Paragraph 118קי״ח
1 א

כל פטר רחם לכל בשר. שומע אני אף חיה במשמע ת"ל אשר יקריבו לה' להוציא את החיה. במשמע מוציא את החיה ומוציא את בעל מום תלמוד לומר באדם ובבהמה להביא את בעל מום: באדם ובבהמה. בכורות ד את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה יצאו לוים שאין לך בהם באדם לא יהיה לך בהם בבהמה. מקיש בכור אדם לבכור בהמה מה בכור בהמה נפל פטור מן הבכורה שם מט אף בכורי אדם נפל פטור מן הבכורה. מה בכור אדם נותנו לכהן בכל מקום שירצ' אף בכורי בהמה נותנם לכהן בכל מקום שירצה. לפי שהוא אומר דברים יב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם שומע אני אף ברחוק מקום יהיה חובה עליו לטפל בו ולהביאו בבית הבחירה תלמוד לומר באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה רשאי ליתנו בכל מקום שירצה ומה בכור אדם מטפל בו ל' יום שם כו אף בכור בהמה מטפל בו ל' יום: אך פדה תפדה. זהו שנשאלה בכרם ביבנה לפני חכמים בכור שמת מהו שיהיו הבעלים חייבים לפדותו ולהאכילו לכלבים. דרש ר' טרפון אך פדה תפדה אותו אותו אתה פודה אי אתה פודה את החיה ואת המתה. פודה את הטמאה ואי אתה פודה את הטהורה. אך פדה תפדה שם השומע אני אף שאר בהמה במשמע ת"ל שמות יג ופטר חמור תפדה בשה חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור כל שאר בהמה טמאה ופטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים ת"ל עוד במקום אחר שם לד ופטר חמור תפדה בשה בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים אם כן מה ת"ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודים בהמה טמאה תניהו ענין שמקדישים בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרי' ופודים אותו מהקדש בדק הבית. בכורות יג תפדה. מיד. אתה אומר תפדה מיד או אינו אלא לאחר זמן תלמוד לומר ופדויו מבן חדש תפדה. הקודש נפדה בחמש סלעים ונפדה לאחר זמן הא מה תלמוד לומר תפדה תפדה מיד. ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא: ופדויו מבן חודש תפדה כלל כסף חמשת שקלים פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וכל בכור אדם בבניך תפדה חזר וכלל או כלל בכלל ראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומר לך מה הפרט מפורש נכסין המטלטלין שאין להם אחריות אף הכלל אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות מכאן אמרו בכל פודים בכור אדם חוץ מעבדים ומשטרות ומקרקעות. רבי אומר בכל פודים בכור אדם: עשרים גרה הוא למה נאמר לפי שהוא אומר ופדויו אין לי אלא כסף שוה כסף מנין ת"ל עשרים גרה הוא: אך בכור שור. שור - שור גמור. כסף - כסף גמור. עז - עז גמור. להוציא את הכלאים: לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? - להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר דברים יב ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת"ל קודש הם? - להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם - שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם - אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר "קודש הם"? - לענין שאמרנו: ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת"ל ויקרא א וזרקו הכהנים - שתי מתנות שהן ארבע: ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר: אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש: ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה שוק שלמים וחזה נאכלים לשני ימים ולילה אחד - אף הבכור יהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, למדנו! אמר להם: בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים. מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה - אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזק ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת"ל דברים טו לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה ופורט בסוף, וזו - כוללה בתחלה וכוללה בסוף ופורט באמצעו: נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות: ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן. לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:

(Bamidbar 18:15) "All that opens the womb of all flesh": I would think an animal, too, is included (in redemption of the first-born); it is, therefore, written "which they offer to the L-rd" (as a sacrifice) — to exclude an animal (as opposed to a beast, which is not offered). This ("which they offer") implies that both an animal and a blemished (beast) are excluded (from redemption); it is, therefore, written ("in man) and in beast" — to include a blemished (beast) in redemption, (as a blemished man is included). "in man and in beast"; What obtains with the man (i.e., redemption) obtains with his beast" — to exclude Levites: Redemption not obtaining with them, it does not obtain with their (unclean) beast (i.e., an ass). And the first-born of a man is likened to the first-born of a beast, and the first-born of a best to the first-born of a man. Just as with the first-born of a beast, a miscarriage is exempt from the mitzvah of the first-born, so, with the first-born of a man. Just as the (redemption money) for a man is given to a Cohein in whichever place he (the man) wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. For I would think that since it is written (Devarim 12:6) "And you shall bring there (to the Temple) your burnt-offerings and your sacrifices," then even if he were distant from it, he must exert himself and bring it (the first-born beast) to the Temple; it is, therefore, written "in man and in beast." Just as the redemption money for a man may be given to a Cohein in whichever place he wishes, so, he may give the first-born of a beast to a Cohein in whichever place he wishes. And just as the first-born of a man must be cared for for thirty days (before redemption [viz. Bamidbar 18:16]), so, the first-born of a beast. (Ibid. 15) "but redeem shall you redeem": This is what was asked in Kerem Beyavneh before the sages: If a first-born (beast) dies, is it to be redeemed and fed to the dogs? R. Tarfon expounded, "but redeem shall you redeem, etc." You redeem the unclean (beast, i.e., an ass), and you do not redeem the clean, neither alive nor dead. "and the first-born of the unclean beast shall you redeem": I would think that this applied to all the unclean beasts; it is, therefore, written (Shemot 13:13) "And every first-born of an ass you shall redeem with a sheep" — You redeem an ass, but you do not redeem the first-born of any other unclean beast. I might think that the first-born of an ass is redeemed with a sheep, and the first-born of all other unclean beasts, with clothing and vessels; it is, therefore, written again (Shemot 34:20) "And the first-born of an ass you shall redeem with a sheep." The first-born of an ass you redeem with a sheep, but the first-born of all other unclean beasts you do not redeem at all. If so, what is the intent of (Bamidbar 18:15) "the first-born of the unclean beast you shall redeem"? If it does not apply to the first-born, understand it as applying to dedication to Temple maintenance, an unclean beast being dedicated to Temple maintenance, whence it is then redeemed (viz. Vayikra 27:27). (Bamidbar 18:15) ("And the first-born of the unclean beast) shall you redeem": immediately. You say, immediately, but perhaps the intent is after some time (i.e., after thirty days). It is, therefore, (to negate this) written (Ibid. 16) "And his redemption (that of a human first-born), from one month shall you redeem." The first-born of a man is redeemed with five shekalim and is redeemed after (one month's) time; but the first-born of an ass is redeemed immediately or at any time (thereafter). "And his redemption, from one month shall you redeem": "money, five shekalim" tells me only of money. Whence do I derive (the same for something that has) the value of money? From "And his redemption, etc." I might think, (his redemption) with anything. It is, therefore, written "And his redemption" — general; "money, five shekalim" — particular. "general-particular." (The rule is) there is in the general only what is in the particular (i.e., "money," literally). "you shall redeem" — again general. — But perhaps it (the particular) reverts to the first "general" (viz. Shemot 13:13) "And every first-born of man among your sons you shall redeem," (so that we have an instance of general particular.) Would you say that? (i.e., This is unlikely because the particular is too far removed from that "general.") We have, then, an instance of general-particular-general (as stated above). And (the rule is:) We follow the nature of the particular, viz.: Just as the particular is movable property, worth money, so, the general is of that nature — whence they ruled: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with bondsmen, writs, and land. Rebbi says: The first-born of a man may be redeemed with all things, except with writs. (Bamidbar, Ibid.) "It is twenty gerah": What is the intent of this? (i.e., it is already written [Vayikra 27:25] "Twenty gerah shall the shekel be.") Whence is it derived that if he wishes to increase (the amount) he may do so? From "it shall be." I might think that if he wishes to decrease, he may do so. It is, therefore, written "shall be." (Bamidbar, Ibid.) "But the first-born of an ox": It must look like an ox. "a sheep": It must look like a sheep. "a goat": It must look like a goat — to exclude a hybrid or a nidmeh (superficially similar). "you shall not redeem": I might think that if he redeemed it, it remains redeemed; it is, therefore, written "They are consecrated." R. Yoshiyah says: Why is this ("they are consecrated") written? (i.e., it is already written [Shemot 13:2] "Consecrate unto Me every first-born") To include a (beast-) tithe and the Paschal lamb as requiring one spilling (of blood on the altar), something which was not spelled out in all of the Torah. R. Yitzchak says: This (derivation) is not needed. For it is already written (Devarim 12:27) "and the blood of your sacrifices shall be spilled out" — to include the tithe and the Pesach as requiring one spilling. What, then, is the intent of "They are consecrated"? To include the tithe and the Pesach as requiring smoking of the fats, something which was not spelled out in all of the Torah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: This (derivation) is not needed. For it follows a fortiori, viz.: If other offerings, which are not similar in their applications of blood, are similar in their smoking of fats, then the tithe and the Pesach, which are similar (in a first-born) in their application of blood, how much more so should they be similar in their smoking of fats! What, then, is the intent of "They are consecrated"? What we have mentioned heretofore (i.e., to include tithe and Pesach as requiring one spilling of blood). "Their blood shall you sprinkle upon the altar": one application. You say one application, but perhaps (the intent is) two applications that are four (i.e., one on the north-east corner and one on the south-west corner.) — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased (viz. Vayikra 3:2), blood is decreased (i.e., only two applications that are four), then here (with first-born, tithe and Pesach), where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! Or, conversely, if in a place (first-born, tithe, and Pesach), where fats are decreased, blood is increased (to two applications that are four), then in a place (i.e., with other offerings), where fats are increased, how much more so should blood be increased (to more than two applications that are four)! It is, therefore, written (of the other offerings) (Vayikra 1:11) "And the Cohanim" shall sprinkle … roundabout" — two applications that are four. I have reasoned a fortiori and adduced the converse. The converse has been rejected and I return to the original a fortiori argument, viz.: If in a place where fats are increased, blood is decreased, then here, where fats are decreased, how much more so should blood be decreased (to only one application)! What, then, is the intent of "Their blood shall you sprinkle"? One application. (Bamidbar, Ibid.) "and their fats shall you smoke": Does Scripture speak of an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled, or also with the fats of the rib cage? — Would you say that? If in a place (i.e., with other offerings), where blood is increased, fats are decreased, (the rib-cage fats, not being smoked) — then here, (vis-à-vis the first-born, where blood is decreased, how much more so should fats be decreased! How, then, am I to understand "and their fats shall you smoke"? As referring to an (even) layer of fat (covered with) a membrane and (easily) peeled. "a fire-offering": Even though you consign it to the wood pile, it is not acceptable until it is consumed by the fire. "a sweet savor to the L-rd": It is My pleasure that I have spoken and My will has been done. (Ibid. 18) "And their flesh shall be for you as the wave-breast": Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. This question was asked before the sages in Kerem Beyavneh: For how long is first-born eaten? R. Tarfon answered and said: For two days and one night. There was a certain disciple there, who had come to serve in the house of study first, R. Yossi Haglili by name. He asked him: My master, how do you know this? R. Tarfon: First-born is kodshim (consecrated) and peace-offerings are kodshim. Just as peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born. R. Yossi: My master, a sin-offering is a gift to the Cohein, and a first-born is a gift to the Cohein. Just as a sin-offering is eaten for one day and one night, so, a first-born. R. Tarfon: My son, I will learn a thing from a thing, and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing that is a lower-order offering (first-born) from a thing which is a lower-order offering (peace-offerings), and I will not learn a thing which is a lower-order offering from a thing which is holy of holies (a sin-offering). R. Yossi: My master, I will learn a thing from a thing and I will derive a thing from a thing. I will learn a thing which is a gift to the Cohein (first-born) from a thing which is a gift to the Cohein (sin-offering), and I will not learn a thing which is a gift to the Cohein from a thing which is not a gift to the Cohein (peace-offerings). R. Tarfon kept quiet and R. Akiva jumped up and said to him: My son, this is how I expound it; "and its flesh shall be for you as the wave-breast." Scripture came and likened first-born to breast and shoulder of peace-offerings. Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so first-born. R. Yossi: You liken it to breast and shoulder of peace-offerings, and I liken it to breast and shoulder of thank-offerings. Just as these are eaten for one day and one night, (viz. Vayikra 7:16) so, first-born. R. Akiva: My son, this is how I expound it: "And their flesh shall be for you as wave-breast." There is no need to add (Ibid.) "for you shall it be." It ("for you shall it be') is adding another "being" (of one day), that it (first-born) be eaten for two days and one night (— like peace-offerings, and not like thank-offerings). R. Yishmael said: Now where is thank-offering derived from (i.e., that breast and shoulder be given to the Cohanim)? Is it not from (its being likened to) peace-offerings? And something (i.e., first-born), which is derived from something else (i.e., peace-offerings), you (R. Yossi) would come and liken it (first-born) to something else (i.e., thank-offerings, that it [first-born] be eaten for one day and one night as thank-offerings are)? Would you learn something (i.e., that first-born be eaten for one day and one night) from something (thank-offering), which is itself learned from something else (i.e., peace-offerings)? (In sum,) you are not to learn as per the latter version (that of R. Yossi), but as per the former version, viz.: "And their flesh (that of first-born) shall be for you, etc." Scripture hereby comes to liken first-born to breast and shoulder of peace-offerings — Just as breast and shoulder of peace-offerings are eaten for two days and one night, so, first-born is eaten for two days and one night. What, then, is the intent of (the redundant) "for you shall it be"? To include a blemished first-born as reverting to the Cohein, something which was not spelled out in the all of the Torah. R. Elazar says: (A first-born may be eaten) for two days and one night. You say for two days and one night, but perhaps it is for a day and a night? It is, therefore, written (Devarim 15:20) "Before the L-rd your G-d shall you eat it (the first-born), year in year," which implies that it may be eaten for two days and one night (i.e., the last day of the preceding year and the first day of the next year and the intervening night). (Bamidbar, Ibid. 19) "All the terumah of the holy things, which the children of Israel will separate": There are sections which generalize in the beginning and specify at the end; (others) which specify in the beginning and generalize at the end; and this one generalizes in the beginning (18:8) and generalizes at the end, (here, 18:19), and specifies in the middle. "have I given to you and to your sons and to your daughters with you as an everlasting statute": that it continue for all the succeeding generations. "It is a covenant of salt forever before the L-rd": Scripture forged a covenant with Aaron with something (salt), which preserves, and which, furthermore, preserves other things.