אי זהו פרס הפסח, פרס העצרת, פרס החג, ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל. למה כותבין על הקופות אלף, בית, גימל, מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשנה. שלמה ראשנה, מוציאין מן השניה, שלמה שניה מוציאין מן השלישית, שלמו שלשתן, הגיע זמן תרומה לתרום תורמין מן החדשה, ואם לאו, תורמין מן הישנה.
נכנס לתרום את הלשכה, היו מפשפשין בו בכניסה וביציאה, ומדברין עמו משעה שנכנס עד שעה שיצא, לקיים [מה] שנ' והייתם נקיים מה' ומישראל, ואו' ועשית הישר והטוב בעיני ה'. הטוב בעיני שמים, והישר בעיני אדם דברי ר' עקיב', ר' ישמעאל אומ' אף הישר בעיני שמים, ואומ' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלים ואדם. הכריעו חכמים לקיים דברי ר' ישמעאל, שנ' כי תעשה הישר בעיני ה' ואין כאן טוב, ואומ' אל אלים ה' הוא יודע וישראל הוא ידע.
תרם את הראשונה, ואמ' הרי זו מארץ ישראל על כל ישראל, וחיפה בקטבליאות, מפני שאנשי סוריא באין ושוקלין עליה. תרם את השנייה, וא' הרי זו מעמון וממואב ומכרכין המוקפין לארץ ישראל, וחיפה בקטבליאות, מפני שאנשי בבל באין ושוקלין עליה.
תרם את השלישית, ואמ' הרי זו מבבל וממדי וממדינות הרחוקות מארץ ישראל, על כל ישראל ולא היה מחפה. זו היתה עשירה מכולם שהיו בה איסטראות של זהב ודריאכונות של זהב. שמט קטבליאות ונתערבו השירים, ולא היה מערבן בשל אשתקד, שמא יצטרכו לתרום, ונמצאו תורמין מן הישנה.
תורמין על המשכון, ועל הגבוי, ועל העתיד לגבות דברי ר' מאיר, ר' יוסה או' תורמין על המשכון, ועל הגבוי, אבל לא העתיד לגבות. ר' שמעון בן לעזר אומ' לא היו עושין כן אלא באחרונה, שמא יצטרך אחד מבני ארץ ישראל, ונמצא שוקל עם בני בבל. ומועלין בהן כל שנתן, עברה שנתן אין מועלין בהן, ואילו ואילו נופלין ללשכת בדק הבית.
הנשים היו אורגות בפרכות, בית גרמו היו עושין מעשה לחם הפנים, בית אבטינס היו עושין מעשה הקטרת, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. הסירות והיעים והמזמרות והמזרקות, וכלים שהכהנים נאותין בהן, באין מתרומת הלשכה. מזבח הזהב וכלי שרת בגדי כהנים ובגדי כהן גדול עץ ארז ואזוב ושני תולעת באין משירי הלשכה. כבש פרה, אבא שאול אומ' כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן. בנאו הראשון ולא שמש עליו ומת, אף שלא שמש עליו, אין חבירו משמש עליו, אלא סותרו ובונה אחר תחתיו, ויותר מששים ככרות של זהב יוצאות עליו. פר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז כתחלה היו מגבין להן דברי ר' יהודה, ר' שמעון או' מתרומת הלשכה היו קריבין.
כל קרבנות צבור קריבין באחד בניסן, בא החדש בזמנו קריבין מן החדש, ואם לאו, קריבין מן הישן. נתנדבו מעצמן כשירין, ובלבד שימסרום לצבור.
הפרנסין שהותירו מעות לעניים, לא יקחו בהן פירות למחצית שכר, מפני הפסד עניים, אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר. אי זהו קייץ המזבח, שלוקחין את העולות ומקיצין בהן את המזבח. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות צבור, יינתנו לאומנין בשכרן דברי ר' עקיבא. אמ' לו בן עזיי אינה היא המדה, אלא הפועל שעושה מלאכה בהקדש, בין במנה ובין במאתים, לא יאמר תנו לי פרה במנה, וטלית זו בחמשים זוז, שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד.
כיצד הן עושין, מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין, ונותנין אותן לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותן מתרומת הלשכה.
המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות, ר' ליעזר אומ' זכרים ימכרו לצרכי זבחי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית, ר' יהושע אומ' זכרים עצמן ייקרבו עולות, ונקבות יימכרו לצרכי זבחי שלמים, ויביא בדמיהן עולות. ר' יוסה ור' שמעון או' דברי ר' ליעזר הן הן דברי ר' יהוש', ודברי ר' יהושע הן הן דברי ר' ליעזר.
אחד לשלשים יום משערין את הלשכה. כל מי שמכר להן יינות שמנים וסלתות, ואמ' תנו לי מעותי מן המטבע היוצא במדינתי, אין שומעין לו. ואם נשפכו בעזרה, נשפכו לו. אם יש לו להביא מתוך ביתו הרי זה מביא, שלא היו אילו אלא למי שאין לו.
אחד לשלשים יום תורמין את הלשכה. כל מי שמכר יינות שמנים וסלתות, רצה לחזור בו בתוך שלשים יום אין שומעין לו, אלא הולך אצל גזבר וגזבר מעמידו אצל שולחני. רצה או' לו תן לי מיד בפחות מעכשיו, אין כן משם ריבית, ולא מפני שהוא קודש, אלא אף המוכר חפץ לחברו על מנת ליתן לו כל שנים עשר חודש, רצה אומ' לו תן לי בפחות מעכשיו, אין כן משום ריבית.
אחד לשלשים יום תורמין את הלשכה. כל שמכר להן יינות שמנים וסלתות, או' להן תנו לי מן המטבע היוצא במדינתי, אין שומעין, אלא הולך אצל גזבר, וגזבר קודח ונותן לו מן המטבע העולה בידו לפי חשבון. רצה, מעמידו אצל שולחני, ושולחני נוטלן ממנו ונותן לו מן מטבע היוצא ממדינתו לפי חשבון כל המטבע בירושלם מפני כך.
אילו הן הממונין שהיו במקדש, יוחנן בן גודגדא על נעילת שערים, בן טוטפת על המפתחות, בן דיפאי על הלולב, בן ארזא על הדוכן, בנימן על התנורים, שמואל על החביתין, בן מקליט על המלח, בן פלך עץ על העצים.
שלשה גזברין מה הן עושין, בהן היו פודין את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ואת מעשר שני, וכל מלאכת הקדש בהן היתה נעשית בהן. שבעה אמרכלין מה הן עושין, שבעה מפתחות העזרה בידן, רצה אחד מהן לפתוח אין יכול עד שיתכנסו כולן. נתכנסו כולן, אמרכלין פותחין, וגזברין נכנסין ויוצאין. ולפי כבוד היו נכנסין והיו יוצאין. אמ' ר' יהודה למה נקרא שמו אמרכל, מפני שמר על הכל. היו כשרים בכהנים, בלוים, בישראל. מי שיש לו בן, בן קודם, אח, אח קודם. כל הקודם בנהלה קודם בשררות, ובלבד שינהג כמנהג אבותיו.
ארבעה חותמות היו במקדש. חוטא היה מביא לוגו עמו, חוטא דל, כדברי בן עזיי, היה מביא לוגו עמו. כשם שהיתה לשכת חשאין במקדש כך היתה בכל עיר ועיר, מפני שעניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשיי.
שלש עשרה השתחואות היו במקדש. ר' יהודה או' כנגד שער השתחואה, כנגד פרצה שחייה. ושאר השתחואות שבמקדש שעל גבי קרבן חובה היו, קבע היו. וכאן וכאן לא היתה שחייה, אלא כריעה ופשיטה בלבד.
ר' ליעזר אומ' ארון גלה לבבל, שנא' לא יותר דבר אמר ה', ואין דבר אלא דברות שבו. ר' שמעון אומ' הרי הוא אומ' ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', אילו הן כלי חמדת בית ה', זה ארון. ר' יהודה בן לקיש או' ארון במקומו ניגנז, שנ' ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש אל פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה.