Chapter 17י״ז
1 א

הרי הוא אומר (תהלים כד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו. נקי כפים זה היה מרע"ה אב החכמים ואב הנביאים שהיו ידיו של משה נקיות מן הגזל שנאמר ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' וגו' לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' (במדבר טו) ובר לבב זה משה שהיה לבו של משה ברור ביראת אלקים אשר לא נשא לשוא נפשי אמר הקב"ה למשה נפש רוח ונשמה שנתתי בך לא טענה דבר שוא שלא כתבתי בתורתי ולא נשבע למרמה שלא רמה בשבועתו שנשבע ליתרו שנאמר (שמות ב) ויואל משה לשבת את האיש אין ויואל אלא לשון שבועה שנאמר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם וגו' נאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה מה אלה האמור להלן הוא לשון שבועה אף אלה האמור כאן לשון שבועה הוא ומה שכרו של משה שקיבל ברכה מפי אלקיו שנאמר ישא ברכה מאת ה' וגו'. אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. ותהיה לך קורת רוח מישראל עברתי בכל מקומות מושבותם של ישראל וראיתי כל הדברים המכוערים ודברים שאינם ראויין שעשו ישראל אעפ"כ לא שמרת אתה להם שום קנאה ונקמה ולא התגאית אתה עליהם ודברי תורתך לא מנעת מפיהם אלא זכרת להם הטובות שעשו לפניך ולא הרעות שעשו לפניך ואמרת להם ע"י ישעיהו (ישעיה סה) ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב כ"א שישו וגילו עדי עד וגו'. וכשעמדו אבותינו על הר סיני לקבל עליהם עול מלכות שמים בנדבה אף הוא ירד משמי השמים העליונים ממקום כבוד גדלו ותפארתו וקדושתו ושיכן שמו הגדול עמהם בנדבה שנאמר (ישעיה לב) ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום. אשרי אדם שמעשיו מרובים מחכמתו למה"ד לרגל שמונחת במנעל ומוצלת מכל צער ויגון שנאמר (ש"ה ז) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך וגו'. מה ירך בסתר אף כל דבר טוב שיעשה אדם יעשה בסתר. צדקה בסתר. ענוה עם אשתו בסתר. ואם עושה כן יהא חביב לפני המקום וכך אמר להם הקב"ה לישראל כמה וכמה פעמים כמו כן עתיד אני לקרוא עליכם אלף אלפים לטובה מפני שסלסלתם את התורה וחבקתם אותה על זרועכם ועל ידכם שנאמר סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה וגו' (משלי ד) ואומר בני תורתי אל תשכח וגו' כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וגו' (משלי ג) וכן הוא אומר בענין המשכן שנאמר (שמות לח) אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו' ומאהבה שהקב"ה אוהב אותם את ישראל ומשמחה שהוא שמח עמהם הוא בעצמו משבח אותם שנאמר (שה"ש ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו במלך שלמה במלך מלכי המלכים הקב"ה שהשלום שלו: ד"א במלך שלמה בממ"ה הקב"ה שמתכוין ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת שעומדין לפניו ומקדישין שמו הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה אומרים ק' ק' ק'. ומשקיעת החמה עד יציאת החמה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שנאמר (איוב כה) עושה שלום במרומיו. ד"א במלך שלמה בממ"ה הקב"ה שהוא מתכוין ועושה שלום בכל באי העולם בכל מעשה ידיו שברא בעולמו. ד"א במלך שלמה במלך שלמה ודוד שהן היו יושבין על הכסא והיו עבדיהן ובני ביתן ובני מדינתן מביאין לפניהם אכילה ושתיה ומזונות וכל סיפוקי מאכלים אבל הקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אינו כך אלא הוא יושב על כסא הכבוד שלו שליש היום הוא קורא ושונה ושליש היום דן את הדין ושליש היום הוא עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולמו שנאמר (תהלים קלו) נותן לחם לכל בשר וגו'. ד"א במלך שלמה זה ממ"ה הקב"ה שהוא אינו דומה ונמשל למלך בשר ודם שהוא יושב על כסאו וזקני מדינתו יושבין לפניו והמלך לומד מהן דבר חכמה בינה דעה והשכל אבל הקב"ה ממ"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אינו כן אלא יושב על כסא הכבוד שלו שליש היום הוא קורא ושונה ושליש היום הוא דן את הדין ושליש היום הוא זן ומפרנס את הצדיקים ות"ח בחכמה ובבינה בדעה והשכל שנאמר (ישעיה מ) נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ואומר (דניאל ב) ענה דניאל ואמר להוי שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמא וגבורתא די ליה היא והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה וגו'. והוא מהשנא עדניא זו עדניא של סדום וזמניא זו זמניא של ירושלים מהעדה מלכין ומהקים מלכים זה נבוכדנצר יהב חכמתא לחכימין זה משה רבינו אבי החכמים אבי הנביאים ומנדעא לידעי בינה זה יהושע בן נון. ד"א יהב חכמתא לחכימין זה יוסף הצדיק שנאמר (בראשית מא) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך ומנדעא לידעי בינה זה דניאל וחביריו שנאמר אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי (דניאל ב) הוא גלי עמיקתא זה עומק המרכבה ומסתרתא זה מעשה בראשית. ידע מה בחשוכא זה פורענותן של רשעים בגיהנם ונהורא עמיה שרא זה מתן שכרן של צדיקים בג"ע וכן הוא אומר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה לכך נאמר במלך שלמה. מהו בעטרה שעטרה לו אמו כשהיו ישראל במצרים ויצאו ממצרים והיו במדבר ולא שינו שמם ולשונם והיו מה"ש מרננים אחריהם ואומרים בודאי יש בהם כאלו כמעשה אברהם יצחק ויעקב לפי שלא שינו שמם ולשונם לכך נאמר בעטרה שעטרה לו אמו: ד"א מהו בעטרה וגו' כשיצאו ממצרים למדבר על חררה אחת יצאו ולא הרהרו אחר דרכיו של הקב"ה ולא אמרו שום דבר אלא היו תמימי דרך בדבר ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מירמיה מה שאמר בהן ביוצאי מצרים (ירמיה ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וגו'. לפיכך עשה הקב"ה את ישראל קדש בעולם מה הקדש הזה כל האוכל ממנו מתחייב מיתה לשמים כך הם ישראל שנאמר (ירמיה ב) קדש ישראל לה' וגו'. ומהו ביום חתנתו וביום שמחת לבו כשעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היה הקב"ה צופה ובא ואמר בלבבו שמא לא יקבלו ישראל את תורתי עליהן כדרך שלא קבלו עליהן העכו"ם ויתחתם גזר דין עליהן ויאבדו מן העולם הזה והעולם הבא ח"ו. אבל אח"כ כיון שקבלו עליהן עול מלכות שמים בשמחה אף הקדוש ב"ה ממקום כבודו ותפארתו משמי השמים העליונים ירד עליהן ואמר להן (ישעיה מט) התשכח אשה עולה וגו' ואומר (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי וגו'. וכיון שקבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן שנאמר (שמות כה) דבר אל בנ"י וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו'. באותה שעה אמר הקב"ה בלבבו שמא לא יביאו בנ"י נדבתם לפני ושמא יהיו אומרים כלפי מעלה וכי לכסף וזהב הוא צריך והלא כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שלו הוא שנאמר (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות. ומפני מה אומר לבני אדם הביאו לי נדבה ועשו לי מקדש אבל מה שביקש הקב"ה מישראל נתנו לו ישראל והוא עושה לישראל מה שאמר להן. וכשעשו ישראל רצון הקב"ה במדבר והקב"ה מצא בהן קורת רוח כמה שנאמר בהן (שמות לה) ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו וגו'. וכל אשר נמצא אתו עצי שטים וגו' הביאו בני ישראל נדבה לה'. על אותה שעה הוא אומר (שה"ש ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. וכן כשערכתי תורת כהנים וצויתי את אבותיכם על הדינין של אותן הדברים מה שעשיתי בכם זבין וזבות נדות ויולדות ולא הרהרו עלי ולא אמרו שום דבר כלל אלא היו תמימי דרך בדבר ועל אותה שעה הוא נאמר (זכריה ח) והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה וגו': שמעוני אחי ואמי מי שיש לו עינים לראות ולב חכם להשכיל וכליות להתיעץ יבין וישכיל ויראה בעיני שכלו שאין בין אדם לבהמה כלום. ואפילו כשיש גדולה על האדם שמושיבין אותו מלך בקרון אעפ"כ יסתכל בלבו ובגופו ובעצמותיו וידע שהרוח והנשמה שברא הקב"ה לישראל בשביל אהבה שהקב"ה אוהב אותם ובשמחה שהוא שמח בהן ויעמידם מן העפר על רגליהם ויושיבם בין ברכיו ומגפפן ומחבקן ומנשקן ומביאן לחיי עוה"ב שנאמר (ישעיה סו) כי כאשר השמים החדשים וגו' וכן כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם חזרו ועשו תשובה בסתר שנאמר (שמות לג) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו וגו' מלמד שעשו תשובה בסתר לפיכך נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם ונתן להם יוה"כ למחילה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. וכן בימי יהושע בן נון קבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה שנאמר (יהושע כד) ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה' לעבוד אלקים אחרים כי ה' אלקינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים וגו' שכרן של ישראל שקבלו עליהן באותה השעה עול מלכות שמים באהבה לפיכך האריך הקב"ה את פניו להן שלש מאות שנה בימי שפוט השופטים ועשאן כתינוקות של בית רבן וכבנים על שלחן אביהם וקבע להם ברכה שהיא מדה טובה לעולם שנאמר (יהושע כב) ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם. ומנין תדע לך שכן הוא צא ולמד מגדעון בן יואש ומאבצן ומעבדון בן הלל הפרעתוני שהיו באותה שעה. בגדעון מה הוא אומר (שופטים ח) ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו. באבצן מהו אומר (שופטים יב) ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות וגו'. בעבדון מהו אומר (שופטים יב) ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רוכבים על שבעים עירים. וכן בימי שמואל קבלו עליהם ישראל עול מלכות שמים באהבה ויראה שנאמר (שמואל א ז) ויאמרו בני ישראל אל שמואל אל תחרש ממנו מזעוק אל ה' וגו'. וכן אחר ששאלו בני ישראל מן שמואל שימנה להם מלך וכשהיה ממנה להם מלך קבלו ישראל עליהם עול מלכות שמים ביראה שנאמר (שמואל א יב) ויירא כל העם מאד את ה' ואף הוא השיב אותם כענין שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם וגו' אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם וגו'. שכרן של ישראל שקבלו עליהן עול מלכות שמים ביראה אף הקב"ה ירד משמי השמים העליונים ממקום גדלו ותפארתו וקדושתו ושכן עמהם במלחמה שנאמר (שמואל א ז) ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל לה' וגו'. וקבע להן ברכה שהוא מדה טובה בעולם שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וגו'. וכן בימי אליהו הנביא היו ישראל יראי שמים לאמיתן כשהוא היה עומד ובונה מזבח ועשה מקום כבית סאתים זרע סביב שנאמר (מלכים א יח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו'. ויבנה את האבנים מזבח בשם ה' ויעש תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח וגו'. ואמר לתלמידים שלו מלאו ארבעים כדים מים ויצקו על העולה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים (מלכים א יח) וכי תעלה על דעתך שמשנים עשר כדים של מים נתמלא כל המקום מים אינו כן אלא כשאמר להם לתלמידים שלו מי שיש לו מים יבוא ויצוק על ידי א"ל אלישע תלמידו יש לי מים בכדי א"ל אליהו בא וצק על ידי מיד היה בא אלישע ויצוק על ידיו ויצאו מהן עשר מעינות עד שנתמלא כל המקום מים שנאמר (מלכים ב ג) ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו באותה שעה עמד אליהו להתפלל שנאמר (מלכים א יח) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים וגו' ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואתה האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה. באותה שעה עזבו ישראל את הע"ז שהיתה בידם והיו יראי שמים לאמיתן שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים וגו': בכל דור ודור צופה הקב"ה בשתי ידיו ונותנן כנגד לבו וחוזר ונותנן כנגד זרועותיו ובוכה עליהן בין בסתר בין בגלוי ומפני מה הוא בוכה בסתר מפני שגנאי הוא לארי שיבכה לפני שועל וגנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו וגנאי הוא לרב שיבכה לפני תלמידיו וגנאי הוא לבעל הבית שיבכה לפני הפועל ששכרו. שנאמר מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמיה ח) וכי נגד ירמיה הכתוב מדבר הא אין הכתוב מדבר אלא כנגד הקב"ה שחלק את עולמו לשתי מדות אחת של צדיקים ואחת של רשעים אחד של מדת הצדיקים כיצד צא ולמד מבן עשרים שנה ואילך כיון שבא אדם למשנה ולמד מהן יראת שמים ומעשים טובים מלוין אותו עד שהוא נכנס לבית עולמו והקב"ה שמח ובא כנגדו ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ממלא מקומו של אביו שנאמר (תהלים יז) ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. מדה של רשעים כיצד צא ולמד מבן שלש עשרה שנה ואילך כיון שבא אדם למקרא ולמשנה ופורש בדרכים מכוערים ודברים שאינן ראויין הקב"ה מתאנח ובא כנגדו ואומר מה אם יהיה לו בן או בן בן ויזכור שמו של אביו שנא' (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו'. כיוצא בדבר אתה אומר כתיב (מלכים ב יד) כי ראה ה' את עני ישראל מורה מאד וגו'. ואין עוזר לישראל וגו' ויושיעם ביד ירבעם בן יואש וכי מה נשתנה ירבעם בן יואש מכל מלכי ישראל שהיו לפניו והלא ירבעם עובד ע"ז היה אלא מפני שלא קבל לשון הרע עליו על עמוס הנביא שנאמר (עמוס ז) וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל וגו'. מיד גער בו ירבעם והוציא לאמציה בנזיפה ואמר לו ח"ו לא ניבא הנביא אותה נבואה ואם נתנבא כך לא מעצמו הוא מתנבא כך אלא מן השמים הוא מתנבא באותה שעה אמר הקב"ה דור וראש הדור עע"ז היו הארץ אשר אמרתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה הריני נותנה בידו של זה מפני מה מפני שלא קיבל לשון הרע על עמוס ועליו הוא אומר (מלכים שם) הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' וגו'. בא זכריה בן ירבעם בן יואש בן יהוא אחריו ואם היה עושה תשובה ומעשים טובים היה צדיק בן רשע והיה טוב לו וכיון שלא עשה תשובה והיה רשע בן רשע לכן היה רע לו וכן במדה הזאת לכל משפחות האדמה בין לישראל בין לעכו"ם. וכן בימי חזקיהו מלך יהודה והיו ישראל עוסקין במקרא במשנה במדרש בהלכות ואגדות. שכרן של ישראל שקבלו עול מלכות שמים בימי חזקיהו אותה הדבר שעתידה להיות בסוף כמו שנאמר (זכריה יד) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם כך נעשה לחזקיהו מלך יהודה ולדורו כיצד שנאמר (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' וקבע להם נחמה שהיא מדה טובה בעולם שנאמר (ישעיה מ) נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם וגו'. משלו משל למה"ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו והיה לו ממנה בן כמו שנים עשר חודש ובכל יום מכניסין אותו לפניו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו ואוחזו בשתי ידיו ומושיבו בין ברכיו ואומר לו אלמלא רחמי שרבים עליך כבר הוצאתי את אמך מתוך ביתי כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל שנאמר (הושע ו) מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וגו' ואומר (הושע יא) לא אעשה חרון אפי לא אשיב לשחת אפרים וגו.