Siman 92צ״ב
1 א

הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י סעיפים:
היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזו' ולהתפלל וה"מ שאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה: הגה וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים [הגהת מיימוני פ"ד מהלכות תפלה]:

One who needs to use the toilet and the laws of washing for prayer, and remaining preparations for prayer. And following, 10 subsections. A person who needs to use the toilet should not pray, and if they prayed their prayer is an abomination and they need to return and pray. This speaks specifically of one who is not able to stand themselves [without using the toilet] for the amount of time it takes to walk a parasang -- but if one can stand for this amount of time [and prays], one has fulfilled one's obligation after the fact, though from the outset one should not pray until one has checked oneself well from the beginning. Note [from the Rem"a] -- everyone who needs to use the toilet is forbidden even from words of Torah the whole time their body is disgusting from the need to use the toilet. {Hagahot Maimoni, Chapter 4 on the laws of prayer}

2 ב

אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו: הגה ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק [תשובת הרשב"א סימן קל"א פסק דמותר ותרומת הדשן סימן ט"ז פסק דאסור וצריך לחלק כן] ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה:

If one feels the need [to use the toilet] in the middle of one's prayer, one should continue to pray until one has finished, and not make a break. And if at the time of saying Shema and its blessings one feels the need, regardless whether it is a need to urinate or defecate, one should read it normally. Note [of the Rem"a] -- and specifically if one does not feel a severe need, such that there is no concern of "Do not be disgusting"/bal tishkatzu. But if this is not so, it is better to make a separation [in one's prayer, and use the bathroom] {Responsum of the Rashb"a, section 131, who rules that it is permissible, and the Terumat haDeshen section 16, who rules that it is prohibited. And one needs to make this distinction [between a mere desire and an actual need to urinate] here.) And if one wants to distance oneself and urinate [during the Shema], one may.

3 ג

צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו:

One needs, before praying, to rid oneself of one's mucus and phlegm and any thing which burdens him.

4 ד

צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר ואם מתירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי [ועיין לקמן סימן רל"ג]:

One needs to wash one's hands with water if one has it. If one does not have [water], one needs to return behind him up to the distance of one parasang. And this applies specifically for when one is travelling on the road, and water is in front of one. But if one needs to go back on oneself to the location of the water up to a mile, one should go back; more than a mile, one does not go back. And if one is worried about missing the time of prayer, one should clean ones hands on a rock or in dust or in any cleaning substance [and see later, section 233]

5 ה

רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך לחזור וליטול: הגה ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו':

If a person washes their hands in the morning, and becomes distracted [from their hands], they need to re-wash their hands for prayer. If the person has water, even if they do not know whether there is anything dirty [on their hands], they should not bless [on the washing of their hands]. And if they do not have water ready, they do not need to return and wash. [Note {from the Rem"a} -- and even if their hands are dirty and they wash their hands for prayer, they should not bless, as above in section 6]

6 ו

העומד בתפל' ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל:

Someone who is standing in prayer and recalls that they touched a dirty place, it suffices for their cleansing [to use] dust or rocks or rub their hands in a wall.

7 ז

מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש: הגה ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה [כל בו] וכן בצואת האוזן והאף כ"א ע"י בגד [מהרי"ל]:

A dirty place, that is to say, places that are covered on a person's body because they are sweaty, and also with scratching the head. [Note {from the Rem"a} -- and so it is forbidden to touch these places at the time that one stands in prayer or is engaged with the Torah. And so with earwax and nasal mucus...

8 ח

המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הלוך ד"א משום נצוצות והמתפלל לא ישתין עד שישהא כדי הלוך ד' אמות שכל ד"א תפלתו שגורה בפיו ורחושי מרחשין שפוותי':

A person who urinates should not pray until enough time has elapsed [between ending urination and beginning prayer] to walk four cubits, because of drips. And one who prays should not urinate until enough time has elapsed to walk four cubits, since their prayer still flows in their mouth and their lips are still whispering.

9 ט

הרוקק לא יתפלל עד שישהא ד' אמות. המתפלל לא ירוק עד שישהא ד' אמות ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר [ע"ל סי' צ"ז]:

A person who spits should not pray until enough time has elapsed [between ending spitting and beginning prayer] to walk four cubits. A person who prays should not spit until enough time has elapsed to walk four cubits. And specifically this is when one [spits] purely because they wish to, but if spittle presents itself to one, spitting is permitted. [See section 91]

10 י

טוב ליתן צדקה קודם תפלה:

It is good to give tzedakah before praying.