5ה׳
1 א

אמרו עליו על ר״ט שהיה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות לאביונים פעם אחת מצאו רבי עקיבא אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים [אמר לו הן] מיד עמד ר״ט ונתן לו ארבעה אלפים דינרי זהב. נטלו ר״ע חלקו לעניים. לימים מצאו ר״ט א״ל היכן העיירות שלקחת לי תפסו בידו והביאו לבית המדרש. והביא ספר תהלים והניחו בפניהן והיו הולכין וקורין עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאביונים וגו׳ א״ל זו העיר שקניתי לך. עמד ר״ט ונשקו ואמר לו רבי אלופי רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ והוסיף לו ממון לבזבז.

2 ב

שוב מעשה בר״ט שהיה אוכל קציעות מפרדס (שלו) בא האריס שלו ומצאו הכהו מכה רבה ולא אמר לו שהוא ר״ט עד שעמד אותו אריס והכיר בו כיון שהכירו קרע בגדיו ותלש בשערו היה צועק ובוכה ומתנפל לפני רגליו אמר לו אדוני מורי מחול לי. וכל כך למה שלא רצה להשתמש בכתר תורה שכל המשתמש בכתר תורה אין לו חלק לעולם הבא.

3 ג

אלו הן חפצי אשתו ר״א אומר יפתה אותה בשעת תשמיש רבי יהודה אומר ישמחנה בשעת תשמיש בדבר מצוה שנאמר (קהלת ח׳:ה׳) שומר מצוה לא ידע דבר רע. הרוצה שיהיו בניו זכרים בעלי תורה ימשמש במעשיו ויפתה את אשתו בשעת תשמיש. ר״א בן יעקב אומר אין תלמיד חכם רשאי [למשמש במעשיו] וליתן מעותיו בארנקי של צדקה אלא א״כ ממונה עליה כרבי חנינא בן תרדיון.

4 ד

אמרו עליו על רבי חנינא בן תרדיון שפעם אחת נתחלפו לו מעות פורים במעות של צדקה והיה יושב ותמיה ואמר אוי לי שמא נתחייבתי מיתה לשמים. עד שהיה יושב ותמיה בא קסטינר א״ל רבי גזרו עליך לכורכך ולשורפך בתורתך ולישראל עמך ועמד וכרכוהו בתורתו והקיפוהו חבילי זמורות והציץ בו האור והיה אור מצטנן ומתרחק ממנו. עמד קסטינר בבהלה א׳׳ל רבי אתה הוא שגזרו לשורפך א״ל הן. א״ל ולמה האור מכבה א״ל נשבעתיו בשם קוני שלא יגע בי עד שאדע אם גזרו עלי מן השמים המתן לי שעה אחת ואודיעך. היה קסטינר יושב ותמיה אמר הללו שגוזרין מיתה וחיים לעצמן למה עול מלכות עליהן. א׳׳ל קום לך וכל מה שמלכות רוצה לעשות בי יעשה אמר לו ריקה הסכימה עלי גזרה מן השמים ואם אין אתה הורגני הרבה הורגים יש למקום הרבה דובים ונמרים ואריות וזאבים והרבה נחשים ועקרבים שיפנעו בי אלא סוף שהמקום עתיד ליפרע דמי מידך. וידע קסטינר שכך היא המדה מיד עמד ונפל על פניו וכיון אבד והשמיע קולו מן האש ואמר באשר תמותי אמות ושם אקבר באשר תחיה אחיה מיד יצתה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקסטנירו מזומנין לחיי העולם הבא. ר׳ אליעזר אומר הנותן שלום לרבו חייב מיתה. בן עזאי אומר כל הנותן שלום לרבו ומחזיר לו שלום וחולק על ישיבתו חייב מיתה. וכל האומר דבר משם חכם שלא אמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב׳:כ״ב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ואיזהו רבו כל שלמדו משנה וש״ס אבל לא מקרא דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו. רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו. (ואם היה סומא לא יאמר לו שקעה החמה אלא יאמר לו סלוק תפלתך):