Chapter 9ט׳
1 א

ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד) וכי מה טיבה של דבורה שהיא היתה שופטת את ישראל בעת ההיא ומתנבאה עליהם והלא פנחס בן אלעזר היה בימים ההם מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו כך אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה אמרה לו אשתו בא ואעשה לך פתילות והוליך אותם לבהמ"ק שבשילה מה אם יהיה חלקך בין אנשים כשרים שבהם ותזכה לעוה"ב והוא היה עושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה לפיכך נקרא שמו לפידות וכן אמרו ג' שמות יש לו ברק לפידות מיכאל ברק שפניו היה דומה לברק לפידות שהיה עושה לפידות עבות ומה שמו מיכאל שמו. הקב"ה בוחן לבות וכליות הוא ואמר הקב"ה לדבורה אתם כוונתם לשם שמים ועשיתם פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה ובשנים עשר שבטי ישראל ומי גרם ללפידות שהיה חלקו בבני אדם כשרים וזכה לעוה"ב הוי אומר דבורה אשתו כך אמרו על דבורה אשת ברק ועל כיוצא בה הוא אומר חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד) כיוצא בדבר אתה אומר איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב כך אמרו בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לע"א ועל ידה התמכר עצמו לע"א שנאמר (מלכים א כא) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל וגו' ובשביל מעשיה ומעשה בעלה נאבדו שניהם מן העוה"ז ומן העוה"ב ואבדו את בניהם עמהם משל למלך שהביא לו עבדו מנחה שבעים כדי שמן כיון ששמע ממנו דברים יתרים טרף אותם לפניו כך מי גרם לו לאחאב שנאבד מן העוה"ז ועוה"ב הוא ובניו הוי אומר איזבל אשתו ועליה ועל כיוצא בה הוא אומר (משלי ד) ואולת בידה תהרסנה ועליהן הוא אומר (תהלים לז) אל תתחר במצליח דרכו באיש עושה מזמות וגו' ועוד מעט ואין רשע וגו' ראיתי רשע עריץ וגו' ויעבור והנה איננו וגו' (נ"י צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו אחריו מהו אומר ה' לא יעזבנו בידו וגו' ה' ישחק לו). פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים אמרתי להם רבותי מה נשתנה עמדי שר צבא מלך ישראל מכל אשר היו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמרי וישבו לו שלשה מלכים על כסאו אמרו לי לא שמענו אמרתי להם שכרו היה משום שויתר עיר גדולה בארץ ישראל כמו ירושלים שהיתה בדעתו שכשם שירושלים היא למלכי יהודה כך יהא שומרון למלכי ישראל שנאמר (מלכים א טז) ויקן עמרי את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שומרון ואומר (יחזקאל כג) בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגו' ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה וגו' ושמותן שמרון אהלה וירושלים אהליבה. שכרו על שויתר עיר גדולה בא"י לפיכך ישבו לו ג' מלכים על כסאו. אמרו עליו על עמרי שלא היה עשיר כמו אחאב מלך ישראל בנו מאתים ול"ב מלכים עבדו אותו ואצ"ל לבית השן שבנה כיון ששמע אחאב מן הבריות שבקשו אלו רל"ב מלכים למרוד בו שלח והביא בנו של כל אחד והושיבן תחת ידו בירושלים ובשומרון ואמרו חכמים כל אותן רל"ב בני מלכים עובדי ע"א היו וכיון שבאו לירושלים ולשומרון היו נעשים יראי שמים לאמיתן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים שכרן היה משום שהיו יראי שמים לאמיתן באתה להם לישראל תשועה גדולה על ידן שנאמר (מלכים א כ) ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שומרון וילחם בה וגו' והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נותנו בידך וגו' ויאמר אחאב במי ויאמר וגו' בנערי שרי המדינות וגו' ואומר (מלכים ב ג) ומישע מלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר ויהי כמות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל נתקבצו עליו על מלך מואב שלשה מלכים יחד מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויכו את מואב וינוסו מפניהם וגו' וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה וגו' ויקח את בנו הבכור וגו' ויעלהו עולה על החומה וכיון ששחט את בנו והעלהו עולה אמר רבש"ע אברהם העלה את בנו ע"ג המזבח ולא שחטו ואני אשחוט את בני ואעלהו עולה כליל לפניך שכל מה שתאמר אלי אעשה (נ"י שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו) באותה שעה ירדו (שונאיהם של) ישראל ממדריגה עליונה למדריגה תחתונה שנאמר ויהיה קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישבו לארץ וכיון שמת אחאב היו נערי שרי המדינות נפטרין כל אחד ואחד והלך לו לביתו. ברוך המקום ברוך הוא שמשלם לבני אדם לכל איש כדרכיו ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו לכך נאמר ודבורה אשה נביאה וגו' והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט אמרו חכמים כשם ששמואל היה יושב ברמה כך דבורה היתה יושבת ברמה (נ"י לכך נאמר) והיא יושבת תחת תומר אמרו חכמים שלא היו תלמידי חכמים בישראל בעת ההיא אלא כמלא (נ"י חצי) דקל בלבד לכך נאמר תחת תומר: ד"א והיא יושבת תחת תומר לפי שאין דרכה של אשה להתיחד בתוך הבית לכך דבורה הולכת ויושבת תחת צלו של דקל ומלמדת תורה ברבים לכך נאמר והיא יושבת תחת תומר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה וגו' ולקחת עמך עשרת אלפים איש וגו'. מת"ל הלא צוה ה' אלא כך אמרה לו כתיב בתורה ודרשו השופטים היטב וגו' (דברים יט) ומה ענין שכתוב אחריו כי תצא למלחמה על אויביך וגו' לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך וגו' (דברים כ) וכי מה טיבה של דבורה אצל ברק והלא דבורה במקומה וברק במקומו אלא כך אמרו חכמים ברק היה משמש את הזקנים בחייו של יהושע וכן חזר ושמש לאחר מיתתו לפיכך הביא הקב"ה אותו ונתן אותו אצל דבורה באותה שעה הראוה לדבורה במה הקב"ה מושיע את ישראל מבין העכו"ם בבנים שהם משכימים ומעריבין לבית הכנסת ולבית המדרש ועוסקין בדברי תורה בכל יום תמיד ומה נשתנה זבולון ונפתלי מכל השבטים שבאת תשועה גדולה לישראל על ידן שנאמר (דברים ד) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון. כך אמרו חכמים נפתלי שמש את יעקב אבינו ויצא ממנו קורת רוח וזבולון שמש את יששכר ועל שעשה לו אכסניא ובשביל שבטח ברק באלקי ישראל והאמין בנבואתה של דבורה שנאמר ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו' ותאמר הלוך אלך עמך וגו' לפיכך חלק לו בשירה עמה שנאמר ותשר דבורה וברק וגו'. ומה נשתנית יעל אשת חבר הקיני מכל הנשים כלן שבאת תשועה גדולה לישראל על ידה שנאמר ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו' והוא נרדם ויעף וימת. כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני החכמים ואמרתי להם רבותי עפר אני תחת רגליכם אומר לפניכם דבר אחד ואמרו לי אמור ואמרתי אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהיה לך קורת רוח מישראל בכל מקומות מושבותם שכל הטובות (נ"י והנחמות) שאמרת לאדם לא אמרת אלא בחכמה ובינה ודעה והשכל שנאמר (בראשית א) ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו עזר להעמידו על רגליו ועזר להאיר עיניו. אמרו לי תן טעם לדבריך אמרתי להן אני נותן טעם לדברי ואמרתי להן רבותי חטין ושעורין עד שלא נעשו ולא נטחנו ברחים הם אינן כלום אלא עצים בלבד ואמרו לי הן ואמרתי להן אם נותנן אותם אדם לאשתו ותקנתן ועשאתן וטחנן ברחים והוציאה מהם את הפת פת יפה או שהיא עשתה לו מן בשר שמן או מן חלב שמן אכילות טובות שבעולם והוא אוכל וכן פשתן אינו כלום אלא עשבים ואמרו לי הן. ואמרתי להם אם נותן אדם פשתן לאשתו וארגה ממנו בגד ולא עוד אלא שמוציא ממנה פריה ורביה לעולם. ועוד כדי שלא ינאף ממקום למקום אלו ארבעה דברים שהאשה עושה לבעלה ואם הוא (נ"י כבר) נותן לה לחם ומאכילה. והלא לבהמה ולחיה ולעופות נותנין כל העולם מזונות. לכך נאמר אעשה לו עזר כנגדו עזר להעמידו על רגליו עזר להאיר עיניו. ועוד אמרתי לפניהם דבריו של הקב"ה עתיד הקב"ה לישב בבית הגדול שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ויאמר להם למי אתם משולים נשא אדם אשה טובה ומיופה הוא שמח בה. נשתנה יפיה אז מבקש לישא אחרת עליה אבל אתם אין אתם כן אהובים אתם לי מתחלה ועד סוף לעלם ולעלמי עלמיא שנאמר (הושע ג) ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה אהובת ריע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים אל אלקים אחרים וגו' עד אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם וגו'. ואומר (ירמיה ג) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' וכי רעים הן לו ח"ו או ממש יש בהן ח"ו לשום ע"ז שכך נאמר רעים רבים אלא ישראל הן עשו אותן ע"ז כאלו הן רעים לו ח"ו ואעפ"כ הוא מעביר עונותיהן של ישראל ואינו משמר קנאה ונקמה עליהם בכל מקומות מושבותיהם ודברי תורה לא מנע מהם ועונותיהם הוא מעביר ראשון ראשון מכנגד פניו (נ"י שנאמר (ירמיה לח) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה והיסורין ממרקין עונותיהם) ואין מעשיו כמעשיהם אם כן למי אתם משולים תלמוד לומר (דברים לג) ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וגו' וכימיך דבאך אמרו חכמים על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה והבתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחושת מנעלך וכימיך דבאך ואומר אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים אשרי מי שלא בא לידי עבירה ולא לידי חטא ועון ולא יצא מן הדרך הטובה ואפילו הוא ישראל הוא ראוי להעלות עולה ע"ג המזבח כאלו הוא כ"ג שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' (שמות כד) אבל זה ששם עצמו עצל מן העבירה ולא עושה את העבירה הרי הוא מזומן כמלאכי השרת שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו.