Paragraph 143קמ״ג
1 א

עולת תמיד העשויה בהר סיני. מקיש עולת תמיד לעולת הר סיני. מה עולת הר סיני טעונה נסכים אף עולת התמיד יטעון נסכים. רבי יוסי הגלילי אומר לריח ניחוח. לריח ניחח הקשתיה ולא הקשתיה לנסכים:

(Bamidbar 28:6) "A perpetual burnt-offering offered up at Mount Sinai": The burnt-offering of Mount Sinai is being likened to the tamid burnt-offering. Just as the tamid burnt-offering required libations, so that of Mount Sinai required libations. R. Yossi Haglili says: "as a sweet savor." It is likened to the sweet savor and not to the libations.

2 ב

ונסכו רביעית ההין לכבש האחד - א' אתה מנסך, ואי אתה מנסך מזוג: בקדש הסך נסך שכר לה' - שכר שיתנסכו בקודש, ובקודש יבלעו. ר' נתן אומר: הסך נסך שכר למה נאמר? להביא נסוך המים:

(Bamidbar 28:7) "And its (wine) libation, a fourth of a hin for the one lamb": The libation is poured unmixed and not mixed. "On the holy place (i.e., the altar) shall it be poured, a pouring of strong drink to the L-rd." They are poured on the altar and burned on the altar. R. Nathan says: Why is it written "pouring, pouring" (twice)? To include the water libation.

3 ג

ואת הכבש השני תעשה בין הערבים - למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים? ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר - לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר - יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם - אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: תהלים צ ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע"פ שאין כתוב בתורה - מפורש בכתובים, שנאמר תהלים צ יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם: כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה - למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב - נסכים קרבים עמו: אשה - אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים: אשה ריח ניחח לה' - נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו"ד וה"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור - כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר תהלים נ אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' תהלים נ האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר ויקרא כב וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו:

(Bamidbar 28:8) "And the second lamb": Why is this written? Since it is written "the one lamb shall you offer in the morning," I might think that if it were not offered in the morning it could be offered in the evening. It is, therefore, written "the second shall you offer up towards evening," implying that if the morning tamid had not been offered, the evening tamid is not to be offered. When is this so? When the altar had not been inaugurated. But if it had been inaugurated, even the first may be offered in the evening. R. Shimon said: When is this so? When they were unwitting or under constraint (in not offering it in the morning), but if they were deliberate (in not doing so), if they did not offer the lamb in the morning, it could not be offered in the evening. If they did not smoke the frankincense in the morning, they can do so at twilight, for the altar is inaugurated only with the frankincense smoking of twilight, and the burnt-offering altar only with the morning tamid. Nor (is) the table (inaugurated) except with the show-bread of the Sabbath; nor the menorah except with the seven lamps of twilight. R. Shimon said: Even if the (pertinent) vessels were finished before their (relevant) time, they are inaugurated only in their time. And thus is it written (Shemot 39:43 - 40:1-2) "And when Moses saw all the work — that they had performed it as the L-rd had commanded them, thus did they do — that Moses blessed them, saying: On the first day of the first month shall you set up the mishkan, etc." With what blessing did he bless them? He said to them: "May it be His will that the Shechinah repose upon the work of your hands." And they responded "May the beauty of the L-rd our G-d be upon us. And establish the work of our hands upon us. The work of our hands — establish it." And though this is not written in the Torah, it is explicated in the writings, viz. (Psalms 90:16) "May Your works be beheld by Your servants, and Your glory by their children. (17) And may the beauty of the L-rd our G-d be upon us, etc." Variantly: What is the intent of "and the second lamb"? Because it is written (of the Paschal lamb, Shemot 12:6) "and they shall slaughter it at twilight," I do not know which takes precedence, the tamid or the Paschal lamb. It is, therefore, written "the second" — the second to the tamid, and not second to the Pesach (i.e., it is slaughtered before the Pesach.) From here they ruled: Nothing precedes the morning tamid but (the smoking of) the frankincense. And nothing follows the tamid of twilight but the incense, the Pesach, and those lacking atonement on Pesach eve, so that they can bring their atonement (and observe the Pesach.) (Bamidbar 28:8) "As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it." What is the intent of this? Because it is written (Ibid. 4-5) "the one lamb shall you offer in the morning and the second lamb shall you offer towards evening. And a tenth of an ephah, etc.", I might think that first the two temidim are offered. And then their libations; it is, therefore, written "As the meal-offering of the morning and its libation shall you offer it," whereby we are apprised that when each sacrifice is offered, the libations are offered with it. "a fire-offering": Though it is consigned to the fire, it is not accepted until it is completely burned. "a sweet savor": gratifying to Me, in that I spoke and My will was done. "to the L-rd": Shimon ben Azzai says: Come and see that with all of the offerings in the Torah it is not written of them "Elokim" or "Kel" or "Shakkai" or "Tzevakoth," but only Yod-Keh-Vav-Keh, the Tetragrammaton — so as not to give an opening to the heretics for their heresies (i.e., that there is a plurality of gods). And just as "a sweet savor" is written in respect to an ox, so is it written in respect to a lamb and in respect to a bird — whereby the Torah teaches us that there is no "eating" or "drinking" before the Holy One Blessed be He, but (that His) only ("gratification") is that He speaks and His will is done. And thus is it written (Psalms 50:12) "Were I hungry, I would not tell you. For Mine is the world and its fulness. (11) I know every bird in the mountains, and the creatures of the field are with Me." Lest I think He eats and drinks, it is written (Ibid. 13) "Do I eat the flesh of bulls or drink the blood of he-goats?" Why, then, do I ask you to sacrifice to Me? To do My will. And thus is it written (Vayikra 22:29) "When you sacrifice a thank-offering to the L-rd, it is to your favor that you sacrifice it."