Yoreh Deah, Siman 210 יורה דעה, ר״י
1 א

אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיה פיו ולבו שוין לפיכך היה בלבו לידור מפת חטין והוציא בשפתיו פת שעורין מותר בשניהם אבל אם היה בלבו פת חטין והוציא בשפתיו פת סתם אסור בשל חטין לבד שהוא נקרא פת סתם וי"א דהיינו דוקא ת"ח אבל עם הארץ אסור בכל וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ואם נודר על דעת אחרים אז אינו תלוי בלבו אלא כפי שיאמרו האחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר והנודר בחלום כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו כלום ואינו צריך שאלה הנודר וחזר בו תוך כדי דיבור או שמיחו בו אחרים תכ"ד וקבל דבריהם לא הוה נדר והוא שאומר כך בפירוש אבל אם אומר חזרתי בלבי אינו כלום: