Chapter 196קצ״ו
1 א

‏[קצו] ג' אהבות יש אהבת הקב"ה והתורה וישראל וכולם חד כידוע בזוהר דהא בלא הא לא סגי. ‏ואהבת הש"י הוא השורש כי אהבת ישראל לבד בלא הש"י הוא אוהב צוותא וחברותא והוא דור ‏הפלגה שג"כ אהבו חברותא. [ושמעתי דע"ז תיקן בועז שאילת שלום בשם שהוא אהב צוותא מאד ‏ופחד שמא הוא אהבת צוותא בזולת הש"י ולכך הי' פתיחת צוותא שלו ושאילת שלום שלו בשם ‏לומר שרוצה רק צוותא לכבוד שמים]. ואהבת תורה בלא הש"י היינו אהבת החכמה בלבד זהו דור ‏המבול שא' בזוהר (ח"ג רטז ב) שהי' ראוי אז מתן תורה דהמה אהבו תורה וחכמה מאד [וזה טעם ‏בני האלהים אל בנות האדם דידוע נוקבא הוא החשק ודכורא המילוי. ומלאכים יש להם חכמה ‏והשגה רק שאין להם יצה"ר ותשוקה כמ"ש במדה"נ (זח"א קלח א) דגם חשק לד"ת צריך יצ"ר. ‏ואדם יש לו חשק רק שאין לו השגה ואז נתחברו ואכ"מ] רק בזולת הש"י מזה נמשך זנות. ובני ‏ישראל זרע אברהם אוהבי כבר מלידה מבטן קבוע בהם אהבת הש"י שהוא השורש נגד מדת הכתר ‏שאינו בתפיסת אדם. וחכמה ובינה הם אהבת התורה וישראל דבינה לבא ושם עיקר אהבת חבירים ‏כמ"ש כן לב האדם לאדם [וכל מדה קומה שלימה ואלו הם הג' ראשונות שבמדת החסד ואח"כ ז' ‏תחתונות הם התפשטותם בכחות]. והם כחות נפש רוח נשמה כי חבור ישראל זה לזה הוא מצד ‏הנפש. וחבורו לתורה מצד הרוח. ולהש"י מצד הנשמה שמתחת כסה"כ ולכן אמרו נשמה שנתת בי ‏טהורה דשם אין שייך קלקול כי הוא חלק אלוה. ואהבת הש"י אין ניזזת כלל ולכן אמרו (מ"ר איכה ‏ריש פתי') הלואי אותי עזבו ואת תורתי כו' דאותו כביכול א"א לבנ"י לעזוב כענין בחמה שפוכה ‏אמלוך עליכם. כי גם אם מגדיל עבירות להכעיס אין שורש אהבת הש"י שהוא נגד מדת הכתר ‏שהוא שורש הנעלם דמחשבה שם לא ניתק כלל דאע"פ שחטא ישראל הוא. (כמ"ש סנהדרין מד.) ‏וחורבן א' הי' על עזבם תורתי אבל ע"י אהבת התורה המאיר שבה כו' מביא לאהבת הש"י הנעלמת ‏שתבוא לידי גלוי. וחורבן ב' הי' ע"י שנאת חנם דהיינו העדר אהבת ישראל. ובתדב"א רבה (פ' יד) ‏דרכן של בנ"א לומר אהבת תורה קודמת כו' ואני אומר כו'. והוא עד"ש (מכות כב:) כמה טפשאי ‏אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא מקמי גברא רבא דאצל בנ"א ס"ת חשובה כי כך הוא מצד בנ"א אהבת ‏התורה צריך להקדים להכניס בלב. וכן הי' מתן תורה ואח"כ כניסה לארץ. וכן העזיבה כזה הסדר. ‏אך מצד הש"י ראשית תבואתה היינו הפרי והתבואה שרצה להכניס בזריעת העולם הם נפשות ‏דישראל והם כוללים כל התורה כולה. רק שאצלם הוא סתום והתורה הוא פירוש ע"ז. וכן מי שהגיע ‏לשלימות. אהבת ישראל קודמת שהם העיקר ושורש התורה. ואח"כ הוא התורה לפרש ולהבין ‏המעמקים הגנוזים בכל נפש פרטי מישראל: ‏