Exodus 18:20 שמות י״ח:כ׳
1 א

והודעת להם וגו׳. תנא רב יוסף, והודעת להם – זה בית חייהם כהפירש"י זו תלמוד תורה, ובב"מ ל' ב' פירש ללמד להם אומנות להתפרנס בה, ופירוש זה האחרון מסתבר דהא אתורה ומצות הגיד מפורש מקודם והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות, ודריש לשון להם דמשמע שהדבר נוגע לגופם, וכמש"כ לעיל אות כ"ג, ועיין בסמוך אות כ"ז. , את הדרך – זו גמילות חסדים, ילכו – זה בקור חולים, בה – זו קבורה כוזה ג"כ ענין גמילות חסד שלא יהא גוף האדם מוטל בבזיון, וכמ"ש בסוטה י"ד א' תורה סופה גמילות חסדים שנאמר ויקבור אותו. , ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין כזדרשה זו הובאה גם במס' ב"מ ל' ב' ופירש"י שם וז"ל והודעת להם וגו' וחקים ותורות כתיבי ברישא דקרא והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות וא"כ למה חזר עוד והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו', לכן דרשו דבזה כוון להורות על מצות שבין אדם לחבירו, ותפס עניני גמ"ח בכלל וגמ"ח שבגוף שזה יסודי מצות בין אדם לחבירו.
וסמך ענינים אלה על לשון הפסוק את הדרך זו גמ"ח, ואפשר לפרש ע"פ מ"ש ביבמות ע"ט א' ובכתובות ח' ב' דאברהם אבינו היה בעל גמילות חסד, דכתיב ביה (פ' וירא) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, הרי דדרך ה' תאר למצות גמילות חסדים. ילכו – זה בקור חולים, י"ל ע"פ הלשון הרגיל בחז"ל הנכנס לבקר את החולה (שבת י"ב ב'), שלשה שנכנסו לבקר את החולה (ב"ב קי"ד ב'), והיינו משום דהחולה דרכו לשכב בחדרים פנימים והמבקר הולך ונכנס אליו. בה – זו קבורה, פי' הרי"ף בע"י בב"מ שם משום דכל חפצי האדם ומעשיו על הארץ ורק הקבורה היא בתוך הארץ, ויונח על זה הלשון בה – בתוך הדרך, ומה שדריש אשר יעשון זה לפנים משורת הדין י"ל דדריש מנו"ן הנוסף ליעשון לתוספת מעשה על מעשה הדין דאיירי מקודם והיינו לפנים משורת הדין.
.
(ב"ק צ"ט א׳)

2 ב

את הדרך ילכו בה. אמר ר׳ יהושע בריה דרב אידי, רמז לציון קברות מן התורה מניין, דכתיב והודעת להם את הדרך ילכו בה כחיתכן דדריש הדרך ילכו בה ע"ד הלשון (קהלת י״ב:ה׳) כי הולך האדם וגו', ומרמז דצריך להודיע בזה את הדרך האסור והמותר ללכת בה מפני הטומאה והטהרה, ואין הכונה מן התורה ממש דבאמת חיוב ציון קברות הוי מדרבנן כמבואר בנדה מ"ז א' ויליף שם מקרא דיחזקאל וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, וכ"כ התוס' בב"ב קמ"ז א', ומ"ש רמז מן התורה מניין הוא לאסמכתא בעלמא, וכהאי גונא כתב רש"י בביצה ט"ו ב' לענין עירוב תבשילין דאמרו בגמרא מנא הני מילי וכו' ופירש"י אהיכא אסמכוה רבנן בתורה, וכ"כ בפיה"מ להרמב"ם פ"ק דנזיר לענין סתם נזירות שלשים יום, וע' בסה"מ לרמב"ם שורש א' וברמב"ן שם, ועיין מש"כ השייך לענין זה דציון קברות בפ' וישלח בפסוק ויצב יעקב מצבה. .
(מו"ק ה׳ א׳)

3 ג

את הדרך ילכו בה. [מכאן דדרך לשון נקבה] כטמדלא כתיב ילכו בו, ואע"פ דכנגד זה מצינו דרך לשון זכר (פ' תבוא) בדרך אחד יצאו מפרש בגמרא דהכא דבתורה קאי ותורה אקרי לשון נקבה לכן כתיב בלשון נקבה, והתם במלחמה איירי ודרכו של איש לעשות מלחמה כתיב לשון זכר.
והנה כלל זה בכלל מסכים עם הנחת הראב"ע דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, כלומר אפשר לכתבו בלשון זכר ובלשון נקבה, אך לפלא שכל המדקדקים לא זכרו כלל זה דהגמרא כי באופן כזה הולכין אחר הענין שעליו מוסב שורש זה כמבואר, והוא מסתבר מאד.
ואמנם לא קשה במ"ש דדרך לשון נקבה ממה שחתימת מלה זו ברבים – ביו"ד מ"ם, דרכים, כשם זכר, ולא בו"ו ת"ו, ככל המלים מלשון נקבה, יען דבאמת אין כלל חתימה זו מוחלט, כי מצינו הרבה יוצאין מכלל זה, כמו השמות נשים, פילגשים, דבורים, נמלים, תאנים, שנים, כולם שמות נקבה וחותמין ברבים כחתימת שמות זכרים, וכן להיפך, אבות, בכורות, אריות, לבבות, מטות, שמות, לילות, כולם שמות זכר וחתימתם ברבים כשמות נקבה.
.
(קדושין ב׳ ב׳)