Toras Habayis
Chapter 1:1א׳:א׳
1 א

כתיב בתורה ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. האי קרא דושננתם לבניך קאי על דברי תורה, כמו שאמרו חז׳ל שיהו דברי תורה מחדדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמר לו מיד [וכן הפרשה השניה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך וגו׳ קאי על דברי תורה וכמו דאיתא בגמרא (ברכות י׳׳ד ע׳׳ב) אגמירו לבנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהון], והינו שנצטוינו בזה שכל אימת שנשב בביתינו או שנלך בדרך, לא נהיה פנויים מדברי תורה אחרי שיש לנו פנאי ללמד, ואיתא באבות המהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחיב בנפשו, ואמרו בסנהדרין דף צ׳׳ט על פסוק ׳כי דבר ה׳ בזה׳ זה שאפשר לו לעסק תורה ואינו עוסק. ואין זה דוקא במי שאינו עוסק כלל, אלא על כל שעה ושעה שיוכל לעסק ואינו עוסק יש לו לחוש פן הוא חס ושלום על אותה שעה בכלל ׳דבר ה׳ בזה׳. וידוע מה שכתבו הפוסקים, דמה דאיתא בשבת דף ל׳׳א ששואלין לו לאדם בשעת הדין קבעת עתים לתורה, לא דבשביל זה מיפתר מיתר העת לו, דהלא איתא בפאה פרק א׳ דהתורה אין לה שעור, ופרשו בירושלמי דגם אין לה שעור למעלה, אלא דקביעות עתים הוא החיוב אפלו אם הוא טרוד גדול למחיתו מחיב לקבע עת לתורה, שעת הזה לא יבטל בשום אפן, אבל לעולם אם יש לו פנאי, אין יכול לפטור מדברי תורה בשום אפן, ואפלו אי איתרמי ליה איזה מצוה, אם יכולה המצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק מדברי תורה.