Yoreh Deah, Siman 274 יורה דעה, ער״ד
1 א

צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר תורה זה אני כותב לשם קדושת ס"ת ומספיק לכל הספר אם לא עשה כן פסול. וצריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב ויכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה שתהא מוקפת גויל שלא תדבק אות לחבירתה אלא יהא ביניהן כחוט השערה ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ולא יקרבם ביותר שלא יהא ב' תיבות נראית כאחת ואם שינה שריחק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב ב' תיבות עד שנראית כאחת פסול: וצריך שלא תפסק צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש ויזהר בתיקון האותיות גופן שידביק מה שראוי להדביק ויפריד מה שראוי להפריד ואלו האותיות שצריך ליזהר ולדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהן הא' צריך ליזהר בנקודה שעליה שהוא כמין י' שתגע בה וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן ומה שאחורי הצד"י ובאחת שאינה נוגעת פוסלת כל הספר חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע ואם נוגע פסול בי"ת צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף וצריך שיהא לה בראשה לצד שמאל תג קטן דל"ת צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כר' ה' יש לה תג קטן למעלה לצד שמאל כדאיתא בפרק הקומץ (מנחות כט:) מאי טעמא אית לה' תגא ופירש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה ור"ת פירש דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה וטוב ליזהר כדברי שניהם חי"ת איתא בפרק הקומץ [שם. ] חזינא לספרי דוקנא דחטרי לגגא דהי"ת ופירש רש"י כמין חוטרא שלצד שמאל יש לה כמין מקל כזה ור"ת פירש שיש לה להיות גבוה באמצע גגה כזה מלשון חטוטתית ויזהר שלא יאריך רנל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו ושלא יקצר רגל הוי"ו שלא תהא נראית כיו"ד וכן רגל הזי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזי"ן ור"ת פירש שצריך שיהיה ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כזה כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף ואיתא בפסיקתא העולם הבא נברא ביו"ד מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות לפ"ז יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה: הט' היה אומר ר"ת שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה והכ"ף יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת והסמ"ך צריך לענלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה ובכל אחת שיש בהן ספק מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש אם יכול לקרותה כשר וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה צורות האותיות אינן שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן ביתי"ן כפי"ן כמו שמפרש בגמרא ע"כ: ניקב נקב בתוך האות כשר וי"א אפי' ניקב כל תוכו כשר אבל בירושלמי יש שצריך שיהא מוקף גויל גם בפנים הלכך ניקב כל תוכו פסול: ניקב רגל הפנימי של ה"א אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר ניקב רגל הימיני אם נשאר ממנו כמלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול ואם נפסק אות אחת בנקב מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש לראות אם יוכל לקרותה כתב בספר המצות אם נפל טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות נכרת ואח"כ נטל הדיו או שלא היתה מוקפת גויל מתחילה פסולה והוי כמו חק תוכות אבל אם כבר היתה עשויה כתקונה ונפל בה דיו יכול ליטלו וא"א הרא"ש ז"ל פסל גם בזה וכ"כ בסה"ת וכתב עוד אפילו עשה רי"ש כמו דל"ת שאינו יכול לגרור לתקנו וכיוצא בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אינו מועיל לגרור הדבק ולפותחה דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורר הסתימה ובזה נעשה האות הוי ליה כחק תוכות אבל בדבקות אות לחבירתה כתב שמועיל גרירה ויזיין אותיות שצריכות זייון ואלו הן שעטנ"ז נ"ץ בכל מקום שיבא אחד מאלו צריך לעשותלה נ' זיונין א' מימין וא' משמאל ואחד למעלה כזה ויש מפרשין שלשתן זקופין למעלה כזה וכן נוהגין ואם הסר אלה הזיונין כתב הרמב"ם שאינו פסול ויראה שהוא פסול כיון דאמר רבא ז' אותיות צריכין ג' זיונין מעכבין וכן יראה מלשון א"א הרא"ש ז"ל שכתב בהלכות תפילין על מ"ש בשימושא רבה שצריך בתפילין תגין אחרים חוץ משעטנ"ז נ"ץ אם חיסר מהן פסולים וכתב א"א הרא"ש ז"ל על דבריו ולא מסתבר כלל למיפסל תפילין בשביל תגין אלו כיון שלא הוזכרו בתלמוד ע"כ וכיון שנתן טעם לדבריו בשביל שאינן מוזכרים בתלמוד מכלל דבהסרות תגין שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול וכן דעת ר"ת: