Even HaEzer, Siman 37 אבן העזר, ל״ז
1 א

האב זכאי בבתו לקדשה משעה שתולד עד שתבגר בין בכסף בין בשטר בין בביאה וכסף קידושיה שלו וכן זכאי במציאתה ובמעשה ידיה אלא שבכסף יכול לקדשה מיד אחר שתולד וקידושיו קידושין גמורין והיא באשת איש אבל אינו יכול למוסרה לביאה עד שתהיה בת ג' שנים ויום א' ומשבגרה אין לו רשות בה קדשה אביה בבקר והיא קדשה עצמה בערב ושניהם ביום שנשלם בו ו' חדשים של ימי נערות ובדקנוה ומצאנוה בוגרת מחזיקין אותה בחזקת בוגרת מהבקר וקידושי האב אינן כלום אפילו אינה מכחישתו לומר שבאו הסימנים בבקר והרמ"ה כתב דוקא במכחישתו אבל אם אינה מכחישתו צריכה גט משניהם אבל בתוך הו' חדשים אם קדש' אביה שלא לדעת' והיא קדש' עצמה שלא לדעת אביה ונמצאו לה סימנים הוי ספק וצריכה גט משניהם: קידשה ונתארמלה או נתגרשה קודם שתבגר חוזרת לרשות אביה אפי' כמה פעמים אבל אם השיאה ונתאלמנה או נתגרשה קודם שתבגר אין לו עוד רשות בה וכשם שיכול לקדשה בעצמו כך יכול לקדשה ע"י שלוחו או על ידי עצמה שיאמר לה צאי וקבלי קידושיך בין בכסף בין בשטר ומ"מ מצוה שלא יקדשנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה ואם נתן רשות לשלוחו לקדשה והלך גם הוא וקבל קידושיה איזה מהם שקדם הויין קידושין אין ידוע איזה קודם אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם וכתב הרמ"ה אי שוי שליח אחרינא לקדושין ולא בטליה לשליח קמא בפירוש ואזל כל חד מינייהו וקדש דבתרא הוי קדושין ולא דקמא דכיון דשויה שליח לבתרא בטליה לקמא וסיום דבריו הדין הוא סברא דילן ומיהו לענין מעשה לא מורינן הלכה למעשה אלא בעיא גט מתרוייהו: קטנה או נערה שקידשה עצמה או נשאת בלא דעת אביה אינו כלום ואפילו מיאון אינה צריכה ואפילו שדכה אביה תחלה וכתב רב אלפס אפי' נתרצה האב כשידע ואפילו נתקדשה בפניו אינו כלום ואם נתגרשה מאותן נישואין מותרת לכהונה וכ"ש אם מת המקדש ונפלה לפני אחיו שאינה צריכה לא חליצה ולא מיאון וא"א ז"ל תמה על רב אלפס שכתב אפילו נתרצה האב וכ"כ הרמ"ה דוקא סתם דלא ידעינן אם נתרצה אם לא כגון ששמע ושתק אבל אם נתברר שנתרצה כששמע הוו קידושין משעת שמיעה אפי' אם לא שידך ואפי' אם לא נתרצה מיד כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחילתו והוו קידושין משעת שמיעה אפילו אם נתאכלו המעות קודם שמיעה בד"א שלא מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה אבל אם מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה לא הוו קידושין אפילו נתרצה האב אח"כ וקטנה שקדשה עצמה למי שגילה האב דעתו שהיה חפץ לקדשה חיישינן שמא נתרצה והוו קידושין כל זמן שלא שדכה עם אחר וטרח לחזור ולשדכה לשני ואם נתקדשה לדעת אביה ונישאת שלא לדעתו ואביה כאן או שהלך למדינת הים אינן נישואין ואם כהן הוא אינה אוכלת בתרומה ואם מתה אינו יורשה ואינו מטמא לה קטנה שהלך אביה למדינת הים והשיאוה אחיה ואמה כתוב בשאלתות דהוו קידושין וצריכה מיאון וכדאתי אבוה לא בעיא קידושין אחריני והתוספות כתבו שאינן קידושין ואפי' מיאון אינה צריכה ומ"מ אין לאסרה עליו משום דתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזנות כיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו: המקדש בתו סתם או שאמר לו אחת מבנותיך מקודשת לי אין הבוגרת בכלל אפי' נתנה לו רשות לקבל קידושיה ושיהיה הכסף שלו והוו קידושי הקטנה ודאי וכתב הרמ"ה ודווקא דשויתיה שליח לקבל קידושי סתם ולא אמרה לפלוני אבל אמרה ליה מפלוני מסתמא כי קביל מיניה אדעתא דידה בלחוד הוא דקביל ואפ"ה לא מכרע מילתא לאפוקי שאר בלא גט אלא היא וכל הקטנות והנערות מקודשות מספק ושאר הבוגרות אינם בכלל וכן אם שידך בתו הגדולה והיו לו בנות אחרות ואמר לו המשדך בתך מקודשת לי ועשתה אותו שליח לקבל הקידושין אין דעתו על האחרות והוי מקודשת קידושין ודאין ואפי' לא שידך ואמר לו בתך הגדולה מקודשת לי ואין לו בנות אלא מאשה אחת ודאי דעתו על הגדולה והיא מקודשת בודאי ועוד היה אומר ר"ת אפשר לומר אפילו לא אמר לו בתך הגדולה אלא בתך סתם דעתו על הגדולה אפילו בלא שידוכין דלא חשיב קידושין שאין מסורים לביאה אלא כשאמר אחת מבנותיך ומ"מ לא להורות הלכה למעשה אמר כן כתוב בשאלתות ראובן היו לו ד' בנות ונתן לו שמעון קידושין סתם על אחת מבנותיו ולא פירש למי היה נוטל בתו הגדולה ברשותו ואינה מקודשת ואותן שהן קטנות שהן ברשותו לקדשן נאמן לומר לזו נתכוונתי ועליה קבלתי הקידושין ואם אינו יודע ששכח כולן צריכות גט: שאלה לא"א הרא"ש ז"ל על ראובן שהיו לו שתי בנות קטנות רחל ולאה וקידש רחל לבן אחיו ושידך לאה עם כהן אחד ושוב לא נשא הכהן חן בעיניו והסכים בדעתו לקדש לאה לאחר לפוסלה על הכהן ובא אחי ראובן למקום שראובן אחיו מצוי ולאה בתו והוציא טורטנייש ואמר לראובן בפני עדים הילך קידושין לבתך ולא פירש איזה מבנותיו ולא למי קדשה ולא דיבר בענין קידושין כלום בפני עדים קודם המעשה אך אחר שפירשו משם שאלו אחד מהעדים למי קדשה והשיב לעצמו קדשה והשיב שאין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט: מי שיש לו שתי כיתי בנות מב' נשים וכולן ברשותו לקדשן ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות ואם גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות וכן אם אמר קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם הקטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מהקטנות שבגדולות כולן מותרות חוץ מהקטנה שבקטנות מי שיש לו ה' בנים ועשו כולם את אביהם שליח לקדש להם נשים ואמר אבי הבנים למי שיש לו חמשה בנות אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני וקיבל האב הקידושין כל אחת צריכה גט מכל האחים הואיל וכולם נתנו רשות לקדש להם מת אחד מהם כל אהת צריכה ד' גיטין וחליצה אחת מאחד מהן: האב שאמר קדשתי את בתי ואיני יודע למי אסורה לכל העולם עד שיאמר נודע לי למי קדשתיה ואפילו לא נודע לו עד שבגרה בא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן ומותרת לו כיון שהאב אומר איני יודע אבל אם האב מכחישו אינו נאמן אפילו להצריכה גט ממנו באו שנים וכל אחד אומר קדשתיה שניהם נותנים לה גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס בא אחד וכנסה ואח"כ בא אחר ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לאוסרה עליו האשה שאמרה קדשתי את עצמי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיך נאמן ליתן לה גט להתירה לעלמא אבל לא לכונסה האב שאומר על בתו בעודה קטנה או נערה קדשתיה וגירשתיה נאמן לפוסלה לכהונה אבל לאחר שבגרה אמר קדשתיה וגירשתיה כשהיתה קטנה אינו נאמן: