שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, אע"פ שאמרו אין שבחו של אדם להניח את ביתו ברגל. מעשה בר' אלעאי שהלך אצל ר' ליעזר ללוד, אמ' לו מה זה אלעאי, אי אתה משובתי הרגל, לא אמרו אין שבחו של אדם להניח את ביתו ברגל, משם שנ' ושמחת בחגך.
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה, ולא חולה מסכן, אלא אפי' חש בראשו, אפי' חש בעינו. אמ' רבן שמעון בן גמליאל מעשה וחשתי בעיני בקיסריון, והתיר לי ר' יוסה בי ר' לישן אני ושמשי חוץ לסוכה. אמ' ר' כשהיינו באין אני ור' לעזר בי ר' צדוק אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים, והיינו אוכלין תאנים וענבים חוץ לסוכה. וכן היה ר' או' כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה, וחכמים או' אפי' אין מחזקת אלא ראשו ורובו בלבד כשירה.
מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין עשרה טפחים, ומסככין על גביהן, וישנין תחתיהן. פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה. שומרי העיר ביום, פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה, שומרי העיר בלילה, פטורין בלילה, וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום בין בלילה, פטורין בין ביום ובין בלילה. הולכי דרכים פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. שומרי גנות ופרדסין פטורין בלילה, וחייבין ביום. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק כשהייתי למד אצל יוחנן בן החרנית ראיתיו שהוא אוכל פת חריבה, שהיו שני בצרות, באתי ואמרתי לאבא, ואמ' לי הילך זיתים לו, הולכתי לו זיתים, נטלן והסתכל בהן וראן שהן לחין, אמ' איני אוכל זיתים. באתי ואמרתי לאבא, אמ' לי לך אמור לו, מנוקבת היתה כדברי בית הלל, אלא שסתמוה שמרים, להודיעך שהיה אוכל חוליו בטהרה, שאע"פ שהוא מתלמידי בית שמיי לא היה נוהג אלא כדברי בית הלל. לעולם הלכה כדברי בית הלל, הרוצה להחמי' על עצמו לנהוג כדברי בית שמיי וכדברי בית הלל על זה נאמ' והכסיל בחשך ילך. התופס קולי בית שמיי וקולי בית הלל, רשע, אלא אם כדברי בית שמיי כקוליהן וכחומריהן אם כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן.
היה אוכל בסוכה וירדו עליו גשמים והלך ועמד לו, אע"פ שפסקו גשמים אין מחייבין אותו לחזור, עד שיגמור. היה ישן בסוכה וירדו עליו גשמים ועמד והלך לו, אע"פ שפסקו גשמים אין מחייבין אותו לחזור, עד שייעור.
מפני ארבעה דברים מאורות לוקין. מפני כותבי פלסטיר, ומפני מעידי עדות שקר, ומפני מגדלי בהמה דקה, ומפני קוצצי אילנות טובות. מפני ארבעה דברים בעלי בתי ישראל נמסרין למלכות. מפני כובשין שטרות פרועין, ומפני מלוה בריבית, ומפני שפוסקין צדקה ואין נותנין, ושספק בידן למחות ואינן מוחין.
בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לאומות העולם. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושכללה והתקין בה את הסעודה ואחר כך הכניס את האורחין, כעס עליהן אמ' לשמש ונטל את הנר מלפניהן, ונמצאו כולן יושבין בחשיכה. היה ר' מאיר או' בזמן שהמאורות לוקין סימן רע לשונאיהן של ישראל, מפני שהן למודי מכות. משל לסופר שנכנס לבית הספר ואמ' הביאו לי רצועה, מי דואג, מי שהוא למוד להיות לוקה. בזמן שחמה לוקה סימן רע לאומות העולם, לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שהגוים מונין לחמה, וישראל מונין ללבנה. בזמן שלוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב, סימן רע ליושבי מערב, באמצע, סימן רע לעולם, בזמן שנהפכו כמין דם פורענות של חרב בא לעולם, כמין שק, פורענות של דבר ושל רעב בא לעולם, בזמן שלקו בכניסתן, פורענותן שוהא לבוא, ביציאתן, פורענות ממהרת לבא, ויש או' חלוף דברים. אין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהות שלה לוקין עמה, שנ' ובכל אלהי מצרים וגו'. בזמן שישראל עסוקין בתורה אין דואגין מכל אלה, שנ' כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו וגו'.
לולב העשוי כמין חרות, או שנפרצו רוב עליו, פסול. ערבה של בעל, ושל הרים, כשירה, אם כן למה נאמ' ערבי נחל, פרט לצפצף. אי זהו צפצף, העשוי כמין מסר. אי זהו ערבה כשירה, קנה שלה אדום ועלה ארוך. אי זהו ערבה פסולה, קנה שלה לבן ועלה שלה עגול.
הדס וערבה שנקטמו תימרות העולות מתוכה כשרות, שיעור הדס וערבה שלשה טפחים, ולולב ארבעה. ר' טרפון או' באמה בת חמשה טפחים. ארבעת מינין הללו כשם שאין פוחתין מהן, כך אין מוסיפין עליהן.
אם אין לו אתרוג, לא יטול עמו לא רמון, פריש, ולא דבר אחר. היו כמושין כשרין, יבשין פסולין, ר' יהודה אומ' אם היו יבישין כשירין. אמ' ר' יהודה מעשה באנשי כרכין שהיו מורישין לולביהן לבניהן בשעת הדחק, אמרו לו אין שעת הדחק ראיה.
לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר, ר' יהודה או' אגוד כשר, ושאינו אגוד פסול. לא יאגדנו ביום טוב, אבל נוטל הימנו שרביט ואוגדו. אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומ' אפי' במשיחה. אמ' ר' מאיר מעשה באנשי ירושלם שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב, אמ' לו משם ראיה, אף הן היו אוגדין אותו במינו מלמטה. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק כך היו אנשי ירושלם נוהגין, נכנס לבית הכנסת לולבו בידו, עמד לתרגם ולעבור לפני התיבה לולבו בידו, עמד לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו בארץ. יצא מבית הכנסת לולבו בידו, נכנס לבק' את החולי' ולנחם אבלים לולבו בידו, נכנס לבית המדרש נותנו לבנו או לשלוחו ומחזירו לתוך ביתו.
יום טוב הראשון של חג אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו, אלא אם כן נותנו לו במתנה גמורה. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ולא היה עמהן לולב, לקח רבן גמליאל לולב בדינר זהב, כיון שיצא בו ידי חובתו נתנו לחבירו, וחבירו לחבירו, עד שיצאו כולן, ואחר כך החזירוהו לו. ר' יוסה או' יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כיון שיצא בו ידי חובתו אסור לטלטלו.