Yoreh Deah, Siman 262 יורה דעה, רס״ב
1 א

זמן המילה ביום שמונה ללידתו וביום ולא בלילה ומשעלה עמוד השחר של יום שמונה הוא תחילת זמנה וכל היום כשר לכך אלא שזריזין מקדימין למצוה מיד בבקר: חולה אין מלין אותו עד שיבריא וממתינין לו מעת שנתרפא מחוליו ז' ימים מעת לעת ואז מלין אותו וגם אז אין מלין אותו אלא ביום אע"פ שאינה בזמנה בד"א שחלצתו חמה וכיוצא בזה שהוא חולי שבכל הגוף אבל חלה בא' מאיבריו שכאבו לו עיניו וכיוצא בו ממתינין לו עד שיבריא ולאחר שיבריא מלין אותו מיד וכן כל מילה שלא בזמנה כגון טומטום שנקרע ונמצא זכר או משוך פירוש שנימול כבר ומשך העור עד שנתכסה מילתו שצריך למול פעם אחרת או שלא מלו אותו בזמנה מחמת מקרה שלא היו להם צרכי מילה כולם אין נימולים אלא ביום אנדרוגינוס פי' רש"י מי שיש לו זכרות ונקבות ומי שיש לו שני ערלות נימולים לשמונה וכן יוצא דופן אע"פ שאין אמו טמאה לידה. נולד בין השמשות ספק מן היום או מן הלילה מונין לו מן הלילה ונימול לתשעה שהוא ספק שמנה אבל אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מבעוד יום או ששמעו אותו בוכה אפי' לא נולד עד אחר שתחשך מונין לו ה' ימים מיום שיצא ראשו או ששמעו אותו בוכה: