Siman 251רנ״א
1 א

למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו. ובו י"ד סעיפים:
מי שהוא עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא עשה תשובה אינו חייב להחיותו ולא להלוותו (ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום) (טור בגמרא פ' הניזקין):

If one wilfully and repeatedly transgresses even one of the Biblical commands and does not repent, we are not obliged to support him or to lend him money; (but we should support the heathen poor1Although they transgress many Biblical laws. with the Jewish poor for the sake of peace).2Gittin 61a. (A treatise of the Talmud.)

2 ב

מי שהוא עבריין להכעיס אפילו למצוה אחת כגון שאוכל נבילה היכא דשכיח בשר כשרה אסור לפדותו אם נשבה. (כ"מ בש"ס ס"פ השולח וטור ס"ס רנ"ב) (אבל עבריין לתיאבון אין איסור בדבר אם רוצים לפדותו אבל אין מחויבים בכך) (ב"י דקדק מלשון הרמב"ם וספר יראים סימן מ"ז):

One who transgresses even one command in a sheer spirit of defiance; as, for example, when he eats the flesh of an animal not slaughtered according to the ritual rules in a place where kosher meat is available,—such a person it is forbidden to ransom if made captive. (But when one is a transgressor on account of an irresistible appetite, they may ransom him if they wish, but they are not obliged to.)

3 ג

הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם הרי זה בכלל צדקה ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים ואפילו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו צריך להקדימו לכל אדם ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ועניי ביתו קודמין לעניי עירו ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור) : הגה והקבועים בעיר קרויים עניי העיר והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך) ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ: הגה פרנסת עצמו קודמת לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו אם הם עניים והם קודמים לפרנסת בניו ואח"כ בניו והם קודמים לאחיו והם קודמין לשאר קרובים והקרובים קודמים לשכיניו ושכיניו לאנשי עירו ואנשי עירו לעיר אחרת והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן (הכל בטור):

Helping one's grown up sons or daughters in need when he is not obliged to—in order to give his sons an opportunity of studying the Law, or to keep his daughters in the right path—and presenting gifts to one's father in need,—all this comes under the general head of Charity. In fact, such charity is to be preferred to other forms. Not only a father or child, but any relative should be given preference to a stranger; a brother of one's father, to a brother of one's mother; the poor of his own house to the poor of the city at large; the poor of his own city to the poor of other cities; and the poor that dwell in the Holy Land to those that dwell in other lands.

4 ד

כופין האב לזון בנו עני ואפילו הוא גדול כופין אותו יותר משאר עשירים שבעיר (וכן שאר קרובים וע"ל סי' רנ"ז סעיף י') (מרדכי פ"ק דב"ב):

The community can compel a father to support an impoverished son, and even where the son is an adult, the father is taxed more than the other wealthy men. (And so with other relatives).

5 ה

מי שנתן ממון לגבאים לצדקה אין לו ולא ליורשיו שום כח בהם והקהל יעשו הטוב בעיני אלהים ואדם: הגה אבל קודם שבאו ליד גבאי אם נדר צדקה סתם נותנין לקרוביו העניים דאומדין דעתו דכוונתו לקרוביו ודוקא אם היו לו קרובים עניים בשעת הנדר אבל אם היו עשירים אז והענו אין נותנין להם וכל זה בפוסק צדקה לבד אבל אם פוסק צדקה עם בני העיר על דעת בני העיר נדר והם יעשו מה שירצו (הכל במרדכי בפ"ק דב"ב תשובת מהר"ם):

Once a man has contributed a sum of money to the Gabbaïm, neither he nor his heirs have any power over it, but the community can do with it what is pleasing in the eyes of God and man.
RMI.—But if he made the donation without specification, before the money reaches the Gabbai, we give it to his poor relatives, because we presume that he meant it for his poor relatives. And this, only if he had poor relatives at the time of the donation. But if they were rich at the time and then became poor, we do not give it to them. All this applies to one making an individual donation; but if he donates in connection with other members of the community, we presume that he leaves it to the judgment of the community to dispose of it in any manner deemed fit.

6 ו

יהיו עניים בני ביתך:

Let the poor be members of thy household.1Aboth 5, 1. It means: employ them as your servants whenever possible (Maimonides).

7 ז

חייב להקדים להאכיל הרעב מלכסות הערום:

Feeding the hungry should precede clothing the naked.

8 ח

איש ואשה שבאו לשאול מזון מקדימין אשה לאיש וכן אם באו לשאול כסות וכן אם באו יתום ויתומה לינשא מקדימין להשיא היתומה:

If a man and a woman ask for food, the woman is given the preference; and so, too, if they ask for clothing. So also, if two orphans, a man and a woman, come to be married off, the woman is given the precedence.

9 ט

היו לפניו עניים הרבה ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם מקדים הכהן ללוי והלוי לישראל והישראל לחלל והחלל לשתוקי והשתוקי לאסופי והאסופי לממזר והממזר לנתין והנתין לגר והגר לעבד משוחרר במה דברים אמורים בזמן שהם שוים בחכמה אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם (ואפילו חכם לכסות ועם הארץ להחיות ואשת חבר כחבר) (ב"י מהירושלמי) וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו ואם היה אחד מהם רבו או אביו אע"פ שיש שם גדול מהם בחכמה רבו או אביו שהוא תלמיד חכם קודם לזה שהוא גדול ממנו:

If many poor seek help and there is not enough money in the treasury to help them all, a priest is given preference before a Levite; a Levite before an ordinary Israelite; an Israelite before a Halal;2The issue of a marriage forbidden to priests. See Levit. 21 : 7, 14. a Halal before a child of unknown fatherhood; such a one before a foundling; a foundling before a bastard; a bastard before a Nathin;3A descendant of the Gibeonites. Joshua 9:27; Zebahim 78b. (A treatise of the Talmud.) a Nathin before a proselyte; a proselyte before an emancipated slave. This applies only in case they are equal in learning. But between a bastard a scholar and a high priest an ignoramus, the scholarly bastard is given the preference; and so whosoever is greater in learning is preferred. However, if the father or teacher of the charity distributor is among the poor seeking aid, the teacher, or the father (provided he too is a scholar) is given the preference, even if there is a far greater scholar among them.

10 י

מי שבא ואמר האכילוני אין בודקין אחריו אם הוא רמאי אלא מאכילין אותו מיד היה ערום ובא ואמר כסוני בודקין אחריו אם הוא רמאי ואם מכירין אותו מכסין אותו מיד:

If one comes and says, "Give me food," no investigation is made to see that he is not an impostor, but he is given food at once. If he is destitute and asks for clothing, the case is investigated, and if he is found worthy, he is immediately furnished with raiment.

11 יא

רבי שהיה מצטער שנתן פתו לעם הארץ משום דהוו שני בצורת ומה שהיה אוכל עם הארץ יחסר לתלמיד חכם הא לאו הכי חייב להחיותו אבל אם בא לפנינו מת ברעב חייב להחיותו אע"פ שהוא ספק אם יחסר לתלמיד חכם אחר כך:

Rabbi [Judah the Prince] grieved that he had given his bread to an illiterate,1Baba Bathra 8a. (A treatise of the Talmud.) because those years were years of dearth and what the illiterate ate might have been given to a scholar. But if it had not been a time of scarcity, he would have been obliged to sustain him. However, if one is on the point of starvation, he must be given food, even though there is a possibility that a scholar will later be in need on account of it.

12 יב

שני עניים שחייבים ליתן צדקה יכול כל א' מהם ליתן צדקה שלו לחבירו: הגה ודוקא צדקה אבל אם חייבים כל אחד קנס לצדקה שעברו על איזה דבר אינם יכולים לתת אחד לחבירו דאם כן אין כאן קנס (הגהות מרדכי דב"ב):

Two poor men who are required to give to charity, may pay their obligations by giving alms to one another.
RMI.—This refers to Charity in the ordinary sense. But if the community imposes it as a fine upon them for some misdemeanor that they give a certain sum to Charity, they can not give it to one another; for that would not be paying a fine.

13 יג

צבור שצריכין לשכור רב ושליח צבור ואין ספוק בידם ליתן לשניהם אם הוא רב מובהק ובקי בהוראות ובדינים הוא קודם ואם לאו שליח צבור קודם: הגה ואין לפרנס הרב שבעיר מכיס של צדקה דגנאי הוא לו וגם לבני העיר אלא יעשו לו ספוק ממקום אחר (גם זה שם) אבל כל יחיד יוכל לשלוח לו מצדקה שלו וזהו דרך כבוד:

A congregation in need of a Rabbi and a Public Reader, but unable to engage both, should give the preference to the former, provided he is a distinguished rabbi well versed in the Teachings and Laws; otherwise, a Reader should be engaged.
RMI.—The Rabbi should not be maintained out of the charity fund, as it is a disgrace both for him and for the city; but the community should provide him another source of income. However, gifts of individuals are perfectly honorable.

14 יד

יכולים לשנות אפי' מתלמוד תורה לצורך שלשים פשיטים להגמון בכל שנה לפי שהוא הצלת נפשות שאם לא יתפשרו עמו יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכום ויפשיטום ערומים:

The community authorities may use even school-funds if necessary, for the payment of the annual per-capita tax of thirty Peshitim1Small coins. to the commander of the city's troops, because it is a matter of life and death; for if they will not come to terms with him now, many poor people, not having the wherewithal to pay, will be beaten and stripped naked.