Part II, Siman 1 חלק ב', א׳
1 א

סימן א שלומך ישגא לחדא אהובי האלוף מהר"ר משה יצ"ו אשר דרשתני היאך יש לנהוג במי שמתה אשתו אי שרי לישא אחרת אחר שני רגלים כרבי יודא או כרבנן לאחר שלשה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא כמאן קי"ל. דע לך נראה דקי"ל כרבנן דפסק הרמב"ם וסמ"ג וכן בתשובת ריצב"א ממש בתוך תשובת המיימון שהשיב לרבינו שמשון אחיו באריכות מאד בדבר זה. ומתשובה שנייה מוכח להדיא דאי ס"ל דטעמא הוא כדי שישכח אהבת הראשונה כדכתב אשירי א"כ אינו מטעם אבילות וליכא למימר הכא הלכה כדברי המיקל באבל ולפ"ז ודאי הלכה כרבים וכתב שם ריצב"א מטעם זה פי' ר"ת ועיקר. וכתב נמי דכן פסק רבינו חננאל ורב אלפס דהלכה כרבנן ורב אלפס מייתי ירושלמי דפ' החולץ דקאמר כרבנן ואם כן לא שבקינן כל הני ואזלינן בתר סתם תוס' ואשירי ותו דאיכא למימר דהנהו סתם תוס' לאו תוס' דר"י אינון דנהיגי בתרייהו ודברי האשירי סתורים מיניה וביה דאיהו סבר הטעם כדפי' ר"ת לעיל ואפ"ה פוסק כר"י. וסברא רחבה היא כדמוכח בתשובות לעיל דכיון דאין הטעם משום אבילות ליכא למימר הלכה כדברי המיקל באבל: