Chapter 14י״ד
1 א

ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש עזרה.

Now in the hundred threescore and twelfth year king Demetrius gathered his forces together, and went into Media to get him help to fight against Tryphon.

2 ב

וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו.

But when Arsaces, the king of Persia and Media, heard that Demetrius was entered within his borders, he sent one of his princes to take him alive:

3 ג

וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי, ויביאהו לפני ארשקה, ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר.

Who went and smote the host of Demetrius, and took him, and brought him to Arsaces, by whom he was put in ward.

4 ד

ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון, ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו.

As for the land of Judea, that was quiet all the days of Simon; for he sought the good of his nation in such wise, as that evermore his authority and honour pleased them well.

5 ה

וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים.

And as he was honourable in all his acts, so in this, that he took Joppa for an haven, and made an entrance to the isles of the sea,

6 ו

וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז בם.

And enlarged the bounds of his nation, and recovered the country,

7 ז

ויהיו לו שבויי חרב לרוב, ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם, ולא עמד איש לפניו.

And gathered together a great number of captives, and had the dominion of Gazera, and Bethsura, and the tower, out of the which he took all uncleanness, neither was there any that resisted him.

8 ח

כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו.

Then did they till their ground in peace, and the earth gave her increase, and the trees of the field their fruit.

9 ט

הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ, והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה.

The ancient men sat all in the streets, communing together of good things, and the young men put on glorious and warlike apparel.

10 י

שמעון נתן אוכל בערים וכלי קרב למלחמה, ושימעו הלך למרחקים.

He provided victuals for the cities, and set in them all manner of munition, so that his honourable name was renowned unto the end of the world.

11 יא

שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה.

He made peace in the land, and Israel rejoiced with great joy:

12 יב

בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין.

For every man sat under his vine and his fig tree, and there was none to fray them:

13 יג

קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים השפל השפלה בימים ההם.

Neither was there any left in the land to fight against them: yea, the kings themselves were overthrown in those days.

14 יד

נדכאי עמו גברו חיל, ואון ועול קפצו פיהם, ותורת ה' שעשועיו.

Moreover he strengthened all those of his people that were brought low: the law he searched out; and every contemner of the law and wicked person he took away.

15 טו

וירם קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש.

He beautified the sanctuary, and multiplied vessels of the temple.

16 טז

וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם.

Now when it was heard at Rome, and as far as Sparta, that Jonathan was dead, they were very sorry.

17 יז

ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו.

But as soon as they heard that his brother Simon was made high priest in his stead, and ruled the country, and the cities therein:

18 יח

ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים.

They wrote unto him in tables of brass, to renew the friendship and league which they had made with Judas and Jonathan his brethren: Which writings were read before the congregation at Jerusalem.

19 יט

וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.

And this is the copy of the letters that the Lacedemonians sent;

20 כ

ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום.

The rulers of the Lacedemonians, with the city, unto Simon the high priest, and the elders, and priests, and residue of the people of the Jews, our brethren, send greeting:

21 כא

המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם.

The ambassadors that were sent unto our people certified us of your glory and honour: wherefore we were glad of their coming,

22 כב

את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור.

And did register the things that they spake in the council of the people in this manner;

23 כג

נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם.

Numenius son of Antiochus, and Antipater son of Jason, the Jews’ ambassadors, came unto us to renew the friendship they had with us.

24 כד

וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול.

And it pleased the people to entertain the men honourably, and to put the copy of their ambassage in publick records, to the end the people of the Lacedemonians might have a memorial thereof: furthermore we have written a copy thereof unto Simon the high priest.

25 כה

ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו.

After this Simon sent Numenius to Rome with a great shield of gold of a thousand pound weight to confirm the league with them.

26 כו

ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו.

Whereof when the people heard, they said, What thanks shall we give to Simon and his sons?

27 כז

הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה.

For he and his brethren and the house of his father have established Israel, and chased away in fight their enemies from them, and confirmed their liberty.

28 כח

ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון.

So then they wrote it in tables of brass, which they set upon pillars in mount Sion:

29 כט

וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.

and this is the copy of the writing;

30 ל

בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים.

The eighteenth day of the month Elul, in the hundred threescore and twelfth year,

31 לא

בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים.

being the third year of Simon the high priest, At Saramel in the great congregation of the priests, and people, and rulers of the nation, and elders of the country, were these things notified unto us.

32 לב

מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו.

Forasmuch as oftentimes there have been wars in the country,

33 לג

ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם.

wherein for the maintenance of their sanctuary, and the law, Simon the son of Mattathias, of the posterity of Jarib, together with his brethren, put themselves in jeopardy, and resisting the enemies of their nation did their nation great honour:

34 לד

ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול.

For after that Jonathan, having gathered his nation together, and been their high priest,

35 לה

ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'.

was added to his people, Their enemies prepared to invade their country, that they might destroy it, and lay hands on the sanctuary:

36 לו

ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם.

At which time Simon rose up, and fought for his nation, and spent much of his own substance, and armed the valiant men of his nation and gave them wages,

37 לז

ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה.

And fortified the cities of Judea, together with Bethsura, that lieth upon the borders of Judea, where the armour of the enemies had been before; but he set a garrison of Jews there:

38 לח

ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה.

Moreover he fortified Joppa, which lieth upon the sea, and Gazera, that bordereth upon Azotus, where the enemies had dwelt before: but he placed Jews there, and furnished them with all things convenient for the reparation thereof.)

39 לט

וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם.

The people therefore sang the acts of Simon, and unto what glory he thought to bring his nation, made him their governor and chief priest, because he had done all these things, and for the justice and faith which he kept to his nation, and for that he sought by all means to exalt his people.

40 מ

ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה.

For in his time things prospered in his hands, so that the heathen were taken out of their country, and they also that were in the city of David in Jerusalem, who had made themselves a tower, out of which they issued,

41 מא

כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'.

and polluted all about the sanctuary, and did much hurt in the holy place:

42 מב

והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה.

But he placed Jews therein. and fortified it for the safety of the country and the city, and raised up the walls of Jerusalem.

43 מג

וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב.

King Demetrius also confirmed him in the high priesthood according to those things, And made him one of his friends, and honoured him with great honour.

44 מד

כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת.

For he had heard say, that the Romans had called the Jews their friends and confederates and brethren; and that they had entertained the ambassadors of Simon honourably;

45 מה

ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל.

Also that the Jews and priests were well pleased that Simon should be their governor and high priest for ever, until there should arise a faithful prophet;

46 מו

וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר.

Moreover that he should be their captain, and should take charge of the sanctuary, to set them over their works, and over the country, and over the armour, and over the fortresses, that, I say, he should take charge of the sanctuary;

47 מז

וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב.

Beside this, that he should be obeyed of every man, and that all the writings in the country should be made in his name, and that he should be clothed in purple, and wear gold:

48 מח

ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב.

Also that it should be lawful for none of the people or priests to break any of these things, or to gainsay his words, or to gather an assembly in the country without him, or to be clothed in purple, or wear a buckle of gold;

49 מט

ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו.

And whosoever should do otherwise, or break any of these things, he should be punished.

50 נ

וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל.

Thus it liked all the people to deal with Simon, and to do as hath been said. Then Simon accepted hereof, and was well pleased to be high priest, and captain and governor of the Jews and priests, and to defend them all.

51 נא

ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם.

So they commanded that this writing should be put in tables of brass, and that they should be set up within the compass of the sanctuary in a conspicuous place;

52 נב

ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם.

Also that the copies thereof should be laid up in the treasury, to the end that Simon and his sons might have them.