לשוח בשדה. תניא, יצחק תיקן תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו לודריש לשוח מלשון דבור והגה, כמו אשיח בפקודיך (תהילים קי״ט:ע״ח), שיחו בכל נפלאותיו, ועוד הרבה, וזה הוא משום דעיקר המובן משורש שיח מורה רק על דבור או הגיון, ולא מצאנוהו בשום מקום שיהי' מובנו טיול, ולכן בהכרח אין הפירוש כאן כמו שרגילים לפרש – לטייל בשדה, ופירוש חז"ל הוא עומק פשוטו של הלשון ואמתתו. –
והנה בע"ז ז' ב' איתא, שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל, שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ולכאורה הוא פלא, דכאן למד להוראת הלשון לשוח בשדה שהוא ענין תפלה מפסוק ישפוך שיחו ושם למד לבאור הלשון ישפוך שיחו דהוי לשון תפלה מפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה. ועיין בתוס' כתבו דכך דרך הדרשות, ולדוגמא, במגילה י"ג א' ויהי אומן את הדסה, אין הדסה אלא צדיקים דכתיב (זכריה א׳:ח׳) והוא עומד בין ההדסים, ובסנהדרין צ"ג א' דריש הפסוק והוא עומד בין ההדסים אין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה, ויש להוסיף עוד, בסוטה י"ג ב' עה"פ דפ' ברכה ולגד אמר ברוך מרחיב גד כי שם חלקת מחוקק ספון, מכאן דמשה נקבר בנחלת בני גד, כלומר משום דמשה נקרא מחוקק, ובב"ב ט"ו א' דריש כי שם חלקת מחוקק ספון, מכאן דמשה נקרא מחוקק, כלומר דסמיך על הדרשא שמשה נקבר בנחלת בני גד, הרי שתי דרשות אלו מלמדות אחת על חברתה. וכן במ"ר ריש פ' ויצא, ויצא יעקב כיון שיצא משם פנה זיוה פנה הודה וכו' וכמו ברות א' ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ושם ברות דרשו כזה על הפ' ותצא הנ"ל והביאו ראי' מן ויצא יעקב, כמבואר, וכן בפירש"י ר"פ ויצא ויפגע במקום כמו ופגע ביריחו (יהושע ט״ז:ז׳) ובפסוק ופגע ביריחו כתב כמו ויפגע במקום. – ובעיקר הענין דתפלות אבות תקנום עיין מש"כ לעיל בפ' וירא פ' י"ט כ"ז. –
וע' בתוס' פסחים ק"ז א' חקרו ועמלו הרבה לפרש שורש שם תפלת מנחה וטעם שם זה, וכתבו טעמים רחוקים, ולי נראה פשוט, דכמו תפלות שחרית וערבית נקראות על שם מצב תקופת ואויר היום, שחרית – ע"ש שחר, ערבית – ע"ש ערב, כך מנחה נקראת ע"ש אויר היום באותו הזמן, והוא כי השם מנחה יונח על שפלות וירידה, כמו והי' כאשר יניח ידו, וידוע דמשהגיע זמן תפלת המנחה מתחלת השמש להשפל ולירד, ועל שם זה נקראת התפלה, וכמו תפלת שחרית וערבית. וע"ע מענין שם זה בס' אבודרהם. .
(שם כו ב')