Tosafot on Megillah 4a:5:2תוספות על מגילה ד׳ א:ה׳
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Toggle Reader Menu Display Settings
4a:5ד׳ א:ה׳

נשים חייבות במקרא מגילה. מכאן משמע שהנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן מדלא קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי משמע בערכין (דף ב: ושם) דקאמר הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי נשים משמע להוציא אפילו אנשים וקשה דהא בתוספתא. תני בהדיא דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן פסקו הה"ג דאשה מוציאה מינה אבל לא אנשים וי"ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים:

Women are obligated in reading the Megilla. From it appears that women may fulfill the obligation on behalf of others, from the fact that it does not say "to hear the reading of Megilla." And this is also implicit in Arachin (2b), which states, "All are obligated in the reading of Megilla." And it concludes, "All are obligated, to include what?" And it answers, "To include women," implying that it comes to include even men. But it is difficult, because in the Tosefta it states explicitly that a tumtum cannot fulfill the obligation on behalf of his gender or another species, and an androgynos can fulfill the obligation for his gender and not for another gender. And it is obvious that a woman is no greater than an androgynos. And so ruled the author of Halakhot Gedolot, that a woman may fulfill the obligation for her gender but not for men. And one can respond that we would have thought that their reading is ineffective even to fulfill the obligation for women; it comes to teach that they are obligated - that all are obligated in listening, servants, women and children.

שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן. גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג: ד"ה סלקא:)

Since they were also part of the same miracle. Rashbam explained, that the primary part of the miracle was done by them; Purim - by Esther, Chanukah - by Judith, Pesach - for they were saved in the merit of the righteous ones of that generation. And this [interpretation] is difficult, for the language "since they were also" implies that they were secondary, and according to his [Rashbam's] interpretation, it should have said "since they were". Therefore, it seems to me, that they were also potentially going to be wiped out and killed, and so too on Pesach, when they were enslaved to Pharaoh in Egypt, and in Chanukah, the decrees applied to them too. In the matter of Matzah, there is one who asks why do we need this comparison, that everyone who is included in the prohibition of eating leavened bread is included in the positive commandment of eating Matzah. [Why not] learn it from them having been part of the same miracle? And it should be said, that this reason [part of the same miracle] does not obligate one but Rabbinically, so we need the comparison. And our Rabbi Joseph, of Jerusalem, explained that you might exempt them from it, by means of a comparison, for [Pesach] is on the 15th, and so too Sukkot is on the 15th [and women are exempt from the Sukkah], as I have explained in the chapter of Eilu Ovrin (Tosafot on Pesachim 43b:1).

פסק ואומר על הנסים בתפלה ובהודאה ויש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים (ברכות לד.) לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' ברכות אחרונות ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיד אבל בשביל הציבור שרי אבל נראה שאין לאומרו מטעם אחר משום דאמרו חכמים (פסחיה קיז:) דכל דבר דהוי בלהבא תקנו בלהבא ובדבר דהודאה הוי לשעבר ומשום הכי תקנו בה על הנסים דהוי לשעבר ובליל י"ד לאחר תפלת מעריב אומר קדיש שלם ואחר כך קורא את המגילה ומברך לפניה ג' ברכות ואחריה ברכה אחת עד האל המושיע השלים עומד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש ואין מתחילין ובא לציון לפי שאין גאולה בלילה ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קודם וכשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו ס"ת ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות ואומר על הנסים בהודאה ואין אומר כשם לפי שכל הברכה אינה אלא לשעבר וא"כ אין לומר בה דבר שלהבא ואחר כך אומר קדיש עד דאמירן ואוחז ס"ת וקורא שלשה גברי פרשת ויבא עמלק אע"פ שאין בה אלא ט' פסוקים ואין מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה ומברך עליה כאשר עשה בלילה כדפירש בפנים ואחר כך אומר תהלה ובא לציון ואין אומרים למנצח משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מזכרינן וכן אין נופלים על פניהם בי"ד ובט"ו משום דכתיב ימי משתה ושמחה ואומר [(תהלים כב) למנצח על אילת השחר] משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבים וכן בליל ארבעה עשר ואומר פטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול:

פורים שחל להיות בשבת. דווקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזירה דרבה אבל בחול א"צ שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא: