Paragraph 34ל״ד
1 א

ושננתם לבניך. שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואל שואלך דבר - אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד. וכן הוא אומר (משלי ז) "אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא" ואומר "קשרם על אצבעותיך, ענדם על לוח לבך" ואומר (תהלים מה) "חציך שנונים". מה שכר יש לך לזה? "עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך". ואומר (תהלים קכז) "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". ואומר "אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער."

(Devarim 6:7) "And you shall teach them to your sons": They shall be (well ) ordered in your mouth, so that if one questions you concerning them, you will not stammer in them, but answer him forthwith, as it is written (Proverbs 7:4) "Tell wisdom 'You are my sister,' and call understanding your acquaintance," and (Ibid. 3) "Bind them on your fingers; write them on the tablet of your heart," and (Psalms 45:6) "Your 'arrows' (of learning) are sharp." What is your reward for this? (Ibid.) "Peoples will fall under you, (your arrows piercing) the heart of the foes of the King," and (Ibid. 127:4) "As arrows in the hand of a mighty man, so are the children (i.e., the learning) of youth," and (Ibid. 5) "Happy the man who has filled his quiver with them. They will not be shamed when they speak with the foes (of the L-rd) in the gate (of learning)."

2 ב

ד"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון. שהיה בדין: ומה אם "ויאמר", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון, ואין "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך" בשנון.

Variantly: "And you shall teach (lit., 'repeat') them to your sons." These (sections: Shema [Devarim 6:4-9], Vehaya im shamoa [Ibid. 11-21], and Vayomer [Bamidbar 15:38-41], the section of tzitzith) must be repeated [morning and evening]; and Kadesh li [Shemoth 13:1-10] and Vehaya ki yeviacha [Ibid. 11-16] need not be repeated. For it would follow a fortiori (that they should be repeated), viz.: If (the section of ) Vayomer, which is not included in "binding" (i.e., in the compartments of the tefillin) is included in (the mitzvah of) "repetition," then Kadesh li and Vehaya ki yeviacha, which are included in "binding" — how much more so should they be included in "repetition." It is, therefore, written "And you shall repeat them (the aforementioned) to your sons, and not the others.

3 ג

ועדין אני אומר: "ויאמר", שקדמוה מצות אחרות, הרי הם בשנון - י' הדברות, שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בשנון!? אמרת ק"ו: ומה אם "קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", שהן בקשירה - אינן בשנון; עשרת הדברות שאינן בקשירה, אינו דין שלא יהו בשנון?! ת"ל "ושננתם לבניך". הרי "ויאמר" יוכיח לעשרת הדברות, שאע"פ שאין בקשירה - שיהו בשנון! ת"ל "ושננתם לבניך": אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון:

— But I still would say: If Vayomer, which was preceded by other mitzvoth, is included in "repetition," then the Ten Commandments, which was not preceded by other mitzvoth — how much more so should it be included in "repetition"! — No, this is refuted by "Vayomer," which, though it is not included in "binding" is included in "repetition." It is, therefore, written "And you shall repeat them to your sons." These (the aforementioned) are included in "repetition," and not the Ten Commandments.

4 ד

לבניך - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלהיכם", ואומר מלכים ב ב "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים.

"to your sons": These are your disciples. And thus do you find in all places, that disciples are called "sons," viz. (II Kings 2:3) "And the sons of the prophets came forth." Now were they the sons of the prophets? Were they not disciples? This shows that disciples were called "sons."

5 ה

וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי".

And thus do you find with Chizkiyahu, king of Judah, who taught all of Torah to Israel and called them "sons," viz. (II Chronicles 29:11) "My sons, now be not lax." And just as disciples are called "sons," so is the master called "father," viz. (II Kings 2:12) "And Elisha saw (Eliyahu being borne aloft) and he cried out 'My father, my father — the chariot of Israel and its riders!'" And he saw him no more, and he took hold of his own garments, etc." And it is written (Ibid. 13:14) "And Elisha fell ill with the illness of which he would die, and Yoash the king of Israel came down to him and wept before him, crying 'My father, my father!'"

6 ו

ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים. שלא תאמר "למדתי חכמת ישראל - אלך ואלמוד חכמת אומות העולם" - ת"ל (ויקרא יח) "ושמרתם את מצותי ללכת בהם", ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר (משלי ה) "יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך":

(Devarim, Ibid.) "And you shall speak in them": Make them (words of Torah) primary and not secondary, that your dealings be only in them, that you not intermix other words with them, that you not say: I have learned the wisdom of Israel; I shall now go and learn the wisdom of the Canaanites. It is, therefore, written (Vayikra 18:4) "to walk therein," and not to depart therefrom. And thus is it written (Proverbs 5:17) "Let them be to you alone and not to strangers with you."

7 ז

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. (משלי ו) "בהתהלכך תנחה אותך, ובשכבך תשמר עליו, והקיצות היא תשיחך."

(Devarim, Ibid.) "in your sitting in your house and in your walking upon the way": And thus is it written (Proverbs 6:22) "In your walking it shall lead you; in your lying down it shall guard you; and in your waking it shall speak for you."

8 ח

בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך - בשעת מיתה. והקיצות - לימות המשיח. היא תשיחך - לעולם הבא.

In your walking it shall lead you" — in this world; "in your lying down" it shall guard you" — at the time of death; "and in your waking": for the days of the Messiah; "it shall speak for you" — for entrance to the world to come.

9 ט

ובשכבך. יכול אפילו שכב בחצי היום? ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: דרך ארץ דברה תורה, כלשון בני אדם.

"and in your lying down": I might think, even if he retired in the middle of the day; "and in your rising": I might think, even if he rose in the middle of the day. It is, therefore, written "in your sitting in your house and in your walking upon the way." Scripture speaks of the common instance (i.e., the time when people normally retire and rise).

10 י

[ד"א זהו מחלוקת שבין ב"ש וב"ה שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים.]

Variantly: This is the dispute between Beth Hillel and Beth Shammai. Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) "and when you lie down and when you stand," and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written "and when you walk upon the way." If so, what is the intent of "and when you lie down and when you rise"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise.

11 יא

וכבר היה ר' ישמעאל דורש ורבי אלעזר בן עזריה זוקף, הגיע זמן קרית שמע - נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה; ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה, אלעזר? אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו "מפני מה זקנך מגודל"? והוא אומר להם "יהיה כנגד המשחיתים"!

And it once happened that R. Yishmael and R. Elazar b. Azaryah were together in one place, R. Yishmael expounding reclining, and R. Elazar b. Azaryah, standing. When the time for the (evening) Shema arrived, R. Elazar b. Azaryah reclined and R. Yishmael stood up — whereupon R. Elazar b. Azaryah said to R. Yishmael: "Yishmael, my brother, what you are doing may be compared to one's being told 'Your beard is (beautifully) long' and his replying (spitefully) "Let it be shorn then!'"

12 יב

אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי, ואני נזקפתי כדברי בית הלל. ד"א שלא יקבע הדבר חובה.

R. Yishmael countered: ("I was not being spiteful, but) you reclined in accordance with the words of Beth Shammai, and I stood up in accordance with the words of Beth Hillel. Variantly: (I stood up) so that this (i.e., lying down) not be established as the rule (for future generations.)

13 יג

(שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים:)

For Beth Shammai say: In the evening all men recline and recite (the Shema), and in the morning they stand, it being written (lit.,) "and when you lie down and when you stand," and Beth Hillel say: All men recite in their (own) way, it being written "and when you walk upon the way." If so, what is the intent of "and when you lie down and when you rise"? The time when men (normally) retire, and the time when they (normally) rise.