ראש חדש אדר שחל להיות בשבת, קורין פרשת שקלים, ומפטירין פרשת שקלים שביהוידע הכהן. אי זו היא שבת ראשונה, כל שראש חדש אדר חל להיות בתוכה, אפי' בערב שבת.
בשניה, זכור, ומפטירין כה אמר ה' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל. אי זו היא שבת שנייה, כל שפורים חל להיות בתוכה, ואפילו בערב שבת.
בשלישית, פרה אדומה, ומפטירין וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. אי זו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחוריו.
רביעית, החדש הזה לכם ראש חדשי', ומפטירין כה אמר ה' בראשון באחד לחודש. אי זו היא שבת רביעית, כל שראש חדש ניסן חל להיות בתוכה, ואפי' בערב שבת. היתה פרשת שקלים סמוכה לאדר, בין מלפניה בין מלאחריה, קורין אותה וחוזרין וכופלין אותה. וכן בשנייה, וכן בשלישית, וכן ברביעית, וכן בחנוכה, וכן בפורים.
שואלין הלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג. בבית הועד, שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומ' שתי שבתות. יום טוב הראשון של פסח, קורין בפרשת הנף שבתורת כהנים, ושאר כל ימות הפסח מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורה. בעצרת, שבעה שבועות ויש אומ', בחדש השלישי.
בראש שנה, דבר אל בני ישראל בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון, ויש או', וה' פקד את שרה.
ביום הכפורים, קורין אחרי מות, ומפטירין בעשור שבחומש הפקודים.
ביום טוב הראשון של חג, קורין דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסוכות וגו', בשיני, ביום השני, בשלישי, וביום השלישי, ברביעי, וביום הרביעי, בחמשי, וביום החמשי, בששי, וביום הששי, בשביעי, וביום השביעי, בשמיני, וביום השמיני.
בראש חדש של חנכה קורין ובראשי חדשיכם, בתשעה באב, אחרים אומ', ואם לא תשמעו לי.
ממקום שפוסקין שבת בשחרית, שם מתחילין במנחה, במנחה, משם מתחילין בשיני, בשיני, משם מתחילין בחמשי, בחמשי, משם מתחילין לשבת הבאה. ר' יהודה אומר מקו' שפוסקין בשבת בשחרית, משם מתחילין לשבת הבאה.
ביום טוב חמשה, ביום הכפורים ששה, בשבת שבעה, ואם רצו להוסיף אל יוסיפו, דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומ' ביום טוב חמשה, וביום הכפורים שבעה, ובשבת ששה, ואם רצו להוסיף, מוסיפין. והכל עולין למנין שבעה, אפי' אשה, אפי' קטן, אין מביאין את האשה לקרות לרבים.
בית הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד, עומד וקורא ויושב, ועומד וקורא ויושב, עומד וקורא ויושב, אפי' שבעה פעמים.
בית הכנסת של לעוזות, אם יש להן מי שיקרא עברית, פותחין עברית וחותמין עברית, אם אין להן מי שיקרא אלא אחד, אין קורא אלא אחד.
אין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה, ואין מעמד ומושב פחות משבעה פעמים, ואין אומ' ברכת אבלים פחות מעשרה, ואין אבלים מן המנין, אין אומ' ברכת חתנים פחות מעשרה, וחתנים מן המנין. אומ' ברכת חתנים בין בסעודת אירוסין בין בסעודת נישואין, בין בחול בין בשבת, ר' יהודה אומ' אם באו פנים חדשות אומ' ברכת חתנים, ואם לאו, אין אומ' ברכת חתנים.
אימתי מסיאין על החדש לאור עיבורו. כיצד, חל להיות ערב שבת ושבת, מסיעין עליו למוצאי שבת. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק כך היו חבורות שבירושלם נוהגין. אילו לבית המשתה, ואילו לבית האבל, אילו לסעודת אירוסין, ואילו לסעודת נשואין, אילו לשבוע הבן, ואילו לליקוט עצמות. שבוע הבן וליקוט עצמות, שבוע הבן קודם לליקוט עצמות. בית המשתה ובית האבל, בית המשת' קודם לבית האבל. ר' ישמעאל היה מקדים בית האבל לכולם, שנ' טוב ללכת אל בית אבל וגו'.
ר' מאיר אמ' משם ר' עקיבא מה ת"ל והחי יתן אל לבו, עביד דיעבדון לך, לוי דילוון לך, ספיד דיספדונך, קבור דיקברונך.
אין קורין בתורה פחות משלשה פסוקים בכרך אחד, אם היתה פרשה של ארבעה, של חמשה, הרי זה קורא את כולה. היתה פרשה של חמשה וקרא שלשה, והניח את השנים, העומד אחריו לקרות קורא אותן שנים, ועוד שלשה בפרשה אחרת. אם היתה פרשה של ארבעה, ושל חמשה, הרי זה קורא את כולה.
אין מפטירין בנביא יתר משלשה פסוקים בכרך אחד, אם היתה פרשה של ארבעה, ושל חמשה, הרי זה קורא את כולה. המקצר הרי זה משבח. ואם היתה פרשה קטנה, כגון כה אמר ה' חנם נמכרתם, קורא אותה בפני עצמה. אין משיירין בסוף הספר אלא כדי שיקראו שבעה. שייר כדי שיקראו ששה, קורא אותה ששה ועוד שבעה בחומש אחר. אין משיירין בסוף התורה אלא כדי שיקראו שבעה, שייר כדי שיקראו שבעה וקוראו אותן ששה, חוזר לתחלת העניין וקורא אותן שבעה.
מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין, ובלבד שלא ידליג מסוף הספר לראשו.
נותנין תורה על גבי תורה, וחומשין על גבי חומשין, תורה וחומשין על גבי נביאים, אבל לא נביאים על גבי תורה וחומשין. מכרכין תורה במטפחות תורה, וחומשין במטפחות חומשין, תורה וחומשין במטפחות נביאים, אבל לא נביאין במטפחות תורה וחומשין. אחד קורא בתורה, ואחד מתרגם. לא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין, ולא שנים קורין ואחד מתרגם, ולא שנים קורין ושנים מתרגמין. אחד קורא בנביא ואחד מתרגם, אחד קורא ושנים מתרגמין, אבל לא שנים קורין ואחד מתרגם, ולא שנים קורין ושנים מתרגמין. אחד קורא במגלה ואחד מתרגם, אחד קורא ושנים מתרגמין, שנים קורין ואחד מתרגם, שנים קורין ושנים מתרגמין.
קטן מתרגם על ידי גדול, אבל אין כבודו שיתרגם גדול על ידי קטן, שנ' ואהרן אחיך יהיה נביאיך. חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים, וכן ראש בית הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים, שאין אדם מבזבזהו בידיו לעצמו. חזן הכנסת העומד לקרות, אחד עומד ומחזין לו עד שעה שיקרא. כיצד היו זקנים יושבין, פניהם כלפי העם ואחריהן כלפי קודש. כשמניחין את התיבה פניה כלפי העם ואחריה כלפי קודש. כשהכהנים נושאין כפיהן, פניהם כלפי העם ואחריהם כלפי קדש, חזן הכנסת פניו כלפי קודש, וכל העם פניהם כלפי קדש, שנ' ותקהל העדה אל פתח אהל מועד.
אין פותחין פתחי בתי כנסיות [א]לא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה.
אין בונין אותן אלא בגבוה שבעיר, שנ' בראש הומיות תקרא.
אי זו היא קימה שאמרה תורה מפני שיבה תקום, עומד מפניו, שואל ומשיב בתוך ארבע אמות. אי זהו הדרון שאמרה תורה והדרת פני זקן, לא עומד במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דברו, נוהג בו מורא ויראה, משא ומתן, בכניסה וביציאה, והן קודמין לכל אדם, שנ' ואתן אתם ראשים על העם.
היוצא למלחמת הרשות, חופר ויושב, חופר ומכסה, שנ' וחפרת בה ושבת וגו'.
המיסך את רגליו, פניו כלפי העם, המיטיל את המים, אחוריו כלפי קדש. אמ' ר' יוסי במה דברים אמורים מן הצופין ולפנים, אבל מן הצופין ולחוץ אין צריך.
הפורס על הלחם, והמברך על הפירות, ועל המצות, הרי זה לא יענה אחר עצמו אמן, אם ענה, הרי זה דרך בורות. אין עונין אמן לא יתומה, ולא קטופה. בן עזיי אומ' העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומי', קטופה, יתקטפו חייו, ארוכה, יאריך ימים ושנים. פוחח פורס על שמע ומתרגם, רבן שמעון בן גמליאל אומ' יהא זהיר בעצמו שלא יתגלה.
סומא פורס על שמע ומתרגם, ר' יהודה או' כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע. אמרו לו הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מעולם.
כהן שיש בו מום בפניו, בידיו, וברגליו, הרי זה לא ישא את כפיו, שהעם מסתכלין בו, ואם היה חבר עיר, הרי זה מותר.
הרי שהיה עוטף במעפורת, ובפילריס, אין כבוד שיקרא, ויתרגם, ויעבר לפני התיבה, וישא את כפיו. התולה מזוזתו בתוך פתחו, סכנה ואין בה מצוה. נתנה במקל ותלאה אחר הדלת, סכנה ואין בה מצוה. של בית מולבז היו עושין כן בפונדקאות.
יש נקראין ומיתרגמין, נקראין ולא מיתרגמין, לא נקראין ולא מיתרגמין. מעשה בראשית נקרא ומיתרגם, מעשה לוט ושתי בנותיו נקרא ומיתרגם, מעשה יהודה ותמר נקרא ומיתרגם, מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם, הקללות שבתורה נקראין ומיתרגמין. לא יהא אחד מתחיל ואחד גומר, אלא המתחיל הוא גומר את כולן. אזהרות ועונשין שבתורה נקראין ומיתרגמין.
מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם. מעשה אבשלום בפילגשי אביו נקרא ומיתרגם.
מעשה פלגש בגבעה נקרא ומיתרגם.
הודע את ירושלם נקרא ומיתרגם. ומעשה באחד שהיה קורא לפני ר' ליעזר הודע את ירושלם, אמ' לו צא והודע תועבותיה של אמך. המרכבה קורין אותה לרבים.
מעשה ראובן נקרא ולא מיתרגם. ומעשה בר' חנינה בן גמליאל שהיה קורא בכבול וילך ראובן וישכב את בלהה וגו' ויהיו בני יעקב שנים עשר, ואמ' למתרגם, אל תתרגם אלא אחרון.
מעשה עגל השני נקרא ולא מיתרגם. אילו הן מעשה עגל השני, מויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה עד וירא משה את העם כי פרוע הוא, ועוד כת' אחר ויגף ה' את העם.
מיכן אמ' ר' שמעון בן לעזר אין אדם רשיי להשיב על הקלקלה, שמתשובה שהשיבו אהרן למשה פרשו המינין.
מעשה דוד ובת שבע לא נקרא ולא מיתרגם. והסופר מלמד כדרכו.
כל המקראות הכתובות לגניי קורין אותן לשבח, כגון אשה תארש ואיש אחר ישגלנה, כל מקום שכתוב ישגלנה קורין אותה ישכבנה.
כגון בשחין מצרים ובעפולים, כל מקום שכתו' בעפולים קורין אותן בטחורים, וכגון ורבע הקב דביונים בחמשה כסף, לאכל את צאתם ולשתות את מימי רגליהם, וישימם למוצאות עד היום. ר' יהושע בן קרחה אומ' וישימם למוצאות קורין אותו ככתובו, מפני שהוא גנאה של ע"ז.
כתב הנכתב ליחיד, מכנין אותו לרבים, לרבים מכנין אותו ליחיד. ר' יהודה אומ' המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדי, והמוסיף הרי זה מגדף. תרגמן העומד לפני חכם אינו רשיי (לפדות), לא לפחות, ולא להוסיף, ולא לשנות, אלא אם היה אביו או רבו.
סליק פירקא
וסליקא מסכתא