Yoreh Deah, Siman 204 יורה דעה, ר״ד
1 א

עיקר נדר האמור בתורה הוא שיתפיס בדבר הנדור כגון שאומר ככר זה עלי כקרבן או שאומר אסור עלי ככר זה דהוי נמי נדר וכן נמי אם אסר עליו ככר א' שתלאו בדבר הנדור ואומר על אחר יהא כזה אסור ואפילו עד ק' כולן אסורין או שנדר על יום אחד להתענות בו או שלא לאכול בו בשר ואומר על יום אחר יהא כזה אסור ולאו דוקא מתפיש בעיקר הקרבן אלא ה"ה נמי בכל דבר הקדוש בקדושת הפה כגון שאומר ככר זה כאימרא כדירים כמזבח כהיכל כירושלים או כאחד מכל משמשי המזבח הרי זה נדר: אמר הקרבן שאוכל לך בפתח או העולה החטאת התודה והשלמים שאוכל לך בפתח אסור וכן אם אמר לקרבן לא אוכל לך בשב"א אסור אבל אם אמר לקרבן לא אוכל לך בפתח או קרבן לא אוכל לך או הקרבן העולה המנחה החטאת השלמים שאוכל לך בצירי מותר אמר לא חולין שאוכל לך אסור דהכי קאמר לא חולין יהא אלא קרבן מה שאוכל לך וכן נמי אם אמר לחולין לא אוכל לך בפתח וכן נמי אמר לא כשר לא טהור לא דכי שאוכל לך או לכשר לטהור לדכי בפתח לא אוכל לך אסור ואצ"ל אם אומר מה שאוכל לך טמא או נותר או פיגול שהוא אסור אמר חולין החולין כחולין שאוכל לך מותר לדברי הכל אבל אם אמר חולין החולין כחולין שלא אוכל לך או לחולין לא אוכל לך בשב"א או לחולין שאוכל לך בפת"ח בכל אלו אסר רב אלפס: ור"י מתיר ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל: