו משלם כי לא נשלם כונת השוכרו ולא נעשה דבר מועיל אבל אם אדם רוצה לנסות אחד אם יהיה זריז בשליחותו ונאמן במאמרו ומשלחו בשליחות לדרך מה ובאמת אין לו צורך במקום ההוא כי בלא"ה יכול לשלוח למקום פלוני וכבר נודע במקום ההוא טיבו רק לנסותו שלחו והוא השליח הלך רק לא יכול לסיבת מה להגיע שם הרי שכרו משלם כי לא חפץ משלחו רק לדעת טיב השליח וענינו והרי נעשה וכן כל המצוות אין צורך גומרם מבני אדם והוא רק לנסות לבני אדם אם הם זהירים במצות ה' ולכך אמרו ולא עליך המלאכה לגמור כי אין מחוסר תיקון בעצמותו עד שקודם שתעשה המצות מחוסר תיקון רק הוא להרבות שכר ב"א ואומר ולא אתה בן חורין להבטל ממנה הרצון השומר מצות ה' נעשה בן לה' ואינו עבד וזהו בן חורין ולכך המבטל מהתורה נקרא עבד והוא שתי בחינות שאנו אומרים בסליחה ברך בוכרך אנן וכו' עבדך אנן וכו' וכן בתקיעות כי בבחינת בן הוא בתרועה רק יסורין של אהבה אבל בבחינת עבד הוא שברים לשבר כל גופו ומריה תאיב ותבר קולריה ע"י שבירת כל גופו ולכך אנו מסופקים אם אנו בבחינת בנים או עבדים ולכך תוקעים תרועה ושברים גנוחי גנח וילולי יליל ולכך אחרי התקיעות אומרים היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים כי בשתי בחינות אלו הם יסוד התקיעות וא"כ השאלה במקומה מה מקום לשאלה זו נשים במה זכיין אבל באמת פי' כך כי כבר נודע מ"ש באיוב (ילק"ש ה"ב רמז תתקכ"ו) בענין בהמות בהררי אלף ולויתן שהם נמשלים ליצה"ר ובהמות הוא היצה"ר על תאות מאכל ותענוג והוא אוכל עשב הררי אלף ולויתן הוא יצה"ר על תאות משגל ועריות ולכן נקרא לויתן לויה וחיבור והם שיהיו כלים לעתיד לבא כי רוח טומאה יהיה מבוער מן הארץ ונאמר בקרא (איוב מא כה) אין בעפר משלו כי א"א לעמוד לפניו והוא מלך על כל בני שחץ והם ההולכים בקרי בעו"ה ולכך צריך עזר מן השמים לנצחו וללחום עמו מלחמת מצוה והיא התורה המסייעתו בהלחמו ביום קרב לעמוד נגד יצה"ר ולנצחו ונאמר (קהלת ט טו) ומלט את העיר בחכמתו היא חכמת התורה אבל מי שהוא נעדר מהתורה קשה לו לעמוד נגד יצה"ר המלך הגדול ולנצחו ומי שאין בידו חרב וחנית איך ילחם עם איש גבור מלחמה וידוע בלשון תלמוד זוכה לשון נצחון כמאמרם בהא זכיתי לבני מערבא וכהנה טובא בש"ס:
וזהו שאלת הגמ' נשים במה זכיין ר"ל במה מנצחים ליצה"ר כי אין לנצח ליצה"ר רק בתורה ונשים לאו בני תורה נינהו א"כ במה מנצחים ליצה"ר וע"ז משני הואיל ועל ידם נלמד כי מסייעים לגברייהו ללמוד והן יושבות ומתעגנות בעבורם וכן מדריכים בניהם לתורה הרי כאילו הן לומדות התורה ואף בזו התורה מסייעתם ללחום עם היצה"ר כאלו הן לומדות התורה וכן בכל אדם מי שאינו בעל תורה א"כ הרי הוא משולל מכלי זיין לעמוד נגד צר הצורר ובמה יגין על עצמו ולכך זאת העצה היעוצה להחזיק ללומדי תורה לשמה ולסייעם בכל לב ואף הוא יאזור בעוז מתניו לקום לקראת אויב ועיקר לשמוח בהחזקת התורה ולא לילך בקרי ואף שיש אנשים מחזיקים בתורה והוא עליהם לעול אין זה מדרכי היושר לעמוד לאדם בעת דוחקו ואם כי עבודת ה' בתורה ובחכמה דע כי סוגי עבירות נכללים בשלשה רובם הם נעשים בחסרון ידיעה ושגיאה מבלי מכיר אם הוא כלל עבירה ואף שמכיר אינו יודע להיכן ועד כמה מגיע הפגם בעו"ה ועד היכן מגיע ממש הפגם בכל המרכבה הקדושה חיות הקודש ושרפים ואופנים כולם נפגמים ע"י עבירה של איש ואילו ידע איש איך ינוח רגע ולא ידמע נחל דמעה על רוב עונותיו שפגם במרכבה קדושה מרכבת אלהים אשר ניצוץ קדושה שורפו אילו יגיע אליו והוא בעונו שלח ידו בקדושי אל להומם ולהטיל פגם בקדשים על זאת ידוו כל הדווים ולא יתנו דומיה יום ולילה אולי יחנן ה' צבאות וזהו באמת קטרוג צבא מעלה שאמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' (סנהדרין לח ע"ב) קטרוג על בריאת אדם כי בשלהם דיברו כי ידעו בעונו יפגום אותם וימעט חילם ולכך חשבו למעט הבריאה ולמעט הדמות מאדם ולכן אדם הלומד תורה לא זו בלבד שינצל משגיאה וידע מעשה אשר יעשה ואשר ימנע ממנו אף גם יכיר במעלות העובד השלם ופגם הבלתי עובד וכמה מעלות טובות לעושי רצון הבורא וממש במעשהו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית בונה עולמות בטובתו ומחריבן ברעתו כי כך חקק בורא עולם שיהיה הכל נדון לפי מעשה אדם כמאמר המשורר (תהילים ח ז) כל שתה תחת רגליו ובזה הלא ימלא רתת וחלחלה ויעבוד ה' מאהבה ויראה כי איך לא יירא בזכרו דברים כאלה ואיך לא יאהב להש"י אשר בחר בו ורוממהו ממש מכל יצורים אך אם ע"י תורה מתוקן כך אבל לעומת זה גם החמדה והגאוה לא יתבטלו ואדרבא החמדה והגאוה יתגברו כי יפתה לו יצרו להחזיק טובה לעצמו שלמד חכמה והוא לבדו זכה לשם טוב ורבים נכנסים לבית הספר ואינם יודעים שמץ מנהו ומי יוכל לשער גאות ורוממות רוח שמצוי בעו"ה בבעלי תורה ובפרט להיותו חכם יותר גדול הגאות ורוממות רוח ועי"כ מסתעף הקנאה וכבוד ורדיפה אחרי כבוד המדומה והטלת מום בחבירו ופגם ודופי בזולתו כדי להרבות כבודו כללו של דבר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה בעו"ה הגסות רוח ואם אדם זוכה בתורה ומשיג תעלומות חכמה יותר באמת יש לו להיות עניו כי יראה בחסד הבורא אתו אך בעו"ה יצה"ר גובר ויותר שאדם גדול בתורה יותר מתגאה בחשבו כי מעוטים הם בערכו ואם הוא באמת יחיד בדורו גם גאותו גדולה כי חושב כי אין זולתו וא"כ איש הגדול למאוד בתורה והוא עניו יש יותר להלל ענותנותו יותר משאר בני אדם כי לפי ענין הסתת יצר גאותו גדולה ולכך משה רבינו ע"ה שלא קם כמשה היה לו להיות מפאת היצר גאותו גדולה בחשבו מי כמוני והיה בתכלית הענוה א"כ ענותנותו תגדל מכל אדם בטבע כי ראוי להיות מתגאה ביותר ולכך נאמר כי משה היה עניו מכל אדם והרפואה לזה בדביקות אדם בבוראו ותמיד ה' לנגד עיניו באהבתו אותו והכל כלא נחשב נגד דביקותו בה' וציור מחשבתו בשכלים עליונים כי איך יתגאה בחושבו כי הוא חומר נפסד כל אוכלו כמעט רגע וימאס ויהיה קיא צואה וכל ענינו הכל דברים נבאשים ומוסרחים היותו נוצר מש"ז טיפה סרוחה עובר במעבר השתן וכן ענינו תמיד ויחשוב בבורא וצבאו למעלה כולם ברורים טהורים זכים מאירים בהירים אין לפניהם שינה ויגיעה וקלקול כלל וכל פעולתם בלי שגיאה והלא יבוש ויכלם בגאותו וזהו ענין יחוד בק"ש שמייחד השם היותו אחד בכל קצותיו ויצייר שאין מקום פנוי כלל ובמה שלא נמצא בו דביקות אלהות ומה שאין בו מקום כבודו ב"ה וא"כ איך יתגאה בראותו כי הוא עומד לפני מלך אשר כל ברואיו אינם כדאים להזכיר שמו יתעלה זכרו לנצח וכן אח"כ בקראו אהבת ה' ודביקותו ושקידת מצותיו לילה כיום לא ימנע רגע היותו דבק בה' וקביעת אות שמו הגדול בזרועו וראשו ובדירתו להורות שבכל מעשיו ומחשבתו וישיבתו יהיה הכל בדביקותו ולא יפרד מהם וכן יקבע אותו בלבושו לזכור תמיד במצותיו ומזה תבטל הגאות אמנם בכל זה לא תבטל החמדה וראש החכמים שהיה גדול בתורה מכל החכמים ודבק בה' ומעשים טובים נתקלקל בחמדה כי רוב חום בחכמה גורם חמדה כאשר ישכילו בעל טבעים שטבע חום להוליד חמדה וטבע חכמה להוליד חום בגדר הטבעים כי לרוב לא תמצא חום בבעלי לבנה וכן לא שכיח בם חכמה לרוב מיעוט כח חום אבל זה יבוטל בזוכרו כי האדם הולך לבית עולמו ותמס כעש חמודו ועל מה יחמוד הלא להבל דמה וכל חמדתו כאין ולא רק ביום מיתה אלא בכל יום הוא אדם נפסד וכעין מיתה בשינתו ופסק כל החמדה כי אם יחמוד אדם הכל כאשר יהיה בו שעה שתים יגיע עליו שינה ויקוץ בכל חמדה ויהיה מונח כאבן דומם ויקץ כגבור מתרונן מיין ולא ידע אם היה מתענג או מצער ומעונה אין הבדל ולכן מה יחמוד האיש הלא כל רגע מעותד למיתה וחסרון יכול להמנות וכבר האריך שלמה בספרו קהלת שהרבה בכל מיני תענוגי אדם לא חסר לנפשו מכל חמדה לבסוף ראה כי הכל עמל ורעות רוח ואדם הולך לבית עולמו והוא מאמר חז"ל (סוכה נב ע"ב) אם פגע בך מנוול זה וכו' ויש בו שלשה מיני חשש עבירות ולכך אמרו אולי הוא מחסרון ידיעה ולכך משכהו לבה"מ ואי אזיל מוטב ואי לאו הרצון שהוא לא מחמת חסרון ידיעה רק הוא מחמת גאוה וכבוד יקרא ק"ש ואי אזיל מוטב כי כבר כתבתי כי ק"ש מבטל הגאוה רק אולי היצה"ר הוא מחמת חמדה וא"כ לא יועילו אלו שנים ולכך אמרו יזכיר לו יום המיתה ובשלש אלה ינצל מידי רוב העבירות וביחוד מוטל עלינו בימים האלה לשוב אל ה' ולראות לשבור יצה"ר בכל מיני סגולות המועילות לבטלו הן בתורה הן בק"ש הן במיתה כללו של דבר ימים האלו הם ימי חפץ ועת רצון לה' וראוי מבלי לאבד רגע וכבר אמרו (אבות ד יז) יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ויש להבין כי אין זה מסוג א' כי אילו אמר יפה שעה א' במע"ט משנים רבות מע"ט היה מסוג הענין וכן אם אמר יפה נועם ותענוג בזה מן זה היה בסוג הענין אבל יאמר מה שאינו בסוג אחד ואמר יפה שעה א' בעבודת ה' מכל נועם ותענוג בעוה"ב אין זה מסוג אחד אבל הענין כי יש לאהוב ה' באהבה שלימה ולעבוד אותו בתכלית והאוהב באמת כאשר יעשה לאוהבו איזה נחת יערב לעצמו כאילו קיבל הוא כל הנחת שבעולם והיה מתעדן בכל עדונים שבעולם כי אין נחשב לו דבר נגד שמצא מקום לנחת אוהבו וזהו לו בתכלית הנחת וזהו גדר האוהב השלם וא"כ האוהב לה' בכל לב ונפש כראוי יהיה לו יותר לנחת ותענוג כשעושה דבר לרצון ה' מכל תענוג שבעולם ובפרט לאוהב ונאהב הגדול כזה הלא עבדי מלך לעשות רצון המלך הנאהב אצלם ילינו בקיץ וחורף קור וחום על פני שדה וממש אין להם לאכול וזהו אמרם יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בזה העולם כי בזה עושה נחת לה' וא"כ יהיה לאיש תענוג ועדן יותר מכל עדן בעוה"ב כי בזה עושה נחת להקב"ה משא"כ בעוה"ב שאין בו מצות ונחת לה' והאוהב השלם יבחר בנחת אוהבו יותר מנחת עצמו ולכך אמר יהיה לאדם יפה לנחת בעוה"ז והנה בימים אלו הם ימי תשובה וראוי לאדם לפשפש במעשיו כאשר אמרתי והעיקר בגדר להתרחק מקצה לקצה במה שדש בעבירה כי אמרו (ברכות נד) בכל לבבך בשני יצריך יצר הרע והטוב והיינו כי לב האדם בו משכן נפש טבעי נפש בהמיי והיא נפש מסטרא דיצה"ר המפתה לאדם לילך אחר ההבל כמ"ש לעיל וכן משכן נפש מדבר שהוא אדם והוא ממה שבא לו מן השמים כדכתיב (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים והוא יצר טוב כי כל ענינו לטוב וצדיק גמור גובר עד שיצה"ר נעשה טוב והיינו נפש בהמה נעשה נפש שכלי ואוכל הכל למצוה אין בו פניה לחמדה כלל רק לחזוק גופו ובפרט להיודעים כוונת אכילה שכולו הוא ממש כעין קרבן וזבח כי מעלה מדרגת חי למדבר וע"ז נאמר (יחזקאל מא כב) זה השלחן אשר לפני ה' וכן היא אכילת קרבנות וקדשים כולו כליל לה' וכן כל מעשה צדיק זווג כולו לה' לקיים מצותו ואצ"ל בסודות נעלמים אשר אין כאן מקומו ולכך נאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ר"ל כשהיה מזווג עם אשתו לא היה פנייה רק בתפלה לה' לקיים מצותו וכן בכל חמדת הזמן הכל כליל לה' וחלבנה נעשה קטורת מעלה ריח טוב ותמיד הפרש בין חי"ת לה"א כמו חמץ אותיות מצה רק ההבדל בין חי"ת לה"א זהו מסטרא דמסאבא וזה מסטרא דקדושה וכן חלבנה ולבונה זהו מסטרא דקדושה וזה מסטרא דמסאבותא אמנם קטורת הביא פניית היצה"ר לטוב וזהו מעשה קטורת בצדיקים שעוקדים יצה"ר לטוב ונהפך הוא וחלבנה נתן ריח טוב ולכך כהן שלא היה צדיק תמים בקטורת נענש וזהו כי לא נהפך יצה"ר לטוב ונקרא אש זרה וצריך הצדיק האוחז בזה למעט המותרות כי אם ירבה וירדוף המותרות א"א להיותו כולו טוב ונקי כאמרם (סנהדרין כט) כל המוסיף גורע ולכך בלחם הפנים אמרו (יומא לט) שהגיעו כפול כי בזה המיעוט משובח לזוז יצה"ר לטוב ולכך בקטורת נאמר (ויקרא ב יא) כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולא היה בקטורת דבש כי הוא מותרות כשאור ודבש ולכך נאמר (משלי כה כז) אכול דבש הרבה וכו' אבל בינוני הולך בדרך ממוצע נותן פנים ליצה"ר לנפש בהמה אוכל ונהנה מתאות המשגל וכדומה להנאת וחמדת הגשמי אך נותן פנים ליצ"ט מבלי לאכול כי אם דבר המותר ובזמן הראוי בשבתות ויו"ט אבל לא להרבות תענוגים בחול ולעשות ח"ו כל ימיו כחגים ולא יתן לנשים זרים חילו ולא יתן עיניו בנשים אחרות ויכרות ברית לעיניו וכדומה בכל דרך ממוצע אשר ממש אין דבר שאין בו מעץ הדעת טוב ורע וזהו כל עניני בינונים וצדיקים הנ"ל הם האוכלים מעץ החיים ובינוני מעץ הדעת טוב ורע מתהפך מרע לטוב ומטוב לרע אבל רשעים ההולכים אחר יצרם ובעו"ה כל דבר שעושים הוא הכל לפניה אחרת לגאוה לקנאה ולהכעיס לחבירו ולעשות קורדום לאכול הימנו וכדומה אין לך דבר שאין לו בו פניה שלא לש"ש עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס (סוטה ב ע"ב) והם עושים עין של מעלה כביכול כאין רואה ח"ו אלו שמהפכין יצ"ט ליצה"ר והם מגורשים לגמרי מג"ע וע"ז נאמר (בראשית ג יח) וקוץ ודרדר תצמיח ודרדר גימטריא ח"ת והם היו החתים שכל מעשיהם היה לרוע והיו לקוצים ודרדר ולכך אמרה רבקה (בראשית כז מו) קצתי בחיי מפני בנות ח"ת דייקא שהם רשעים וע"ז נמשל יצה"ר וס"א כמ"ש לעיל על לויתן שהוא מורה על יצה"ר ורשע שרוצה לכנוס בתשובה ולבוא לדרך ג"ע אין הכרובים מניחים אותו כלל עד שהקב"ה חותר חתירה ממקום אחר בפתח אחר מה שאין הכרובים השומרים דרך הקודש יעכבוהו וזהו הפותח שער לדופקי בתשובה וזה הבעל תשובה צריך לחזק עצמו מבלי תת חלק ליצה"ר כי להכניסו בקדושה א"א וגם לעשות כעץ הדעת טוב ורע כבינוני הנ"ל ג"כ א"א פן יסור לרוע ח"ו כי כבר עלול לכך ולכן צריך להתרחק ולשמור עצמו מכל עניני יצה"ר מבלי לאכול כי אם לקיום הגוף ולהתענות ובלי לעשות שום תענוג גשמי וכדומה באופן שיהיה יצה"ר ויצ"ט נפרד נפש שכלי מנפש בהמיי ויגרש נפש בהמיי בדד ישב עם נפש שכלי ואז הקב"ה יקרבו בימין צדקו ותומך תמימים ה' וזהו לב נשבר שנשבר הלבבות יצר הרע מיצ"ט דדרשינן בכל לבבך כנ"ל אך בעל תשובה צריך להיות לו לב נשבר שנפרד יצה"ר מיצ"ט ולכך לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה (תהלים נא יט) היינו בעל תשובה כנ"ל וזהו ענין תקיעות בר"ה כי כבר אמרנו בדרוש הקודם כי קול שופר הוא קול היוצא מן הלב והוא מורה על גימ"ל כתות אלו ולכך הוא ע"י נפיחת הלב בשופר שהוא מורה על ויפח באפיו נשמת חיים כי נפיחה באף הוא כמו שופר כי אף הוא כעין שופר ולכך שופר מאריך לעורר מדתו שהוא מאריך אף ולכך שופר הוא כעין חוטם וצדיקים כל לבבם הכל בכונה אחת כמ"ש והוא קול תקיעה שהוא קול פשוט והבינונים שהם ממוזגים ביצרם הוא בתרועה כמ"ש עץ הדעת טוב ורע והוא תקיעה ושברים מורכב רע וטוב אבל בעלי תשובה הם שברים לב נשבר ונדכה כמ"ש והנה אם תחלק מספר לב יהיה י"ו והוא וי ולכך בעל תשובה צריך לצעוק תמיד וי וי על עונותיו וכן אמרו (ר"ה לב ע"ב) בשברים גנוחי גנח ילולי יליל ועם כל זה תכלית התשובה הנבחרת הוא אמרם (יומא פו ע"ב) ה"ד בעל תשובה באותו מקום ובאותה אשה שקשור בה ככלב ומ"מ עזב לעשות הרע ובזה תבינו כי במקום שאדם חוטא שם נברא משחית והוא שורה באותו מקום וכונן חיציו להשחית ולהתעות בני אדם וכמ"ש בפעור (פדר"א פרק מ"ה) ששורה משחית בחטא ישראל לולי קברו של משה מתיש כחו וכן בכל עון באותו מקום בעו"ה נברא משחית המתעה להתעות האדם ולכך מוחה בזוהר (ח"ב נ) מבלי לקבוע דירתו בבית שישבו בו רשעים כי הוא יחטא שם ולכך אמרו (יומא פו ע"ב) ה"ד בעל תשובה באותו מקום דייקא ששם חטאו ועונו פעלו משחית לחבל ולהתעותו והוא ניצל ממנו זהו לאות כי הוא בעל תשובה גמור והקב"ה מסייעו ועוזר לו בלי יכשל בם ולכך אמרו (ברכות לד ע"ב) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הצדיק אין לו כ"כ עזר מה' בדרך נסיי וא"כ במקום ההוא ח"ו יהיה נפתה ע"י משחיתים האלה אבל בעל תשובה הקב"ה מסייע לו בדרך נפלא ונסיי ולכך ימלט ממנו:
ואתם אחיי ראו נא בעו"ה איזה בית אשר תבנו ואיזה מקום מנוחה לשכון בו לבל יהיה שם כנגע נראה בבית שהוא המשחית בחטאו ששורה שם והוא הנגע צרעת ממארת נגעי בתים אשר משחית דבוק בקירות הבית ולכך אמר על חטאי אדם (חבקוק ב יא) אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה שהוא אשר שורה סטרא דמסאבא ונראה בו הנגע ולכך עלינו לטהר המקומות והבתים בתשובה ביו"ד ימים אלו ואח"כ ונתץ הבית ילך מבית לסוכה כדי לטהר המקום כי שם צלא דמהימנותא קדישא ושם יהיה לו צל סוכה להגין ולטהר הבית ולכן צריך האדם מאוד לקבוע דירתו ביום ובלילה בסוכה והפליגו חז"ל (סוכה כו) מבלי לישן שינת עראי חוץ לסוכה כי בשינה יותר עלולים נגעי בני אדם להחטיא לאדם ולכך לעתיד לבא (ע"ז ג) שיבקשו אומות העולם לקיים המצות ואין מקום שאין בו חטא ומשחית מהם ולכך יתן להם ה' סוכה אולי שם ישובו ולכן השמרו נא בסוכה מבלי לחטוא שם בתערובת אנשים ונשים בחורים ובתולות שמחה של הוללות ושטות וח"ו לשחוק שם בקארטין או לדבר שם שום דבר נבלה אוי לאותה בושה מקום צל סוכה אשר הוא טהור ופנוי מכל נגעי אדם ונגעי בתים לעשות גם שם חטא ועון ופשע:
ובזה תבין ג"כ מה שאמרו באותה אשה עפ"י מה שאמרו חז"ל (ברכות ח ע"ב) מצוה לאכול ולשתות בערב יום כפור דיש להבין מה טיבה של מצוה זו בימי תשובה ומחר יהיה האות הזה לטהר אותנו מכל חטא ואיך יערב לחיך האוכלים והלא יותר ראוי לעורר עצמו בתשובה שלמה כראוי אבל יש לדעת מה טיבו של ר"ה ויוה"כ שהוא כ"כ מופלג יו"ד ימים מר"ה ולא תיכף אחר ר"ה יוה"כ אבל תדע שהתו' (ר"ה כז) הקשו ר"א הקליר יסד בפיוט ר"ה אופד מאז לשפט היום משמע דאדם נברא בר"ה שהוא ר"ח תשרי ובפיוט של חג הפסח יסד עתותי קיץ וחורף בניסן נברא והיינו כר"י דבניסן נברא העולם והתו' נכנסו בדחוקים ע"ש אבל צריך להבין ג"כ מ"ש בגמ' (ר"ה יב) דמונין לשנים ושנות אדם מתשרי כר"א אבל לתקופה מונין מניסן ויש להבין בממ"נ אי בתשרי נברא ימנו הכל מתשרי ואי בניסן ימנו הכל מניסן:
אבל הענין כך כי בודאי הענין מה שאמרו דבתחילת הבריאה בניסן או בתשרי הכוונה אי תליית המאורות היתה בראש מזל טלה או בראש מזל מאזנים ומבואר במדרש רבה פ' בראשית (פ"י ד) כי קודם חטא אדה"ר היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד ואח"כ הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא ובזה יובן כי המאורות נתלו בתחלת ליל ד' במזל טלה כי הוא ראש למזלות ולכן ניסן ראשון לחדשים וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלך ומשם יקחו דרכם אך מיהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח עד שכאשר הגיע יום הששי אחר חצות הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי ובזה יובן כי לתקופה שהוא תחלת מנין תליית המאורות מונין מניסן וכן יסד הקליר עתותי קיץ וחורף שהוא תלוי בסיבוב מזלות בניסן נעשו כי שם תליית המאורות אבל אדם שהיה ביום ו' היה בתשרי כי כבר הגיעה בו ביום החמה למאזנים וכן לבנה ולכך לשנות אדם מונין מתשרי כי באמת היה ביום ו' תשרי כי החמה והלבנה הגיעו למאזנים וכן יסד הקליר (פייט לר"ה) ארפד מאז לשפט היום כי זה נעשה בתשרי ביום ו' וזהו ברור ואמת ומה עמקו מחשבות חז"ל ואיש בער לא ידע והנה מולד הלבנה שבאה בנקודת מזל מאזנים היה בשעה ט' ביום ו' ולכן אמרו (סנהדרין לח ע"ב) בט' נצטוו ופירשו על קידוש החודש (שם איתא תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן) כי אז היה מולד הלבנה ולא שייך שית שעי מכסי סיהרא כי בגן עדן ובפרט קודם חטא היה האויר מצוחצח וקשת הראות בהיר בשחקים והיו תיכף נראים ויכול לקדש והיה אז ר"ה הואיל והמולד היה בו ביום וא"כ אם תחשוב מן תחלת ליל ד' שנתלו המאורות עד ט' שעות ביום הששי הלכו המאורות כל י"א שעות וחצי מזל וששה מזלות מראש מזל טלה עד ראש מזל מאזנים הלכו בס"ט שעות שהוא בשעה ט' ואז חטא אדה"ר אבל כבר נאמר במדרש (ילק"ש ח"א רמז טז) שלא נתקללו ולא תלה חסרון עד מוצאי שבת כנודע וא"כ אם כל מזל הולך בי"א שעות וחצי שליש מזל מאזנים הולך קרוב לד' שעות וא"כ קרוב לשעה א' בליל הכנסת כלה הגיעו המאורות בשליש מזל מאזנים שהוא עכשיו שליש חודש תשרי וכבר נודע כי בתחלת שבת עשה אדה"ר תשובה ואז נתקבלה תשובתו ונקראת שבת תשובה כמבואר בתקונים וכן במדרשים (ב"ר פי"ב ופדר"א פי"ט ו כ') כי שבת הליצה בעדו ולכך שר אדה"ר מזמור שיר ליום השבת וקב"ה נעתר לו והושיט לו ימינו והטה אליו חסד וא"כ היה זה בשליש מזל מאזנים עכשיו שהמאורות הולכים לאט לאט ואינם מגיעים לשליש מזל עד י' בחודש ולכך בי' לחדש יוה"כ כי אז כשהיו מאורות בשליש מזל מאזנים נתקבלה תשובתו של אדה"ר ומה שהיה אז תיכף ורצוף שעה שלשה וארבעה עכשיו הוא בימים עשרה ולכך יוה"כ מוכן לסליחה וכן היה בחטא העגל שהוא מעין חטא אדם הראשון כנודע וג"כ נתבשרו בסליחה ביוה"כ ונקרא שבת שבתון כי היה אז שבת תשובה והנה כל החטאים והמרי שרשו מן חטא אדה"ר כי נפל תחת עץ הדעת טוב ורע ונתדבק בנחש וזה ראש לכל עונות שעלינו לתקן סמוך ליוה"כ כי היה אז קבלת תשובת חטא אדה"ר ועיקר תשובה כנ"ל באותו מקום ואותה אשה כי אם יהיה בעל תשובה סגור מבלי גשת במקום נשים כלל אין ראיה שנשבר יצרו כ"כ למנוע מן החטא אם יזדמן לו אשה ההיא שקשור בה ככלב וכן בשארי עבירות מי שחטא באכילת טריפות וכדומה ממאכלים אסורים אם ימנע עצמו ממאכל כלל וכלל אין זה בגדר באותה אשה אבל אם ימנע ממאכל איסור אף כי אכל ממאכלים מותרים הרי זדו באותה אשה כי המאכל לפניו ומ"מ נמנע מאכילות אסורות וזהו ענין כי כבר אמרו במדרש (ב"ר כא ט) כי המונעים מטריפות ומאכלות אסורות מביישים לאדה"ר שהוא לא נזהר בזה ולכך בעיו"כ שרצונינו לתקן חטא אדה"ר ותחת שהוא אכל ושתה דבר איסור כי חוה סחטה ענבים ונתנה לו עלינו לתקן ולכך טבוח טבח והכן ואכול ושתה ומ"מ אנו נמנעים מלאכול ח"ו דבר איסור ואפי' פקפוק איסור בלחם של נכרי וכדומה וראשונים היו נזהרים שלא לאכול רק חולין בטהרה וכן בשתיה רק מה שמותר בלי פקפוק ובכל זה נמנעים מהמותרות כי ח"ו להרבות באכילה ושתיה עד שיהיו שכורים ח"ו ביום קדוש כזה וכל ישראל נמנעים מהמותרות ואינם אוכלים רק לקיום המין ובזה מתקנים חטא אדה"ר כי במותר לנו נמנעים ומכ"ש באיסור ח"ו וזהו תשובת המשקל והיינו באותה אשה והבן ולכך מאוד צריך ליזהר בימים אלו באכילת דברים המותרים שיהיו בלי פקפוק כלל ובכל דקדוקים שאפשר לדקדק כי הוא תיקון חטא אדה"ר שבעו"ה שלח ידו בעץ הדעת עולם התמורה:
והנה כבר אמרנו כי ימים אלו ראוים לקבוע בתורה כי היא סם חיים אבל באמת לבעלי תשובה כאשר אנחנו בעו"ה רובם ככולם צריך תפלה כי לולא תפלה ותחינה אין תורתינו מועיל כי במקום צואה התורה תועבה ונחנו מלאים צואה בעו"ה לרוב עונות ולכלוכים אבל בתפלה ירחץ ה' את צואת בנות ציון ועיקר תפלה בהכנעה ושברון לבב אשר יאמר אדם לנפשו נפשי נפשי איך עכרתיך ועכרתני כי בת מלך את ובמקום גבוה עדן גן אלהים היית במושב אלהים ישבת והנה שלחך אלהים בארץ למחיה להחיות עם רב ללקט נצוצות קדושה ולהעלות אסורים מבור שבי ולזכך החומר להיות לאבן יקר ספיר גזרתו כעצם השמים לטוהר אשר בו תיטב הנערה בעיני המלך מלכי המלכים הקב"ה ועתה עכרתני ועכרתיך כי הנה ירדת מכבודך ואת אסור באזיקים שושנה בין החוחים וניטל ממך כל הודך והדרך ותחת אשר היה לך ריח כלבנון עלתה באשך ותסריח בסרח העודף למאוד אשר כל מחנות קדושים וטהורים אשר היו תמיד סביב לך ינודו ממך ופניך רע קדורנית מלא נגעי צרעת זרחה פרחה במצחך מצח אשה זונה אוי לאותה בושה מה תאמרי כי יפקוד ה' אותך מה תעני כאשר תגישי למשפט וכרוז קרא בחיל סורו סורו אל תגעו בו דא עבר על פולחנא דמריה וי ליה טב ליה דלא איברי ומה תעשי נפשי יאבד יום הולדת בו וטוב ממך הנפל בל חזה שמש אשר באת לאור יום וחשבתי לומר אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה בגללך באור פני מלך חיים והיה הטוב אשר ייטיב ה' לך ייטב לי ג"כ וכעת ארורה האדמה חומר גופי בעבורך סר צלמך צלם אלהים דיוקנא דמלכא קדישא מעליך ואת משכן קאת וקיפוד ונאות מדבר אשר שם הרגיעה הלילית ושעירים ירקדו שם וי איך יהיה לשברי רפואה אם לא בחמלת ה' כי רבו רחמיו וכאשר יתאונן האדם חי גבר על חטאיו בזה בשבר לבב ונמיכות רוח הלא ירחם ה' ואז תורתו מתקבלת ובזוהר (ח"ב קסה) הקשה הא אין להתפלל אלא מכח חדוה דבמקום עצבות לית השריית רוח הקודש ושם ינוח סטרא מסאבא וא"כ בעל תשובה דהוא מלא עצבות כי איך ישמח בזכרו בשברו וכאבו נעכר הלא אין מנחם לנפשו כי אם בעצב ולב נשבר ונדכה ראשו בין ברכיו בזכרו על מעלו אשר מעל בה' וא"כ איך אפשר להתפלל ואיך ישמע ה' ויפנה אל תפלתו והאריך ע"פ סוד וסתרי תורה:
ומה שיש בו להמתיק הענין בנגלה הוא כך דאמרינן פ"ק דחגיגה (דף ה ע"ב) במה שהקשה הגמרא על האי קרא במסתרים תבכה נפשי וכו' ע"ש מחלק הגמרא בין בתי גוואי לבתי בראי אצל הקב"ה בבתי בראי לית עצבותא וחדוה במקומו אבל בבתי גוואי כתיב במסתרי' וכו' כי בכל צרותינו לו צר כביכול הרי כי התפלה ההולכת מלמטה למעלה עוברת דרך בתי בראי ומשם לבתי גוואי לגשת לפני ה' שומע תפלה ובבתי בראי שם שריה חדוה ולא עצבות כלל לבל יהיה מקום לסטרא אחרא להתדבק כמ"ש כי מקום עצבות הוא מקום לילית מרה שחורה ואין אור וא"כ העומד בעצבות א"א לתפלתו לעבור דרך בתי בראי ולבוא לבתי גוואי כי שם שכונה חדוה ולא עצבות ולכך אין תפלתו מקובלת אבל בעל תשובה הקב"ה לרוב רחמיו על כל מעשיו אשר חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח חותר חתירה לקבל תפלתו דרך בתי גוואי במסתרים מבלי לעבור דרך בתי בראי ושם מקובל העצבות כנ"ל וזהו הרצון מה שאמרו הקב"ה חותר חתירה לבעל תשובה לקבל תפלתו והיינו לבל ילך דרך המלך דרך בתי בראי לבתי גוואי אך בעל תשובה יש לו דרך אחר ותמיד תפלתו דרך חתירה לבתי גוואי בלתי בתי בראי ואז ה' מקבל תפלתו אף שהוא בדרך עצבות כי שם במסתרים ה' מתעצב עמו ובצרתו לו צר כמש"ל:
ולכן יש לנו לראות בעמדנו לתפלה איך לעשות אשר ירצה ה' בקול תפלתנו והעיקר בי"ח ברכות ולא כאותם המצפצפים והמהגים באמירת תהלים וכהנה ע"ב פסוקים ותחינות ובקשות לרוב וכל המוסיף גורע בלי כונה אשרי האיש המתפלל בכונת הלב י"ח ברכות וזה יותר לרצון לפני ה' מזבח ומנחה ואין רצוני כעת לומר כוונות אשר כל קיץ וקיץ יש בו מסתרי תורה וסודות מרכבה קדושה צרופי שמות מכל העולמות לפתוח תרעין ולפעול ולעלות לגבוה מעל גבוה שומר רק נאמר פשוט בכונת הדברים בפשוטם בכל ברכה וברכה מה יש לו לשום אל לב באמרו וזהו נמסר לכל אדם כי בברכה ראשונה באמרו ה' שפתי תפתח ישים בלבו כי הקב"ה שם אלו שפתים שומרים לפה ולשון לבל ידבר דברים בטלים ויהיו סגורים מאין יוצא ובא כאיש אשר שם שומר למקום אשר בית נכותו שם והיש יותר בית נכות מן הלשון אשר החיים והמות תלוים בו והשפתיים שומרים ואינם ראוים להפתח כלל כי לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה והם דלתים סגורים ואינם ראוים לפתחן אלא ברצון ה' לפתוח אותם לתורתו וכל דבר חפץ חפצי שמים ולכך אמרו בעלי נוטריקון אדני במלוי אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד בגימטריא תרע"א שאז השערים נפתחים וע"ז נאמר (תהילים קיח יט) פתחו לי שערי צדק אבא בם וכו' כי שפתים הם שערים אם הם לעבודת ה' הם שערי צדק והם שומרים לפה וא"כ מי הוא איש אשר יש לו קצת בינה אשר לא יתן אל לבו להתפלל ולהודות לה' אני צריך תפלה מה' שיפתח שפתי ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים נבול פה לצנות שקרנות גנות חבירו לשון הרע רכילות ומסירות ובוטה לחבירו כמדקרת חרב הוי וי מה יענה איש כזה ומה יאמרו מלאכי השרת הלא יצחקו לו ויאמרו חסר לב קרא לו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות ודברי רמיה ואין דומיה לו כל היום בראש הומיות יקרא וקרא זה אל זה בדברים בטילים ולשון תרמית ולכן זאת ישים על לבו שפתיו לא יהיו נעות רק לדבר חפץ ואז יפה יאמר ה' שפתי תפתח והם באמת שערי צדק לבוא בם להודות לה':
והנה יכרע בברוך ודרך כלל בכל הכריעות הענין נגלה לכוף קומתו לעפר כי ה' משפיל גאים ומגביה שפלים ולכך זוקף בשם וישים ללבו בזה הכנעה והעיקר כמ"ש בדרוש הקדום כי יש לאדם לראות מקום שילך אל עפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב ושמה ינוחו יגיעי כח ומשם תעלה נשמתו לה' ולכך אמרו כל זמן דלא בלוי גופא בעפרא לית נשמתא סליק למעלה וזאת הכריעה לעפר ישוח נפשו ומשם יעלה לה' בצרור החיים ולכך זוקף אח"כ בשם ולכך אמרו (ב"ק טז) מאן דלא כרע נעשה שדרו נחש והוא הטעם כי נחש עפר לחמו והוא דלא שח לעפר נעשה נחש אשר עפר לחמו:
ויאמר בברוך וכו' האל הגדול הגבור וכו' וכאשר ישים ללבו גדולת הקדוש ברוך הוא וגבורותיו ונוראותיו והוא אשר בחר בנו לעבודתו וליראתו ותורתו והוא הינו בריה שפלה ונבזה תולעת ולא איש איך לא ישמח ויגיל מאוד וזהו השמחה אשר יש בהתחלת התפלה ובאמרו גומל חסדים טובים וזוכר חסדי אבות וכו' יש ליתן אל לבו כמה ראוי לבן אדם להיות חונן במעשיו וחסיד בדרכיו להדמות לקצת דקצת למדות הבורא ית' שמו לזכור לאדם טובתו שהטיב לו ואל יזכור לו שהרע לו כמדת הקב"ה זוכר מצות ומעשים טובים ומעביר ונושא עון וראוי לתפוס מדתו של אברהם אבינו שהטיב לכל ופרסם מדתו של הקב"ה וטובתו בעולם והכריז יחודו של מקום וקבע דת אמת בפי כל הבריות וכן ראוי לכל אדם ואיך יעיז איש לומר מגן אברהם והוא אינו שם על לב ללכת בעקבותיו לרחם כל נדח ולפקח בכל עסקי כושל ולקבל מה שיקרה לו מה' באהבה אף שצריך להיות נע ונד בארץ ויקרהו צרות רבות כמו שקרה לאברהם והיה עם כל זה תמים עם ה' באמת ולב תמים וזהו מה שיש לו לשום אל לב בברכה ראשונה:
ברכה שניה היא ברכת תחיית המתים כבר אמרנו בדרושים הקודמים שקבלת תשובה מחוטא הוא מגדר תחיית המתים כי רשע בחייו קרוי מת (ברכות יח ע"ב) וכאשר ישוב הרי זה בכלל מחיה מתים ולכך יש לו להתפלל שהקב"ה יחייהו ויקבל תפלתו וכאשר אדם חוטא סר נשמתו ויתפלל להקב"ה שיחייהו בטל של תחיית המתים וכאשר אמרנו כי הטל הקב"ה מוריד בלי התעוררות דלתתא וכן מזכירים הטל להוריד אלינו ולהחיותינו בשפעת קדשו ולכך בברכת תחיית המתים תהיה כונתו לחיות בזה העולם ובתחיית המתים ויתקע אמונת תחיית המתים בלבו באמונה שלמה כי דבר ה' לא ישוב ריקם שהבטיח לנו להקיץ מקברינו ושם יהיה עולם התיקון בתכליתו וע"ז יצפה ויקוה האדם וזה מעורר להאמין בבריאת יש מאין שהוא מעין תחיית המתים ומתחלה היה מחשבות ה' לעשות לאדם ראש לכל הברואים אבל בחטא נאמר מות תמות וירד ממדרגתו אבל מחשבת ה' לעולם תקום ולכן בתחיית המתים יחזור האדם למדרגתו ויהיה ראש לכל מלאכי מעלה כדכתיב (במדבר כג כד) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וע"ז יקוה כל איש בתכלית השמחה לשלמות הזה ויתקן עצמו במה דאפשר כדי שיהיה ראוי לכך:
ברכה שלישית אתה קדוש בו יתקדש עצמו וישים אל לבו כמה רעש וחיל ורעדה יש למלאכי שרת טרם יאמרו קדוש לה' ואיך יוציא מפיו קדושת השם בלי אימה וחלחלה והבנה וכמה הכנות עושים הם טרם יצא קדושת השם מפיהם ואיך לא יטהר ויקדש האדם עצמו טרם יוציא קדושת השם מפיו ובאמרו אתה קדוש ישים ללבו לקדש שמו הגדול ית' ברבים ולמסור נפשו על קדושת שמו וקדושת תורתו אפי' ח"ו אערקתא דמסאני מבלי לעבור ויתאוה לזה לקדש שמו כאשר מלאכי שרת מקדשים שמו בחיל ורעדה וגיל כן יהיה באדם ויכון עצמו בשמחה שהגיע למדרגה לקדש שמו הגדול ברבים ויתאוה לזה שיזכה לכך להיות נמנה בין מלאכי מעלה לקדש שמו ולהיות עד נאמן בנפשו ודמו שה' אמת ותורתו ודת ישראל אמת ואין זולתו וגם ישים ללבו לקדש עצמו במותר כדאמרינן במדרש (ויק"ר כד ה) שני קדושות מסר הקב"ה לישראל וא' נשאר לה' לבדו וכן יסד הפייט (ביוצר לפ' זכור וע"ש) שתים בראש בנים משכינים ואחת בראש מלכם מתקינים והענין כי מלת קדוש פי' נבדל משאר כמו קדש לי פטר רחם פי' נבדל משאר וכן כלם ולכך נאמר (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים ופי' הרמב"ן (בפ' קדושים ד"ה קדושים) שלא יאמר אדם ארבה בתענוגים המותרים יום ולילה בשר ויין ודגים וברבורים אבוסים ומשגל נשים וכדומה וא"כ הרי זה נבל במצות התורה אבל בא הצווי שיהיה קדוש נבדל מן המותרות ולא יאכל רק לשבעו לא יבעל רק להנצל מהחטא ולקיים מצות עונה ולקיים המין או למען שלא תזנה אשתו כדכתיב (איוב ה כג) ופקדת נוך ולא תחטא וזהו הנקרא קדוש נבדל מהמותרות וע"ז בא הצווי והתקדשתם ומי שאינו עושה כן הרי עובר על מ"ע הכתוב בתורה ולכך שוטים שבעולם חושבים האיש הפרוש במקצת מבלי לילך אחר רבוי התאות לחסיד ואמרו זה עושה יותר מכפי הדין וזה שקר כך שורת הדין ומ"ע של תורה כמ"ש וזהו קדושה אחת נבדל מן המותרות והחטא וכן יש צדיקים בישראל תהלה לאל ועוד קדושה שניה נבדלים מטבע שיכולים לעשות נסים ונפלאות חוץ לטבע כי המה נבדלים מטבע ולמעלה מטבע ולכך נאמר באלישע (מלכים ב ד ט) איש קדוש עובר עלינו שהיה עושה ניסים ונפלאות וזהו ג"כ שכיח בישראל נביאים וצדיקים כנודע בספרים אבל קדושה שלישית נבדל מכל גשם ולא ישיגהו כמה ואיך ומה ושום דבר בכח ופועל זה לא יתואר בו בלתי ה' סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות לבדו וזהו שאמרו ששני קדושות יש בישראל וא' בה' לבדו וא"כ באתה קדוש יש להכין עצמו בקדושה לפרוש מן המותרות ולקדש עצמו במותר לו ויהיה נמנה במחנה קדושים:
ובאמרו אתה חונן שהוא התחלת תפלה ובקשה ישים ללבו כי ראש לכל תפלה היא בקשת דעה וכן עשה ראש החכמים לא שאל אריכות ימים ולא עושר כי אם חכמה כי באמת זהו עיקר בריאת אדם ואמרו במדרש (ב"ר פי"ט ג) כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו וכו' א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשנברא א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתירה יש בו ע"כ ויש להבין מה חכמה יתירה יש באדם מורכב בחומר עלול לטעות ומקרי זמן ופגעי זמן ופוגעים בו וכל חכמתו בנויה על החושים כנודע שהם המולידים המושכלות הראשונות וממנו יולדו תולדות וכבר מבואר כי החושים הם טועים על הרוב וכאשר בארתי במקום אחר אל בינתך אל תשען כי האדם מיועד לטעויות ולשגיאות ושכלים נבדלים הם מנוקים מכל טעות וחומר העכור לא יבא בם והם שוכנים באויר למעלה וא"כ מה נאמר במלאכים שהם טהורים וקרובים אל ה' וכבוד ה' עליהם חופף ומה שייך שיש חכמה באדם יותר מבהם גם תמוה מה זה האות שקרא עצמו אדם וכי יש בזה כ"כ רוב מהחכמה להיות שנוצר מאדמה אבל הענין כך מ"ש אשר יצר את האדם בחכמה כי חכמת הבורא לא יצויר בבורא שכל נבדל ויציר נחמד ונפלא כי כך מחייב ממש טבע העילה שאין לו סוף ואין לו סוג ח"ו שיעלול שכל נבדל גדול ונורא ממש שלם ולא יחסר לו אלא שזה עילה וזה עלול זה יוצר וזה יצור אבל חכמת הבורא ניכר יותר באדם שהוא קטן הכמות ויוצר הכל שהוא אין סוף לגדולתו ורוממותו נפח באפיו נשמת חיים באדם שהוא יציר קטן ממש כנקודה נגד הגלגל כך ערך בני אדם נגד מלאכי מעלה כי נגד הבורא לא שייך ערך וענין כלל וזהו חכמתו וגדולתו שיצמצם כחו יתברך בנפיחה באף בן אדם כ"כ דבר משוער ומוגבל ומצומצם ובזה יוכר גדולת וחכמת יוצר בראשית הן בקטנות כמותו הן בשפלות מעשיו ואיכותו היותו קרוץ מחומר וידבק בו רוח אלהים אשר נפח בו יוצר הכל ואמרו (בספר הקנה) הנופח ממה שבעצמו נופח ולכך אמרו כי הנשמה חלק אלוה ממעל ועיקר החכמה נפלאות ה' כי כבר העידו כל בעלי הטבעים וכאשר אמרנו בדרושים קודמים כי אדמה לא ישונה בשום זכזוך שבעולם לשנות איכותה ואם ע"י חכמת אלכימ"ה יעשו שיהיה מזוכזך כעין ספיר כאשר אחד עשה כן בפראג אצל שר א' ועשה ע"י לאבר"טרום שלו שאבן מעפר ארץ היה מזוקק וזך כספיר ואבן בדולח מ"מ זהו באמת תכלית אדמה וכך היה קודם המבול אבל שיהיה נעשה מאדמה ענין אחר א"א בטבע וכבר התחכמו רבים והתפארו שביכלתם לעשות כן ושקר נחלו ומעשיהם היה רק אחיזת עינים למי שאינו בקי בשלמות בחכמת אלכימ"ה הנ"ל אמנם האדם אף שהוא חומר ע"י נשמה שלו מתהפך החומרי לרוחני ונעשה מעפר גשם החמישי ויותר נכבד וממש נעשה שכל נבדל כאשר ידוע כי מעט מהחומר בא אל הקבר אבל עיקר מהגוף נדבק בנפש ונשמה והיא ההולכת עמם לגיהנם וגן עדן והיא המקבלת צער ונועם כי הגוף הולך עם הנשמה והוא דם חיוני ובזה מיושב מה שצעקו המינים אם השתות שהוא הגוף ויסוד אדם יהרסון כי ירקב בקבר צדיק מה פעל שיגע בעוה"ז בתורה ותעודה ולעוה"ב הנשמה תחת עדן והגוף כלה ענן וילך אבל שקר בפיהם כי עיקר הגוף הולך עם הנשמה בצער ועונג וזהו האדם באמת ויותר שהאיש צדיק יותר גופו זך ונהפך לרוחני עד מעט שבמותו נבלע ונרקב בקבר ויתרו נסע עם נפש לחיי נצחי ומשה לרוב זכותו כל גופו היה ממש נהפך לרוחני והיה זך כשחקים ולא נבלע ונרקב בעפר ולהיות כי כך היה גזירת המקום אל עפר תשוב וכל כמה דלא בלע גופא בעפרא אין הנשמה כ"כ ברום גבוה ולהתבלע בעפר הזה על פני האדמה אי אפשר כי הגיע גופו ממש למדרגת גשם החמישי ולכך ברא הקב"ה בערב שבת סמוך לשבת כאשר נגזר על אדם שאל עפר ישוב ברא קבר למשה רבינו (אבות פ"ה מ"ו) שהוא עפר אחר כעין עפר למעלה ג"כ כמו גשם החמישי ושם נקבר ולכך לא ידע איש את קבורתו להיותו גשם חמישי ולא ישיגהו ובזה תבין מה שהקשו שכבר גדר הפילוסוף בהגיון בגדר השמות כל שיש בו דבר חשוב ושפל שלא יחול השם על השפל כי אם על הנכבד וזהו פשוט וא"כ אדם שהוא מורכב מחומר שהוא הגוף והצורה עצמית שהיא צורה שכלית נפש רוחני וא"כ איך יקרא אדם שהוא ענין אדמה ולא יקרא שמו על שם הנפש שבו שהוא דבר עיקרי ונכבד ורבים מפילוסופים שפקרו ע"י כן בהשארת נפש וצורה עצמית תהיה עונותם על עצמותם אבל הענין הוא כי כל פועל שיפעל כלי וחפץ יקרא שמו על מבחר פעולתו ולא על מבחר עצמות הכלי וגם השם על כונת הפעולה דרך משל אם כוונת הפעולה לחמם יקרא שם חימום כמו תנור שהוא מלה מורכבת מאור והוא תן אור והאל"ף נבלעת במבטא והיות מבחר הפעולה וחכמה נפלאה להפך האדמה לרוחני ונפש צורה נבחר מגשם חמישי וגם זה כונת הפעולה ותכלית הבריאה מבורא ית' להגביה שפלים כמדתו ולהוציא יקר מזולל לעשות אדמה גשם חמישי ורוחני נקרא אדם בשם אדמה כי זה חכמת הפעולה וכונתו להפוך אדמה לרוחני וזהו תשובת הקב"ה למלאכי השרת חכמה יתירה יש באדם הרצון בבריאת אדם ניכר חכמה יתירה מהבורא יותר מן בריאת מלאכי השרת ולכך אמרו יוצר אדם בחכמה כי בו ניכר חכמת הבורא בכל אופן כמש"ל ונתן ע"ז מופת בשאלו לאדם מה שמו קרא עצמו אדם ייחס עצמו אחר חומר השפל ולא אחרי נשמתו חלק אלהים ממעל זהו חכמה מפוארה וכונת הבורא לקשר ולהפך חומר ליסוד החמישי ועצם השמים לטוהר כמש"ל וזה נכון וא"כ כל בריאת אדם לחכמה ודעה שזהו עילתו ולכך אמרו אתה חונן לאדם דעת לאדם דייקא והוא במתנת חנם כי מה ראה בורא עולם ליתן להאדם מהאדמה דעה לדעת בשמים ממעל וכל אופני מרכבה וכסא כבוד ינחילו לדעת כל צרופי שמות שבהם יצר העולם מה רבו דדי חכמה אשר ירוהו ללומדים והוגים בכל עת אין זה אלא חמלה יתירה לאין סוף וע"ז יוריד אדם כנחל דמעה ולבקש דעה מה' במתנת חנם ויכוין ובפרט בחורי למודי ה' שיתן לו הקב"ה לב מבין בתורה ופתוח לתורת אמת ולא של שוא ח"ו לשם גאוה וקנטור חלילה כי איך יבקש מה' ליתן לו דבר שאינו לרצון לפניו וכי מבקשים מבשר ודם דבר שיהיה לו אח"כ שלא לרצון וכי יאמר איש תן לי מנה כדי שאוכל עי"כ לקנות פטיש ורחיים ועי"כ לא יוכל הוא לישן כל הלילה וכיוצא בדברים האלה ואף זה כמוהו איך יבקש תן לי דעה כדי שעי"כ אתגאה ואשתרר על צבור שלא לשם שמים ואהיה שמח בהעדר חכמה אצל חבירי ומתכבד בקלונם ואוכל לטמא הטהור ולהסביר לו פנים מה שכל דברים אלו המה רעים בעיני ה' למאוד לכן יכוין שיהיה חכמה ודעת הכל לשם שמים ולא ח"ו כחכמת דואג ואחיתופל שע"י עצם חכמתם ירדו שאולה ועליהם נאמר (קהלת א יח) יוסיף דעת יוסיף מכאוב לא כן הבקשה הנכונה כי אם שיהיה החכמה חכמה של אמת וישים כונתו על בניו וצאצאיו שיהיו כולם בני תורה ואם זוכה לתלמידים יהיה כונתו על התלמידים שיהיו שלמים במדע ויראה ולא יהיה למודם שלא לשם שמים לשם יוהרא וקנטור ח"ו וישים לבו להתפלל שירבה דעה בעולם ויהיו בישראל ת"ח רבים כי זה סימן לביאת משיח כמבואר בזוהר (זוהר ח"ג כב ע"ב) דדור דעה שהיה בימי משה יהיה בימי משיח וכתיב (ישעי' יא ט) ומלאה הארץ דעה וכו':
וכשאומר ברכת השיבנו וכו' יתפלל מאוד שיאיר ה' עיניו בתשובה כאשר אמרנו אין בעפר משלו של יצה"ר רק בסיוע הקב"ה ומכ"ש בעל תשובה שכבר נשתקע ונפל בידו והרי הוא שבוי אצלו והקב"ה פודה שבוים וזהו שיתפלל על עצמו ועל כל ישראל שיתן ה' להם לב טהור ויתחדש בקרבו רוח נכון כאשר אמרנו כי הוא הפותח שער לדופקי בתשובה וכן דרכן של בעלי תשובה כשמתחילין להתחרט הקב"ה מוסיף עליהם רוח טהרה למאוד לחזור אדם נכרא כערכ שבת שאם תזוח דעתו עליו אומר לו יתוש קדמך במעשה כראשית וככר כתבתי כקונטרס שטרי המאוחרין על ענין האמור בכתובות מאי אלמנה יכן בכל המקומות בש"ס דשואל כהאי גוונא אע"ג דאין טעם לשמות כמכואך בהשבי בררתי נס"ד פירוש הגון המכריח לדרוש וכן הכא בסוטה דחקר ר' יוחנן למה נקרא שמו אדם אע"ג דאין טעם לשמות אמנם מדלא נקרא על שם הנפש הוכרח ר יוחנן לפרשו ע"ש אפר דם וכו' בתשובה בתשובה ואח"כ כביכול לנסותם הקב"ה מסתיר פניו מאתם ומושך ידו הפשוטה לקבלם אחור ולכך הרבה שנזורו אחור ושבים אל קיאם אבל בעל תשובה גמור צריך לפשפש ולרדוף אחר ה' בכל לבב ומבלי לזוז בכל אופן ואפי' אח"כ באים עליו יסורים ורוב פעמים בעלי תשובה עשירים ירדו מנכסיהם וכל זה לא ישוה לו וזהו מאמר שלמה בשיר השירים (ה ד) דודי שלח ידו מן החור כביכול ימינו פשוטה לקבל שבים דרך חור וחתירה שחתר תחת כסא הכבוד לקבל רשעים בתשובה זהו החור ועי"כ קודם היה שבוי ועבד לסטרא אחרא ועכשיו נעשה בן חורין ע"י חור הזה ששלח ה' ימינו ולמה היה זה כי מעי המו עלי כי לבו היה דוי ומתחרט על רחוקו מה' ומשתוקק לשוב אל ה' בכל לבב וקמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור כלומר שאוחז בתורה ובמעשים טובים ותפלה וצדקה כי זה ענין בעלי תשובה ופתחתי אני לדודי שפתח לבבו בפתח התשובה ודודי חמק ועבר כאשר אמרנו כי ה' מסתיר עצמו לנסותו וכו' ולכך בא לכלל יסורים כאמרו מצאוני השומרים הסובבים בעיר הם מארי דדינא הבאים לגבות חוב והמה גבאים המחזירים תדיר בכל יום כמבואר במשנה דאבות הכוני פצעוני כו' וזהו יסורים שסובל ובעל תשובה אמת מקבל הכל באהבה ומצדיק הדין על עצמו ולכך נאמר (שם פסוק ה') השבעתי אתכם וכו' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני כי מקבל הכל באהבה וחיבה לרוב אהבתו ולכן יתפלל בברכה זו שהקב"ה יושיט לו ימינו לקבלו בתשובה והוא שרביט הזהב אשר יושיט לו המלך וחי ואף שיחזיר הקב"ה ימינו לאחור כנ"ל יהיה עומד בתומתו לשוב וע"ז יהיה כונתו ולא לו לבדו כי אם לכל ישראל:
ובברכת סלח לנו וכו' ישים ללבו להתחרט בכל לב על עונותיו ופשעיו ולהצדיק הדין לה' על כל אשר יסרהו ה' כי אין אדם שאין לו יסורין רק שאינו נותן על לבו שיסורים באים לעונש רק תולה הכל במקרה אבל באמת יש ליתן ללבו שהכל בשביל עונש חטאיו ולהצדיק הדין ולומר ואתה צדיק כי צדקה עשית אתי שיסרתני בזה העולם של שוא והבל עונש חמור הראוי לעוה"ב בבושת הנצחיי היש צדקה יותר מזה ויתחרט מאוד מאוד על חטאיו ולא באמירה בעלמא ובעו"ה כשאדם חוטא פעם אחת או פעמיים עדיין הוא בבחינת בן להקב"ה אבל כשהרבה לחטוא אילו היה בבחינת בן יהיה נדון כבן סורר ומורה שמתרין אותו א' או ב' פעמים ובפעם שלישית נסקל בב"ד ובחמלת ה' מוריד אותנו ממדרגת בן למדרגת עבד ועבד שאינו שומע בקול אדוניו אין לו חטא משפט מות כ"כ כי אם אוסרים אותו בשלשלאות של ברזל וכדומה מהצער וכן קרה לנו בעו"ה ונודע כי השב על דבר פעמיים ושלש יקרא פושע כמבואר בגמ' דביצה (דף טז ע"ב) בהאי סמיא דלא הניח ערובי תבשילין פעמיים ושלש דאמר לו פושע את וזהו כונת אמרינו סלח לנו אבינו כי חטאנו כי אז אנחנו עדיין בבחינת בן לאב ומחל לנו מלכנו כי פשענו כי אז אנו יורדים ממדרגת בן רק במדרגת עבד והוא מלכנו ואדונינו ולא אבינו ויש הפרש בין סליחה למחילה כי סליחה לגמרי אבל מחילה עדיין צריך יסורים ועל הרוב להתגלגל וזהו שרמזו חז"ל (יל"ש ח"ב רמז תל"א) גלגול מחילות והבן ולכך בברכה זו צריך להוריד כנחל דמעה לה' שירבה לסלוח וימרק עונות לא ע"י יסורים קשים כדי שלא יהיה בו ביטול תורה ותפלה:
בברכת ראה נא וכו' יתפלל על גאולת ישראל ולא יהיה כונתו לגאולה כדי שנהיה שרים וחורי ארץ ויהיה כל טוב ארץ לנו כאשר באמת יהיה כן כי ח"ו דבר ה' לא ישוב ריקם אפילו קוצו דקוצו של יו"ד אבל מ"מ לא יהיה כונתו בשביל כך כי מה הוה לאדם בכל טוב הזמנים הלא בין לילה היה ובין לילה אבד רק כל כונתו יהיה להשגת שלמות אבל העיקר בשביל קדושת שמו הגדול הנקרא עלינו לבל יתחלל בגוים כמאמרם איה אלהיהם וכדומה מהחרופים וגדופים אשר יחפרו על ה' דברים אשר לא היו וזהו עיקר שמחתנו בהגאולה אי"ה אשר ידעו העכו"ם כי שקר נחלו וכי ה' לבדו מלך על כל הארץ ואלהי ישראל אמת לעד וזהו וגאלנו מהרה למען שמך דייקא ויתפלל אף שאין אנו כדאים לגאולה הלא הקב"ה בידו לעשות חוץ לדרך הטבע שהרי אצל הקב"ה אין הבדל בין הטבע או חוץ לטבע אבל הכל לפי הדין כי הטבע נמשך מהדין כמ"ש כי אלהים בגמטריא הטבע פ"ו ולכך כשעושה הקב"ה בדין היינו לפי הטבע אבל כשעושה חוץ לדין היינו חוץ לטבע והקב"ה לרוב רחמיו משבר הטבע ועושה לפנים משורת הדין ולכך בים נדמה כגבור מלחמה כי ישראל לא היו כדאים לנס זה כי היה אתם מסכה כמבואר במדרש (שמ"ר פמ"א א) רק הקב"ה עשה למען שמו הגדול נס חוץ לשורת הדין והיינו חוץ לטבע כמ"ש כי זה בזה תליא ולכך נדמה כגבור ולכך אנו מתפללים שיעשה אתנו בגבורתו וידו החזקה נס חוץ לטבע ושורת הדין כי בעו"ה אין אנו כדאים לגאולה וזהו מאמרינו כי גואל חזק אתה היינו חזק לעשות חוץ לטבע ויתן אדם ללבו כי בכל יום נעשית גאולה וקב"ה שומע תפלות ישראל ובפרט תפלת רבים דאינה נמאסת רק בכל יום עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם והיא הגאולה הנעשית בכל יום ורגע כמאמר דוד (תהלים עא יא) אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל ובכל יום עת צרה ליעקב ח"ו לאבד שם ישראל וזכר יעקב ובתפלתינו ה' מרחם עלינו ומפיר עצתם וגואל אותנו מידם ואין לאל ידם לעשות כליה ח"ו בישראל כהבטחת הבורא ית' שמו הנאמן בבריתו ולכך קבעו מטבע גואל ישראל לשון הוה ולא יגאל לשון עתיד ולא גאל לשון עבר רק גואל לשון הוה שבכל יום גואל פודה ומציל וא"כ יש לאדם לשים על לב בעמדו לתפלה כי הוא עת צרה ליעקב ורבים לוחמים לנו מרום לכלות ולאבד שארית יעקב ח"ו ואם הוא עת צרה גדולה כזו איך לא יתפלל על הפדות והגאולה בתום לבב ובדמעות שליש כי הלא כפסע בינו לבין המות וכאשר התפלל וראה כי עבר היום ולא נעשה מחשבת צרי ואויבי יהודה וישראל ישמח ישראל בעושיו כי שמע לתפלתינו ופנה אל תפלת הערער ויתן הודיה לשעבר ומתפלל על יום הבא כי בכל יום ובכל שעה כך ונתקיים התוכחה (דברים כח סז) בבוקר תאמר מי יתן ערב וכו' והיו חייך תלויים לך מנגד ולכך יש להרבות תפלה על הפדות והגאולה ויתן אל לבו להתפלל על נדחי ישראל הגולים ונדחים שירחם ה' עליהם ויפרוש עליהם כנפיו כנפי ישע להושיעם ולפדותם מיד צר:
בברכת רפאנו וכו' יתפלל בעד כל חולים שהם בתוך העיר ויכלול כל חולי ישראל וישתתף עמם בצערם כי הלא הכל נפש א' וגוף א' ואם חלה א' מישראל הרי קצת מאיבריו חולים ולא יאמר מה איכפת לי אינו קרובי וגואלי רק ראוי להתפלל בתום לבב בעד כל חולים יהיה מה שיהיה ומי שיהיה כאילו ח"ו בניו או אחיו חולים הלא ירבה להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה' צאו וראו מה אמר דוד על שונאיו שקמו עליו להדיחו ממש מקהל ה' ואמרו שאסור לבא בקהל (יבמות עו ע"ב) וא"כ הוציאו דבה על כל זרע קודש שבט יושר זרע עמוסים שרש ישי בית הלחמי העומד לנס עמים וממש לא ניתן למחילה ומ"מ אמר (תהילים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק וכן ראוי מאוד להתפלל על כל איש ישראלי הן מפאת שאין לך איש מישראל שאין לו חלק ויד במצות וחיתה נפשו בגללו ואם הוא רשע גמור פשיטא שיש להתפלל עבור בריאותו לבל ימות חייב ואולי כאשר ישוב לבריאותו יתקן אשר שיחת ועד יום מותו יחכה לו אולי ישוב ופשיטא דיש להתפלל עבורו ואם ימות בלי תיקון ח"ו הרי יחסר אבר אחד מגוף גדול שהוא כללות ישראל שהם כגוף אחד והם גוף גדול וכל א' בו אבר וחצי אבר ואם ימות בלי תיקון הרי הגוף פגום חסר אבר או מקצת אבר ח"ו ואין השכינה שורה על גוף פגום בעל מום ועוד יש טעם להתפלל עבור אדם רשע ג"כ כי יהיה מי שיהיה יש ריתחא במותו למעלה כי כשהקב"ה עושה דין בישראל אפילו ברשעים יש ריתחא למעלה כאשר התפלל ירמיה ע"ה על שונאיו שהיו רשעים גמורים בתכלית וכפרו בנבואת ירמיה הנביא ואמר (ירמיה יח כג) בעת אפך עשה בהם ובעידן ריתחא חס ושלום אף לכשרי ישראל יכול להתגולל מדת הדין חס ושלום כי מפני זעמו מי יעמוד ודוד צועק (תהילים ו ג) אל באפך תוכיחני ולכך יש להתפלל למעט ריתחא והעיקר על חולי ישראל שכנסת ישראל בגלות והיא חולת אהבה כדכתיב בשיר השירים הוא החולי אשר סובל משיח בשביל ישראל אשר נאמר (ישעי' נ"ג ה') והוא חליינו נשא כי היא חולת אהבה אהבת המקום לנו ואהבת כנסת ישראל להקב"ה ולרפואה זו צריך התעוררות רבה ותשובה גדולה וכבר קונן ירמיה (איכה ב יג) שברך מי ירפא לך אבל הרפואה תהיה על ידי אליהו שהוא ישיב לב בנים על אבות והוא יעשה השלום המחזיק ברכה ועל ידו תהיה רפואה בטל של תחיה שיהיה על ידו וע"ז צווח ירמיה (ירמיה ח נב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם כי אליהו מגלעד הוא הממציא צרי ורפואה לכל חולים כי הוא המרפא ולכך צווח ירמיה אם רופא אין שם ועיקר רופא הוא מגלעד כי נודע כי לשון הקודש הוא עץ חיים וממקום קדוש יבוא והוא לשון המיוחד לארץ ישראל לשון קודש ארץ קודש והוא לשון עברי ולשון ארמאי הוא מענין עץ הדעת טוב ורע כי יש ארמאי לשון קודש ולשון נכר והוא בלול טוב ורע ולכך אדה"ר אחר החטא בלשון ארמי סיפר (סנהדרין לה ע"ב) וגלעד הוא קצה א"י ויעקב דיבר בלשון הקודש גלעד ולבן ביקש להמשיכו לסטרא מסאבא וקרא ליה יגר שהדותא ואליהו יתקנו ויכניסנו לקדושה ולכך היה מגלעד והוא הרופא האמתי ועל רפואה זו יש להתפלל גם יש להתפלל על קצירי ומריעי והם ת"ח (נדרים מט) שתש כחם ע"י תורה כי קודם חטא עגל היו גבורים ואח"כ נלקח מהם זו שעל כן תש כחם וידי משה כבדים ולא היה בו כח לישא לוחות הברית וזהו סימן לכל לומדי תורה שתש כחם ע"י תורה וחובה עלינו להתפלל בטובתם ושלומם ואומץ כחם כי הלא המה שומרי תורה ותופשי קבלה אמיתית תורה שבע"פ ונפשנו קשורה בנפשם ואם אין ת"ח ח"ו אין לנו חיים ולכן עלינו החיוב בכל לבב להתפלל לה' שיחדש כנשר נעוריהם ויחליפו כח יעלו אבר כנשרים וזו היא מצוה רבה מאוד מלבד התפלה לה' עבור למודי ה' ואף גם שמכח זה נתרבה כבוד התורה כי איך לא יחמוד איש לתורה אם כל ישראל מתפללים בשלומו וטוב מעמדו ובריאותו וכמה עשירים פזרו ממון שיהיו איזה לומדים מתפללים תמיד לה' בעבורם בסגיות שלומם וזה ת"ח כל ישראל בכל העולם מתפללים בעבורו ולכך עלינו להרבות בתפלה בעבורם כי בצילם אנו חיים:
ברכת השנים בזו יש לאדם להתפלל על מזונותיו כי האוכל בלי תפלה תחילה על מזונותיו ממש מזונותיו לחם מגואל והרב החסיד איש אלהים מהרמ"ק ז"ל החמיר שלא לתקן צורכי אכילה טרם התפלל על מזונותיו ולכך ראוי בתפלת שחרית עכ"פ לשום אל לבו לה' שיטריף לו לחם חקו בהיתר ולא באיסור כי אם יש נדנוד איסור במזון מטמא כל גופו ואין בו מזון לנשמה אבל אם המזון כולו בהיתר יש בו מזון לנשמה כי מעלה כל ניצוצות שיש במאכל כדכתיב (דברים ה ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' ולכן יתפלל אדם מאוד בכונה שיהיה המזון מסטרא דדכיא וטהרה ולא חס ושלום מסטרא דמסאבא כי אם אינו מתפלל וגם יש איסור ח"ו במאכל הן שהמזון בא מגזל או שעצם המאכל אינו מותר עפ"י דיני דאורייתא או שיושב לאכול בסעודת מושב לצים ותערובות נשים ובתולות שמהרהר בעבירה והסתכלות ובזה זה השלחן מלא קיא צואה מבלי מקום ואז רוח קדושה שיש בתוך המאכל מסתלק ורוח מסאבא דאית ביה מתדבק בנפש וסורו רע בעו"ה ועי"כ לרוב אחר מאכל ומשתה בא אדם לידי חטא כי אינו נזהר בקדושת אכילה ומודבק בנפשו סטרא מסאבא ובעו"ה בארץ טמאה רוב גלגולי רשעים הם בבהמות וצמחים כי ארץ ישראל אין מקבלת כ"כ מסאבא והארץ קאה להם אבל בחוץ לארץ מתדבקים ואם אין אכילתו בגדר קדושה וטהרה אז מתדבקים בו נשמת רשעים ונעשה רשע ר"ל כמ"ש האר"י ז"ל (שעהמ"צ פ' עקב מג) על יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי לבסוף פ' שנים (ברכות כט) וכן קורה לפעמים באיש אשר הלך למישרים ובזקנותו יוצא לתרבות רעה ר"ל והוא שנדבק בו באוכלו נשמת אדם רשע שהיה במאכל ההוא ולכן ממש תסמר שערות ראש איש הירא וחרד לדבר ה' בהגישו לאכול לחם לבל ח"ו ילכד בזו במצודה רעה ח"ו ואשר יאבד עולמו בזה ובבא ושלמה צווח (משלי כג א) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ומה יעשה איש וינצל מזה הוא בהתפללו לה' על מזונו שיהיה מסטרא דדכיא וזהו באומרו ושבענו מטובך וכאשר יתפלל כן בכונה שלימה אז יפן ה' לתפלתו שלא יקרהו עון במאכל וגם מה טוב ומה נעים אם הוא בעל תורה שבכל מאכל אשר אוכל תהיה מחשבתו בתורה ואם ע"ה הוא תהיה מחשבתו במצות לחונן דלים ולהאכיל לעניים וכדומה מהמצות ומכ"ש מי שמאכיל על שלחנו לעניים צדקה זו מגינה מדבר רע ויש להרבות בתפלה שהקב"ה יזון לעניים ויתן לכל איש די מחסורו ולא יצטרכו ישראל זה לזה כי בעו"ה עיקר חטאים שבישראל הוא לחוסר פרנסה ואילו היה להם פרנסתם לא היו סרים מדרך הישר כלל וכלל ולכך אמרו (ברכות ג ע"ב) כשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו עמך ישראל צריכים פרנסה כי בזה תליא כל עבודת ישראל לה' ואם יהיה להם פרנסה יעבדו את ה' בכל לבב ולכך הסכימו לומר כן וגם בשחר אז ה' מתמלא רחמים על ישראל בראותו כי העכו"ם פונים לעבודה זרה שלהם וישראל עובדים ה' בכל לבב ואז זן ומפרנס אותנו כי באמת עפ"י שורת הדין מי שאינו זכאי גמור בישראל אינו ראוי למזונות כי איך יבא מורד במלך ואינו סר למשמעתו לבקש מהמלך שיתן לו ארוחתו ארוחת תמיד ועיקר מזונות הוא חוץ לדין בדרך רחמים ולכן אמרו (פסחים קיח) קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שגם שם היה חוץ לדין כמש"ל ואף מזונות כן לכך עיקר מזונות בבוקר כי אז הקב"ה מתמלא רחמים ולכך נאמר (תהלים צ יד) שבענו בבוקר חסדך וכן במדבר היה בבוקר בבוקר בעלות שכבת הטל וכו' ולכך באו לדוד בבוקר לצורך מזונות ישראל:
בברכת תקע שם ירבה בדמע להתפלל על קיבוץ גלויות וקריאת דרור בארץ ישראל שהוא בשופר וכבר נאמר בפייט ששוכני עפר יחכו לקול שופר כי הוא שופר המשמיע חירות אבל מאוד יחרד איש כמאמר השלם באמרו לו למה אתה חרד ונכנע והשיב אם אני נח במקצת הנה באזני קול שופר מיום דין הגדול והנורא ויחרדו כל אברי וישראל במתן תורה ששמעו קול שופר חשבו שהוא שופר של יום הדין הגדול חרדו ולכך כתיב (שמות יט טז) קול שופר הולך וחזק מאוד וכו' ויחרד כל העם אשר במחנה וכן יצייר אדם תמיד כאילו נשמע קול שופר באזניו ותגעש ארץ לקול שופר הוא שופר יום הדין ובהתפללו על שופר לקבץ פזור פזורים יכוון לקבץ כל גלגולים שיש בעולם כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (יבמות סג ע"ב) והיינו כמש"ל כי כל ישראל הם בכלל גוף אחד ויהיו נכללים כל הנשמות מגלגולים אוי לנו בזכרנו בעונש הגלגול אשר אדם ישוב לימי עלומיו ותחת אשר יצא מעולם חושך וצלמות ישוב שנית לעולם אפל ויהיה תינוק בן יומו מלוכלך בצואה ויעברו עליו הרפתקאות רבות אוי לאותה צרה ועל ידי חטא קרי בעו"ה מוסיפים ומאחרים הנצוצות קדושות בתוך הקליפות ומעכבים בעו"ה הגאולה מלבד רעות רבות שגורמים לעצמם על ידי כן והנה אמרו (סנהדרין צז) אין בן דוד בא עד שיבקשו דג לחולה ואין מוצאו שהרצון כי אין משיח בא עד שיהיו כל הגלגולים מתוקנים ומתחילים באדם ובבהמה ובסוף הגלגול שכבר נתקן ממש רק צריך עדיין תיקון מועט עוד מגולגל בדגי הים ואסיפתן מטהרתן ולכך בדגים מגולגלים נשמת צדיקים כנודע והוא הדג המתבקש לחולת אהבה כי כבר גדרו רופאים כי דג טבעו לח וקר ואינו טוב לרפואה רק לחולת אהבה כי ממעט תאוה ולכך בערב יום כיפור מרבים בדגים כמבואר במדרש וטור (טור סי' תר"ד) והוא הדג אשר יבוקש לחולת אהבה הוא כנסת ישראל בגולה שמבקשים הצדיקים ההם אבל בזמן משיח יתוקנו כל הגלגולים אפי' צדיקים שהם בבחינת דג כבר נשלם וזהו אומרו עד שיבוקש דג לחולה ולא ימצא לכך עלינו להתפלל שיהיו הנדחים הם הגלגולים שהם בדומם צומח חי מדבר יהיו מתוקנים ואמר במדרש (מכילתא יתרו סוף פ"ו) וכן פירש רש"י (ברש"י לא מצאתי) פוקד עון אבות על בנים וכו' וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו ופי' למה מיהר שלא יאמר על דור חמישי והקשו הא אמרו (זוהר ח"ב רע"ג ע"ב) שפוקד על בנים ושלשים ורבעים הוא להקל כי המשא הקשה לאחד נוח לשנים וא"כ אם יהיה פוקד על חמישי יקל המשא למאוד בחלקו לחמשה חלקים ויובן כי מ"ש על שלשים ועל רבעים היינו בגלגול כי ד' פעמים מגולגלת הנשמה ולא יותר (זוהר ח"ב צא ע"ב) ואם הגיע פעם רביעית הקב"ה שולח לה עזר מן השמים ונשמה קדושה לסייע אפס לא תצטרך להתגלגל עוד כי כך מדותיו פוקד עון אבות עד ורבעים ולא יותר ומה שאנו כל כך באריכות הגלות הוא כי לא נשלמו הגלגולים וכאשר ישלמו יבא הגואל צדק ואם יאריך הגלות בעיכוב גלגולים כשהנשמה מתגלגלת רק ד' פעמים כמה היה ח"ו הגלות מתארך אילו היתה הנשמה מגולגלת ה' פעמים א"כ היה ח"ו אין קץ לגלות וממש היה מתארך עד סוף אלף הששי ולכך משה שראה אורך הגלות וע"ז היה לבו דוה עליו למאוד כמ"ש זקני הגאון בספרו מ"ע ע"ש לכך כאשר שמע פוקד עון וכו' על רבעים הרגיש כי זה יהיה סיבה לאריכות הגלות ואיחור עולם התיקון ולכך חשש אולי יאמר על חמישי ויהיה ח"ו אין קץ ממש לאריכות הגלות לכך מיהר והשתחוה ארצה וזה היה לטובת ישראל ולכך מאוד יש להתפלל בברכה זו להוריד כנחל דמעה אולי יחונן השם צבאות:
בברכת השיבה וכו' ישים על לבו להחזרת סנהדרין כי הם כסא ה' והם כנגד כסא כבוד בעי"ן בתי דינים למעלה וכל זמן שהיו סנהדרין במקומן היה כבוד ה' חופף על ישראל כדכתיב (ישעיה כה כג) נגד זקניו כבוד לכך כתב הרמב"ם (בפיה"מ פ"א מ"ג) שאין בן דוד בא עד שיהיו הסנהדרין חוזרים כי עיקר השריית שכינה הוא ע"י סנהדרין וכמ"ש (תהלים קכב ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד משפט זהו סנהדרין כי שם העמיקו והשמיעו תורה שבע"פ ושם שבתו מחלוקת ושכחת התורה כי כאשר היו סנהדרין על מכונם ידעו בבירור כל תורה שבע"פ כי רוח ה' היה חופף עליהם ולא היה בכל התורה מחלוקת כאשר מצינו בחגיגה (טז תוס' ד"ה יוסי) שלא נחלקו רק בענין הסמיכה כי לא היה פירוד ועץ הדעת טוב ורע זה אוסר וזה מתיר רק היה מעלמא דיחודא ועל ידם השפיע ד' לישראל כל טוב ועל ידם היו כל תלמידיהם זוכים לרוח הקודש כאשר היה בזמן הבית וסמוך לו אחר החורבן כרשב"י וחביריו שהגיעו למעלה גדולה ונפלאה ולכך כאשר יבוא אליהו לפני משיח הוא יחזיר סנהדרין על מכונם כי הוא סמוך מב"ד של אחיה השלוני והוא יסמוך לזקני הדור ויהיו סמוכים ראויים לסנהדרין וימסור להם תורה שבע"פ כאשר קיבל מפי אחיה השלוני כי לא בשמים היא אבל הוא יכול למסור תורה שבע"פ כפי קבלתו ואם כן ישבות מחלוקת ולכך אמרו שאליהו בא לעשות שלום בעולם ואז יצמיח הגאולה שיהיה כסא לבית דוד ולכך מה מאוד צריך כונה בתפלה זו ועל ידי סנהדרין סמוכים שיהיו מלקים הראוים להיות נילקים נפטרים מהעונש שבשמים ואפילו מידי כריתות ולכך היה מעלה טובה בעם כאשר היו ב"ד מכים ועונשים כי עי"כ נפטרים מעונש שבשמים כאמרם (ב"ר כו יד) אם יש דין למטה אין דין למעלה כאשר כתבתי במקום אחר אלהים נצב בעדת אל (תהילים פב א) הרצון שמדת הדין עומדת ואינה פועלת כשעדת אל תשפוט למטה ועיין בקונטרס הסמיכות בתשובות מהרלב"ח כמה טרחות לחכמי צפת תוב"ב להקים ענין הסמיכה והוא בשביל כך כדי לקבל עונש בידי אדם ויפטר מעונש שמים וזהו שאומרים בתפלה וצדקנו במשפט כי על ידי שופטים יהיו למעלה משפטינו יוצא לצדק ובתפלה זו יתפלל האדם על דייני ישראל שיהיו דיינים הגונים וישרים לא דייני אלהי כסף דייני בלי תורה רודפי שלמונים נוטים אחר הבצע ח"ו כי אז הקב"ה נפרע מהם וממעמידיהם ועל עוות הדין כמה מיני פורעניות בא לעולם כמבואר בפרקי אבות (פ"ה מ"ח) אבל בזמן שהדיינים כשרים הברכה שרויה בעולם ולכך אמרו השיבה וכו' והסר ממנו יגון ואנחה כי הא בהא תליא:
בברכת ולמלשינים ישים אל לבו שיהיה נעקר מינות מישראל ושיהיו מאמינים בתורה שבכתב ושבע"פ אמונה בלי דופי ולא יהיה בקרבם שרש פורה ראש ולענה להמרות פי חכמי ישראל השלמים המלמדים תורה ברבים גם ישים ללבו להתפלל על אבדן עמלק באמרו ומלכות זדון שהוא עמלק שבא בזדון על ישראל מתעבר על ריב לא לו ובזה מקיים מ"ע זכור את אשר עשה לך עמלק וחובה עלינו לנטור לו איבה כי משנאי ה' אשנא וישים על לבו כי כל פורעניות הראוים לבוא על ישראל ח"ו יבואו עליו אמרו במדרש (תנדבא"ז פי"ט) ביום הכיפורים נוטל הקב"ה עונות ישראל ונותנם על שרו של עשו אמר רבש"ע מה כחי שאתה נותן עלי כל העונות ונטלם הקב"ה ונתנם על בגדיו והם נעשו אדומים דכתיב (ישעי' סג א) מי זה בא מאדום וכו' עכ"ל ויש להבין וכי כך דינו של הקב"ה ליטול עונות מישראל ולהעמיסם על שרו של עשו הלא ה' לא יעות משפט והחוטא הוא עונו ישא ואיך נענש נפש בעד נפש וגם מה שטען ומה כחי שאתה נותן עלי באמת הנתינה היא לאבד ולהכרית זכרו ומה זה שהקב"ה נותן על בגדיו והם אדומים מה מורה זה ומה טיבו ומביא קרא מי זה בא מאדום מה פירושו אבל הענין כך כי הקב"ה שוחר טוב לישראל וכאשר חוטאים ישראל הקב"ה אומר גלות ושעבוד הם המביאים לידי כך ולולי כן לא היו חוטאים ובאמת התנצלות זו אמת ויפה עד מאוד אבל הוא לעבירות כגון גזל וחמס ושנאה וקנאה וביטול תורה ותפלה בזה יש להתנצל עבור הגלות להיותם טרודים במחיתם וקשה עליהם עול מדהבה בנפשם יביאו לחמם ומאין יקחו המן הגורן או מן היקב בעו"ה אין להם ממש חניה בקרקע וכל שעה ממש חייהם תלוים מנגד וכל עמל אדם למצוא חן בעיני השרים ואין מקרבין לאדם אלא להנאתן וכדומה צרות ותלאות אשר מצאו לאחינו בני ישראל בגולה הן המפריעים אותם מעבודתם עבודת הקודש בכל עת ותמיד בעו"ה צרות ויגיעות עשיר ורש שם נפגשו אין נקי שאין עליו כובד הגלות ולבבו בלתי בר וזך לעבודת ה' ותורתו אך זהו בעבירות הנ"ל והדומה להם אבל מה נאמר ומה נדבר בעונות זנות ושחוק וקלות ראש כל הלילה לישב ולרקד כמו שעירים בחורים ובתולות אנשים ונשים לנבל פה ולישב במושב לצים ולילך לבתי שחוק ומושב לצים של רשעים המרגילים לאדם לכל תועבת ה' ונשים לילך ממש בגלוי בשר וזרועות גלוים ומה נעשה בחילול השבת שעושים ע"י נכרים מלאכת הדלקת נר וחימום קאפע וכדומה והולכים כל יום שבת ומקרא קודש בטל רק בדברי הוללות ושטות אשר לא לרצון לפני ה' ומה יאמרו בקלות ראש במצות תפילין וציצית והסחת דעת מהן וכדומה בכל מצות ושיחה בטילה ושטות בבית הכנסת וקלות ראש בבית כנסת לנהוג קלנא בשכינתא וכהנה יתר עבירות וכי יש לתלות בכובד הגלות אדרבה לשמחה מה זו עושה הלא יש לנו להתפלל בכובד ראש ולבנו דוי כל הימים ולמעט במותרות ותענוג וכבר אמרו (בבא בתרא ס ע"ב) שרצו לתקן בחורבן לבלי ממש לאכול בשר ולשתות יין ולבלי ליקח נשים וגם הנשים לא ילכו בבגדי צבעונים (נדה סא ע"ב) רק הקילו בשביל קיום המין ולהקל מעל כתמיהן ואיך נרדוף אנחנו המותרות ואיך ילבשו הנשים משבצות זהב ואבני חפץ וכלי יקר בדמים יקרים בעו"ה ואסרו למלאות פינו שחוק בעולם הזה ואמרו (סוטה מח) זמרא בביתא חורבא בסיפיה בעו"ה נהפך אשר אין בית אשר לא ישוררו וישמחו כמשוש לכל הון יקר וא"כ לכאורה אין לתלות זה בכובד הגלות אבל באמת גם זה נתלה בו כי יש להבין מה שאמרו (תדא"ר פי"ח) כביכול השכינה בגלות ובכל צרותינו לו צר והוא אסור בזיקים כביכול כאשר הפיוט כהושעת אלים בלוד עמך וכו' מורה כולו ע"ז וכמ"ש תו' בסוכה (מה ד"ה אני והו) והענין כך כי שפעת הקב"ה לארץ היה ע"י ישראל ומקדשו ומשם נתפשט התמצית מעט לעכו"ם וע"ז נאמר (עי' ישעי' סה יג) עבדי יאכלו וישבעו והמה ירעבו אבל לאחר החורבן הקב"ה שם השפע בשר של אומה שאנו אצלו בגלות ומשפיע לשר ההוא והוא משפיע לנו וזהו מ"ש בירמיה (ירמיה מט לח) ושמתי כסאי בעילם ומפרשים כי שם הקב"ה בשר של פרס הוא עילם השפע ועל ידיו אנו מקבלים וכן הוא בכל גלות וגלות אחרון המר הזה הוא ג"כ הקב"ה שם השפע בידי האומה של עשו שאנו אצלם בגלות הוא המקבל השפע ומשפיע לנו כאשר האריכו בזה למאוד תלמידי האר"י זללה"ה שלכך נאמר (ישעיה כא יא) אלי קורא משעיר ובדרך הטבע והשכל כאשר השר מהאומה הלזה מקבל השפע ומסתמא בוחר לאומה שלו והנלוים אתו הטוב והמובחר ולנו נותן רק התמצית מיעוטא דמיעוטא ולכך נאמר (פסחים מב ע"ב) אי מלאה זו חרבה זו רק לפעמים אנו מקבלים השפע משר האומה בעצמו ואז הרי אנו בבחינת עבדים כי עבדים אין מקבלים פרס מאדוניהם בעצם רק ע"י שליח ומשרת וכן אנו ולפעמים הם נותנים השפע למשטרי וצבאות השמים שהם הגלגלים ועל ידם אנו מקבלים והם בבחינת נשים שהם מקבלים מהשר של אומות העולם וכל מקבל הוא בבחינת אשה ונותן הוא בבחינת גבר וא"כ אנו שמקבלים מהגלגלים אנו בבחינת שפחה שמקבלת מיד גבירתה כי הגבירה היא בעצמה מקבלת מיד בעלה וכן אנו מקבלים מגלגלים שהם מקבלים מהשרים והרמב"ם במורה ימתיק כמה פעמים דברים האלה וכ"כ הרב בעל העקידה ז"ל ולכך נאמר במדרש וחפרה הלבנה ובושה החמה כי לעתיד לבא יבקשו חמה ולבנה להעיד על ישראל שכפרו ברית ויאמר להם הקב"ה נשים אתם ואין עדות לנשים עכ"ל וזהו הכונה כשהם מקבלים מהשר כנ"ל הם נפתו אחר שרו והם מסטרא דמסאבא גם כן ובזה היה בחינת כישוף כי צבא השמים היה מצד סטרא דמסאבא ומפתים לבני אדם למרוד בה' ועיין בפי' משניות להרמב"ם בע"ז פ' ר' ישמעאל (דף נד ע"ב) כאשר הפליג בזה ע"ש ולכך בארץ ישראל כשהיו יושבים על אדמתן והיו מקבלים מן כבוד ה' לא היה כישוף לצבא השמים כי מאנו לקבל מאתם קטורת זרה ועבודת טלמסאות מנמוסי עובדי נוגירמסאיס כי היו כולם קודש ולכך נאמר (במדבר כג כג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ולכך כשהם נפתים לסטרא אחרא והם רוצים להעיד על ישראל ונמשכו אחריהם לשנוא לישראל אמר להם קב"ה נשים אתם כי הם מקבלים מהשר כנ"ל ולכך צעק דוד בעבור כנסת ישראל בגולה (תהילים קכג א) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים הרצון אעפ"י שאנו מקבלים דרך צבא השמים מ"מ עיני אליך כי ידעתי כי אתה משפיע ראשון והכל ממך ואתה הוא היושב ומשפיע בשמים שהם גלגלים ומזלות ומשטרי שמים ואמרו הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' וכעיני שפחה אל יד גבירתה כנ"ל וקאמר אעפ"כ עינינו אל ה' עד שיחננו וא"ש וכבר אמרתי כי באמת היצה"ר וכח הטומאה גובר בעולם עד שכמעט א"א לעמוד בו ולכבוש אותו אם לא ע"י השפעת רוח הקודש ממעל כי אין בעפר משלו כמש"ל וה' הוא השולח עזרו מקודש והנה ברבות השפע אשר אנו מקבלים מיד ה' רבתה הטהרה והיראה והחכמה והמדע בישראל כי עזר ה' הוא לכבוש רוח הטומאה וסטרא דמסאבתא ובקל היה אפשר לשמור המצות אבל באשר השפע שורה בתוך שרו של האומות והוא לוקח לעצמו המובחר ונותן לנו מיעוטי דמיעוטי השיריים א"כ אין זה מספיק לעמוד בחיל נגד יצה"ר ותש כוחנו בעו"ה ובזה רפו ידינו אשר נפתה לבנו לקול יצה"ר ומכף רגל ועד ראש אנו מלאים עונות וחטאים כי מי יעמוד בעדנו ויצר לב אדם רע מנעוריו ומזה בא שישנם אצל אומות העולם חכמים גדולים נבונים רבים בחכמות וחריפות ונמצא בהם חסידי אומות העולם גם כן והוא הכל מן השפע הטוב שמקבלים לעצמם וזהו שפחה כי תירש גבירתה שלוקח לעצמו כל טוב ולכך לעתיד לבא שהבטיח ה' למנוע השפעה מהם יהיה סר חכמתם ולכך נאמר (עובדיה א ח) והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו וא"כ יש כאן ב' טעמים על ביטול התורה בגולה אחד מצד הגלות בעצמו וכמש"ל שמונע למצות הרבה וגורם עוונות הרבה ואחד מפאת שפעת ה' ששם בשר האומה והוא מונע מאתנו השפע ועי"כ אין בנו כח לעמוד נגד יצה"ר וכבר ידוע כי שרו של עשו אדום אדום הוא ואדום לבושו וכדכתיב (ישעיה סג א) מי בא זה מאדום וכשהקב"ה שם השפעתו בשרו נאמר בו אדום לבושו כי ההשפעה הוא מתלבש בשרו של אדום והוא אדום ובזה יובן דברי מדרש הנ"ל כי הקב"ה נוטל עונות עמו ישראל ונותן אותם על עשו הרצון כי ע"י גלות מר וכבד עי"כ באים כל עונות לישראל והוא השאור שבעיסה והכל בא מצדו ולכך נותן כל עונות עליו וטוען שרו רבש"ע אמת עבירות שבאים ע"י גלות אבל עבירות שאין כח גלות לגרום אותם כמש"ל וזהו טענתו וכי מה כחי שאתה נותן עלי כל העונות והיינו הלא יש עונות שאין כחי לגרום ואין אלו מצד הגלות כי לא כל כך כחי גדול והקב"ה רמז לו טעם שני שכתבתי כי ע"י השפע שמתלבש בו בא מיעוט השפע לישראל והם עלולים לעונות כי א"א לכבוש יצה"ר כנ"ל וזהו שנטל הקב"ה ונתנם על לבושו הרצון ע"י שהשפע מתלבש בשרו של עשו מחמת זה באים עונות ולכך נעשה לבושו אדום כנ"ל כדכתיב מי זה בא מאדום ולכך העונות הנתונים על לבושו הם אדומים כי ע"י אדום נעשו והוא הגורם לעונות במיעוט השפע ועי"כ באים עונות ונכון והוא כפתור ופרח ובזה תבין מ"ש יצחק (שבת פט) בהתנצלותו על ישראל שאמר על עונות ישראל להקב"ה פלגא עלי ופלגא עלך וזהו הכונה כי קצת עונות באים בטבע מחמת גלות וקצת עונות באים מחמת שהשפע בשרו של אומות העולם כנ"ל והנה הגלות גרם יצחק בברכות והיה כאשר תריד ופרקת וכו' (בראשית כז מ) ועל ידי זה גבר כחו בגלות המר הזה אך שתהיה השפע מתלבשת בשרו לא היה מפאת יצחק רק מן ה' היתה זאת ולמענכם שלחתי בבלה אמר הכתוב ולכך אמר יצחק פלגא מקצת עונות עלי כי הוא גרם להם טבע הגלות וזהו היה בסיבתו ופלגא עלך והבן ולכך בתפלתינו יש להתפלל שהקב"ה ישים כל עונותינו על מצירי ישראל כי הם היו סיבה לעונות וישים ללבו להתפלל שה' יסלק השפע מהם וישפיע אותנו מידו הקדושה כמאז ומקדם:
בברכת על הצדיקים ישים אל לבו להתפלל בטובת הצדיקים כי בטובתם אנו חיים וכל זמן שצדיקים בעולם ברכה וטובה וחיים בעולם וביחוד להתפלל על טובת גרי צדק וישים ללב לאהוב אותם כנפשו ולקיים מצות ואהבתם את הגר ומכ"ש בזמן הזה שאנו בתכלית השפלות ושחים עד לעפר כמעט לא נשאר בנו עוד רוח חיוני ורשעים בתכלית הרוממות והוא הכיר האמת הרי זה ממש מעשה אברהם אבינו שהכיר ה' בתוך עולם חשוך והאיר ממזרח צדק ואף הוא כמוהו הלא חיוב עלינו לאהבו ולנשק רמיסת רגלו והמרבה לאהוב הגר אוהב ה' ותורתו כי אהבתו לגר תלוי באהבת המקום ותורתו כי הלא זה סיבת אהבתו ולכן מאוד יש לשים ללבו להתפלל מאוד בטובתו ולבל יחזור לסורו ח"ו מחמת כובד הגלות ואמרו (ברכות נ) לא גלו ישראל בכל העולם אלא ללקט הגרים וכן היה גלות אברהם ללקט הגרים כדכתיב (בראשית יב ה) הנפש אשר עשו יכל מה שקרה לאבות קרה לבנים ולכן חובה עלינו להרבות בתפלה בעבורם שיתן ה' להם לב טהור ובאמרו ולא נבוש כי בך בטחנו ישים ללבו דלא ייעול בכיסופא בעלמא דאתי קמיה מלכא קדישא כי מה היא הבושת בעוה"ז לפני מי הוא מתבייש לפני בן אדם חציר ינתן הבל ורעות רוח ועד זמן מה יאריך הבושת או הכבוד הלא הכל כצל עובר שמתביישים ובקט ימים הם לעטרת תפארת ונשכח הכל וכן להיפך וכמעט שהכסף וקירבה אל הרשות משכיח הכל הכבוד והבושה לא כן בעוה"ב שהוא נכסף מבויש בעיני יוצר בראשית וכל מלאכי מעלה מביישים אותו וכרוז קרא בחיל סורו טמא אל תגעו למו דא פלניא דעבר על פולחנא דמריה טב ליה דלא איתברא ווי ליה ווי לנשמתיה וכהנה כרוזים מכל עולמות ואפילו נשמת קרובים עומדים מרחוק ואומרים לו ווי לך מה עשית אשר הבאת עלינו בושה וכלימה הזו אי בן רשע עליך נאמר בן כסיל תוגת אמו מה עשית למה עכרתנו וגרמת לנו כל הבוז וקלון הזה ולעיניהם באים משחיתים מחבלים וחוטפים אותו והם צועקים מרה וי וי לכל זה אוי לנו כי יולד לנו בן כזה ובצרה זו וכלימה תמיד זמן רב וזהו תכלית הבושה וכלימה אוי לאותה בושה ולכן היטב אשר דיבר עקביא (עדיות פ"ה מ"ו) מוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אעשה עצמי רשע שעה א' לפני המקום:
בברכת ולירושלים ואת צמח וכו' אין צורך להאריך כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד כי היא תכלית שלימות אנושי ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים ולירושלים יקרא כסא ה' וכן בדוד שישב ממש כעין מרכבה עליונה כדכתיב (דה"א נט כג) וישב שלמה על כסא ה' ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו והם אבילי ציון איך נחשה אנן ולא נבכה על חילול השם שנתחלל בחורבן ירושלים ואבדן מלכות בית דוד וחייב כל איש לומר בלבו רבש"ע הריני מוסר נפשי על קדושת שמך ואם אין אני כדאי לראות בבנין ציון והחזרת מלכות ב"ד אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך ותרחם על בניך העלובים נטושים בגולה הסובלים על יחודך ומקדשים שמך ברבים היות כי בעו"ה חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות ב"ד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו וממשירדנו מחיים למות וכן להיפך בשוב ה' שיבת ציון נהיה עולים ממות לחיים ואין בנו אלא חלק ס' מחיים ולכך נאמר (תהילים קכו א) בשוב ה' וכו' היינו כחולמים כי כמו חלום יש בו חלק ס' ממיתה כך אנו להיפך כי נרגיש כי היה בנו רק חלק ס' מחיים ולכך אין צריך להאריך בדה ומי אשר לו רק נשמת ישראל הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים וזכרון מלכות ב"ד שנפסק בעו"ה:
בברכת שמע קולנו וכו' בו ישים כל מגמותיו לה' להתפלל לו על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול לא יבצרדברמה שלא יתפלל בו לה' אם צריך לעשות שידוך עם עצמו או בניו ובנותיו יתפלל לה' לסחורה יתפלל לה' שיצליחו ויוליכו בדרך הישר כללו של דבר אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום מה שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון ואצ"ל אם יש לו ח"ו איזה צרה בתוך ביתו שצריך להתפלל וכן אם יש לו איזה שמחה שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עון שלא תהיה ח"ו שמחה שאחריה תוגה ועל כל ענין מה שעוסק יתפלל בלשונו ואף כי לשונו לשון עלג ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי הוא חביב לפני הקב"ה כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה שפה ברורה ונעימה וצחה וע"י תפלה זו ישמע ה' לקולנו ויצא לנו תועלת כי תפלה זו ודאי בכונה ולא יהיה פיו ולשונו מדבר ולבו בל עמו כמדבר בהרגל וכמצות אנשים מלומדה כי אם מתפלל בכל יום דבר חדש מה שצריך לו באותו זמן ועת וגם מסדר תפלתו בפיו אם כן לזה צריך כונה ודאי ואי אפשר להתפלל בלי כונה מיוחדת וא"כ יוצא ידי תפלה גמורה כי זהו העיקר התפלה הבאה ממעמקי הלב דכתיב (תהילים קלא א) ממעמקים קראתיך היינו מעמקי הלב ועוד עיקר התועלת שקובע בלבו כי אין אדם ואיש ישראלי ניתן למקרים וסדר הזמן עד שאין צריך תפלה רק תלוי במזלו וחריצות ענינו ושקידת מעשיו והשגחה בדרכיו כי אם החריצות והשקידה והפעולה הכל שקר ומה' נתכנו לאיש ישראלי כל עלילות מצעדיו ואינו נוקף אצבע מלמטה עד שיכריזו עליו מלמעלה (חולין ז ע"ב) ובזה יתן אל לבו איך החיוב עליו לשמור פי מלך מלכי המלכים מלכו של עולם כי הכל מאתו בהשגחה פרטית וכל מה שקרה לו מנזק וצער הכל מה' הוא וכן כל מה שהיה לו מהרוחה ועדן היה מה' וא"כ למה זה לשקר ילך שובב בדרך לבו אחרי הבצע וחמדת הזמן הכלה כענן ואם יגע עד למחר וה' לא צוה לא יהיה ואיך יבקש מה' עושר להכעיס בו לבורא וכן אם כל שאלתו יהיה מה' לא יעלה עללבו לחטוא בו דרך משל אם יבקש מה' אשה לא יעלה על לבו לחטוא בה ולילך אתה בפריצות וכדומה וכן בנים לא יעלה בלבו לחטוא בהם דרך משל לגדל בנים ח"ו לתרבות רעה ולגדלם בכל דרכי רשעים בעו"ה ולהבדילן מתורת ה' ומבית תורת יהודים עודנו בכפו תורת ה' כאשר כמעט יגדיל יבליעו ללמדו לשון צרפת וכתיבה וחשבון וריקוד וכדרך נערים עם בתולות ונתמעטו מעינות התורה בעו"ה ממש לא שעה ביום ואם יהי לו בנות להדריכן בדרך פריצות בלבושי יקרים ויתר חוקות זרים ולהשיאן לבני בלתי בני תורה הזו אשר ביקש מה' וכי יבקש אדם מחבירו תן לי כך כדי שאהיה עושה בו לך מורת רוח הלא זה רחוק מהטבע ואיך יבקש איש כזאת מהשם ולכן המתפלל תמיד על כל צרכיו מה' לא במהרה הוא חוטא וכן אמר דוד (תהילים לז ה) גול על ה' דרכך וכו':
בברכת רצה ימסור נפשו לעבודת ה' ויעלה בלבו כאלו נעקד על גבי המזבח ואש המזבח יוקד בו והרי הוא עולה כליל לה' ויתאוה מאוד שיהרג על קידוש השם שהוא עולה כולו כליל לה' כי אם יכן לזבח צריך שלא יהיה בו מום ואם חוטא באיזה אבר הרי זה מום לא ירצה וקודם הקרבת הקרבן צריך תשובה ולכך כל סדר ברכות ותפלה קודם לזה צריך לתקן עצמו בתשובה לבל יראה בו מום וכאשר נאמר (מלאכי א ח) כי תקריבון עור או פסח או גזול וחולה חולי נפשות הירצה ה' אבל במוסרו עצמו על קדושת השם יתברך הרי אין כאן מום כי הרי סר חטאיו ולכך יתאוה להיות נהרג על קידוש השם יתעלה ויתפלל מאוד לה' שתחזור העבודה למקומה כי שם נעשה תיקון עולמים וי וי איך יערב לנו לאכול ולשתות קרבן שנ' בו ריח ניחוח לה' יוצר עולם ומלואו יש לו נייחא מקרבן ונאבד ממנו איך נוכל לינום ולא נשכב לעפר ונדום כי ניטל מחמדינו וע"ז דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ונשבתה העבודה ובשברון לבב יתפלל שתחזור העבודה לירושלים כי היא תכלית השלמות:
ובאמרו ברכת ותחזינה ישים אל לבו שיזכה שיהיה בזכותו כי מה שהוא בזכותו יוכל לראות ומה שהוא בזכות אבות אינו יוכל לראות ולכך אשת לוט לא היתה יכולה לראות במפלת סדום שהיה בזכות אברהם הצלתה ולכך הבטיח הקב"ה לעתיד לבא יגאל ישראל בזכותם כמו דכתיב (ישעי' סג טז) אברהם לא ידענו וכו' כי אם הקב"ה יגאל ישראל בזכות שסובלים גלות המר ומקבלים באהבה ומאמינים ביחודו ומצפים לישועה כאשר היה במצרים שנגאלו בזכות אמונה ולכך נאמר (ישעיה נב ה) כי עין בעין יראו בשוב ה' שבות ציון וכן בקשתינו ותחזינה עינינו:
בברכת הודאה יתן לה' שבח על נפלאותיו כי אין בעל הנס מכיר בנסו (נדה לא) ובכל יום יקרה לאיש הישראלי נסים רבים ואין מרגיש כדכתיב (תהילים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו הרצון כי הקב"ה מכיר בנפלאות ונסים ואין בן אדם מכיר ולולי נסי ה' כבר ח"ו תמנו לגוע כי כל שרי מעלה ומזלות רקיע לוחמים נגדינו כדכתיב (תהלים נו ג) רבים לוחמים לי מרום וביחוד יתן הודאה על החזרת נשמתו כמבואר בזוהר (ח"ג קיט) האי מאן דיהיב פקדון לחבירו והוא חייב לו הלא תופס הפקדון בשביל החוב ואנן מפקידין כל לילה הנשמות בידו ומחזירן לנו בכל יום ואינו תופסן בשביל מה שאנו חייבים לו בעו"ה רוב החובות ולכך אמר בזוהר שיש ללמוד הימנו שאין לתפוס פקדון חבירו אפי' הוא חייב לו חוב ומאן דתפס לית ביה הימנותא קדישא ולכך אנו צריכים להודות ולשבח:
בברכת ישים שלום יש להתפלל על השלום כי אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום (סוף עוקצין) כי הוא קשר הנחמד והוא אחדות גמור של ישראל וכאשר יתפלל על השלום יתפלל שלא תהיה מחלוקת בישראל ולא יהיו קנאה ושנאה ותחרות כי כולם יהיו אהובים אחוזים ואחודים בתכלית היחוד ואהבה ואחוה וריעות ויהיו כל ישראל נפש אחת ויכוין לקיים ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל כל התורה וזה יהיה בתכלית התפלה שהוא כלל כל התפלה ויתפלל שלא תהיה בו מדת כעס כי אם עניו לכל והוא במדרגת שלום כי במקום שהכעס מצוי אין שלום ואמרו בגמרא דיומא (דף כג) בכהן שנטל סכין ותחבו לחבירו בלבו בשביל שקדמהו לרוץ ולעלות בכבש ועמד רבי צדוק ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה וכו' וערפו העגלה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות ופריך בגמ' בירושלים מי מביאין עגלה ערופה ומשני הגמרא לעורר לב העם להרבות בבכיה ויש להבין מה לעורר בבכי יש כאן אמנם מה שנראה כי יש ליתן טעם למה באמת אין ירושלים מביאה עגלה ערופה וגם אמרו (סוטה מד ע"ב) נמצא סמוך לספר חוץ לארץ אין מביאין עגלה ערופה בארץ ישראל אבל הענין הוא מ"ש בנדרים (כב) בהאי דקם ושחטיה לחבריה מתוך כעס תמה ר"י ונתן לך לב רגז בבבל כתיב א"ל האי שעתא לא קעברו ירדן ע"ש הרי דלב לרגוז ולכעוס הוא מיוחד לחוץ לארץ ולא לא"י והטעם כי במקום קדושה אין כעס שורה רק במקום שריית טומאה ובמקום קדוש אין רוגז וכעס וכמו למעלה במחנה קדושים נאמר כולם אהובים כולם ברורים אין ביניהם שנאה ותחרות וכן למטה במקום קדוש אין כעס ולכך לב רגז בבבל כתיב כי שם אין קדושה כל כך וכן השיבו האי שעתא לא קעברו הירדן ופי' הר"ן ז"ל כי הרבה קדושות שלא נתקדשו בו ולמיעוט קדושה מתרבה הכעס שהוא מרכבת סטרא אחרא ר"ל וא"כ יפה אמרו נמצא הרוג סמוך לספר חוץ לארץ אין מביאין עגלה ערופה בארץ ישראל כי בחזקת שרוצח היה מחו"ל כי אילו היה מא"י לא היה לו לב רגז אבל כשהוא מחוץ לארץ יש לו לב רגז כאותו מעשה שקם חד ושחטיה לחבירו ואם כן ודאי רוצח מחוץ לארץ כי הוא עלול לכעס ורציחה ולכך אין מביאין בארץ ישראל עגלה ערופה וכן תמיד כל המקודש מחבירו אהבה יותר מחבירו ואין ביניהם כעס כלל וירושלים מקודשת מערי ישראל אף הכעס בפחות באנשי ירושלים והיתה האהבה עזה ביושבי ירושלים ולכך אמרו (סנהדרין ז) לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים כי כדהוי רחימתן עזיזא וכו' וא"כ נמצא הרוג סמוך לירושלים הרי זה בחזקת שאחד מאנשי חוץ לירושלים הרגו כי בירושלים נתמעטה מאוד מדת הכעס והיה לרוב קדושה רוב אהבה וחיבה ולאין ספק שאינו מאנשי ירושלים ולכך אין מביאין עגלה ערופה וא"כ אילו נמצא הרוג ואין יודעים אי היה רוצח מירושלים או מעזרה גם זה ברור שהוא מירושלים כי בעזרה הקדושה יותר ויותר תקועה האהבה בלב כל איש כי לפי רוב הקדושה כן רוב מיעוט הכעס אך זה כל זה שהקדושה היתה ולא גבר בעו"ה החטא אבל כאשר גבר בעו"ה החטא ונסתלקה השכינה וגבר סטרא דמסאבא ובעו"ה ביותר סביב הקדושה יתהלכו רשעים וגברו כחות החיצונים והיה במקום קדושה ואהבה כעס וכמו שאמרו (ב"ב קט ע"ב קידושין ע ע"ב) כהנים קפדנים הם וכהן הוא מסטרא חסד ורחמים גמורים ואין בו כעס כלל כאהרן רודף שלום אבל בעו"ה נהפך הכל מקצה אל קצה וכן עזרה היה מקום רציחה שכיח כדברי יוסף בן גוריון בספרו ע"ש וע"ז מקונן ישעיהו (ישעי' א כא) צדק ילין בה דהיינו צדקה וחסד ועתה מרצחים כי נהפך בעו"ה מעונג לנגע ואם כן עכשיו בעו"ה הספק במקומו אם ימצא חלל בין ירושלים לעזרה איך להביא עגלה ערופה כי הך כללא כי אין בעזרה כעס ליתא בעו"ה וזוהיא כונת רבי צדוק שראה בחכמתו חורבן הבית וסילוק שכינת עוזו כאשר התענה בשביל כך מ' שנה כנודע (בגיטין נו) כאשר ראה הכעס בעזרה שתחב סכין לחבירו בלבו הרגיש בסילוק השכינה ומקום קדושה נהפך בעו"ה ומקום צדק היה למעון מרצחים ובקש לעורר עם בבכי ואמר הרי הוא אומר כי ימצא חלל וכו' אנן על מי להביא על העיר או על העזרות כי מקדם היה בחזקת שרוצח הוא מירושלים כי בעזרה אין כעס כלל לרוב קדושתה כנ"ל אבל עכשיו נראה כי נסתלקה השכינה בעו"ה ובטלה הקדושה ויש כאן מרצחים וכעסנים וא"כ הספק במקומו כנ"ל ועל זה ידוו ויבכו כל ישראל אשר בית מקדשינו היה למהפכת זרים והיה מאמר זה החסיד והפרוש למוסר והתעוררות גדולה ליתן אל לבו כי ה' אין בציון ואין מלכה בה ולכן רבו המרצחים ומדת הכעס ועל זה געו כל העם בבכיה ויבכו לה' כי ראו כי בעו"ה אות חורבן ושממה כאשר היה באמת אח"כ ולכן תפלתינו להסיר כעס כי אם אהבה אחוה ושלום ובזה אות על רוב קדושת השם בנו כי לפי גודל קדושת המקום יותר ימעט הכעס ויתרבה השלום ואהבה ולכך אמרו (סנהדרין כד) על ת"ח בארץ ישראל נועם ועל ת"ח בבבל מחבלים ולכך תפלתינו שישים משכנו בתוכינו וישפות לנו שלום ולכך אומרים ולמקללי נפשי תדום שהוא למעט מדת כעס וחרון כי אם אהבה וזהו לאות על קדושה ולכך בערב יום כיפור שהוא הכנה ליום הקדוש והנורא צריך מחילה זה לזה וביטול הכעס ורבוי אהבה נעשה לאות כי הוא יום קדוש לאדונינו וזהו תכלית כונת התפלה שמוטל בחובת גברא על כל איש ישראל וביחוד בימים אלו שיש לאיש לפשפש במעשיו ולזכור כי הוא עת תשובה ואין הדבר תלוי אלא בו ואם ירצה איש יוכל להגיע לכל תכלית המדרגה ואל יתייאש איש מן התשובה לומר רב חטאי ואיך אפשר לשוב כי זה מעשה יצה"ר כאשר רואה כי אדם רוצה לשוב בתשובה מכביד לבו לומר איך אפשר לשוב וא"כ טוב לך שיהיה לך עוה"ז כי עוה"ב בלאו הכי נאבד וזהו תכלית מעשהו אבל איש חכם לא ישמע לקול דבריו כלל כי אין הדבר תלוי אלא בו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה:
ואמרו בגמרא דע"ז (דף י"ז) על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה וכו' בשעת הרגל עבירה הפיחה ואמרה כשם שהפיחה אינו חוזרת כך אלעזר אין לו תקנה בתשובה הלך ואמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים ואמרו עד שאנו מבקשים רחמים עליך נבקש רחמים עלינו שנאמר כי ההרים ימושו וכו' ע"ש בגמרא עד סוף הענין וזה המאמר אין צריך לדקדק בו כי הוא כולו מוקשה וביחוד מה שבכה רבי בכיה זו מה טיבה אדרבה יש לשמוח שרבים חסדי ה' עד שבשעה א' קנה עולמו ותיקן אשר קלקל בשנים רבות אמנם הענין כך כי זאת הזונה ביקשה לזרזו לתאותו וחמדת העבירה ולכך הפיחה ואמרה כשם שאי אפשר להחזיר הפיחה דהא כבר נעשה כך אדם שחטא מה יועיל תשובה הא כבר נעשתה העבירה והקלקול והפגם וכל תשובה שבעולם לא תועיל לתקן את אשר כבר נעשה וא"כ דאין לך עוה"ב שמח בחור בילדותך וייטב לך בעוה"ז כי זה חלקך מכל עמלך ור"א ב"ד לא שמע לקולה ונתן לבו לחקור והנה חקר טיב החטא בשל מי הרעה למר ' בה' וחשב מתחלה כי רוחות רעות השוכנים בארץ הם המסיתים לאדם לחטוא והמה בעוכריו כדכתיב יפול מצדך אלף וכו' ואמרינן (ברכות ו) דקיימו לאדם ככסלא לאוגיא והם רק רע כל היום והם המסיתים לאדם לעבור פי ה' ומי יכול לעמוד באלו וידוע כי רוב מאלו שוכנים בהרים וגבעות מקום שאין מעבר לבני אדם ולכך העכו"ם עובדים לעבודת גלולים על ההרים אלהות ואין לך הר וגבעה שלא היה שם עכו"ם (ע"ז מה ע"ב) כי שם היה משכן רוחות האלה כמאמר חז"ל (חולין מ) גדא דהר כי שם עיקר חניית השר וממשל לרוח הטומאה ההוא וזו היתה תחלת דעת ר"א בן דורדיא ואמר הרים וגבעות יבקשו עלי רחמים הרצון כי אתם הגורמים לחטאי ולכך עליכם לבקש עלי רחמים והשיבו כי טועה הוא כי אין בכחם לעורר אדם לבטל דברי ה' ואדרבה דבר ה' יקום והמה יחלופו דכתיב (ישעי' נ"ד ט) כי ההרים ימושו והיינו כדאמרינן במדרש כי כל מקום שחטאו ישראל יהיה הקב"ה לעתיד לבא מחליף ומעביר כדי שלא יהיה בושה לישראל (ילקו"ש ריש האזינו) וזהו לאות כי אינם כדאים להחטיא ולהעביר לאדם על דעת רצון קונו בעל כורחו כי מה המה נגד דבר ה' ואח"כ חשב כי החטא הוא בסבת שפעת שמים וארץ שהמה דברים הפוכים ומתנגדים זה בכה זה בכה וכבר גזרו הטבעים כאשר יהיו פועלים דברים בלתי שוים אף המה יולידו דבר בלתי נאות כי דברים בלתי מסכימים יולידו דבר בלתי מקובל להטוב ולכך שמים וארץ שהמה פועלים באדם בלתי מסכים לפעולתם השונה זה רוחני בתכלית וזה טבעי חומרי בתכלית ולכך הנולד בלתי טוב ויפה אל הבריאה ותלה בהם החטא והמרי כאילו כרוך בתולדתו אמרו גם המה אי אפשר לבטל דבר השם כי המה יעברו בתוהו כדכתיב (ישעיה נא ו) כי שמים כעשן נמלחו וכו' ודבר ה' יקום ואם יפעלו דבר בלתי מזוג בטבעי מכל מקום אין בידם לפעול בן סורר ומורה בדבר ה' הגבוה מהם ואחר כך תלה כי הדבר תלוי במזל כי יש נולד במזל להיות צדיק ופרוש ויש נולד במזל להיות זנאי ורשע וכאשר גזר מזלו כן יהיה ומי ילחם עם כוכבי שמים ומתחלה תלה הלידה והעיבור בחמה ולבנה לידה בחמה ועיבור בלבנה כמאמר הפילוסוף כי לידת אדם מהחמה והריון מהלבנה וכך אמר איוב (איוב ג ג) יאבד יום אולד בו ויחס הלידה לחמה ויום והלילה אמר הורה גבר הוא הלבנה אשר ממשלתה בלילה עת הריון ולכך שפט כי החמה ולבנה המה סיבה לחטא כי כך נוצר על ידי וקבעו בו טבעי לחטוא בכח התאוה והמרי ואף המה השיבו כי אי אפשר להם לבטל גזירת השם ומצותיו ואמרו שאף הם יבטלו בדבר ה' כמו דכתיב (ישעי' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה והטעם ג"כ כמש"ל לבל יהיה לבושה לישראל שחטאו בהם וממנו ילמד כי כחם נקל לבטל מצות ה' ודבריו ואח"כ חשב אולי הגזירה מפאת י"ב מזלות כי על פי תולדות אדם במערכתם ומבטם כאשר יטו לארץ מנהלם כן יהיה האדם אם לטוב אם לרע וכאשר באמת גזרו חכמי התולדות ואמרו הם הנותנים לאדם הרצון ובחירה אם לטוב לרדוף חכמה ומוסר אם לרוע לרדוף תאוה ומותרות החמדה ולכך תלה הדבר בהם אך אף המה ענו לו כי כחם נקל מלבטל מצות ה' כי הם יחלופו ויעברו וכו' ולכך האדם בעל בחירה מה' בתולדתו ואין דבר בעולם שיכול לעצור לו לעשות הטוב והרע כי כך גזר מחכמת הבורא לתת לאדם הבחירה מאין מעכב בשום דבר מן יצוריו הן גדולים הן קטנים ולא ישען אדם בדבר שקר לומר כי המה בעוכריו כי הוא לבדו גבר בעצמו לילך בדרך אשר יבחר אם בדרך טוב או רע לא ימאס כי ה' נתן לפניו ב' דרכים ואין שום דבר מעכב ומכריח כלל ולזאת הכיר שאין הדבר תלוי אלא בו והוא המורד במצות ה' מבלי טעם ומכריח ולכך שם ראשו בין ברכיו ובכה עד שיצאה נשמתו ויצאה בת קול שהוא מוכן ומזומן לחיי עוה"ב ויש להבין למה מת תיכף וצ"ל הן בקדושיו לא יאמין כי חשב אולי כאשר יחיה ח"ו יחזור לסורו כי יצרו רע והקב"ה חפץ בטובת ברואיו ולכך מת תיכף בעודנו בתשובה שלמה לפני המקום ולכך יש קונה עולמו בשעה אחת כאשר הקב"ה רואה אם יחיה לא יעשה טוב ויש קונה עולמו בזמן ארוך כאשר רואה הקב"ה אם יתמיד יוסיף בתורה ובתשובה ויראה ומעשים טובים ולכך בכה רבי כי ראה שאין לבטוח בעצמו שאם היום חוזר בתשובה יש לחוש שלמחר יחזור להוסיף לחטוא ולמרוד בה' ולכך צוח שלמה (קהלת ז א) יום המות טוב מיום הולדו ופשיטא שיש לבכות כי מי יודע מה ילד יום ואדם בכל רגע בחזקת סכנה אולי יגבר ח"ו יצרו עליו למרוד בה' ולכן ראוי לעורר בתשובה בעודנו בכחו לגבור על יצרו ולהחליש כחו ולבקש מהשם שיתן לו כח ועזר וסעד לגבור על יצרו כי הוא המסייע למבקשי תשובה כמש"ל כי ימינו פשוטה לשבים ליתן להם לב טהור ולחדש להם רוח נכון לקום נגד יצרם דהיינו בתפלה לה' שמסייע לכבוש היצר וה' פנה אל תפלת בעל תשובה כי לא בזה תפלתו כן אנחנו נתפלל לה' שישלח עזרו מקודש להחזיר אותנו בתשובה שלמה והשיבנו ונשובה ונחדש ימינו כקדם ובא לציון גואל אמן: