העושה עיסה מן החטים ומן האורז, רבן שמעון בן גמליאל [אומר] אין חייבת בחלה עד שיהא בדגן כשיעור, אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור.
הנוטל שאר מעיסה שלא הורמה חלתה, הרי זה מביא קמח ממקום אחר ומצרפו לחמשת רבעים, לחייב עליו לפי חשבון.
קב מיכן וקב מיכן וקב חדש באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב שעורין באמצע, הרי אילו מצטרפין. הוסיפו עליהן, קב מיכן וקב מיכן וקב של אשה אחרת, קב מיכן וקב מיכן וקב דבר שניטלה חלתו באמצע, הרי אילו מצטרפין. קב מיכן וקב מיכן וקב הגוי באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב תרומה באמצע, אין מצטרפין.
הוסיפו עליהן, קב מיכן וקב מיכן וקב אורז באמצע, קב מיכן וקב מיכן וקב מדומע באמצע, אין מצטרפין. קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אילו מצטרפין. כשהוא תורם, תורם מכל אחד ואחד, שאין תורמין ממין על שאינו מינו.
חצי קב חטין וחצי קב שעורין וחצי קב כוסמין, נוטל מן הכוסמין. אמ' ר' אליעזר בן יעקב הנוטל חלה מן הקב, למה הוא דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש, שאין תרומתו תרומה. וחכמים אומ' לתורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, שאין תרומתו תרומה, חזרו לומ' לא כך ולא כך, שהרי הקב הזה מצטרף הוא עם אחרים. קמח טמא שנתערב בקמח טהור ואין בטמא כשיעור, כשהוא נוטל או', הרי זה חלה, חוץ מן הטמא שיש בו. חטים טמאות שנתערבו בחטים טהורות ואין בטמאות כשיעור, כשהוא תורם אומ', הרי זו תרומה חוץ מן הטמאות שבהן. אמ' ר' לעזר בי ר' צדוק אע"פ שהיה רבן גמליאל פוטר את עריסיו' בסוריא, היה אוסר מלערס. אם ערס הרי זה פטור. ובלבד שלא יהא הוא מלקט והן אוגדין על ידו, הוא בוצר והן דורכין על ידו, הוא מוסק והן עוטנין על ידו, אלא הן מלקטין והוא אוגד על ידיהן, הן בוצרין והוא דורך על ידיהן, הן מוסקין והוא עוטן על ידן. וכן היה ר' לעזר בי ר' צדוק אומ' לא היה רבן גמליאל מחייב בסוריא אלא חלה אחת בלבד.
הלוקח מן הנחתום בסוריא, צריך להפריש חלת דמיי דברי רבן גמליאל. וחכמים אומ' אין צריך להפריש חלת דמיי. מנהר דרומה של כזיב ואילך שתי חלות דמיי. ר' שמעון אומ' אם לא תרם את הראשון כשיעור לא יאכל מן השני. חלת הגוי בארץ, ותרומת הגוי בחוצה לארץ, מודיעין אותו שאינו חייב, והחלה נאכלת לזרים.
עשרים וארבעה מתנות כהונה לאהרן ולבניו בכלל ופרט בברית מלח. אילו הן, עשר במקדש, ארבע בירושלם, ועשר בגבולין. עשר במקדש, חטאת, ואשם, וזבחי שלמי צבור, וחטאת העוף, ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, שתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר.
ארבע בירושלם, הבכורה, והבכורים, והמורם מתודה ואיל נזיר, ועורות קדשים.
עשר בגבולין, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, והזרוע והלחיים והקבה, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, והחרמים, ושדה אחוזה, וגזל הגר.
כל אילו ניתנו לאהרן ובניו בכלל ופרט וברית מלח, לחייב על הכלל ולחייב על הפרט. ליתן שכר לכלל וליתן שכר לפרט. העובר עליהן כעובר משם כלל, והעובר עליהן כעובר משם פרט.
אי זו היא ארץ ואי זו היא חוצה לארץ, כל השופע מטורי אמניס ואילך ארץ ישראל, מטורי אמניס ולהלן חוצה לארץ. הנסין שבים, רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמניס ועד נחל מצרים, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ. ר' יהודה או' כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנ' וגבול ים והיה לכם הים וגו'. הניסין שבצדדין, רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד ים אוקיינוס, מנחל מצרים ועד אוקיינוס, מחוט ולפנים ארץ ישראל, מחוט ולחוץ חוצה לארץ.
ספינה שהיא באה מחוצה לארץ לארץ, והיתה בה עיסה, עד שלא קרמו פניה חייבת, משקרמו פניה פטורה.