Chapter 15ט״ו
1 א

[טו] מצוה הוא זכות לאדם שתזדמן לידו כמ"ש שכר מצוה מצוה וכמ"ש בתוספ' (פאה פ"ג) באותו שנזדמנה לידו מצות שכחה הביא עולה ובסוכה (כח:) דגשמים בחג סימן רע משל כו' ובחוה"ל כאשר הש"י רוצה לשלוח דורן לאוהבו מזמין לו עני. ולכן מברכים שהחיינו על מצות שקבוע זמן. וזהו הלשון זכאים לאכול בתרומה ברכות ב' ב' דאכילת תרומה מצוה כדאי' פסחים (ע"ג רע"א). ותנא דידן נכנסין לאוריי דכהנים זריזים וזריזים מקדימין ותיכף ברגע ראשונה שמטוהרים הם נכנסים שמיד בהגיע זמן המצוה יתחיל הכניסה וההכנה למצוה. ואגב אורחא קמ"ל דצריך כניסה והכנה למצוה ולא אוכלין מיד. ומ"ד מטוהרין י"ל דתוס' ד"ה משעה הק' ע"ש וי"ל נכנס היינו הכנה כנ"ל ובשעת כניסה יקרא והאי מ"ד סובר דאין פנאי בשעת כניסה לקבלת עומ"ש ותפלה דדי בהכנה מועטת. א"נ סובר דקבלת עומ"ש אינו ראוי בשעת כניסה דאינו מענין ההכנה רק מצוה באפי נפשה לכ"א מטוהרים. ותנא דידן דקיי"ל כותי' סבר דקבלת עול מ"ש ותפלה הוא עצמו ההכנה ומענינה והכנה כזו צריך לפני המצות שיקבל עליו קודם עומ"ש בנסתר דהיינו ק"ש ובנוכח שהוא תפלה. וזהו הברכה שלפני אכילה שהוא נוכח ונסתר. ומתחלת בנוכח שגם לברכה צריך הכנה שגם הוא נעשה מצוה דרבנן כיון שיוצא לפועל בדבור. וע"ע מ"ש בזה בקו' עת האוכל: