Shuvah Yisrael
Chapter 1א׳
1 א

כתב הרמב''ם (פרק ז' מ''הלכות תשובה'' הלכה ד): ''ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: 'מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו' - כלומר: מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם'', עד כאן לשונו.

2 ב

הרי שאין מדת הקב''ה כמדת בשר ודם. מדרך בני אדם, כשאחד חוטא לחברו ופושע נגדו, אף-על-פי שאחר כך מבקש ממנו מחילה, מכל מקום לא חוזרת האהבה ביניהם כמקודם ובהכרח שנשארת עדין הקפדה בלב, אולם גבי הקב''ה אינו כן אלא: ''אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם'', וזה ממדת טובו ורחמנותו יתברך.

3 ג

ועוד שם ברמב''ם: ''גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' אלקיך', ונאמר: 'ולא שבתם עדי נאם ה'', ונאמר: 'אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב', כלומר: אם תחזור בתשובה בי תדבק. התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנואי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד וכו'. כמה מעולה מעלת התשובה: אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל שנאמר: 'עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלקיכם', צועק ואינו נענה, עושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר: 'מי בקש זאת מידכם רמס חצרי', והיום הוא מדובק בשכינה שנאמר: 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום'. צועק ונענה מיד שנאמר: 'והיה טרם יקראו ואני אענה', ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר: 'כי כבר רצה האלקים את מעשיך'. ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר: 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות' ''.

4 ד

ומסביר בספר ''אור יחזקאל'' את דברי הרמב''ם האלו, וזה לשונו: וכתב הרמב''ם (פרק ז' מ''הלכות תשובה'' הלכה ו): ''גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר: 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' וכו', כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק'' - כך היא מעלת התשובה שעל-ידה מגיעים לדבקות ממש בה' יתברך, ומעלה זו מיוחדת היא בתשובה למעלה משאר מצוות. שעל-ידי המצוות מתעלים ומגיעים לאיזה מדרגה. מה שאין כן בתשובה מתעלים ומתרוממים עד לדבקות ממש, וכלשון הרבנו יונה: ''ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול''.

5 ה

והוסיף הרמב''ם: ''התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנואי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה [אגב יש לנו לראות מלשון הרמב''ם מהות החטא שאינה מרחקת את האדם גרידא אלא על-ידה נעשה שנואי לפני המקום, משוקץ, מרוחק ותועבה], והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד'' - זו כוחה של תשובה שאין בשאר המצוות, כי התשובה מהפכת את מצב האדם ממש, משנואי ותועבה לאהוב וידיד. ולא די בכח התשובה שמבטלת מן האדם את מצב השנואי והתועבה שהיה קודם התשובה אלא מביאתהו לידי המדרגות העליונות ממש של אהוב ונחמד לפני המקום. וכח מעלה זו הוא רק בתשובה ולא בשאר מצוות שאין בכח סגלתם עד כדי כך. וכל שכן שתשובה זו מצותו של הקב''ה, כמובא במדרש: שאלו לחכמה מה משפט החוטא, אמרה: ימות; שאלו לנבואה מה משפט החוטא, אמרה: רשע תמית רעה. שאלו לתורה, אמרה: יביא קרבן. שאלו להקב''ה, אמר: יעשה תשובה. הרי שתשובה - מצותה מיַחדת חתירה מתחת כסא כבודו של ה' יתברך בנגוד לדעת החכמה והנבואה. ולכן סגולתה וכוחה הוא לאין שעור.

6 ו

וכן כתב רבנו יונה שעל-ידי התשובה זוכה לאהבה: ''ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' אלקיך''. והרי אהבת ה' היא המדרגה העליונה ולמעלה זו כתב הרבנו יונה שזוכים על-ידי התשובה. וכל זה הוא אף בשאר ימות השנה וכל שכן ביום הכפורים שהוא יום התשובה.

7 ז

והוסיף הרמב''ם (שם בהלכה ז) כמה מעלה מעלת התשובה: ''מעלת התשובה'', והוא כמו שכתבנו שהתשובה היא מעלה מיוחדת שאין בשאר מצוות, ''אמש היה זה מובדל מה' אלקי ישראל, צועק ואינו נענה שנאמר: 'כי תרבו תפילה איני שמע' ועושה מצוות וטורפין לו בפניו'' וכו'. והוא כמו שבאר הרבנו יונה שעברה מכבה מצוה ולפעמים מכבה תורה. שבשעה שהאדם חוטא הקב''ה מסתלק מעימו ולכן אינו שומע תפילתו וצעקתו, והיום הוא מודבק בשכינה, צועק ונענה מיד ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ובשמחה ולא עוד אלא שמתאוים להם וכו'.

8 ח

והטעם שהעושה תשובה מאהבה נהפכין עוונותיו לזכיות, כתב ה''חפץ חיים'' (בספרו ''שמירת הלשון'' חלק ב' פרק א'): טעם מי שעושה תשובה מאהבה ודאי מתמרמר על כל עוון בפני עצמו ובוכה ומתאונן איך מלאו לבו לעבור על רצון הבורא המחיה כל המציאות בחסדו וטובו, ובחרטה נעקר החטא מעיקרו ומקיים מצות עשה של תשובה, ונמצא שעל כל חטא שעשה מתחלה - חוץ ממה שעוקרו כלא היה, מצטרף לו מצות עשה של התשובה, ואם כן נהיה לו זכות מכל עוון, עד כאן.

9 ט

ועוד יש לחזק הבעל תשובה את עצמו מהמשנה: ''אל תהי רשע בפני עצמך'' (''אבות'' ב יג) - שלא יהא בעיני עצמו בחזקת רשע שאינו יכול לחזור בתשובה, כי אז נמצא מתיאש מן התשובה, ואם באה לידו העברה ''הותרה'' לו, כי מעלה על-דעתו שהיא קלה כנגד החמורות שעבר עליהן, ועל-ידי זה יתיאש מהתשובה.

10 י

סח רבי מנדל, תלמידו של הבעל-שם-טוב זצ''ל: בשעת התלהבות בתפילה עלה פעם במחשבתי ואמרתי לעצמי: איך מלאך לבך להתפלל לפני ה' יתברך, והרי אתה מלא עוונות ופשעים?! ונשבר לבי בקרבי, וזמן רב לא יכלתי להפטר ממחשבה זו בדמותי שהיא מחשבה טובה. ברם אחר כך נמלכתי: אם מחשבה טובה היא זו, למה לא נופלת מחשבה זו בלבי אצל הקערה כשאני יושב לאכל? ודחיתי אותה מחשבה.

11 יא

והדברים מבארים בדברי הגאון ר' איצ'לה בלזר בספר ''כוכבי אור'', שהקשה למה קודם ראש השנה ליום הכפורים, הרי היה צריך להיות להפך, שקודם יהיה יום כפור ויעשו תשובה כל אחד מחטאיו, ואחר כך יהיה יום טוב של ראש השנה יום הדין שבו דנים את האדם, ואז היה האדם יוצא זכאי בדינו לאחר ששב בתשובה ביום כפור. מה טעם קודם יום הדין ראש השנה, ואחר שכבר נגזר על האדם בא יום כפור שישוב וימחל לו, תמה.

12 יב

ותרץ: ראש השנה הוא יום מלכות, ''אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם''. בראש השנה אנו ממליכים את הקב''ה עלינו ומכריזים עלינו שאנו כעבדים והוא מלך ומקבלים עלינו גזרותיו ומאמתים את כל יסודות האמונה בעצמנו ומחזקים את מלכותו יתברך. ועבודה זו חיבת להיות קודם התשובה ולא אחריה, שקודם ביאת האדם לעשות תשובה עליו לדעת בברור שיש מלך והוא עבד למלך ויש עליו חקים וגזרות ממלכו ועליו לצית להם ללא ותור, ואז מבין שיש חטא למי שעובר על גזרת המלך, וזו עבודת ראש השנה. ואחר כל זאת יכול לבוא ליום הכפורים שהוא בחינת תשובה ולהתחיל לבקש על נפשו ממה שחטא כי קודם זה, כשאין הוא עצמו מבין מה חטא ולמי חטא, איך יגש לתשובה?!

13 יג

העולה, שחמרת עומק הדין אינה חלילה מדת דין ואכזריות חס ושלום בזה שנתבע האדם על כל צעד ושעל ותנועה שלו. להפך: עומק הדין ודקדוקיו - שרשם מאהבת ה' את עמו ומידעו רום שרש נשמתם מהיכן היא ומרצונו להיטיב להם ולרוממם לרום המעלות בבחינת ''שכר עבודה'' ולא ''לחם חסד'' ו''את אשר יאהב ה' יוכיח''. וזהו ''כיסר איש את בנו'', שודאי מרב אהבתו להביאו לדרך הישרה והטובה לו מיסרו.

14 יד

ואומר הרב הצדיק ר' יחזקאל לוינשטין זצ''ל: רחוקה מאד הבנת המשפט האמתית אצלנו, כי אנו סבורים שמשפט הוא ענש ואכזריות ואין אנו יודעים שמשפט הרי זה חסד ורחמי שמים והטבה לאין שעור. אין הכי נמי יש במשפט ענש אבל הענש מכרח כדי להיטיב לבאי עולם. ''ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע'' (''דברים'' ל, טו). ומובא בחז''ל ([דברים רבה] ד, ב): ''הסיף והספר ירדו כרוכים וקשורים יחד, ומשפט ה' לתקן את המות ולעשות מהמות חיים''. ומשום הכי מובן שהמשפט אינו אכזריות אלא הטבה ותקון, כי אף שנמצא בנו חיים וטוב, מכל מקום כיון שיש בנו אף מות ורע, אין בכח החיים והטוב לפעל. וכדמצינו בחז''ל (''סוטה'' כא.): ''עברה מכבה מצוה'', וממילא ללא תיקון החטא אין כל תקוה לאדם, כי הרי החטא הוא מציאות הרע ואין לה בטול כלל. וכן מובא בחז''ל (''דברים רבה'' ד, ג): בשעה שאמר הקב''ה וכו' מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה, ורק על-ידי המשפט יתעורר החיים ויבטל המות.

15 טו

לו היתה האמונה במשפט ברורה ומחורת, כל עבודת התשובה היתה שונה בעקרה, מפני שבטבע אין האדם רוצה להכיר במשפט, כי מרגל הוא מנעוריו בהבנות הפשוטות שמשפט פרושו אכזריות, וחיבים להתיגע ולעמל כדי לאהב את המשפט ומבלעדי היגיעה לא יזכה למשפט, ובגמרא (''חגיגה'' טו.): כשנפטר אלישע בן אבויה, אמרו בשמים: אי אפשר לדונו בגיהנום וגם אי אפשר להביאו לחיי עולם הבא. אי אפשר לדונו בגיהנום משום שעסק בתורה ואי אפשר להביאו לחיי עולם הבא משום שעשה חטאים רבים. אמר תלמידו רבי מאיר: מוטב שידונו אותו בגיהנום והעקר שסוף סוף יבוא לחיי עולם הבא. ועוד אמר רבי מאיר: כשאמות אפעל שיכנס אלישע לגיהנום. וכן היה: כשנפטר רבי מאיר ראו עשן עולה מקברו של אלישע, סימן הוא שנכנס לגיהנום. וכשראה זאת רבי יוחנן אמר: כשאני אפטר אפעל שגם הגיהנום יפסק ויוכל אלישע לזכות לחיי העולם הבא. מבאר לן להדיא שאין המשפט ענש ואכזריות אלא הטבה לאין שעור. ומשום הכי התפלל רבי מאיר תלמידו של אחר שיבוא רבו למשפט והינו דנאמר: ''כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'' (''תהלים'' פא, ה).

16 טז

ולאחר שהתברר לנו יסוד המשפט, חיבים אנו להכין עצמנו כראוי למשפט, שהרי אין ותור לפני ה' יתברך, כי בעת שיש ותור הרי יש סתירה למדת המשפט, וראה בלוצאטו (''מסלת ישרים'' פרק ד') שאף אברהם אבינו לא פלט מן הדין עבור שאמר ''במה אדע'', וכל זה פשוט כי לא יתכן ותור אף לגדולים ביותר וכו'. וכאשר נכין עצמנו למשפט כראוי נזכה שהקב''ה יקל מעלינו את מדת הדין.

17 יז

עוד מענין אהבת הקב''ה צדק ומשפט מצינו במדרש (''דברים רבה'' ה, ז): ''שפטים ושטרים'' - למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכלן. והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה, שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב''ה: מכל האמות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (''הושע'' יא, א): ''כי נער ישראל ואהבהו''. ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין שנאמר: ''כי אני ה' אהב משפט'' (''ישעיה'' סא, ח). נותן אני את מה שאהבתי לעם שאני אוהב. זכו ישראל עבור אהבת ה' יתברך אותם, שיתן להם את המשפט שהיא אהבתו הגדולה, כי הדין והמשפט הם הטבה ללא תכלית, שמתקנים את האדם ועוקרים את המות ואת הרע ומביאים אותו לידי החיים והטוב.

18 יח

עומק הדין הוא מחסדי ה' ומיקר כבוד האדם ומעלתו שרצה ה' לכבדו ולרוממו כאשר ירצה המלך לרומם את בנו ולהביאו לכל הכבוד והיקר, ואין חלילה בעומק הדין נקמה וענש גרדא חס ושלום. והראיה הגדולה לכל הנ''ל היא שנתן ה' לחוטא אפשרות תשובה לנוס מפרי פשעיו והמציא לו מפלט שלעולם יוכל לתקן את אשר עות וקלקל. ולא עוד אלא שנשבע ה' יתברך שאין הוא חפץ אלא בתשובה. כמובא ב''תנא דבי אליהו'' (פרק כה) שאמר יחזקאל לזקני ישראל, חזרו בתשובה. אמרו לו וכו'. אמר להם בשם ה' (''יחזקאל'' לג, י-יא): ''ואתה בן-אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, אמר אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל''.

19 יט

וכתב ה''אור יהל'' וכמה מבהיל הדבר, שדרכו של עולם נשבע הנתבע ונפטר מהתובע, וכאן נשבע הקב''ה, שהוא התובע, לנו עם ישראל הנתבעים. ומה נשבע לנו? שימחל לנו את חובותינו ויקרע את השטר. ומה מבקש הקב''ה? רק הושטת יד. הדבר דומה לאדם המבטיח לחברו: ''אני אצילך מטיט היון שאתה טובע בו, רק תושיט יד!'' ועוד נשבע לו על זה: ''אוציאך ואלבישך שש ומשי ורקמה''. כמה מן החסד והחנינה והחמלה יש בזה! איך לא נשפך כמים דמעה בראותנו שלבנו לב אבן ובשמענו חסד ורחמים גדולים מאבינו אב הרחמן המתחנן אלינו ונשבע לנו שיקבלנו: ''פתחו לי פתח כחדו של מחט, ואני אפתח לכם פתח שעגלות וקרונות נכנסים בו'', עד כאן לשונו.

20 כ

ראשית דרכו של האדם הרוצה לשוב הוא לימוד המוסר, ידוע ומפרסם שבכל ענין שרוצה אדם לתקן העצה היא שיעסק במוסר באותו ענין, כמו שהיה אומר ר' ישראל סלנטר זצ''ל: ''והוא פשוט, אדם שלקוי בכעס ראוי שיעסק בספרי מוסר העוסקים בכעס וכדומה, וכן הרוצה לשוב צריך שיעסק בספרים המדברים בתשובה''. ולזכות את הרבים קבצתי בספר זה עצות ודרכים מדברי הראשונים והאחרונים, שיחות מגדולי המשגיחים ז''ל, בתוספת נפך להקל את לשונם הזהב של רבותינו כדי שיהיו שוה לכל נפש.

21 כא

רבנו יונה (''שערי תשובה'' ג, טו) כותב וזה לשונו: ''ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (''ישעיה'' כט יג-יד): 'ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא' '', עד כאן לשונו. והיה אומר ר' יחזקאל לוינשטין זצ''ל בשם המשגיח ממיר על דברי רבנו יונה הנזכרים לעיל: לשון רבנו יונה: ''עורכים מחשבות'', והינו שחיב לערך מחשבות לעשות מערכות חמורות בעניני יראת שמים, כדגמת מערכות ר' עקיבא איגר ז''ל בעניני פלפולי דאוריתא, ובלי זה הוא ''מלמדה'' ואין בו מאומה, עד כאן.

22 כב

הרי שענין גדול לאדם לסכם ולעיין בדברי רבותינו בעניני יראה לא פחות מעניני עסק התורה החמורים.

23 כג

ואין לך טוב לבעלי תשובה יותר מלימוד המוסר המזכירו תמיד חטאו וחובתו. וכמו שפרש החיד''א זצ''ל: ''בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'' - תורה הינו תוכחות מאמרי חז''ל. ויהי רצון שיהיו דברי אלה לרצון לפני ה' ולשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואהיה מכלל מזכה לחיביא הנזכר ב''זהר'' שגדולה מעלתו של המחזיר ומעורר את העם לתשובה. ובזכות זה אזכה אף אני לחזר בתשובה שלימה לפניו יתברך, אמן.

24 כד

הצדיק רבי משה טיטלבוים ספר פעם לנכדו בעל ''ייטב לב'' על שיחה שהיתה בעולם העליון בין רש''י לבין הצדיק ר' איציקל מדרוהוביטש. [מובא בספר ''תהלה למשה'' לנכדו.]

25 כה

רש''י נפגש בעולם העליון עם הצדיק ר' איציקל ושאלו, איזו זכות ומצוה יש לבנו, הרב הקדוש ר' מיכל ''מגיד מישרים'' מזלוטשוב, שמרעישין בו את כל העולמות? מה עשה שזכה לכבוד גדול כל כך בפמליא של מעלה? ''בני זכה לכך, מכיון שלומד הוא תורה לשמה'', השיב לו ר' איציקל. ''אין זו סבה מספקת'', השיבו רש''י. ''בני הרבה לסגף את עצמו בתעניות, אולי זו זכותו'', אמר ר' איציקל. ''גם זה אינו תרוץ מספיק'', השיבו רש''י. ''כסף רב נתן לאביונים, גומל חסד גדול הוא בני, ואולי זו זכותו'', הוסיף ר' איציקל כדי להניח את דעתו של רש''י, אך גם סבה זו לא נראתה לו ובקש שוב מר' איציקל שיחשב על מעשיו של בנו וימצא לו זכיות אחרות. הרהר ר' איציקל ואמר: ''בני, ר' מיכל, השיב רבים מעוון, בעלי תשובה רבים נעשו בזכותו''. ''כן'', אמר רש''י, ''הפעם נחה דעתי, סבה זו דיה שתעשה רשם רב בשמים''.

26 כו

לשמע הדו-שיח המופלא בין רש''י לר' איציקל, מפי סבו, שאלו בעל ה''ייטב לב'', מנין לו לסבא מה דברו שני אלה ביניהם. ''מהיכן יודע אני?!'' השיבו סבו, רבי משה טיטלבוים בתם לבו. ''הייתי למעלה ובאזני שמעתי''.

27 כז

ולסיום אברך את כל העוזרים והמסייעים שנטלו חלק והיו לי לעזר בהכנת הספר ובעריכתו. ובמיוחד הריני לברך את כבוד חמי ר' דוד צבי שליט''א ואת חמותי מרת רחל תחיה, שיזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם מתוך בריאות, שלוה ונחת, אמן.