Chapter 9ט׳
1 א

וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה' (ויקרא ז, יא), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ, כג): זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זוֹבֵחַ חַטָּאת זוֹבֵחַ אָשָׁם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא זֹבֵחַ תּוֹדָה, לָמָּה, חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, תּוֹדָה אֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא (ויקרא ז, יב): אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זֶה עָכָן שֶׁזָּבַח אֶת יִצְרוֹ בַּתּוֹדָה (יהושע ז, יט כ): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד, וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ, (תהלים נ, כג): וְשָׂם דֶּרֶךְ, שֶׁהֶרְאָה לַשָּׁבִים אֶת הַדֶּרֶךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל [ודרע] [ודרדע] כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, זִמְרִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה עָכָן, וְלָמָּה קוֹרְאוֹ זִמְרִי, שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁנִּזַּמְּרוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. אֵיתָן זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שֵׁם (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. הֵימָן זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה עָכָן, עַל שֵׁם (יהושע ז, כ): אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי. כַּלְכֹּל זֶה יוֹסֵף, עַל שֵׁם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף. [ודרע] [ודרדע] זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁכֻּלּוֹ דֵּעָה. כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכֻּלָּם חֲמִשָּׁה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁאַף עָכָן הָיָה עִמָּהֶן לָעוֹלָם הַבָּא, וְכֵן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, כה): יַעֲכֶרְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאֵין אַתָּה עָכוּר לֶעָתִיד לָבוֹא.

...

2 ב

דָּבָר אַחֵר (תהלים נ, כג): זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא יְכַבְּדֵנִי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יְכַבְּדָנְנִי, כָּבוֹד אַחַר כָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, רִבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כִּבְּדַנִּי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יְכַבְּדָנְנִי, כִּבְּדַנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְכַבְּדֵנִי בָּעוֹלָם הַבָּא. וְשָׂם דֶּרֶךְ, אֵלּוּ מְסַלְּקֵי דְּרָכִים. דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, אֵלּוּ סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים שֶׁהֵן מְלַמְּדִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת בֶּאֱמוּנָה. דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֵלּוּ חֶנְוָנִין שֶׁהֵן מוֹכְרִין פֵּרוֹת מְעֻשָּׂרִין לָרַבִּים. דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, אֵלּוּ שֶׁהֵן מַדְלִיקִין נֵרוֹת כְּדֵי לְהָאִיר בָּהֶם לָרַבִּים, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, שָׁאוּל לֹא זָכָה לַמְלוּכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְקֵנוֹ מַדְלִיק נֵרוֹת לָרַבִּים, אָמְרוּ מְבוֹאוֹת אֲפֵלוֹת הָיוּ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהָיָה מַדְלִיק נֵרוֹת בָּהֶם כְּדֵי לְהָאִיר בָּהֶם לָרַבִּים. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א ח, לג): וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שמואל א ט, א): קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל, הָא כֵיצַד, אֲבִיאֵל הָיָה שְׁמוֹ, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַדְלִיק נֵרוֹת לָרַבִּים זָכָה וְנִקְרָא שְׁמוֹ נֵר.

3 ג

דָּבָר אַחֵר, וְשָׂם דֶּרֶךְ, אָמַר רַבִּי יַנַּאי וְשָׁם כְּתִיב דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ, סַגֵּי שָׁוֵי, מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יַנַּאי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְשֻׁפַּע בְּיוֹתֵר, אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי מִתְקַבְּלָא גַבָּן, אֲמַר לוֹ אִין, הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, בְּדָקוֹ בְּמִקְרָא וְלֹא מְצָאוֹ, בְּמִשְׁנָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּאַגָּדָה וְלֹא מְצָאוֹ, בְּתַלְמוּד וְלֹא מְצָאוֹ, אֲמַר לֵיהּ סַב בְּרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ יְבָרֵךְ יַנַּאי בְּבֵיתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִית בָּךְ אֲמַר מַה דַּאֲנָא אֲמַר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֲמַר לֵיהּ אֱמֹר אָכוֹל כַּלְבָּא פִּיסְתְּיָא דְּיַנַּאי, קָם תַּפְסֵיהּ אֲמַר לֵיהּ יְרוּתָתִי גַבָּךְ דְּאַתְּ מוֹנֵעַ לִי, אֲמַר לֵיהּ וּמַה יַרְתּוּתָךְ גַבִּי, אֲמַר לֵיהּ חַד זְמַן הֲוֵינָא עָבַר קַמֵּי בֵּית סִפְרָא, וּשְׁמָעִית קָלְהוֹן דְּמֵנִיקַיָא אָמְרִין (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַנַּאי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא קְהִלַּת יַעֲקֹב. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה זָכִיתָ לְמֵיכְלָא עַל פְּתוֹרִי, אֲמַר לוֹ מִיּוֹמַי לָא שְׁמָעִית מִילָא בִּישָׁא וְחִזַּרְתִּי לְמָרַהּ, וְלָא חָמֵית תְּרֵין דְּמִתְכַּתְּשִׁין דֵּין עִם דֵּין וְלָא יְהַבִית שְׁלָמָא בֵּינֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ כָּל הֲדָא דֶּרֶךְ אֶרֶץ גַּבָּךְ וְקָרִיתָךְ כַּלְבָּא, קָרָא עֲלֵיהּ שָׁם דֶּרֶךְ, דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ סַגֵּי שָׁוֵי, דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה. אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁיְשׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תהלים פ, ג): וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ.

4 ד

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּאוּ אֲרִיסָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ לְכַבְּדוֹ, בָּא אֶחָד וְכִבְּדוֹ, וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ אֲרִיסְךָ הוּא, אָמַר לָהֶן טְלוּ סִדּוּרוֹ. בָּא אַחֵר וְכִבְּדוֹ, וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ בֶּן בֵּיתְךָ הוּא, טְלוּ סִדּוּרוֹ. בָּא אַחֵר וְאָמַר מִי הוּא זֶה, אָמְרוּ לוֹ לֹא אֲרִיסְךָ וְלֹא בֶּן בֵּיתְךָ אֶלָּא בָּא לְכַבְּדֶךָ, אָמַר יַהֲבוּ לוֹ סֶלָיְרָא וְיֵשֵׁב עָלֶיהָ. כָּךְ חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, תּוֹדָה אֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא, אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ.

Another opinion regarding the verse (Ps. 50:23) “And there is a path, I will show him the salvation of God”- Rabbi Yanai said: the it is written the one who puts a path[with a sin and not a shin], meaning that two ways are similar [in bringing one to salvation] Rabbi Yannai was once walking along the road, and saw a man who was extremely well dressed. Rabbi Yannai said to him: Would you like to come over to my house? The man replied: Yes. Rabbi Yannai brought him into his home, and gave him food and drink. As they were eating and drinking together, he examined him in his knowledge of Bible, and found out that he had none; examined his knowledge of Mishnah, and realized that he had none; his knowledge of legends, and saw that he had none; his knowledge of Talmud and saw he had none. Rabbi Yannai then told him: Wash and recite grace. Said the guest: Let Yannai recite grace in his own home. Seeing that he could not even recite a blessing, Yannai told him: Can you at least repeat what I say? Said he: Yes. Said Rabbi Yannai: repeat the following: 'A dog has eaten Yannai's bread.' Offended, the man stood up, and grabbed Rabbi Yannai by the coat! He then said: My inheritance is with you, and you are withholding it from me! Said Rabbi Yannai with puzzlement: What legacy of yours is there with me? He replied: Once I passed by a school, and I heard the voices of the little children saying: 'Moses gave us the Torah, the inheritance of the congregation of Jacob.' They did not say 'the inheritance of the congregation of Yannai,' but the 'congregation of Jacob.' Rabbi Yannai asked, “How then are you worthy to eat at my table?” The guest replied, “Never have I heard an evil word spoken against me and returned to argue with the person who spoke it. Never have I seen two people arguing without making peace between them.” Rabbi Yannai then said, “you have so much Derech Eretz and I called you a dog.” On him rabbi Yanai said the verse “And there is a path” – meaning not one, but two paths take you to salvation – since rabbi Ishmael son of rav Nachman said: Derech eretz precedes Torah by 26 generations, since it is written “and to guard the way to the Tree of Life” (Genesis 3). “Way” is the derech eretz, and only after that comes “Tree of Life” which is Torah. [Back to the verse in question, Ps 50:23] I will show him the salvation of God, said rabbi Abahu: this is one of the sources for the idea that God’s salvation is Israel’s salvation (Ps. 80:3) “and come and save us”

5 ה

דָּבָר אַחֵר, אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יד, ט): אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם, אָמַר רַבִּי יוּדָן הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה מְתַרְגֵּם חוֹבָתוֹ בְּפִיו וְאוֹמֵר לֹא חַטָּאת אֲנִי חַיָּב וְלֹא אָשָׁם אֲנִי חַיָּב. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹהֲגִים הֶתֵּר בַּשְּׁפָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹלֶה אוֹתָן בְּקָדְקָדֵי רָאשֵׁיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, כב): אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר מִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, כָּל עַמָּא יֵימְרוּן יֵזֵיל הַהוּא גַבְרָא בְּחוֹבֵיהּ, יֵזֵיל הַהוּא גַבְרָא בְּחוֹבֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם, זֶה שֶׁהֵבִיא קָרְבָּנוֹ וְאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה יֵלֵךְ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלאכי ג, ג): וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי, (משלי יד, ט): וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן, זֶה שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן שֶׁלֹּא עַל חֵטְא, אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ.

6 ו

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (בראשית ד, ד): וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב, דָּא מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד לֵיהּ מִשַּׁמְנֵיהוֹן. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵיד לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלֵמִים הָיוּ בְּעוֹרָן, בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. מָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שמות יח, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים, דָּא מָה עָבֵד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, עָבֵד כְּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ. אִיפְלְגוּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי יַנַּאי, חַד אָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, וְחַד אָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ, אָמַר רַבִּי הוּנָא וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ כְּמַאן דְאָמַר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְדָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאֵי תֵימָן, עוּרִי צָפוֹן זוֹ עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּצָּפוֹן, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ עוּרִי, דָּבָר שֶׁהוּא יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר. וּבוֹאִי תֵימָן, זוֹ תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּדָּרוֹם, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָהּ וּבוֹאִי, דָּבָר שֶׁהוּא חִדּוּשׁ, וְאַף קְרָיָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ, וְכַדּוּ דְּאָתוֹ שְׁלָמִים, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לַה', אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה', מִכָּאן וּלְהַבָּא. מַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר לִקְרָיֵהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, עוּרִי צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלֻיּוֹת הַנְּתוּנוֹת בַּצָּפוֹן, יָבוֹאוּ וְיַחֲנוּ בַּדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, ז): הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, לִכְשֶׁיִּתְעוֹרֵר גּוֹג הַנָּתוּן בַּצָּפוֹן, יָבוֹא וְיִפֹּל בַּדָּרוֹם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לט, ב): וְשֹׁבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנָּתוּן בַּצָּפוֹן יָבוֹא וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַנָּתוּן בַּדָּרוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, כה): הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה בִּזְּמַן שֶׁרוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת, וּבִזְּמַן שֶׁרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת אֵין רוּחַ דְּרוֹמִית מְנַשֶּׁבֶת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵבִיא אַרְגֶּסְטֵס בָּעוֹלָם שֶׁמְשַׁמְשׁוֹת בּוֹ שְׁתֵּי רוּחוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ו): אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְּדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין חָתָן נִכְנַס לַחֻפָּה אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֶנֶת לוֹ כַּלָּה רְשׁוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, טז): יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו, וְאַחַר כָּךְ (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה.

7 ז

רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת וגו', זוֹ הוֹדָאָה, (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָאָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.

8 ח

אָמַר רַבִּי אַחָא מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁנִּכְנַס לַמְדִינָה וְעִמּוֹ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל לִסְטִים, אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ מַה דָּחֵיל הָדֵין שַׁלִּיטָא, אֲמַר לוֹ הֲדָא פִּסְטָמָא דִילָךְ טָבָא וְלֵית אַתְּ דָּחֵיל מִינֵיהּ, כָּךְ כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת נִתְיָרְאוּ, אָמַר לָהֶן משֶׁה אַל תִּתְיָרְאוּ הִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה וְאֵין אַתֶּם יְרֵאִים מִכָּל אֵלֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה וְלַמִּנְחָה, וְלָמָּה שְׁלָמִים בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲדָא גְּרַזְמִיתָא אֵינָהּ בָּאָה אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, לָמָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִים הַרְבֵּה, כָּךְ לָמָּה שְׁלָמִים בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִים הַרְבֵּה, דָּם וְאֵימוּרִים לַמִּזְבֵּחַ, חָזֶה וְשׁוֹק לַכֹּהֲנִים, עוֹר וּבָשָׂר לַבְּעָלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִי שֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא שְׁלָמִים וְאֵין אוֹנֵן מֵבִיא שְׁלָמִים.

Rabbi Pinchas, Rabbi Levi and Rabbi Yochanan [said] in the name of Rabbi Menachem from Gallia: In the time to come, all sacrifices will be annulled - but the sacrifice of thanksgiving will not be annulled. All prayers will be annulled, but the prayer of gratitude will not be annulled. This accords with what is written [Jeremiah 33:11]: "The voice of joy and the voice of gladness, the voice of the groom and the voice of the bride, the voice of those who say 'Give thanks to the LORD of hosts' etc." - this is the prayer of gratitude. "Those who bring [the sacrifice of] thanksgiving to the House of the LORD": this is the sacrifice of thanksgiving. Thus David said: "I owe You vows and will offer you thanksgivings" [Psalms 56:13] - not "thanksgiving," but "thanksgivings," [indicating both] the thanksgiving prayer and the prayer of gratitude.

9 ט

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּלוּלוֹת בּוֹ, (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. חִזְקִיָּה אָמַר תַּרְתֵּי, חִזְקִיָּה אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת כְּתִיב בְּהוּ (שמות כג, ד ה): כִּי תִרְאֶה, כִּי תִפְגַע, (דברים כב, ו): כִּי יִקָּרֵא, אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ וְאִם לָאו אִי אַתָּה זָקוּק לַעֲשׂוֹתָהּ, בְּרַם הָכָא (תהלים לד, טו): בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ, בַּקְשֵׁהוּ לִמְקוֹמְךָ וְרָדְפֵהוּ לְמָקוֹם אַחֵר. חִזְקִיָּה אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּכָל הַמַּסָּעוֹת כְּתִיב (במדבר לג, ה): וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, נוֹסְעִים בְּמַחְלֹקֶת וְחוֹנִים בְּמַחְלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ כֻלָּם לִפְנֵי הַר סִינַי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם חֲנָיָה אַחַת, הֲדָא דִּכְתִיב (שמות יט, ב): וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵי שָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנָי. בַּר קַפָּרָא אָמַר תְּלַת, בַּר קַפָּרָא אָמַר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים דִּבְרֵי בַּדָּאוּת בַּתּוֹרָה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, יב): אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן, אֲבָל לְאַבְרָהָם לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (בראשית יח, יג): וַאֲנִי זָקַנְתִּי. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לָשׁוֹן בָּדוּי בַּנְּבִיאִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, ג): הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אֲבָל לְמָנוֹחַ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא (שופטים יג, יג): מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר, מִכָּל מָקוֹם סַמָּנִים הִיא צְרִיכָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר חוֹרֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם, מַה אִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין לָהֶם לֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחְרוּת וְלֹא מַצּוֹת וְרִיבוֹת וְלֹא מַחְלֹקֶת וְלֹא עַיִן רָעָה צְרִיכִין שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כה, ב): עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁדִּבְּרוּ הַכְּתוּבִים לְשׁוֹן בַּדָּיוּת בַּתּוֹרָה לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, יז): כֹּה תֹאמְרוּן לְיוֹסֵף אָנָא שָׂא נָא, וְלֹא אַשְׁכְּחָן בְּיַעֲקֹב דְּפַקַד כְּלוּם, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵין פּוֹתְחִין אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כ, י): כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וגו', אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי יוֹסֵי גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ו, כד): וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לוֹ לְאָדָם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם מְטֻנָּף. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה בַּמַּיִם כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה יָתִיב וְדָרִישׁ בְּלֵילֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה תַּמָּן חָדָא אִתְּתָא יַצִּיבָא וְשָׁמְעָה לֵיהּ תָּנְתָא מִדְרָשָׁא, אַמְתִּינַת עַד דִּיחֲסַל מִמִּדְרָשׁ, אָזְלָה לְבֵיתָהּ אַשְׁכְּחָא בּוּצִינָא טָפֵי, אֲמַר לָהּ בַּעְלָהּ אָן הֲוֵית, אָמְרָה לֵיהּ אֲנָא יָתִיבָא וְשָׁמְעָה קָלֵיהּ דָּרוֹשָׁה, אֲמַר לָהּ כֵּן וְכֵן לָא אִעַיַּלְתְּ לְהָכָא עַד דַּאֲזַלְתְּ וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּי דָרוֹשָׁה, יְתִיבָא שַׁבַּתָּא קַמַּיְיתָא תִּנְיָנָא וּתְלִיתָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתּוּן צְהִיבִין, אֲתֵינָן עִמָּךְ לְגַבֵּי דָּרוֹשָׁה, כֵּיוָן דְּחָמֵי יַתְהוֹן רַבִּי מֵאִיר צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲמַר לְהוֹ אִית מִנְּכוֹן אִתְּתָא דְּחַכִּימָא לְמִלְחַשׁ בְּעֵינָא, אֲמָרִין לָהּ מְגֵירָתָא כַּדּוּ אַתְּ אָזְלַת וְרוֹקַת בְּאַנְפֵּיהּ וְתִשְׁרֵי לְבַעֲלִךְ, כֵּיוָן דְּיָתְבָא קַמֵּי אִידְחִילַת מִינֵיהּ, אֲמָרָה לֵיהּ רַבִּי לֵית אֲנָא חַכִּימָא לְמִילְחַשׁ עֵינָא, אֲמַר לָהּ אֲפִלּוּ הָכֵי רוֹקִי בְּאַנְפִּי שְׁבַע זִמְנִין וַאֲנָא מִינְשִׁים, עָבְדָה הָכִין. אֲמַר לָהּ אִיזִילִי אִמְרִי לְבַעֲלִיךָ אַתְּ אֲמַרְתְּ חָדָא זִימְנָא וַאֲנָא רָקֵית שְׁבַע זִימְנִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כָּךְ מְבַזִּין אֶת הַתּוֹרָה, לָא הֲוָה לָךְ לְמֵימַר לְחַד מִינָן לְמִלְחַשׁ לָךְ, אֲמַר לְהוֹ לָא דַּיּוֹ לְמֵאִיר לִהְיוֹת שָׁוֶה לְקוֹנוֹ, דְּתָנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים, (בראשית א, יד): יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, בַּחֲמִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְראוֹת אָדָם, אָמַר אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אַחַת, מֶה עָשָׂה בְּרָאוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים, (בראשית ב, ז): וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים מִן הָעֶלְיוֹנִים, רַבִּי מָנֵי דִּשְׁאַב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת וְטוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל, חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם, בַּתְּפִלָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְאֵין לִי אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת בַּקָּרְבָּנוֹת מִנַיִן, (ויקרא ז, לז): זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֵין לִי אֶלָּא בַּכְּלָל, בַּפְּרָט מִנַּיִן, (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, (ויקרא ו, ז): זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה, (ויקרא ו, יח): זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת, (ויקרא ז, א): זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם, (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, וְאֵין לִי אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר כט, לט): אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, וּמְסַיֵּם בִּשְׁלָמִים. וְאֵין לִי אֶלָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן, (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבָּנָן אָמְרוּ גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁכְּשֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז): מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם.

Said Rabbi Shimon ben Yoḥai: Great is peace, for all blessings are included with it, "Adonai grants strength to His people, Adonai blesses his people with peace" (Psalm 29:11). Ḥizkiyah said two things. Ḥizkiyah said: Great is peace, for all the commandments are written this way: "When you see" (Exodus 23:5), "when you encounter" (Exodus 23:4), "when you come across" (Deuteronomy 22:6). If a commandment comes to you you are bound to do it, but if not you are not bound to do it. But here it says "Seek peace and pursue it" (Psalm 34:15) – seek it for your place, and pursue it for other places. Ḥizkiyah said also: Great is peace, for of all the encampments it is written thus (Numbers 33) "And they set out... and they encamped" – they would set out divided and would encamp divided. When they all came before Mt. Sinai it was done as one encampment, as it is written (Exodus 19:2) "And Israel encamped there"—it isn't written "And the Israelites encamped there" in the plural, but "and Israel encamped there" in the singular!—Because of this the Holy Blessed One said, "Here is the gate where I will give the Torah to My children." Bar Kappara said three things. Bar Kappara said: Great is peace, for the scriptures use words of fiction in the Torah so as to impose peace between Abraham and Sarah, as it is written "After I am withered shall I have pleasure? And my husband is so old!" (Genesis 18:12) But to Abraham He didn't say that but rather "And I am so old!" (Genesis 18:13). Bar Kappara also said: Great is peace, for the scriptures use words of fiction in the Prophetic books to impose peace between husband and wife, as it is said, "Look, you are barren and have borne no children, but you will conceive and bear a son" (Judges 13:3), but to Manoaḥ He didn't say that but rather "All that I said to the woman she should follow" (Judges 13:13) – in all that she still needs markers. Bar Kappara also said: Great is peace, for if the celestials who have no jealousy or hatred or rivalry or strife or quarrels or debates or evil eye require peace, as it is written (Job 25:2) "He who makes peace in the heavens," how much more so the mortals who have all those traits? Said Rabbi Shimon ben Gamliel: Great is peace, because the writings spoke works of fiction in the Torah to impose peace between Joseph and his brothers, as it is written (Genesis 50:17) “Thus say to Yosef, please forgive” - but we do not find Jacob commanding any such thing! Said Rabbi Yosei the Galilean: Great is pace, for even in a time of war we only open with peace, as it is written (Deuteronomy 20:10) "When you approach a city to make war on it, call out to it for peace." Said Rabbi Yudan son of Rabbi Yosei: Great is peace, for the name of the Holy Blessed One is called peace, as it is written "And he called it "Adonai is peace" (Judges 6:24). Said Rabbi Tanḥum son of Yudan, from here we derive that it is forbidden for one to call out "Peace" to a companion in a filthy place. Taught Rabbi Yishmael: Great is peace, for even the Great Name written in holiness, the Holy Blessed One said to blot out in water so as to impose peace between husband and wife. (See Numbers 5:19-23). Rabbi Meir was sitting and discoursing on Shabbat evening. There was this one woman who would sit and listen to him give his lecture. Once she waited until the lecture ended, went home, and found the light had gone out. Her husband said to her, "Where have you been?" She said to him, "I was sitting and listening to the voice of the lecturer." He said to her, "Thus and more I vow: I will not let you enter here until you go and spit in the lecturer's face!" She stayed away one Shabbat, another, a third. Her neighbors said to her, "Are you still angry at each other? Let's come with you to the lecture." When Rabbi Meir saw them, he figured it out through the holy spirit. He said to them, "Is there here a woman knowledgeable in treating eyes?" Her neighbors said to her, "If you go spit in his eye you will unbind your husband." When she sat down in front of him she became afraid of him, and said to him, "Rabbi, I am not knowledgeable in treating eyes." He said to her, "Even so, spit in my eye seven times, and I will be cured." She did so. He said to her, "Go tell your husband you told me to do it once and I spat seven times. His disciples said to him, "Rabbi, should people thus abuse the Torah? Couldn't one of us offered a treatment for you?" He said to them, "Is it not enough for Meir to be like his Maker?" For it had been taught: Great is peace, for even the Great Name written in holiness, the Holy Blessed One said to blot out in water so as to impose peace between husband and wife." Said Rabbi Shimon ben Ḥalafta: Great is peace, for when the Holy Blessed One created His universe He made pace between the upper and lower parts. On the first day He created some of the upper and lower parts, as it is written "In the beginning God created the heavens and the earth" (Genesis 1:1). On the second He created some of the upper parts, as it is written "And God said, 'let there be a firmament'" (Genesis 1:6). On the third He created some of the lower parts, as it is written, "And God said, 'gather the waters'" (Genesis 1:9). On the fourth some of the upper parts — "Let there be lights in the heavenly firmament" (Genesis 1:14). On the fifth He created some of the lower parts — "And God said, 'Let the waters swarm'" (Genesis 1:20). On the sixth He came to create humanity. He said, "If I create him from more upper parts, then the upper parts will outnumber the lower by one creation. If I create him from more lower parts, then the lower parts will outnumber the upper by one creation." What did He do? He made him from upper parts and from lower parts, as it is written "And Adonai God created humanity from the dust of the earth" (Genesis 2:7) — lower parts, "and blew into his nostrils the breath of life (Genesis 2:7) — upper parts. Rabbi Manei of Sh'av and Rabbi Yehoshua of Sikhnin said in the name of Rabbi Levi: Great is peace for all blessings and goodnesses and mercies that the Holy Blessed One gives to Israel are sealed with peace. The reading of the Shema — "spreads the shelter of peace." The standing prayer — "He who makes peace." The Priestly Blessing — "and grant you peace" (Numbers 6:26). And I only know this regarding blessings, so where do we derive this for sacrifices? "This is the Torah of the burnt-offering, of the grain-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the fulfillment-offerings, and of the peace-offering" (Leviticus 7:37). I only know this in general, so where do we derive this in detail? "This is the Torah of the burnt-offering" (Leviticus 6:2), "This is the Torah of the grain-offering" (Leviticus 6:7), "This is the Torah of the sin-offering" (Leviticus 6:18), "This is the Torah of the guilt-offering" (Leviticus 7:1), "This is the Torah of the peace-offering" (Leviticus 7:11). I only know this for individual sacrifices, so where do we derive this for communal sacrifices? The verse (Numbers 29:39) says, "Do these for Adonai on your set times," but finishes with "your peace-offerings." I only know this in this world, so from where do we derive this in the next? "I will extend to her peace like a wadi" (Isaiah 66:12). The Rabbis said, great is peace for when the messianic king will come he will only open with peace, as it is written, "How pleasant on the mountains are the feet of the messenger proclaiming peace!" (Isaiah 52:7)