Yoreh Deah, Siman 229 יורה דעה, רכ״ט
1 א

נדר שהותר מקצתו הותר כולו כגון שנדר להתענות זמן ידוע ואירעו בו שבתות וי"ט אומרים לו אילו נתת ללבך שיארעו בו שבתות וי"ט לא היית נודר והותר הכל וכן אם אמר לחבורות אנשים קונם שאני נהנה לכולכם או אפי' אמר קונם שאני נהנה לך ולך ולך הוי כלל ואם הותר א' הותרו כולם אבל אם אמר קונם שאני נהנה לך קודם שאני נהנה לך הוי כל אחד נדר בפני עצמו ואם הותר אחד לא הותרו האחרים ואפי' היכא שכולל לא אמרי' שהותר כולו ע"י שהותר מקצתו אלא כשהותר ע"י פתח שנעקר הנדר מעיקרו אבל אם הותר קצתו ע"י חרטה לא הותר כולו ואם נדר מאחד ואמר על אחר יהא כפלוני כולן אסורין אפי' עד מאה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון הוא מותר והשאר אסורין הותר האמצעי ממנו ולמטה מותרין וממנו ולמעלה אסורין וכן במי שנדר ושמע חבירו בתכ"ד ואומר ואני ושמע שלישי ואומר ואני או שנדר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת הותר הראשון הותרו כולם אסר עליו ככר ב"פ או שנשבע עליו ב"פ אף שנשאל עליו והתירו אסור עד שישאל פ"ש ואם נשבע על דבר א' ונשבע שלא ישאל על שבועתו נשאל תחלה על האחרונה שנשבע שלא יתירו לו ואח"כ ישאל על הראשונה נשבע שלא ידבר עם פלוני ונשבע אח"כ שאם ידבר עמו שיאסר בבשר נשאל על הראשונה תחלה ואח"כ על השניה שאין מתירין נדר ולא שבועה כל זמן שלא חלו וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני ולא לחכם שישאל לו על השבועה נשאל תחילה על הראשון ואח"כ על השני של חכם: