Torat HaShlamim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
183קפ״ג
1 א

והוא שתרגיש ביציאתו. אע"ג דמתבאר לקמן בסי' ק"צ דאע"ג דלא הרגישה רק בכתם בעלמא על גופה או על חלוקה טמאה היינו כשיעור גדול כגריס ועוד כמבואר לקמן והמחבר דבא לומר שהיא טמאה אפילו בטפת דם כחרדל ע"כ כתב בסתם והוא שתרגיש וזה ג"כ כוונת הטור שהוא כלשון המחבר:

2 ב

כחרדל. ה"ה פחות. ש"ך:

3 ג

שבעה נקיים. דעכשיו לפי שאין אנו בקיאין כולן כזבה גדולה שוינהו חכמים ולכן לא כתב המחבר החילוקים איזה מקרי נדה או זבה גדולה ובלבוש העתיקם וכתב כלשון הטור וז"ל אם ראתה בתוך הי"א יום ג' ימים רצופים ונעשה זבה גדולה אינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה ז' נקיים ואז יתחילו ימי הנדות ואחריהן ימי הזיבות וכן לעולם עכ"ל והוא כדעת הרמב"ן ורש"י ושלא כדעת הרמב"ם כמבואר בב"י באורך והש"ך בס"ק ד' העתיק רק תחלת דברי הלבוש על כן הבין שדעתו כדעת הרמב"ם והשיג עליו ובאמת דבריו המה כלשון הטור ממש שהוא כדעת רש"י והרמב"ן והוא פשוט להמעיין:

4 ד

ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה. לפי מה דאיתא בש"ס בס"פ המפלת תניא היה ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה וא"כ בפנויה שלא שייך טעם זה לא תהא טמאה שבעה אבל משמעות הרב כאן דבשום ענין אין חילוק וכן מבואר ממ"ש הפוסקים גבי כלה כמבואר לקמן בסי' קצ"ב וצ"ל דהאי דרשה בעלמא הוא ומ"מ מקראי משמע דקאי בין אנשואה ובין אפנויה וכמ"ש הריב"ש בסי' תכ"ה וכתיב וטמאה שבעת ימים משמע בכל ענין ועי"ל דעל כרחך צריכין לומר דר"מ דאמר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה וכו' ולא מקשה כן אזבה משום דודאי הא לא קשיא דהא כמה טמאים והם בטומאת שבעה כגון זב וטמא מת ויש מהם בטומאת ערב אלא דעיקר הקושיא על נדה הוא מכח ממה נפשך דאי חמיר טומאתה אמאי אמרי' דאפילו שופע' דם כל שבעה טובלת לערב (והוא פשוט בש"ס וכמ"ש הטור בסי' זה עיין בב"י) ואי לא חמיר כל כך אמאי ברואה אפילו כל שהוא טמאה שבעה תסגי לה בטומאת ערב ע"כ צריכין אנו לטעמיה דר"מ כדי שתהא חביבה על בעלה אבל גבי זבה ודאי אף דלא שייך טעם זה צריכה שבעה נקיים וא"כ עכשיו שכלם כזבה גדולה שוינהו חכמים ע"כ אין לחלק בין פנויה לנשואה וצריכה ז' נקיים ועי"ל דר"מ בשיטת ר"ש אמרה דדריש טעמא דקרא כדאיתא בב"מ דף קט"ו לענין משכן אלמנה ולית הלכתא כר"ש כמבואר בעח"מ בסי' צ"ז א"כ אף בהא לית הלכתא כר"מ לכן אין לחלק כלל: