Siman 322שכ״ב
1 א

הפרש חלה שיש בין חלת ארץ ישראל לחלת חוצה לארץ. ובו ה' סעיפים:
מצוה עשה להפריש תרומה מהעיסה וליתנה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם תרימו תרומה וראשית זה אין לו שיעור מן התורה אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה והעושה כל עיסתו חלה לא עשה כלום עד שישייר מקצת ומדברי סופרים מפרישין אחד מכ"ד מן העיסה והנחתום העושה למכור בשוק מפריש א' ממ"ח ואם נטמאה העיסה בשוגג או באונס אף בעל הבית מפריש אחד ממ"ח:

SEPARATION OF CHALLAH: WHETHER CHALLAH OF THE LAND OF ISRAEL OR CHALLAH OF THE DIASPORA - CONTAINING 5 SECTIONS: It is a positive commandment to separate a contribution from the dough and to give it to priest, as it is said: "the first of your dough you shall contribute [as] a contribution" (Num. 15:20) - and "first" - this does not have a [specific] amount from the Torah - even if one separated [an amount] like a grain of barley has exempted the dough. And one who make all of one's dough challah has done nothing until one leaves over some. And from the words of the Sages, we separate 1/24 of the dough, and a baker who makes [it] to sell in the market separates 1/48. And if the dough becomes ritually impure by accident or compulsion [i.e. forces out of one's control], even the householder separates 1/48.

2 ב

אין חייבים בחלה מן התורה אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם לפיכך חלה בזמן הזה אפי' בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם:

We are not obligated in challah from the Torah other than in the land of Israel alone, as it is said: "and it shall be that when you eat from the bread of the land..." (Num. 15:19). And [it applies] at a time that all of Israel is there, as it is said: "when you [plural] come" (Num. 15:18) - the coming of all of you and the coming of some of you. Therefore, [the obligation of ] challah at this time - even in the days of Ezra in the land of Israel - is only from their [i.e. the Sages'] words [i.e. it is of Rabbinic force only].

3 ג

מפרישין חלה בחוצה לארץ מדברי סופרים כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל:

We separate challah in the Diaspora according to the words of the Sages in order that the teaching of challah will not be forgotten from Israel.

4 ד

ג' דינים לחלה בשלש ארצות כל הארץ שהחזיקו בה עולי בבל עד כזיב מפרישין בה חלה אחת כשיעור והיא נאכלת לכהנים ושאר ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל שהוא מכזיב ועד אמנה מפרישין בה שתי חלות הראשונה אחד ממ"ח והיא נשרפת והשניה אין לה שיעור ונותנים אותה לכהן לאכלה וכל הארץ מאמנה ולחוץ בין בסוריא בין בשאר ארצות מפרישין שתי חלות הראשונה אין לה שיעור והיא נשרפת והשניה א' ממ"ח ונאכלת ומותרת לטמאים אפי' לזבים וזבות ובזמן הזה שאין עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל א' ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ומכזיב ועד אמנה מפרישין שניה לכהן לאכילה ואין לה שיעור כשהיה הדבר מקודם:

There are three laws for challah in three lands. All of the land [of Israel] that those who came up from Babylonia held - up to Keziv - separate in it one challah according to its [specified] amount, and it is eaten by priests. And the rest of the land of Israel that those who came up from Egypt, but not those who came up from Babylonia held - from Keziv to Amana - separate in it two challot. The first is 1/48 and it is burnt, and the second has no [specified] amount, and they give it to the priest to eat it. And all the land from Amana onward, whether in Syria or in the rest of the [foreign] lands separate two challot. The first has no [specified] amount, and it is burnt, and the second, 1/48, and is eaten. And it is permitted to those who are ritually impure, even to zavim and zavot [males and females ritually impure due to abnormal genital emissions]. And in this time, when there is no ritually pure dough because of the ritual impurity of the dead body [a status which all are considered to have], they separate one challah in all of the land of Israel, 1/48, and burn it because it is ritually impure. And from Keziv to Amana, they separate a second for the priest for eating, and it does not have a [specified] amount, as was the case in previous times.

5 ה

חלת חוצה לארץ אע"פ שהיא טמאה הואיל ועיקר חיובה מדבריהם אינה אסורה באכילה אלא על כהן שטומאה יוצאה עליו מגופו והם בעלי קריים וזבים וזבות ונדות ויולדות אבל שאר הטמאים במגע הטומאות אפי' טמאים מותרים לאכלה לפיכך בין בסוריא בין בחוצה לארץ אם רצה להפריש חלה אחת מפריש אחד ממ"ח ונאכלת לקטן שעדיין לא ראה קרי או לקטנה שעדיין לא ראתה נדה ואינו צריך להפריש שניה וכן אם היה שם כהן גדול שטבל משכבת זרעו או מזיבתו אע"פ שלא העריב שמשו (וי"א שצריך הערב שמש) (הר"ן פ' אלו עוברין) הרי זה מותר לאכול חלה הראשונה ואינו צריך להפריש שניה בחוצה לארץ: הגה וי"א כיון שאין חלה נאכלת בזמן הזה בארץ ישראל גם בשאר מקומות אין צריכין להפריש רק חלה אחת ולשרפה (טור בשם י"א ושאר פוסקים) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו שאין מפרישין רק חלה אחת בלא שיעור ושורפין אותה כמו שהיו עושין כשמפרישין שתי חלות שחלת האור לא היה לה שיעור ומ"מ נוהגין ליטול כזית (מהרי"ל) . והאוכל חלה אפילו בחוצה לארץ מברך תחלה על המין שרוצה לאכול ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה (כל בו והוא מל' הרמב"ם סוף הלכות תרומה) וי"א כששורפין החלה עושין לה היסק בפני עצמה דישראל אסור ליהנות ממנה (מהרי"ק וכן הוא בתוספות פ' כל שעה) ונוהגין להשליכה לתנור קודם שאופין הפת:

Challah of the Diaspora [in our day], even though it is ritually impure, since its essence is an obligation from their [the Sages'] words, it is not forbidden for eating other than for those [priests] whose ritual impurity goes out upon one from one's body, namely those who have emitted semen, zavim and zavot (males and females ritually impure due to abnormal genital emissions], menstruants, and those who have given birth. But the rest of those who are ritually impure through touching what is ritually impure, and even those who are ritually impure, are permitted for eating it. Therefore, whether in Syria or whether in the Diaspora, if one wanted to separate [only] one challah, one separates 1/48 and it is eaten by a male minor [priest] who still has not seen a seminal emission or a female minor [daughter of a priest] who has not yet menstruated, and there is no need to separate a second [challah]. And it is [also] so if there was an adult priest there who immersed [in a mikveh] from his emission of semen or from his zivah (abnormal genital emission), even though the sun has not set on him (and there are some who say that the sun needs to set - the Ran on Eilu Ov'rin), behold this one is permitted to eat the first challah, and there is no need to separate a second in the Diaspora. Gloss: And there are some who say that since there is no challah eaten in this time in the land of Israel, also [it should be so] in the rest of the places. There is no need to separate [other than] only one challah and to burn it (Tur in the name of "there are those who say" and other decisors). And such is the basic practice in all these lands, that they do not separate [other than] only one challah that has no [specified] amount, and they burn it like they used to do when they separated two challot, in that the challah of the fire did not have a [specified] amount. And in any case, the practice to take an olive-size (Maharil). And the one [i.e. priest] who eats challah, even in the Diaspora, blesses first according to the type [of food] that one wants to eat, and after than blesses "who makes us holy with the holiness of Aaron and commands us to eat terumah [a contribution]". And there are those who say that when they burn challah, they make an inference because of it that an Israelite [i.e. non-priest] is forbidden to derive benefit from it (Maharik, and so also in Tosafot "Kol Sha-ah"), and they practice to throw it into the oven before they bake the bread.