Table of Contentsתוכן העניינים
Toggle Reader Menu Display Settings
Halakhahהלכה
The Sabbath Epistleאגרת השבת
Loading...טוען מידע...
Third Gate; On the Beginning of the Day השער השלישי; בראשית היום
1 א

כאשר יש לתנועה המערבית ארבע תקופות בשנה, ככה יש לתנועה המזרחית. והנה מהבקר עד חצי היום חם ולח. כתקופת החום שהשמש עולה לפאת צפון, וככה עתה עולה לחצי השמים. ובחצי האחר יורדת, כנגד תקופת הקיץ. ומערב עד חצי הלילה כתקופת החרף. והרביעית כתקופת הקור. והנכון להיות תחלת היום, שהיא כוללת כל האדם, אחת מאלה הארבע נקודות.1 כמו כן כתב ראב״ח: ״היום האמור בכלל הוא במדתו נוהג מנהג עגולה שהיא מתגלגלת, מפני שהוא מתחיל ממקום אחד וסובב והולך עד שהוא חוזר אל המקום אשר התחיל ממנו, ומיד הוא חוזר ונוהג כמנהגו לסבוב ואינו עומד, ואין אתה מוצא בו מקום ידוע שהוא ראוי להקרא ראש אצל כל אדם, לפי הסכמת דעתו נותן לו ראש ותחלה מאיזה מקום שירצה, כאשר אין לעגולה ראש ידוע, וכל מקום שאתה מתחיל ממנו אתה משים אותה ראש לה. וכן ראוי להיות מנהג היום. אלא כשאנו מעיינים בדבר היום עיון יפה, אנו מוצאין בו ארבעה רגעים שהן ראויין לשום אותם ראש היום ותחילתו, מפני שהחמה פונה בהן מצד אל צד בהקפתה אל מקום אחד, והוא במקום ההוא ממירה את ענין מהלכה, ואם אינה ממירה את ענין מהלכה בהקיפתה אל כל הארץ, תהיה ממירה את ענין מהלכה אל מקום פרטי. הרגע האחד מהן הוא עת זריחתה, מפני שהיא מתחלת לעלות על המקום שהיא זורחת עליו. והרגע השני הוא עת היות בחצי השמים, מפני שהיא מגעת במקום ההוא אל סוף גבהה ועליותה על המקום אשר זרחה עליו, ומכאן ואילך היא נוטה לערוב. והרגע השלישי הוא עת שקיעתה, מפני שהוא מתחלת לבוא תחת הארץ ולהסתתר מן המקום אשר זרחה עליו. והרגע הרביעי הוא עת היותה בחצי השמים אשר תחת הארץ, מפני שהיא מתחלת משם לעלות על הארץ והולכת לזרוח אל המקום אשר שקעה מעליו״ (העיבור, מאמר א, שער ט, עמ׳ 23).

Just as there are four seasons in the year, due to the sun’s movement from west to east, so there are four quarters for the daily movement from east to west. From dawn to midday is hot and wet. As in the spring season when the sun rises toward the north, so too it now rises to midheaven. The other half of the day the sun descends, corresponding to the summer season. From dusk until midnight is comparable to the autumn season, and the fourth quarter of the day (from midnight until dawn) is similar to the winter season. It is appropriate that the beginning of the day, which affects all persons, be one of these four points.

2 ב

והנה חכמי המזלות החלו מחצי היום עד חצי היום אחר, עשרים וארבע שעות. וזהו יום שלם בחשבונם. והוא אמת לצרכם בעבור שני דברים, לא יבינום רק חכמי המדות.2 עניין זה מבואר בראב״ח: ״המעיינים בחשבון מהלך הככבים והחוקרין על מדת הליכתן, הן צריכין לחקור על מהלך כל כוכב וכוכב כמה יהיה ביום אחד. ואלה מסרו תחלת היום או מעת היותה בחצי השמים אשר על הארץ, והוא מחצית היום, או מעת היות החמה בחצי השמים תחת הארץ, והוא מחצית הלילה. ואמרו אין אנו יכולן לשום תחלת היום ממקןם אחר, מפני שאין הימים והלילות שוין בכל העולם. אבל לילה אחת אם אתה מחבר אותה עם היום אשר היה לפניה, יהיו שניהם כמו כן יום אחד, אלא שמדתן לא תהיה שוה, מפני שהיום אשר לפני הלילה עודף או מקצר מן היום אשר אחריה. ואילו היינו חוקרים על מהלך הכוכבים בימים שתחלתן זריחת החמה או שקיעתה, היה אחד ממנו מתחיל לחקור עליהן מזריחת השמש עד זריחתה ביום אחד, ובו ביום היה אדם אחד מתחיל לחקור עליהן משקיעת השמש עד שקיעתה, לא היינו באים אל דעת אחד מפני החלוף אשר בין הימים והלילות. והיתה החקירה הזאת משבשת עלינו. ועכשיו כשאנו חוקרין עליהן, או מחצי היום או מחצי הלילה, אנו באין לעולם אל דעת אחת, מפני שהשיווי הנמצא בהן מן הדרך הזה. אם אתה מחבר מחצית יום ומחצית לילה שהן סמוכין זה לזה, מחברין כמו כן הן לפני היום הראשון הן לאחריו, לא תמצא היום הראשון עודף על השני ולא חסר ממנו. והוא המנהג בכל יום ויום. מפני שאם מחצית היום עודף על מחצית הלילה ביום הזה, תמצא ביום השני הדבר בחילוף, מחצית הלילה עודף על מחצית היום, ויהיו שניהם לעולם י״ב שעות מלאות. כי מהלך הגלגל מחצי השמים על הארץ עד מחציתה תחת הארץ שוה הוא למהלכו מחצי השמים תחת הארץ עד מחציתה על הארץ בכל מקומות הישוב. ואין מדת מהלכו ממעל לארץ כמהלכו מתחת לארץ, אבל פעמים עודף ופעמים חוסר. ולפי הענין הזה תמצא כל חושבי מהלך הכוכבים משימים תחלת היום בחשבונם או מחצי היום או מחצי הלילה, ואין החשבון נתקן להם אלא על הדרך הזה״ (העיבור, מאמר א שער ט, עמ׳ 23-24). בספר צורת הארץ (שער ב, עמ׳ 87– 92) חקר על העניין הזה, וסיים (עמ׳ 91): ״מפני זה ראויים אנשי החכמה לשום ראש הימים אשר חושבין עליהן את מהלכות הככבים מן מעמד החמה בקשת חצי השמים אשר על הארץ, והוא חצי היום, עד שובה אל המעמד ההוא. או מן מעמדה בקשת חצי השמים אשר תחת הארץ, והוא חצי הלילה, עד שובה אל המעמד ההוא. ולא יכלו לחשוב תחלת הימים לא כן מן עלות החמה על הארץ ולא מן שקיעתה מעל הארץ, מפני החלוף הנמצא בין הימים ולילותיהן משני הדרכים האלה, שהן חלוף המהלך וחלוף המעלות״. ואלו דברי רשב״ץ: ״חכמי תכונת הגלגלים, יש מהם שעשו התחלת היום או בחצי היום או בחצי הלילה. לפי שכל המקומות שהם על אורך אחד ואין ביניהם שינוי כי אם ברוחב, רצוני לומר שהם שוים במרחק מזרח ומערב אלא שהאחד יותר צפוני מהאחד, אלו המקומות כולם, אפילו היו אלף אלפים, חצי היום שלהם הוא שוה ברגע אחד, וישתנה שחרם וערבם. על כן הם בוחרים לעשות התחלה מהאמצע, רצוני לומר, חצי היום וחצי הלילה. ועוד, שלעולם יש מחצי היום לחצי הלילה י״ב שעות שוות בכל עיתות השנה, כי מה שיוסף חצי האחד יגרע חצי האחר. ועוד יש להם תועלת זה בענין מצעדי המזלות״ (ספר תשב״ץ, חלק א, סימן קט, עמ׳ רמו-רמז). ובעבור כי הצל בחצי כל יום קצר, ואין נטותו רק מעט, ויש פעמים שלא תוכל עין האדם לדעת זה. גם בכלי הצל גם בכלי הנחשת אין יכלת בחכם3 רבי יוסף טוב עלם (צפנת פענח, חלק א, עמ׳ 224) גרס ״באדם״ במקום ״בחכם״. לדעת רגע חצי היום. על כן הוצרכו קדמונינו לאמור כי תפלת המנחה שהיא בצהרים אחר חצי שעה,4 ״איזה היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה״ (תוספתא, ברכות פרק ג הלכה ב; הובאה בתלמוד בבלי, ברכות כו ב). כי אז תראה העין שהשמש נטתה לצד מערב. על כן ראוי להיות זאת ראשית היום רחוקה מן האמת. אף כי חצי הלילה, כי כל אדם לא יוכל לדעת זה.5 ״ידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כי אם בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת, ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה״ (פירוש שמות יא ד). וכך הכריע ראב״ח: ״אין אנו רשאין לסמוך עליהם [על חכמי המזלות] ולא ללכת אחריהן, מפני שמחצית היום ומחצית הלילה אינו דבר גלוי ומזומן לדעת כל אדם… וצריכין אנו שיהיה ראש היום וסופו גלוים ומפורסמים לכל אדם לתקן כל צרכיהם בעולם הזה״ (העיבור, מאמר א, שער ט, עמ׳ 24).

Astronomers begin the day with midday and it extends until midday of the following day, twenty-four hours. This is a complete day for their calculations. This is justified for their need because of two factors, which only geometers can understand.1 Among the advantages of defining a day as extending from midday to midday (or midnight to midnight) is the fact that all inhabitants along a common meridian would begin and end the day at the same time. This is not the case if a day extends from sunrise to sunrise or from sunset to sunset. Also, from midday to midnight will always be 12 hours, which is not the case from sunrise to sunset. However, since the shadow at midday is always short and slants only slightly, sometimes an individual’s eye cannot discern this. Even with a sundial or an astrolabe, a scholar cannot recognize the moment of midday. Therefore our Rabbis found it necessary to tell us that the Minha prayer should be one-half hour after midday, for then the eye can discern that the sun has passed to the west. For this reason it is unlikely that midday should be the beginning of the day. All the more so with midnight, for no person can know it.

3 ג

והנה הנכון להיות ראשית היום הערב או הבקר. ובעבור כי חדש התורה הוא ללבנה, ואורה המתחדש לא יראה כי אם בערב, על כן ראשית היום מהערב ועד ערב שני.

Therefore by right the day should begin with dusk or with dawn. Since the Torah’s month is lunar, and the new light is visible only at dusk, therefore the day begins with dusk and extends until the following dusk.

4 ד

ועוד חפשתי ומצאתי כי חדש ניסן ראשון לתקון המועדים, בעבור כי בו יצאו אבותינו ממצרים. רק ראשית השנה לשמיטה וליובל באמת מתשרי,6 ״באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין ויובלות לנטיעה ולירקות״ (משנה, ראש השנה פרק א הלכה א). שפירושו בלשון כשדים תחילה, כמו ״ושריו למבנא״ (עזרא ה ב).7 ״סוד העבור כרבי אליעזר שאמר כי בתשרי נברא העולם, על כן נקרא ׳תשרי׳ בארמית, והטעם תחלה, כמו ׳ושריו למבנא׳ (עזרא ה ב)״ (שלוש שאלות, עמ׳ ב). והנה הערב דומה לתקופת החרף שהיא בתשרי.

I also investigated and discovered2 Ibn Ezra now builds a case for beginning the day with dusk. that the month of Nisan is first for setting the holidays, since in that month our ancestors departed from Egypt. However, the Sabbatical year and the Jubilee year justly begin with Tishre. This Chaldean name means “beginning,” as in the verse “and began (shariv) to build” (Ezra 5:2). Now dusk is comparable to the onset of autumn, which is in Tishre. I also found that all the ancients calculated the molad from the beginning of the night.

5 ה

ועוד מצאתי כל הקדמונים מחשבים את המולד מתחלת הלילה. ועוד מצאתי בדברי חכמינו כי השלמים נאכלים ״לשני ימים ולילה אחד״ (משנה, זבחים פרק ה הלכה ז), ואלו היתה תחלת היום הבקר, לא יתכן להיות היום השלישי רק אחר שני לילות.8 אצל קרבן השלמים כתוב ״ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף״ (ויקרא ז טז-יז).

Again I saw our sages saying that the shelamim sacrifices were eaten “for two days and one night” (Mishna, Zevahim 5:7). Now if the day began with dawn, it is not possible to have a third day unless there were two nights.3 The limitation to eating the shelamim sacrifice for two days and one night is derived from the verse “What remains from the flesh of the sacrifice on the third day shall be burnt in fire” (Leviticus 7:17). If a day begins with dawn and extends through the night, then it should be permissible to eat the sacrifice through the second night until the morning of the third day. Obviously, the Rabbis were of the opinion that “the third day” began with the evening following the second day.

6 ו

וחפשתי עוד ומצאתי כי מקרה לילה או יום, או הנוגע בכל אשר יטמא לו, אמר הכתוב ״וטמאה עד הערב״ (ויקרא כב ו), שהוא סוף היום. כי אלו היה תחלת היום מהבקר, היה ראוי שיטהר מקרה לילה בסוף היום, שהוא לפנות בקר.9 ״מי שאירע לו קרי בלילה או ביום, כי כן כתוב ׳מקרה לילה׳ (דברים כג יא), והנה לא יטהר עד בא השמש שהוא סוף היום הראשון. ואילו כן שהוא עד בקר יום שני, היה ראוי שירחץ בבקר, כי אם אומרים כי היום והלילה שהוא אחריו יקרא ׳יום׳, הנה יהיה חצי היום טמא וחציו טהור, ואשר יארע לו קרי בתחלת הלילה, חצי היום שעבר טמא, גם חצי יום הבא. ואלה דברי התועים״ (פירוש שמות טז כה).

I investigated further and found that with regard to one who has a discharge in the night or in the day, or one who touches any contamination which renders him unclean, Scripture says “he is unclean until dusk” (Leviticus 22:6), which must be the end of the day. For if the day began with dawn, then one who has a discharge at night should become clean at the end of the “day,” namely, at dawn.

7 ז

ועוד מצאתי מפורש בראשון המועדים,10 כתוב ״בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות״ (שמות יב יח). מלשון ראב״ע לפנינו יש לומר שפירש ״בראשן״ — בראשון המועדים, כלומר, בחג הפסח. אולם, בפירושו לפסוק כתב: ״בראשון — אחז דרך קצרה, בעבור שהזכיר בתחלה ׳ראשון הוא לכם׳ (שמות יב ב), והנה טעם בחדש הראשון״. שנתנו השם לישראל לפני השבת, ״בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחדש בערב״ (שמות יב יח), ואחר כך כתוב ״שבעת ימים״ (שם יב יט). והנה יום חמשה עשר מהערב שהוא יום הראשון.11 ״הנה מצינו שאמר ׳שבעת ימים מצות תאכלו׳ (שמות יב טו), ופירש כי זה המספר מ׳ארבעה עשר [יום] לחדש בערב׳ (שם יב יח)״ (פירוש שמות טז כה). וכתוב ״[ולא ילין מן הבשר] אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״ (דברים טז ד). וידוע כי בחצי הלילה היתה מכת בכורות (שמות יב כט), והנה כתוב ״ביום הכותי כל בכור״ (במדבר ג יג, ח יז).12 בפירושו לבמדבר ח יז כתב: ״ביום הכתי — זמן, כמו ׳אתה עובר היום׳ (דברים ב יח)״. וכן כתב בפירושו לשמות טז כה: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים…והדרך השנית שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק, ׳ביום הכתי כל בכור׳ (במדבר ג יג, ח יז)״. ראה גם שיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס). אבל לפנינו נראה שרצה להוכיח שהמלה ״יום״ כוללת גם היום וגם הלילה שלפניו, כ״ד שעות, ויום התורה יתחיל בערב. ובמקרא ״היום הזה יום בשורה הוא…וחכינו עד אור הבקר״ (מלכים־ב ז ט).

I also found explicit with regard to the first of the holidays (Passover), which God gave to Israel prior to instructing them about the Sabbath, “on the fourteenth day of the month at evening you should eat unleavened bread, until the twenty first day of the month at evening” (Exodus 12:18), a total of “seven days” (ibid. 12:19). Thus the evening of the fifteenth is the first day. It is also written “[neither shall any of the flesh] from which you offered in the evening of the first day [be left over] until the morning” (Deuteronomy 16:4). Also, it is known that the firstborn were smitten at midnight (Exodus 12:29), yet it is written “on the day that I smote all firstborn” (Numbers 3:13, 8:17).4 The verse informs us that God sanctified all Jewish first born on the day that the Egyptian first born were slain. It seems likely that this took place on the first day of Passover. Also in Scripture “this day is a day of tidings…if we wait until the morning light” (2 Kings 7:9).

8 ח

ועוד מצאתי ביום הכפורים ״מערב עד ערב תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג לב), וכתוב ״בעצם היום הזה״ (שם כג כט, ל) כרת על העושה בו מלאכה או האוכל, ואין הפרש להיות זה בלילה או ביום, כי תחלת ״עצם היום״ מהערב.

I also found with regard to the Day of Atonement “from dusk until dusk you should observe your Sabbath” (Leviticus 23:32). Furthermore, it is written “on this very day” (ibid. 23:29,30) there is cutting off of anyone who works on it or of one who eats, there is no difference whether this took place during the night or the day, for “very day” begins with dusk.

9 ט

והנה עדים נאמנים כי ראשית היום מהערב. וככה הם כל המועדים והשבת, כי כלם הם ״מועדי ה׳ מקראי קדש״ (שם כג ד). רק השבת לבדה נקראת ״שבת לה׳״ (שמות כ י, דברים ה יד), ששבת ה׳ במעשה בראשית.13 ״זה היום [שבת] סמוך לשם [שכתוב ׳שבתון שבת קדש לה׳׳] בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי״ (פירוש שמות טז כג). מה שאין כן ביום הכפורים שכתוב ״תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג לב), והעיר שם ראב״ע: ״יום השבת לא יקרא שבת ישראל כי אם שבת ה׳״. בפירושו הקצר לשמות לה ג (עמ׳ שנ) כתב: ״השבת לא תקרא ׳שבתכם׳ כי אם שבת השם, כמו ׳אך את שבתותי׳ (שמות לא יג). רק יום הכפורים נקרא כן, ׳שבת שבתון הוא לכם׳ (ויקרא כג לב), ולא מצאנו שאמר בו ׳שבת לה׳׳״. ובעבור היות השנה, גם היום, תלויים בשמש, כי השתים תנועות דומות זו לזו, על כן היתה השנה השביעית דומה לשבת. על כן כתוב בה ״שבת לה׳״ (ויקרא כה ב). וכאשר היא תחלת שנת השמיטה בימי תקופת החרף, ככה ראשית יום השבת בתקופת היום הדומה לחרף, שתחלתה הערב.

Here are honest witnesses that the day begins with dusk. Similarly for all the holidays and the Sabbath, for all are “appointed seasons of God, holy gatherings” (ibid. 23:4). Only the Sabbath is called “a Sabbath for God” (Exodus 20:10, Deuteronomy 5:14), for God rested during Creation. Since both the year and the day are dependent on the sun, for both motions are similar one to another, therefore the seventh year is comparable to the Sabbath day. Hence it is also written with regard to the seventh year “a Sabbath for God” (Leviticus 25:2). Therefore, just as the Sabbatical year begins with the autumn season, so the beginning of the Sabbath day is in that period of the day corresponding to autumn, which begins with dusk.

10 י

ואל תשתומם בעבור שכתוב ״שבתון שבת קדש לה׳ מחר״ (שמות טז כג), ולא הזכיר זה מהערב.14 ״רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק, ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו, כי משה אמר ׳כי שבת היום לה׳׳, ולא הלילה שעבר. גם אמר ׳מחר׳ (פסוק כג)״ (פירוש שמות טז כה). ועתה אפרש לך הפרשה לדחות הטוען. דע, כי השם לא צוה בשבת הראשונה שבה ירד המן ״לא תעשה כל מלאכה״ (שם כ י), עד יום מעמד הר סיני. כי בעבור שצוה משה ״עמר לגלגלת״ (שם טז טז), וצוה ״אל יותר ממנו עד בקר״ (שם טז יט), והנה לקטו ביום הששי שני העמר, והגידו למשה (שם טז כב).15 ״ויהי [ביום הששי] — ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש, וישראל לקטו לחם משנה, כי משה צוה להם לעשות ככה. והם לא ידעו למה. ועוד, שהכתוב אמר ׳לקטו׳ ולא אמר ׳מצאו׳. ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום, ושאלוהו מה יעשו, כי למה צוה ללקוט משנה ואיך יוכלו לאכלו״ (שם טז כב). והוא השיב ״הוא אשר דבר ה׳״ (שם טז כג). והטעם, כבר דבר לי השם זה לפני רדת המן, והוא ״והיה ביום הששי״ (שם טז ה).16 ״ויאמר — כבר אמר לו השם כי אתם חייבים לשבות מחר, שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש, כי מחר הוא יום שבת לה׳״ (שם טז כג). ואמר להם למה טעם משנה כי ״שבתון שבת קדש״ (שם טז כג), שהשם ישבות מחר. ולא גלה להם זה הסוד, ולא מה יעשו בעודף שצוה שיניחוהו.17 ״ואת כל העודף הניחוהו עד הבקר שאומר לכם מה תעשו. והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת, רק בבקר הודיעם זה הסוד״ (שם). ובקר יום שבת אמר להם ״כי שבת היום לה׳״ (שם טז כה), שהשם לא יוריד המן, ״היום לא תמצאוהו״ (שם), אל תצאו ללקט.18 ״עתה פירש מה יעשו בעודף המונח וגלה להם סודו כי לא ימצאוהו היום כי לא ירד״ (שם טז כה).

Do not be puzzled by the verse “tomorrow is a rest, a holy Sabbath for God” (Exodus 16:23), yet Moses did not mention this at dusk.5 So it appears that the Sabbath begins with dawn. I will now explain to you this section to ward off the claimant. Be aware that God did not command “do not perform any work” (ibid. 20:10) on the first Sabbath that manna fell. He waited with that proclamation until the day that they stood at Mount Sinai. Since Moses had specified “an omer for each head” (ibid. 16:16), and he instructed “no man may leave over from it until morning” (ibid. 16:19), when on Friday the people gathered two omer, they (the princes) informed Moses (ibid. 16:22) of the matter. Moses responded, “This is what God said” (ibid. 16:23), meaning that God already spoke with me regarding this matter before the raining of the manna when He said, “And it shall be on the sixth day [they will prepare what they have brought, and it will be double what they gathered daily]” (ibid. 16:5). He explained the reason for a doubling of manna was “a rest, a holy Sabbath” (ibid. 16:23), God will rest tomorrow. He did not reveal this secret6 The secret that no manna will fall on the Sabbath day. to them nor what they should do with the extra that he instructed them to put aside. In the morning of the Sabbath day Moses said to the people, “this day is a Sabbath to God” (ibid. 16:25), God will not cause manna to rain down, “today you will not find it” (ibid.), do not go out to gather.

11 יא

וזה הפירוש הזכרתיו כנגד המינים שאינם מאמינים בדברי רבותינו שהשבת מערב עד ערב. ופירוש האמת מה שהעתיקו כי במרה נתנה השבת.19 ״תניא, עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם״ (סנהדרין נו ב). והזכיר הכתוב ״מחר״ ולא אמר ״זה הלילה״, כי דבר הכתוב על ההוה ברוב, כי ביום עושים הכל מלאכה.20 ״משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם, כאשר הזכרתי לך. כי מנהג ארצות ערלים אינם כמנהג ארץ ישראל במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם. כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחורף, ולא לעשות מלאכה רק ביום, על כן אמר ׳מחר׳״ (פירוש שמות טז כה). והנה פירוש ״שבת קדש״ — שישבתו, וככה עשו — ״וישבתו העם ביום השביעי״ (שם טז ל). ובירמיה כתוב ״לקדש את יום השבת לבלתי עשות בה [כל] מלאכה״ (יז כד).21 בפירושו לפסוק ״ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו״ (בראשית ב ג), כתב ראב״ע: ״ויקדש אותו — שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו״. והזכיר ״מחר״ שהוא היום כי דבר על ההוה. כמו ״יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב״ (תהלים קד כג). וכמו ״ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״ (שמות כב ל), כי הוא הדין לנטרף בבית.22 ״הזכיר ׳בשדה׳ ההוה יותר, וככה הדין בנטרף גם בתוך העיר. וכמוהו ׳מקרה לילה׳ (דברים כג יא)״ (פירוש שמות כב ל). וככה ״מקרה לילה״ (דברים כג יא); ״ונפל שמה שור או חמור״ (שמות כא לג);23 ״שור או חמור — או כל בהמה, והזכיר אלה שניהם כי הם נמצאים יותר״ (פירוש הקצר לשמות כא לג). כמו כן כתב ביסוד מורא: ״משפט ׳ונפל שמה שור או חמור׳ (שמות כא לג), דבר בהוה הנמצא יותר, וככה משפט הסוס והפרד והגמל״ (שער ב, פיסקה יא, עמ׳ 101). ורבים בתורה כאלה.

I mention this interpretation to counter the heretics who do not believe the words of our Rabbis that the Sabbath extends from dusk to dusk. The true interpretation is what the Rabbis recorded, namely, that the Sabbath was given at Marah.7 “Israel was instructed in ten laws at Marah. Seven of these were accepted by the descendents of Noah. Three additional laws were courts, Sabbath, and respect for parents” (Sanhedrin 56b). The incident at Marah (Exodus 15:22–26) took place before the appearance of the manna (ibid., chapter 16). Scripture mentions “tomorrow” and not “this night,” for Scripture usually speaks of what is common, namely, that people work during the day. The meaning of “holy Sabbath” is that they should rest, and that is what they did, “The nation rested on the seventh day” (ibid. 16:30). In Jeremiah it is written: “to sanctify the Sabbath day by not working on it” (17:24). Moses mentioned “tomorrow,” which is daytime, because he addressed what is common. Similarly, “Man goes out to his activity and to his work until evening” (Psalms 104:23). Likewise, “You should not eat meat that was torn in the field” (Exodus 22:30), although the same prohibition applies to what was torn in a house. Similarly, “an occurrence at night” (Deuteronomy 23:11);8 This does not exclude an occurrence of the day. “an ox or a donkey fell there” (Exodus 21:33);9 Ox or donkey are not exclusive. and many more in the Torah like these.

12 יב

ועתה אחפש במעשה בראשית, ואחל להשיב על האומר כי הלילה הולך אחר היום.24 ״רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק, ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו…ופירשו ׳ויהי ערב ויהי בקר׳ (בראשית א ה) כרצונם, כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני. ולא דברו נכונה״ (פירוש שמות טז כה, עמ׳ קו). אלו היה כן, למה לא אמר הכתוב מפורש ״מבקר עד בקר יום אחד״? או ״מאור עד בקר״? ולמה הכניס באמצע ״ויהי ערב״ (בראשית א ה)? והנה משמע הכתוב ״ויהי ערב ויהי בקר״ — כי מערב עד בקר הוא יום אחד, הפך מה שדבר בראשונה ״ויקרא אלהים לאור יום״ (שם).25 ״עתה שים לבך להבין טפשות המפרשים ׳ויהי ערב ויהי בקר׳ אשר הזכרתי. כי הכתוב אומר ׳ויקרא אלהים לאור יום׳ (בראשית א ה), והוא מעת זרוח השמש עד שקעו, ׳ולחשך קרא לילה׳ (שם) מעת שקוע השמש עד זרחו. והנה הלילה הפך היום כמו שחשך הפך אור. אם כן איך יקרא מעת ערב שהוא עריבת השמש עד בקר ׳יום׳, והנה הוא לילה. והנה כתוב על אלה ׳לילה ליום ישימו׳ (איוב יז יב)״ (פירוש שמות טז כה, עמ׳ קו).

I will now examine Creation, and I will begin to respond to the one who says that the night follows the day. If this were so, why did Scripture not state explicitly “from dawn to dawn is one day?” Or “from light to dawn?” Why did it interrupt with “it was dusk” (Genesis 1:5)? From the verse “it was dusk and it was dawn” it seems that from dusk until dawn is one day, contrary to what is stated earlier, “God called light ‘day’” (ibid.).

13 יג

ואשר הביא זה המפרש בצרה הזאת בעבור שחשבו רבים כי ״בראשית ברא אלהים״ (שם א א) כאלו כתוב ״בראשית בְּרֹא אלהים את השמים ואת הארץ, הארץ היתה תהו ובהו״, שהיתה נעדרת, והטעם שאיננה. והחשך העדר האור והטעם איננו.26 ״החשך איננו כלום רק העדר האור״ (פירוש ישעיה מה ז). וזה הפירוש איננו נכון כלל. כי מה צורך היה לו להזכיר השמים אחר שלא פירש אם היו תהו כמו הארץ? ועוד מדרך הלשון מה הטעם לתוספת הוי״ו?27 ״האומר כי פירושו ׳בראשית ברוא האלהים (ו)הארץ היתה תהו׳, איננו נכון. כי היה ראוי שיחל ׳ראשית׳, כמו ׳ה׳ קנני ראשית דרכו׳ (משלי ח כב). ועוד, מה טעם לו״ו ׳והארץ׳? ועוד, למה הזכיר הארץ לבדה והניח השמים? ועוד, ראינו כי הנביא אומר ׳ראיתי את הארץ והנה תהו׳ (ירמיה ד כג), והנעדר איננו נראה״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה). ואין כמו זאת הווי״ן הנוספים בפועלים, כמו ״ביום השלישי וישא אברהם את עיניו״ (שם כב ד), ״ויעזב את עבדיו״ (שמות ט כא), כי הם כפ״א רפה בלשון ישמעאל,28 ״וי״ו ׳ולא עליהם יהיה הגשם׳ כפ״ה רפה בלשון ישמעאל. וכמוהו ׳ביום השלישי וישא אברהם את עיניו׳ (בראשית כב ד), ׳ויעזוב את עבדיו׳ (שמות ט כא), ׳והאבן הזאת׳ (בראשית כח כב). ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש״ (פירוש זכריה יד יז). שמתכונת לשונם כלשון הקדש.29 ״לשון ישמעאל קרוב מאד ללשון הקדש, כי בנייניו ואותיות יהו״א והמשרתים ונפעל והתפעל והסמיכות דרך אחת לשתיהן, וכן בחשבון, ויותר מחצי הלשון ימצא כמוהו בלשון הקדש״ (פירוש שיר השירים ח יא, הפעם הראשונה). ובשמות אין וי״ו נוסף.30 אולם בפירושו לבראשית א א (עמ׳ יד) כתב: ״אל תתמה על וי״ו ׳והארץ׳, כי פירושו כפ״א רפה בלשון ישמעאל״. וכן כתב בפירושו לויקרא ז טז: ״וי״ו ׳והנותר ממנו׳ כפ״א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו ׳ויעזוב את עבדיו׳ (שמות ט כא), גם ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א ב)״. ועוד, כי לפי הפירוש הזה לא יהיו הרוח והמים נבראים, וכתוב בספר תהלות על שניהם ״כי הוא צוה ונבראו״ (קמח ה).31 לשון הכתוב ״הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם ה׳ כי הוא צוה ונבראו״, ופירש שם ראב״ע: ״הזכיר שמי השמים והוא כדור אש שהוא סמוך אל כדור הלבנה, ואחר כן הזכיר כדור הסגריר — ׳והמים אשר מעל השמים׳. עד כה גבול העולם העליון״. גם החשך נברא, וכן כתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז).32 ״אין מלת ׳ברא׳ כאשר חשבו רבים לעשות את שאינו ישנו…ומלת ׳ברא׳ כמו ׳וברא אותהן׳ (יחזקאל כג מז), לשון חתוך וגזרה, ואם זאת הגזרה מבנין הכבד. על כן כתוב ׳בורא קצות הארץ׳ (ישעיה מ כח) בעבור כי הקצוות אינן גופות. וככה ׳ובורא חשך׳ (שם מה ז), כי החשך איננו דבר רק הוא העדרת דבר. ובעל ספר יצירה יקראנה ׳תמורה׳, ׳תמורת חיים מות, תמורת עושר עוני, תמורת חכמה אולת׳ (פרק ד משנה א). והצל איננו דבר רק דמות העדרת דבר״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה-קנו). כמו כן כתב בפירושו לישעיה מה ז: ״ובורא חשך — מגזרת בריאה, כטעם גזירה, כי החשך איננו כלום רק העדר האור״.

What brought this commentator to this difficulty was because many treated the verse “In the beginning God created (bara)” (ibid. 1:1) as if it was written “At the beginning of God’s creating (bero) the heavens and the earth, the earth was empty (tohu) and void (vohu)” – it did not exist, meaning there was no earth. Similarly, “darkness” is the absence of light, meaning there was none.10 According to this interpretation nothing existed prior to the creation of light. So the first created condition was light, followed by darkness at night. Thus a 24-hour day consists of light followed by darkness – day followed by night. But this interpretation is completely incorrect. Because why did he need to mention the heavens since it did not state that they were nonexistent like the earth? Also, from a grammatical point of view, why is there an added vav (“and”) to the word “veha’arez”? This is not the same as the extra vav found in verbs, as in “On the third day Abraham lifted (vayisa) his eyes” (ibid. 22:4), “he abandoned (vaya’azov) his servants” (Exodus 9:21). They are like the weak fe in Arabic, for Arabic forms are similar to those of the Holy Tongue (Hebrew). However, no vav is added to nouns. Also, according to this interpretation the wind and the water were not created,11 No mention is made of the creation of air and water, even though they are referred to in verse 2. yet it is written in the book of Psalms with regard to both of these “for He commanded and they came to be” (148:5).12 The verses in Psalms are: “Praise Him, heavens of heavens (the sphere of fire), and waters that are above the heavens. They should praise the name of God, for he commanded and they were created” (148:4–5). Even darkness was created, as it is written “who forms light and creates darkness” (Isaiah 45:7).

14 יד

והאמת כי הכתוב הזכיר השמים והארץ כי הכל כדור אחד, והשמים הם כמו הקו הסובב והארץ כמו המוצק באמצע.33 לדעת ראב״ע ״השמים״ הנזכרים במעשה בראשית אינם הגלגלים הגבוהים רק הם הרקיע שמעל הארץ והם מקור יסוד האש: ״השמים בה״א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר…ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג). והנה הארץ היתה מכוסה במים מכל צד, וכן כתוב ״בל ישובון לכסות הארץ״ (תהלים קד ט).34 ״הזכיר ׳בל ישובון׳ לאות כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים, ובחפץ השם דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר״ (פירוש תהלים קד ט). והרוח סביב המים. ואלה הארבעה מוסדים, שהם השמים והארץ והרוח והמים, כי השמים כנגד האש.35 מעשה בראשית הוא בריאת ארבעה היסודות ותולדותיהם, ואין המקרא מספר על בריאת העולמות העליונים: ״לפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה״ (פירוש בראשית א א, עמ׳ יג), ועוד שם: ״כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים, כי אם על עולם ההוייה והשחתה (העולם השפל)״ (שם א ב, עמ׳ יד). וככה ״לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה״ (איוב כח כה), ״כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה״ (שם כח כד).36 ״לא יוכל האדם לדעת אלה הענינים כי אם הבורא לבדו שברא הארבעה המוסדות והם הארץ השמים והרוח והמים, והם נזכרים בשני הפסוקים״ (פירוש איוב כח כב). וככה ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ…מי תכן את רוח ה׳״ (ישעיה מ יב-יג). וככה ״מי עלה שמים וירד״ (משלי ל ד), והשלשה אחרי ״שמים״.37 לשון הכתוב ״מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע״. וככה ״״וזרח השמש״ (קהלת א ה) כנגד השמים, ״והארץ לעולם עמדת״ (שם א ד), ״סובב סובב הולך הרוח״ (שם א ו), ״כל הנחלים הולכים אל הים״ (שם א ז).38 כל זה כתב ביסוד מורא: ״דברים רבים במקרא צריכים פירוש. כמו שהזכיר קהלת הארבעה שרשים, שהן שמים וארץ ורוח ומים. והנה ׳וזרח השמש׳ (קהלת א ה) כנגד השמים, ׳והארץ לעולם עומדת׳ (שם א ד), ו׳סובב סובב הולך הרוח׳ (שם א ו), ואינינו פיאה כלל, ו׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ (שם א ז). ואלה ארבעתם נזכרים בפרשת בראשית, ׳את השמים ואת הארץ׳ (בראשית א א), ׳ורוח אלהים מרחפת על פני המים׳ (שם א ב). וכן ׳מי מדד בשעלו מים וגו׳׳ (ישעיה מ יב), ׳מי תכן את רוח ה׳ וגו׳׳ (שם מ יג). וככה ׳נוטה שמים כיריעה׳ (תהלים קד ב), ׳יסד ארץ על מכוניה׳ (שם קד ה), ׳עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט׳ (שם קד ד), ׳המקרה במים עליותיו׳ (שם קד ג). וככה ׳כונס כנד מי הים… ייראו מה׳ כל הארץ׳ (תהלים לג ז-ח). וככה הזכיר ׳בדבר ה׳ שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם׳ (שם לג ו). וככה ׳לעשות לרוח משקל׳ (איוב כח כה), ׳כי הוא לקצות הארץ יביט׳ (שם כח כד). וככה ׳מי עלה שמים וירד וגו׳׳ (משלי ל ד)״ (שער א, פיסקה ו, עמ׳ 80–79). ואחר שהקו שהוא השמים, והמוצק שהוא הארץ, נבראים, הנה כל אשר בתוכם נברא כמוהם.39 ״ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא, כמים וכאש״ (פירוש הרגיל לבראשית א א, עמ׳ יג). ובשיטה אחרת לבראשית א א (עמ׳ קנה) כתב: ״הגאון אמר כי בראשית בריאה ברא ה׳ השמים, שהם כמו הקו הסובב בעגול, והארץ, שהיא הנקודה האמצעית, ואחר שהקו והמוצק נבראים, הנה האש והמים, שהם בין הקו ובין הנקודה, נבראים, על כן לא הזכירם הכתוב״.

The truth is that Scripture mentions the heavens and the earth because they form one globe, with the heavens like the circumference and the earth like the point at the center.13 Ibn Ezra is of the opinion that the “heavens” spoken of in Genesis refer to the lower sky, the atmosphere that is immediately above the earth. Genesis does not speak of the spheres of planets and stars that encompass the earth. See Ibn Ezra’s commentary to Genesis 1:1–2. Now the earth was covered with water from all sides, as it is written “they will not return to cover the earth” (Psalms 104:9), and the wind surrounds the waters.14 Thus the lower world consists of four spheres, each one encompassing those below it. Their order from innermost to outermost is: earth, water, air, and fire. The ancients believed that everything in the lower world, the world below the moon’s sphere, is composed of four elements – fire, air, water, and earth. This lower world is the subject of Creation in the book of Genesis. These are the four elements, namely, the heavens, earth, wind and water, for the heavens correspond to fire. Similarly we find “To make a weight for the wind and He counted the waters by measure” (Job 28:25), “For He gazes to the edges of the earth, under all the heavens He sees” (ibid. 28:24). Similarly, “Who measured the waters with his fist and counted the heavens with a span, and all the dust of the earth in a measure… who counted the wind of God” (Isaiah 40:12–13). Again, “Who ascended to the heavens and descended” (Proverbs 30:4), and the other three follow the word “heavens.”15 The verse reads: “Who ascended to the heavens and descended, who gathered wind in his fists, who bound the waters in a garment, who erected the ends of earth” (Proverbs 30:4). Here again, the four basic elements are enumerated. Also, “The sun shines” (Ecclesiastes 1:5) corresponds to the heavens, “and the earth remains forever” (ibid. 1:4), “round and round goes the wind” (ibid. 1:6), “all the rivers go to the sea” (ibid. 1:7). Since the circumference, which is the heavens, and the center, which is the earth, were created, so too all that is between them was created.

15 טו

ופירוש ״היתה תהו ובהו״ (בראשית א ב) — שלא היה בה אדם ובהמה, כאשר פירש ירמיה ״ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו״ (ד כג), ופירש הטעם אחר כך ״ראיתי והנה אין האדם״ (שם ד כה) ו״בהמה״ (שם ט ט).40 ״ראינו כי הנביא אומר ׳ראיתי את הארץ והנה תהו׳ (ירמיה ד כג), והנעדר איננו נראה. גם הנביא פירש דבריו, והוא כי אין אדם ולא בהמה ועוף, כי משפט הנביאים לדבר ככה״ (שיטה אחרת לבראשית א א, עמ׳ קנה). גם רבי שמואל בן מאיר (רשב״ם) פירש כדברי ראב״ע: ״בראשית ברא אלהים וגו׳, כלומר, בתחילת בריאת שמים וארץ, כלומר, בעת שנבראו כבר השמים העליונים והארץ, הן זמן מרובה הן זמן מועט, אז ׳והארץ היתה׳, הבנויה כבר היתה ׳תהו ובהו׳, שלא היה בם שום דבר, כדכתיב בירמיה ׳ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם…ראיתי והנה אין האדם׳ (ד כג-כה), ׳מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו׳ (שם ט ט). וזהו ׳תהו ובהו׳, חורבו מאין יושב״ (פירוש בראשית א א). וכן ״כאור שבעת הימים״ (ישעיה ל כו) פירוש ״שבעתים״ (שם).41 לשון הכתוב ״והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, כאור שבעת הימים״, ופירש שם ראב״ע: ״שבעתים — פירושו כאשר פירש הנביא, ׳כאור שבעת הימים׳, והטעם כאור שבעת הימים מחובר״. כמו ״אשר אהיה״ (שמות ג יד) פירוש ״אהיה״ (שם).42 ״׳אהיה׳, פירושו ׳אשר אהיה׳״ (פירוש ראב״ע על אתר). וכבר פרשתי יסוד ״שבעתים״.43 ״לפי דעתי שהיום הראשון היה אור ולא היה גדול. וביום השני גדל עד היותו סבת הרקיע ונראתה היבשה. וביום השלישי גדל עד שקבלה הארץ כח עליון להצמיח. וביום הרביעי גדל עד שנראו המאורות והכוכבים. וביום החמישי גדל עד שקבלו המים כח לשרוץ נפש חיה. וביום הששי גדל עד שקבלה הארץ כח להוציא בהמה וחיה. וביום השביעי היה שלם. וזה הטעם ׳יהיה שבעתים׳ (ישעיה ל כו), שבע פעמים. על כן אחריו ׳כאור שבעת הימים׳ (שם)״ (שיטה אחרת לבראשית א יד, עמ׳ קסא). וקדמונינו רמזוהו שאמרו ברביעי נתלו המאורות (חגיגה יב א). ומה נכבדה מלת ״נתלו״ למבין.44 רבי יוסף טוב עלם פירש שלדעת ראב״ע המאורת כבר היו מקודם מעשה בראשית, ובשעת מעשה בראשית נתלו ברקיע. והיינו משום שמעשה בראשית הכתוב בתורה מספר רק על בריאת העולם התחתון ולא על בריאת גופי העולם העליון (צפנת פענח, חלק א, עמ׳ 28). והנה דברי ירמיהו מכחישין דברי האומרים כי ״תהו ובהו״ — שאין שם ארץ.

The meaning of “was empty and void” (“tohu vavohu”) (Genesis 1:2) is that it contained neither man nor animal. As Jeremiah explains, “I saw the land and it was empty and void (tohu vavohu)” (4:23), for which he explains the meaning afterward by saying, “I saw and there was no man” (ibid. 4:25) nor “animal” (ibid. 9:9). Similarly, “like the light of the seven days” (Isaiah 30:26) is an explanation of “sevenfold” (ibid.). Also, “that which I will be” (Exodus 3:14) explains “I will be” (ibid.). I have already explained the mystery of “sevenfold.”16 In his Alternative Commentary to Genesis (1:14), Ibn Ezra explains that the light increasingly intensified over the seven days of Creation, hence “sevenfold” means that there were seven stages to the light. Our Rabbis hinted at this when they said that on the fourth day the luminaries were hung (Hagiga 12a). How admirable to the intelligent is the choice of the word “hung.”17 The description of Creation in the book of Genesis deals only with creation of the lower world, the world of generation and decay, and it does not expound on the creation of the heavenly bodies. So all Scripture tells us about the heavenly bodies is that they were “hung” and visible to the lower world. Thus the words of Jeremiah disprove those who say that “tohu vavohu” means that there was no earth.

16 טז

והנה החשך היה לפני האור, וככה כתוב.45 כדכתיב ״וחשך על פני תהום״ (בראשית א ב). והתנועה הגדולה46 ״התנועה הגדולה״ היא התנועה היומית, כלשון ראב״ע בפירושו לתהלים יט ז: ״הזכיר תנועותיו כפי תולדתו באמת, שהיא הפך התנועה הגדולה״. כוללת זמן החשך והאור, והיא נקראת ״יום״, שהוא יום שלם, עשרים וארבע שעות.47 כך משמע מפירושו הרגיל לבראשית א ה: ״טעם ׳יום אחד׳ הוא על תנועת הגלגל״. וכן כתב בפירושו לשמות לד כא: ״היום הידוע השלם הוא תנועת הגלגל העליון ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות״. כמו כן כתב בפירושו הקצר לשמות לה ג (עמ׳ שנא): ״פירוש ׳יום׳ על שני דרכים. האחד היום והלילה. והשני זמן ועת. כמו ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כג, ועוד). וכן ׳אתה עובר היום את הירדן׳ (דברים ט א)״. אבל בפירושו לשמות טז כה (עמ׳ קו) אינו משמע כן: ״דע, כי ה׳יום׳ בלשון הקדש על שני דרכים. האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום…והדרך השנית, שמלת ׳יום׳ נופל על זמן קרוב או רחוק. ׳ביום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א), ׳אל ארץ אחרת כיום הזה׳ (שם כט כז), ׳והיה ביום ההוא׳ (ישעיה ז כא, ועוד). ורבים ככה״. כמו כן כתב בשיטה אחרת לבראשית א ה (עמ׳ קנט-קס): ״אחר שהערב לילה, איך יקרא הכתוב כי הערב והבקר יקראו ׳יום אחד׳. כי הלילה הפך היום, ואיך יקרא הלילה ׳יום׳? ואין טענה ׳מיום הכותי כל בכור׳ (במדבר ג יג), כי הטעם כמו עת. כדרך ׳אתה עובר היום׳ (דברים ט א). וככה ׳יום צעקתי בלילה נגדך׳ (תהלים פח ב). והאמת כי הלילה לא יקרא ׳יום׳. והנה כתוב ׳לילה ליום ישימו׳ (איוב יז יב). וכתוב ׳שלשה ימים ושלשה לילות׳ (יונה ב א)״. ואין טענה בעבור שהקדים להזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״ (בראשית א ה) לפני הלילה, כי כן משפט הלשון, כאשר יזכיר שני דברים יתחיל מן האחרון. כמו ״ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו״ (יהושע כד ד). וככה ״לך יום אף לך לילה״ (תהלים עד טז), והזכיר המאור הקטן שהוא מושל בלילה לפני הגדול שהוא נכבד ממנו.48 לשון הכתוב היא ״לך יום אף לך לילה, אתה הכינות מאור ושמש״ (תהלים עד טז), ופירש שם ראב״ע: ״מאור הוא הירח. והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת ׳לילה׳. כי כן דרך המקרא״. . גם אין לטעון שאמר הכתוב ״יוצר אור ובורא חשך״ (ישעיה מה ז), כי הקדימו לפי שיש לו יתרון מן החשך, אף על פי שהחשך היה לפני האור. כמו ״יצחק וישמעאל בניו״ (בראשית כה ט). וכן ״שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו״ (שם מט לא), והוא קבר אותה.

Now the darkness proceeded the light, as it is written (Genesis 1:2). The great movement (diurnal movement) includes the time of darkness and light, and that is called “yom” (day), that is, a complete day of twenty-four hours.18 Thus “day” includes a period of darkness and a period of light, in that order. This does not conflict with the fact that Scripture first mentioned “God called the light ‘day’” (Genesis 1:5) before the night, for this is common with the Hebrew language, namely, when someone mentions two things he should begin with the latter.19 Verses 3 and 4 refer to the light, therefore verse 5 begins by calling the light “day.” For example, “I gave Jacob and Esau to Isaac, and I gave to Esau…” (Joshua 24:4). In the same way, “Your’s is the day also the night” (Psalms 74:16), and he mentions the minor luminary (the moon) that governs the night before the greater luminary (the sun), although the latter is more important than the former. Also, do not be perplexed when Scripture says “He formed the light and created darkness” (Isaiah 40:12). Scripture puts the light first because it has advantages over darkness, even though darkness came before the light. Similarly, in the verse “His sons Isaac and Ishmael” (Genesis 25:9).20 Isaac is mentioned first, even though he was the younger son. Also, “There they buried Abraham and Sarah his wife” (ibid. 49:31), although he buried her.21 Abraham is mentioned first although Sarah was buried first.

17 יז

והנה בעבור שהזכיר ״ויקרא אלהים לאור יום״, הוצרך הכתוב לאמור איך תספור יום התורה, כי פירוש ״יום״ על שני דרכים.49 זמן האור, וזמן האור עם החושך עשרים וארבעה שעות. ראה הערה 47. על כן אמר כי אלה שתי הראשיות, שהם ערב ובקר, כולל אותם יום התורה. כי פירוש ״ערב״ — הזמן שהצורות מתערבות ואינן נפרשות למראה העין,50 ״ערב — קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״ויתערבו בגוים״ (תהלים קו לה). ו״בקר״ זמן שהצורות נבדלות ונכרות ומבוקרות,51 ״בקר הפך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות״ (פירוש בראשית א ה). כמו ״לא יבקר הכהן״ (ויקרא יג לו), ״כבקרת רועה עדרו״ (יחזקאל לד יב). והנה מלת ״יום״ כוללת אלו השנים הזמנים, שתנועה אחת כוללת שניהם. וכמהו ״זכר ונקבה בראם…ויקרא את שמם אדם״ (בראשית ה ב), וכתוב ״ויעש [ה׳ אלהים] לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם״ (שם ג כא). והנה התבאר גם במעשה בראשית כי היום מערב עד ערב.

Because Scripture mentioned “God called the light ‘yom’ (day)”, it needed to tell us how one should count a day of the Torah. For the word “yom” has two meanings (a period of daylight, 12 hours, and a 24-hour period). Therefore it says that these two beginnings, namely dusk and dawn, encompass the Torah’s day. For ‘erev (dusk) refers to the time when shapes merge and are not distinguishable to the eye, as in the verse “They intermingled (vayit’arvu) among the nations” (Psalms 106:35). Boker (dawn) is the time when the forms are distinguishable and are recognizable and examinable, as in the verses “the priest need not examine (yevaqqer)” (Leviticus 13:36), “As a shepherd (vaqqarat) tends his flock” (Ezekiel 34:12). The term yom (day) encompasses both these times, for a single motion includes both. Similarly we find “He created male and female…and called their name ‘Adam’” (Genesis 5:2), while it is also written “And [the Lord, God,] made for Adam and his wife garments of hide and He dressed them” (ibid. 3:21).22 We see that the name “Adam” has a double meaning, sometimes referring to the entire human species, both male and female, and sometimes only to the male (or a specific male). Again it is clear from the description of Creation that a day is from evening to evening.

18 יח

וככה אמר המשורר ״ערב ובקר וצהרים״ (תהלים נה יח), ולא אמר ״בקר וצהרים וערב״. והזכיר השלשה רגעים שהאדם חייב להתפלל בהם.52 לשון הכתוב היא ״ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי״. ראב״ע פירש שם: ״ערב תחלת הלילה, ובקר תחלת היום, וצהרים חצי היום. וכל אדם יוכל לדעת אלה העתים במראה עיניו. רק בחצי היום לא יוכל להתבונן בצל רק כשיעבור קרוב בחצי שעה״. רד״ק בפירושו לפסוק הוסיף טעם: ״אלה הם עתי התפלה, שצריך אדם להודות לאל כשהיום משתנה״ כי הרגע השני [הרביעי?] בני אדם ישנים, וזהו ״חצות לילה אקום להודות לך״ (שם קיט סב).

Thus the poet (David) said, “Evening, morning, and noon” (Psalms 55:18), and he did not say “morning, noon, and evening”. He mentioned the three times when a person is obliged to pray, for the other(?) time people are asleep. That is “At midnight I arise to praise You” (ibid. 119:62).

19 יט

ובדניאל כתוב ״ויאמר אלי עד ערב בקר״ (ח יד), והוא חסר וי״ו, כמו ״שמש ירח עמד זבולה״ (חבקוק ג יא). והעד ״ומראה הערב והבקר״ (דניאל ח כו). והנה זה יום שלם. והטעם, אלפים יום שהיו ישראל בצרה בימי יון, כאשר פירשתיו במקומו. על כן אמר המלאך ״ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא״. ופירושו, אין צרך לפרש כי כן הם ימים שלמים כאשר נאמר לך.53 ״על כן אמר המלאך ׳ומראה הערב והבקר אמת הוא׳, והטעם, שהוא כמשמעו ערב ובקר״ (פירוש ראב״ע על אתר).

Also, in Daniel it is written “He said to me until evening, morning” (8:14). Here a vav (“and”) is missing,23 The verse should be understood as “until evening and morning.” as in “Sun, moon stood in its place” (Habakkuk 3:11).24 Here also a conjunctive vav is missing, yet the verse is understood to mean “Sun and moon”. Proof of this is from a subsequent verse “The vision of the evening and the morning” (Daniel 8:26).25 In the latter verse it is written “ha‘erev vehavoqer,” with a conjunctive vav. This constitutes a full day. The reference is to the two thousand days that Israel were afflicted in the days of the Greeks, as I have explained in its place. Therefore the angel said, “The vision of the evening and the morning that was said is true.” Meaning that it is not necessary to explain, for they are complete days, as you were told.

20 כ

נשלמה בחפזון זאת האגרת, הודאה לאשר לו התפארת.

This letter has been hastily completed. Praise to the One of glory.

21 כא

והנה נתבאר באגרת הזאת, שקראתיה ״אגרת השבת״, שהיא אוגרת54 ״אוגרת״ במשמעות אוספת ומקבצת, כמו שפירש ראב״ע על הפסוק ״ולא תאגר״ (דברים כח לט): ״תקבץ״. כל תשובותיה, ועל שם האגרת שראיתי בחלומי, מתי ראשית היום, גם ראשית החדש, גם ראשית השנה. והשם הנכבד שהוא ראשון בלי ראשית, ואחרון בלי אחרית, הוא יקרב קץ אחרית הימים, להשיבנו כימי עולם וכשנים קדמוניות. אמן.

I called this letter The Sabbath Epistle (’iggeret haShabbat), for it brings together (’ogeret) all responses. Also, it is named for the letter that I saw in my dream. It is clear from this epistle when the day begins, also the beginning of the month, and also the beginning of the year. The glorious God, who is first without beginning and last without end, will draw near the time of the end of days, to return us as in days of long ago and earlier years. Amen.