Chapter 6:16ו׳:ט״ז
1 א

מהו: "ופֶּתַח43 בפסוק: ופתח התבה.בצדה תשים"?

What is the meaning of a door in the side: for he says, "Thou shalt make a door in the side?" (Genesis 6:16).

2 ב

לא מבלי נימוס מראֶה הפֶּתַח בצדה (של התיבה) על המבנֶה האנושי, שעליו מורֶה (הכתוב) בלשון נקייה, באמרו "צְדָדִי". דרך הפתח פולטים את הפֶּרֶש החוצה, כי כך נאה ויאה. כי כפי שנהג סוקרטס לומר -בין אם למד זאת ממשה ובין אם נתעורר אכן מן הדברים כהוייתם- הבודא שָקַל (בדעתו) את המַתאים לגופנו, והיפנָה לאחורי החושים את מוצא מעבָרֵי הצינורות, שמא תבחל נפשנו מהִטהרות עשיית הצרכים בראותה את המחזה המחפיר. לפיכך, הקיף וסגר את המעבר ההוא על־ירי האחוריים והעגבות כעל־ידי גבעות נישׂאות44 פילון לא נתכוון ללשון נופל על לשון זה מדעת עצמו, ואפשר שהסתמך על המסורה הנמצאת גם בחז"ל, באמרם: "גבעות באדם זה עגבותיו של אדם" (אבות דרבי נתן, נו"א, לא)....*שו"ת בראשית ב, ו
___________

That door in the side very plainly betokens a human building, which he has becomingly indicated by calling it, "in the side," by which door all the excrements of dung are cast out. In truth, as Socrates says, whether because he learnt it from Moses or because he was influenced by the facts themselves, the Creator, having due regard to the decency of our body, has placed the exit and passage of the different ducts of the body back out of the reach of the sense, in order that while getting rid of the fetid portions of bile, we might not be disgusted by beholding the full appearance of our excrements. Therefore he has surrounded that passage by the back and posteriors, which project out like hills, as also the buttocks are made soft for other objects.

3 ג

מדוע אומר (הכתוב): בית זה45 כן בפשיטא: "מדירא", וכן בתרגומים: "מדורין". ובמסורה: "תחתים שנים ושלשים". בתחתיתו, יהיה כפול ומשולש?

Why has he said that the lower part of the ark was to be made with two and with three stories? (Genesis 6:16).

4 ד

(הכתוב) המשיל כהלכה את בתי הקיבול של המזון, שקראם "מרתֵּף" (="תחתיים"), היות והאוכל נשחת, וההשחתה היא בחלק התחתון, כי הוא (המזון) יורד כלפי מטה, ורק חֵלק מועט מן המאכלות והמשקים נמסר כלפי מעלה, ובהם אנו ניזונים, בעור שחֵלק הארי נפרד ומוטל ההוצה כצואה... ברם נראה לי, שהתיבה (רומזת) לגוף האדם, (ו)הטבע אוהב מאד את החיים46 ל- δεινός ביונית יש את מלוא המשמעויות של "נורא" שב"סלנג" העברי. מ.. מִסִּיבָּה זו, בשעה שהחי נשחת וכָלָה במבול, הוא (ה') הסדיר דוגמא לעולם. לפיכך, נשאה התיבה מכל מין אשר חי על פני האדמה. הוא (ה') רצה, שזו אשר הוכנה להיות אומֶנֶת, תהא כמו אמא אדמה46* ראה לעיל בביאור לפסוק ג, יז־יט שו"ת בראשית א, נ; "על בריאת העולם", קלג, מובא לעיל לפסוק ב, ו שו"ת בראשית א, ג; "על נטיעת כרם", יד־טו. וראה: מנחם שטיין, "אמא אדמה בספרות העברית העתיקה", בתוך קובץ מאמריו בין תרבות ישראל ותרבות יוון, תל־אביב 1970, עמ' 189 והלאה.. וכן (רצה) להורות לניזונים בפנים (התיבה), כמו במעי המעוברת, על־ידי47 ראה להלן בביאור. השמש והירח ושאר המונֵי הכוכבים, ובנוסף גם כל השמים כולם48 משפט מוקשה בארמינית. מ.. על־ידי שראו מה שעשה (נח) באומנותו, הם למדו ביֶתר־שאֵת את דבַר גוף האדם ומַתכוּנתו. וזו היא הסיבה למבחר המאבָקים של בני אדם. כי אין לך דבר המשעבד את האדם, כמו היסודות הגופניים של יישותו והתאוות הנובעות מהן, ובייחוד התאוות והתשוקות הרעות.*שו"ת בראשית ב, ז
___________

He has here admirably indicated the receptacles of food, calling them the inner parts of the house; since food is corruptible, and what is corruptible belongs to the inward part, because it is borne downwards, since some small portions of meat and drink which we take are borne upwards, but the greater part is secreted and cast out into dung; and the intestines have been made in two and in three stories, because of the providence of the Creator in order to supply abundant support to his creatures; for if he had made the receptacles of food and its passage having a direct communication between the bowels and the buttocks, some awkward circumstances must have taken place; in the first place there would have been a frequent deficiency, and want and hunger, and sudden evacuations also arising from divers unseasonable events; in the second place there would have been an immense hunger, for when the receptacles are emptied, it is inevitable that hunger and thirst must immediately supervene, like absolute mistresses in difficulty from pregnancy, and then it follows also that the pleasant appetite for food must be perverted into greediness and into an unphilosophical state; for nothing is so very inconvenient as for the belly to be empty. And in the third place, there will be death waiting at the door; since those persons must speedily be overtaken by death who the very moment that they have done eating begin again to be hungry, and the moment that they have drunk are again thirsty, and who before they are thoroughly filled are again evacuated and oppressed by hunger; but owing to the long coils and windings of the bowels we are delivered from all feelings of hunger, from all greediness, and from being prematurely overtaken by death; for while the food which has been taken remains within us, not for such a time only as the distance to be passed requires, but for so long as was necessary for us, a change in it is effected; since by the pressure to which it is subjected, the strength of the food is extracted in the first instance in the belly; then it is armed in the liver, and drawn out; after that whatever predominant flavour there was is emitted upwards to the separate parts, in the case of boys in order to contribute to their growth, and in the case of fullgrown men to add to their strength; and then nature, collecting the remaining portions into dung and excrement, casts them out. Therefore a great deal of time is necessarily required for the arrangement of so many and such important affairs, nature effecting its operations without difficulty by perseverance. Moreover the ark itself appears to me to be very fitly compared to the human body; for as nature is exceedingly prolific of living creatures, for that very reason it has prepared an opposite receptacle similar to the earth for the creatures corrupted and destroyed by the flood; for whatever was alive and supported on the earth, the ark now bore within itself in a more general manner, and on that account God ordained it, being borne upon the waters as it was, to be as it were like the earth, a mother and a nurse, and to exhibit the fathers of the subsequent race as if pregnant with it, together with the sun and moon, and the remaining multitude of the stars, and all the host of heaven; because men beholding by means of that which was made by art, a comparison and analogy to the human body, might in that manner be more manifestly taught, for this was the cause of the various disputes among mankind; since there is nothing which has so much contributed to keep man in a servile condition as the essential humours of the body, and the defects which arise in consequence of them, and most especially the vicious pleasures and desires.

5 ה

בחז"ל דרשו, שהמדור התחתון היה לזבלים: "תנא, תחתיים לזבל" (סנהדרין קח, ב וב"ר לא, יא), ולא פירשו מהיכן היסוד לדרושם זה. אך לפי דברי פילון בשו"ת זו (הדן בכך באריכות, וקיצרתי דבריו) ובשו"ת הקודמת, יתבארו דבריהם, שיסודם בהֵד של השוואה בין תיבת נח לבין גופו של האדם.

6 ו

לדברי פילון, חפץ ה' להורות ליושבי התיבה על־ידי השמש והירח ושאר צבא השמים. התירגום הארמני קשה כאן, ולא ברור אם יש לתרגם שהורה להם "על־ידי" השמש והירח וכו', כמו שהתיבה היתה סמלית לארץ, ובזה כאילו ראו עולם ומלואו, או "את" השמש והירח ממש. ואפשר שמלכתחילה היו דבריו זהים עם אחת השיטות שבחז"ל, בענין צהר התיבה: "ר' אבא בר כהנא אמר - חלון. רבי פנחס משום רבי לוי אמר, כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה, לא צרך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה, ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה" (ב"ר לא, יא).

7 ז

בשו"ת הקודמים שבפרשה זו (וגם מאֵלה שלא ניתרגמו כאן), עורך פילון השוואות בין תיבת נח ובין אלמנטים אחרים. בראשונה, השוואה מפורטת בין גוף האדם לבין התיבה, שחלקי התיבה ומידותיה מסמלים את גופו, וכן ההבדלים שבין התיבה לארון שבמשכן, ולבסוף שהתיבה היא דוגמא לעולם, וכאילו שהיתה אֵם לתחילת הבריאה המחודשת, וכן שאחר המבול היה נח דומה לאדם הראשון והיה אבי יצירה חדשה (להלן ז, יא שו"ת בראשית ב, יז)49 ראה להלן בראשית ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור..

8 ח

לדברי פילון, התיבה מסמלת את הגוף והארון את הרוח. וכשם שהזהב יותר חשוב מן הזפת, כן העולם הרוחני טוב יותר מן העולם הגשמי.

9 ט

הֵד לפירושו של פילון, שתיבת נח מסמלת את גוף האדם, נמצא כמה פעמים בזֹהר חדש (מאמר: תיבה איהו גופא, בתחילת פרשת נח): "ת"ח, כל בר נש דיעבד וינטר פיקודי אורייתא, נשמתא אסתמרא בגופיה, דאיהו תיבה, ולא אתענש ולא ישלוט עליה מלאך המות". ועוד שם: "ת"ח, תיבה איהו גופא".

10 י

השוואה בין נח ותיבתו לבין הארון, נמצאת בזֹהר: "מאן תיבה, דא ארון הברית, ונח ותיבה לתתא הכי הוו כדוגמא דלעילא, נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגומר, וכו', וכדין הוה תבה ארון הברית, תיבה ונח כלה כגוונא דלעילא" וכו' (זהר נֹח נט, ב). גם בפשיטא50 פשיטא, התרגום הסורי לתנ"ך, מאת ר' חיים העליר זצ"ל, חלק בראשית-שמות, ברלין, תרפ"ח-ט. ישנוֹ אותו התרגום לתיבת נח ולארון הברית (שמות כה, י), ובשניהם מתורגם "קאבותא".

11 יא

בחז"ל לא נמצאת כל השוואה לתיבת נח, אבל במקומות שונים בספרות חז"ל נערכו השוואות כעין אלה בין חלקי העולם חלקי המשכן וחלקי גוף האדם, בשיטה של שלשה עולמות, כאמרם: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (ת"ה פקודי, ג). ונראה, שרקע אחד היה לרעיונו של פילון המובע כאן ולזה המובא במדרשי חז"ל.

12 יב

ההשוואה בין בריאת העולם וחלקי המשכן, נמצאת במדרש תדשא (סימן ב): "המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם וכו'. כנגד השמים נעשו עשתי עשרה יריעות של אהל מועד, וכנגד הרקיע נעשו עשר יריעות המשכן, כנגד הארץ נעשה השלחן הטהור וכו', וכנגדם בגוף שתי עינים, וכמו שהעינים גבוהות ונתונות בראש, כך היו שני העמודים גבוהים ועבים". ועוד שם, בקשר לנשמת וגוף האדם (סימן יא): "ושתי מזבחות היו, אחד של זהב כנגד נפשו של אדם, ואחד של נחשת כנגד גופו של אדם, כשם שהזהב יקר מן הנחשת כך הנפשות יקרות מן הגוף". גם פילון עורך השוואות בין חלקי המשכן וחלקי העולם, ראה שמות כו, א; לג שו"ת שמות ב, פג; צד ובביאורי שם.

13 יג

השוואה בין גוף האדם למשכן ולכליו, נמצאת במדרש הגדול, ומקור מאמר זה נעלם: "זהב וכסף ונחשת. תרומת המשכן כנגד גופו של אדם. זהב זו הנפש, כסף זה הגוף וכו', תכלת אלו הגידים, וארגמן זה הבשר, תולעת שני זה הדם, ושש זה הכרס, ועזים זה השער, וערת אלים מאדמים זה עור הפנים, וערת תחשים זה עור הראש, ועצי שטים אלו העצמות, שמן למאור אלו העינים, בשמים לשמן המשחה זה החוטם, ולקטרת הסמים זה הפה והחיך, אבני שהם ואבני מלואים אלו הכליות והלב" (מה"ג שמות כה, ג-ז).

14 יד

השוואה בין חלקי העולם וחלקי גוף האדם, נמצאת בקה"ר (א, ט): "א"ר ברכיה בשם רשב"ל, כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ שדוגמא לו. האדם יש לו ראש והארץ יש לו ראש וכו', האדם יש לו עינים והארץ יש לו עינים וכו', אדם יש לו אזנים והארץ יש לו אזנים". וכן באדר"נ (נו"א, פרק לא): "ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם, זה שערו של אדם. ברא חיה רעה בעולם וברא חיה רעה באדם, זה בני מיעיו. ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם, זה אזניו. ברא רוח בעולם וברא רוח באדם, זה חוטמו של אדם" וכו'.