Chapter 4ד׳
1 א

ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים.

Then took Gorgias five thousand footmen, and a thousand of the best horsemen, and removed out of the camp by night;

2 ב

ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים.

To the end he might rush in upon the camp of the Jews, and smite them suddenly. And the men of the fortress were his guides.

3 ג

וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה.

Now when Judas heard thereof he himself removed, and the valiant men with him, that he might smite the king’s army which was at Emmaus, While as yet the forces were dispersed from the camp.

4 ד

ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה.

In the mean season came Gorgias by night into the camp of Judas: and when he found no man there, he sought them in the mountains: for said he, These fellows flee from us

5 ה

וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם.

But as soon as it was day, Judas shewed himself in the plain with three thousand men, who nevertheless had neither armour nor swords to their minds.

6 ו

ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו.

And they saw the camp of the heathen, that it was strong and well harnessed, and compassed round about with horsemen; and these were expert of war.

7 ז

ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם.

Then said Judas to the men that were with him, Fear ye not their multitude, neither be ye afraid of their assault.

8 ח

זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו.

Remember how our fathers were delivered in the Red sea, when Pharaoh pursued them with an army.

9 ט

קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו.

Now therefore let us cry unto heaven, if peradventure the Lord will have mercy upon us, and remember the covenant of our fathers, and destroy this host before our face this day:

10 י

למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.

That so all the heathen may know that there is one who delivereth and saveth Israel.

11 יא

ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות.

Then the strangers lifted up their eyes, and saw them coming over against them. Wherefore they went out of the camp to battle; but they that were with Judas sounded their trumpets.

12 יב

ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה.

So they joined battle, and the heathen being discomfited fled into the plain.

13 יג

ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.

Howbeit all the hindmost of them were slain with the sword: for they pursued them unto Gazera, and unto the plains of Idumea, and Azotus, and Jamnia, so that there were slain of them upon a three thousand men.

14 יד

ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור.

This done, Judas returned again with his host from pursuing them, And said to the people,

15 טו

הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה.

Be not greedy of the spoil inasmuch as there is a battle before us,

16 טז

הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד.

And Gorgias and his host are here by us in the mountain: but stand ye now against our enemies, and overcome them, and after this ye may boldly take the spoils.

17 יז

עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר.

As Judas was yet speaking these words, there appeared a part of them looking out of the mountain:

18 יח

וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה.

Who when they perceived that the Jews had put their host to flight and were burning the tents; for the smoke that was seen declared what was done:

19 יט

ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים.

When therefore they perceived these things, they were sore afraid, and seeing also the host of Judas in the plain ready to fight, They fled every one into the land of strangers.

20 כ

וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר.

Then Judas returned to spoil the tents, where they got much gold, and silver, and blue silk, and purple of the sea, and great riches.

21 כא

ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

After this they went home, and sung a song of thanksgiving, and praised the Lord in heaven: because it is good, because his mercy endureth forever.

22 כב

ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל.

Thus Israel had a great deliverance that day.

23 כג

והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם.

Now all the strangers that had escaped came and told Lysias what had happened:

24 כד

וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.

Who, when he heard thereof, was confounded and discouraged, because neither such things as he would were done unto Israel, nor such things as the king commanded him were come to pass.

25 כה

ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים.

The next year therefore following Lysias gathered together threescore thousand choice men of foot, and five thousand horsemen, that he might subdue them.

26 כו

ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור.

So they came into Idumea, and pitched their tents at Bethsura,

27 כז

ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו.

and Judas met them with ten thousand men.

28 כח

וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.

And when he saw that mighty army, he prayed and said,

29 כט

ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו.

Blessed art thou, O Saviour of Israel, who didst quell the violence of the mighty man by the hand of thy servant David, and gavest the host of strangers into the hands of Jonathan the son of Saul, and his armour bearer;

30 ל

תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם.

Shut up this army in the hand of thy people Israel, and let them be confounded in their power and horsemen:

31 לא

תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם.

Make them to be of no courage, and cause the boldness of their strength to fall away, and let them quake at their destruction:

32 לב

למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.

Cast them down with the sword of them that love thee, and let all those that know thy name praise thee with thanksgiving.

33 לג

ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש.

So they joined battle; and there were slain of the host of Lysias about five thousand men, even before them were they slain.

34 לד

וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה.

Now when Lysias saw his army put to flight, and the manliness of Judas’ soldiers, and how they were ready either to live or die valiantly, he went into Antiochia, and gathered together a company of strangers, and having made his army greater than it was, he purposed to come again into Judea.

35 לה

וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.

Then said Judas and his brethren,

36 לו

הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.

Behold, our enemies are discomfited: let us go up to cleanse and dedicate the sanctuary.

37 לז

וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון.

Upon this all the host assembled themselves together, and went up into mount Sion.

38 לח

ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב.

And when they saw the sanctuary desolate, and the altar profaned, and the gates burned up, and shrubs growing in the courts as in a forest, or in one of the mountains, yea, and the priests’ chambers pulled down;

39 לט

ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד.

They rent their clothes, and made great lamentation, and cast ashes upon their heads,

40 מ

ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה.

And fell down flat to the ground upon their faces, and blew an alarm with the trumpets, and cried toward heaven.

41 מא

ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש.

Then Judas appointed certain men to fight against those that were in the fortress, until he had cleansed the sanctuary.

42 מב

ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא.

So he chose priests of blameless conversation, such as had pleasure in the law: Who cleansed the sanctuary, and bare out the defiled stones into an unclean place.

43 מג

ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות.

And when as they consulted what to do with the altar of burnt offerings, which was profaned;

44 מד

ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו.

They thought it best to pull it down, lest it should be a reproach to them, because the heathen had defiled it: wherefore they pulled it down,

45 מה

ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון.

And laid up the stones in the mountain of the temple in a convenient place, until there should come a prophet to shew what should be done with them.

46 מו

ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.

Then they took whole stones according to the law, and built a new altar according to the former;

47 מז

וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו.

And made up the sanctuary, and the things that were within the temple, and hallowed the courts.

48 מח

ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים.

They made also new holy vessels, and into the temple they brought the candlestick, and the altar of burnt offerings, and of incense, and the table.

49 מט

וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש.

And upon the altar they burned incense, and the lamps that were upon the candlestick they lighted, that they might give light in the temple.

50 נ

ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.

Furthermore they set the loaves upon the table, and spread out the veils, and finished all the works which they had begun to make.

51 נא

ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.

Now on the five and twentieth day of the ninth month, which is called the month Casleu, in the hundred forty and eighth year, they rose up betimes in the morning, And offered sacrifice according to the law upon the new altar of burnt offerings, which they had made.

52 נב

ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים.

Look, at what time and what day the heathen had profaned it, even in that was it dedicated with songs, and citherns, and harps, and cymbals.

53 נג

ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה.

Then all the people fell upon their faces, worshipping and praising the God of heaven, who had given them good success.

54 נד

ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם.

And so they kept the dedication of the altar eight days and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed the sacrifice of deliverance and praise.

55 נה

ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות.

They decked also the forefront of the temple with crowns of gold, and with shields; and the gates and the chambers they renewed, and hanged doors upon them.

56 נו

ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.

Thus was there very great gladness among the people, for that the reproach of the heathen was put away.

57 נז

ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

Moreover Judas and his brethren with the whole congregation of Israel ordained, that the days of the dedication of the altar should be kept in their season from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month Casleu, with mirth and gladness.

58 נח

ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה.

At that time also they builded up the mount Sion with high walls and strong towers round about, lest the Gentiles should come and tread it down as they had done before.

59 נט

ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.

And they set there a garrison to keep it, and fortified Bethsura to preserve it; that the people might have a defence against Idumea.