Teshuva 15ט״ו
1 א

לדייני ומנהיגי קהל תנסי"ש יצ"ו

2 ב

מליצי ריעי ראיתי שאלתכם על דבר האיש אנשמואל עראמה שרצה לישא זקנה אחת בת תשעים שנה או יותר והיא אלמנת אנבונפוש פרג' מבלנסיא' והקהל מיחו בידו ולא נתנו לו רשות לישאנ' לפי שאינו נושאה לשם נשואים אלא שנתן עיניו בממון כי הזקנה הנזכרת יש לה כמו פ' כפולות של זהב ועוד שאין לו בנים ואנשמואל הנזכר הטיח דברים כנגד הדיין וקצת בני הקהל עד שהלך לאדון העיר ואמר לו אדוני אלו היהודים מנעוני מלישא אשה איני יודע על מה ועל מה רק שטענו לפי שהי' זקנה לא תנשא ואין זה מחק השם יתברך ואינו מדין תורתנו אלא כל הרוצה ליטול כמו שיזדמן קטן לזקנה וזקן לקטנה וכך הוא מנהגנו בכל עיר ועיר ואתם השבתם לאדון העיר כי לא יעשה כן בישראל עד שלא קיים פריה ורביה והוא עודנו מחזיק והסכמתם עם אדון העיר לכתוב אלי שאודיע לכם דעתי בזה לפי הדין זאת היא שאלתכם:

3 ג

תשובה מי שאין לו בנים אין לו לישא אשה אלא בת בנים ומי שיש לו בנים וכבר קיים מצות פריה ורביה נושא אשה אע"פ שאינה בת בנים כדתנן (בפ' הבא ע"י סא:) לא יבטל אדם מפריה ורביה אא"כ יש לו בנים ב"ש אומרים שני זכרים וב"ה אומרים זכר ונקבה דכתיב זכר ונקבה ברא אותם ואמרינן בגמ' דאין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל (פט"ו מה' אישות) וז"ל לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אא"כ קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה ע"כ. ובודאי שאם לא קיים מצות פו"ר ואין לו אשה אחרת ראויה לבנים ובא לישא אשה שאינה בת בנים שורת הדין שב"ד מונעין אותו מלישאנה שהרי שנינו (יבמות סד.) נשא אשה ושהתה עמו י' שנים ולא ילדה אילו רשאי ליבטל ובברייתא תניא עלה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ובכתובו' (פ' המדיר עז.) אסיקנא דכופין אותו בשוטים להוציא ואע"ג דהיא אמרה דיירנא בהדיה בסהדי לפי שאין כפיה זו מצד האשה אלא אע"פ ששניהם רוצין לעמוד יחד ב"ד כופין אותו להוציאה כדי שיקיים מצות פריה ורביה באחרת דכל כמה דאגידה בי' לא יהבי ליה אחריתי כדאמרינן (בפ' אע"פ סד.) ואם בשהתה עמו י' שנים ולא ילדה שעדיין לא הוחזקה להיות עקרה שהרי כשגרשה זה מותרת לינשא לשני ואעפ"כ כופין הראשון בשוטים לגרש שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"פ שכבר נשואה לו כ"ש הוחזקה להיות עקרה כגון מה ששנינו שהתה עם השני י' שנים ולא ילדה לג' לא תנשא אא"כ יש לו אשה ובנים שאם בא הג' לישא אותה שמונעין אותו בכפיה שלא ישאנה כיון שאין לו בנים וה"ה לזקנה וכ"ש הוא שהרי העקרה מקרה הוא שקרה לה מחמת חולי ואפשר להתרפאות ממנו דהא אמרינן בלשאת לשלישי למי שאין לו בנים שתצא בלא כתובה שאם נשאת אח"כ לרביעי והיו לה בנים אינה יכולה לתבוע הכתובה מן השלישי משום דאמרי' לה השתא הוא דבריית משא"כ בזקנה שאין לה רפואה שמכיון שפסק ממנה הארח מחמת זקנה שוב אין לה תקנה מדרך הטבע ואפי' מי שיש לו בנים וכבר קיים מצות פריה ורביה אע"פ שאינו חייב מה"ת לישא אשה בת בנים אמנם ממצות חכמים לכתחלה יש לו לישא אשה בת בנים דקיי"ל כר' יהושע דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו הוליד בנים בילדותו יוליד בנים בזקנותו שנא' בבקר זרע זרעך וכו' ולזה כתב הר"ם ז"ל (בפ' ט"ו הנזכר) וז"ל אע"פ שקיים אדם מצות פו"ר הרי הוא מצוה מדברי סופרים שלא יבטל מפו"ר כ"ז שיש בו כח שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאלו בנה עולם ע"כ. אלא שזהו לכתחלה לבד אבל אם נשא כבר אין כופין להוציא כיון שיש לו בנים דר' יהושע לא קאמר אלא יוליד בנים בזקנותו והיינו לכתחלה אמנם כל זה שורת הדין לפי הגמ' אבל מה נעשה שלא ראינו בימינו ולא שמענו מכמה דורות ב"ד שנזקק לזה לכוף ולהוציא באשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה או שהיא זקנה ואף אם אין לו בנים *( רמ"א אה"ע סי' א' ס"ג.) ומן הדין היה לב"ד לכוף אותו או להוציאה או לקחת עליה אשה בת בנים ואפי' אם יש לו כמה זכרים עדיין לא קיים מצות פריה ורביה אם אין לו זכר ונקבה כדברי ב"ה וכמש"כ למעלה ואף אם לאמר דכל שיש לו ממנה ולד של קיימא אין כופין להוציא כי כן דעת קצת מפרשים ז"ל דדוקא קתני מתני' שהתה עשר שנים ולא ילדה הא אם ילדה ולד של קיימא אע"פ שעדיין לא קיים מצות פו"ר מ"מ אין כופין להוציא *( שם סי' קנד ס"י:) היינו דוקא בשהתה עשר שנים שעדיין לא הוחזקה בעקרה ואפשר שתלד לו עוד שהרי כבר זכה ליבנות ממנה אבל בזקנה שאין לה תקנה אע"פ שילדה לו כיון שאין לו בנים כשעור הצריך לקיום המצוה כופין להוציא אין צ"ל לדעת מי שאומר דשהתה עשר שנים ולא ילדה ארישא קאי כלומר שלא ילדה השעור הצריך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכן לא ראינו ב"ד שנזקק למחות במי שנושא קטנה ואע"פ שהגיע הוא לפרק חיוב פו"ר ואין לו בנים ואע"פ שדילה כזקנה כמש"כ הר"ם ז"ל ואפי' מי שיש לו בנים אין לו לישא קטנה כמ"ש (בפ' כל היד יג:) דהני דנסבי קטנות מעכבין את המשיח וכ"א (קדושין מא.) אסור לאדם שיקדש את בתו עד שתגדל ותאמר בפלוני אלי רוצה ומימינו לא ראינו מי שמיחה בזה וכן בבת כהן או בת תלמיד חכם לעם הארץ וכן בת ע"ה לת"ח ולזה אם היו ב"ד לזקקין לדקדק ע"פ שורת הדין בענייני הזווגים לכפותם היו צריכין לכפות את כלם ורוב הנשים הבאות בימים היו יוצאות ונוטלת כתובה ונדוניא וליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא ותרבה הקטטה והמריבה ולזה העלימו חכמי הדורות את עיניהם בעניני הזווגין שלא למנעם אין צ"ל שלא להפרידם כל ששניהם רוצים ואין בנשואין ההם לא משום ערוה ולא משום אסור קדושה ודי להם לדונם ע"פ הדין כשיש מחלוקת בין איש לאשתו על זו ונגשו אל המשפט ושפטום ע"פ התורה ולכן בנדון שלפניכם אם הזקנה ההיא ניחא לה דליפוק עלה שמא דאישות ושיהיה לה הבעל במקום בן חוטרא לידה ומרה לקבורה ומצאה זה שרוצה לישאנה מפני דוחקו ואם אין לו בנים אם תרצו להעלים עיניכם כאשר נהגו בהרבה קהלות גדולות וטובות מלאות חכמים ואנשי מעשה הרשות בידכם וכ"ש שהם גרים באר ואינם מתושבי קהלכם אף כי לפי הדין אם הי' נושא עמה אחרת בו בנים אין למונעו מזאת ואף אם הוא נושאה לשם ממון *(ג שם סי' ב' ס"א:) כי מ"ש ז"ל (בפ' י' יוחסין ע.) הנושא אשה לשם ממון הוין לו בנים שאילן מהוגנין זהו באשה שהיא פסולה לו כדמייתי עלה קרא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וגו' וכן פרש"י ז"ל בנים זרים מאשה פסולה לו ולשם ממון נשאו כדמסיים קרא עתה יאכלם חדש את חלקיהם ע"כ. וכן אפשר שבאלו הארצות אין כופין להוציא אשה שאינה בת בנים כדי שימצאו אחרת בת בנים מטעמא דכל כמה דאגידא ביה לא יהבי ליה אחריתי שהרי באלו הארצות אין מקפידין בזה כל כך ואדם נושא שתים ושלש נשים ואין מכלים שכך נהגו וא"צ רשות מלך קצין שוטר ומושל אמנם אם תרצו להחמיר עליו ולהיות מדת הדין הגמור מתוחה כנגדו מפני שהטיח דברים כנגד הדיין וקצת מבני קהלכם לפי מה שבא בשאלתכם הרשות בידיכם שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות זהו מה שנ"ל בזה וחתמתי שמי אני הדורש שלומכם ובאהבתכם נאמן העלוב יצחק ב"ר ששת זלה"ה. שעל הכתב גדולים בחכמה ובמנין יושבי אהל ומקנה וקנין משיבי מלחמתה של תורה כהלכה ושואלים כענין הנכבדים דייני ומנהיגי קהל תנס י"ש צ"ו: