Steinsaltz on Pesachim 109a:5ביאור שטיינזלץ על פסחים ק״ט א:ה
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Steinsaltz on Pesachim 109a:5"
Toggle Reader Menu Display Settings
109aק״ט א

קליות (חיטים שנקלו באש) ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו, וגם כדי שישאלו מה נשתנה הלילה הזה. אמרו עליו על ר' עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא [שנינו בברייתא] ר' אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים שאוכלים אותן במהירות וחטיפה בשביל תינוקות שלא ישנו מתוך החידוש שבדבר ויתמהו וישאלו.

תניא [שנינו עוד בברייתא], אמרו עליו על ר' עקיבא: מימיו לא אמר לתלמידים הגיע עת לעמוד ולהפסיק את הלימוד בבית המדרש והיה ממשיך ככל שהיו מוכנים לשמוע, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים שהיה מפסיק שיעורו. ומסבירים: בערב פסח בשביל שיילכו התינוקות לישון בצהרי היום, כדי שלא יהיו עייפים וישנו בלילה. וערב יום הכיפורים כדי שיזכרו ויאכילו את בניהם.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך... והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז, יד). במה משמחם?

— בשתיית יין. ר' יהודה אומר: כל אחד משמחו בדבר שהוא נהנה בו. אנשים יש להנות אותם בראוי להם, ונשים יש להנות אותן בראוי להן. ומפרטים: אנשים יש להנות אותם בראוי להם — ביין. ונשים במאי [במה]? תני [שנה] רב יוסף: משמחן לכבוד החג בבגד חדש שקונה להן, שבבבל קונה להן בגדי צבעונין, ואילו בארץ ישראל קונה להן ומשמחן בבגדי פשתן מגוהצין שמייצרים בארץ.

תניא [שנינו בברייתא]: ר' יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא באכילת בשר הקרבן, שנאמר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך" (דברים כז, ז) ועכשיו שאין בית המקדש קיים ואין אוכלים מן הקרבנות אין קיום מצות שמחה אלא בשתיית יין בחג, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד, טו).

ב אמר ר' יצחק: קסתא דמוריסא דהוה בציפורי היא הות כמין לוגא דמקדשא [כלי שבו היו מודדין את המורייס שהיה בציפורי הוא היה כעין שיעורו של הלוג בבית המקדש] ובה היו משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה ולאחר מכן מחלקים את תוכנה לארבע כוסות והכמות שהיתה מכילה כל כוס הרי זו רביעית. והוא הדין גם לשאר רביעיות (שהן רבעי הלוג) המוזכרות בהלכה. אמר ר' יוחנן: תמנייתא קדמייתא דהוה בטבריא הות יתירה על דא ריבעא [מידת השמינית הקדומה שהיתה בטבריא היתה יתירה על זאת שאמרנו כדי רבע] ובה משערין רביעית של פסח, שהיו ממלאים אותה מים ומערים את תוכנה לתוך כלי מידה הנהוג עכשיו ולאחר שנתמלא זה, הרי מה שנותר בכלי ה"תמנייתא" — זוהי רביעית.

ובענין זה אמר רב חסדא: מידת רביעית של תורה היא הנפח של אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בענין זה לגבי מקוה שבה נאמר: "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו, טז), ודרשו מכאן: "כל בשרו" — שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים. "במים", כלומר: המים המיוחדים ולא כל מים והם מי מקוה. "את כל בשרו" — מים בשיעור שכל גופו עולה (נכנס) בהן, וכמה הן?