Siman 153קנ״ג
1 א

דיני בנין בית הכנסת. ובו כב סעיפים:
מותר לעשות מב"ה בית המדרש אבל לא מבית המדרש ב"ה:

The Laws of Building a Synagogue (22 Paragraphs): One may convert a synagogue into a study hall, but not a study hall into a synagogue.

2 ב

בני העיר שמכרו ב"ה יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ס"ת או לוח שמעמידין עליו ס"ת מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ס"ת מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים מכרו ספרים לוקחים בדמיהם ס"ת אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור ואפי' אם קנה בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה:

Residents of a city that sold a synagogue may [use the] money to buy an ark - which is a chamber in which to place a Torah scroll - or a plank upon which to put a Torah scroll. If they sold a chamber, they may [use the] money to buy a scarf for the Torah scroll; if they sold the scarf, they may [use the] money to buy scrolls - which are ones in which each Chumash (book of the Torah) is written separately - and likewise, [scrolls of] the Prophets and the Writings; if they sold scrolls, they may [use the] money to buy a Torah scroll. But the opposite - to lower them from their [level] of holiness - is forbidden. And even if one buys something that has a weightier holiness with part of the money, we may still not exchange the rest for a lighter holiness.

3 ג

ס"ת שנמצא בו טעות דינו כחומשים (וע"ל סי' קמ"ג):

A Torah scroll in which a mistake is found has the status of Chumash scrolls (and see above, Section 143).

4 ד

אם הותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירין:

[Regarding] whether it is permissible to buy from one holiness to another similar to it (on the same level) - some forbid it and some permit it.

5 ה

אם גבו מעות לבנות ב"ה או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ס"ת ורצו לשנותן מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילם משנין המותר לכל מה שירצו ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם: הגה ואם קנו במקצת דמים אלו שגבו עצים ואבנים חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין ב"ה אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי מותר לשנותן אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו: (ב"י וכן משמע במרדכי ריש פ' בני העיר):

If they collected money to build a synagogue or a house of study, or to buy a chamber or a scarf or a Torah scroll, and they wanted to change it from that for which they collected it - they may only change [it] from a lighter holiness to a weightier holiness. But if they completed the thing for which they collected the money, they may change the rest to anything they want. And if they stipulated, when they collected the money, to do what they want with the rest of the money - even if they bought it and sold it and again bought a holy [object] with some of the money - they may lower [the holiness] of the rest. But if they did not make [such] a stipulation when they collected it, but rather made a stipulation [only] when they sold [the object] - it is forbidden to lower it. Rama: And if they bought wood and stones with some of this money that they collected, the holiness of the money rests upon the wood and the stones. So it is only permitted to change them to a weightier holiness. And if they brought wood and stones for the purpose of building a synagogue: If they come to the hand of the administrator (gabbai), it is only permitted to change them to a weightier holiness; before they come to the hand of the administrator, it is permissible to change it [according to their preference]. Nevertheless, one may not go back upon it (Beit Yosef, and it is likewise implied in Mordekhai at the beginning of Perek Bnei HaIr).

6 ו

מוכרים ב"ה וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו:

We may sell a synagogue - and likewise other things with holiness, even a Torah scroll - for the needs of the [Torah] students or to marry off orphans, with their revenue.

7 ז

והא דב"ה נמכר הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם (ואפי' בנו אותם משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי"ה) ולכן יכולים למכרו ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם והוא הדין אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשו אפילו יחיד מה שעשה עשה: הגה וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפירסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי) אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אא"כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור וה"ה לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכולהו גרירי בתר בית הכנסת: הגה יחיד שבנה ב"ה ונתנה לקהל דינה כב"ה של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (א"ז והגהות אשר"י פ' בני העיר) וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם ב"ה אחרת אבל אם אין להם רק ב"ה אחת אסור למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבי' ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ן) כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה (תשובת רשב"א סי' תתר"ד):

And that which a synagogue can be sold - this applies to one of the villages, such that people from other places do not come [to it] - as it was made for the residents of the villages only (and even if they built them from [the money] of others - Old Version of Mordekhai in the name of Raviah). And therefore they can sell it; but the money nevertheless retains its holiness, and they do not have permission to lower them from their holiness. And that is when the residents of the city sold it without the knowledge of their leaders; the same being true when the seven distinguished men of the city sold it not in an assembly of the residents of the city. But if the seven distinguished men of the city agreed about this sale, and they were in an assembly of the residents of the city - they are allowed to spend the money for anything they would want. But if the residents of the city explicitly accepted this sale upon themselves [not in assembly], everything they do - even an individual - what he has done, is done (valid). Rama: And anything that the seven distinguished men of the city sell publicly is called "in an assembly," and they need not say yes or no (Mordekhai). But those of cities to which [people] come from other places - even if they built it with their own [money] - cannot be sold, unless they made it dependent on the consent of [one] individual [from the start]. Then the individual can do what he wants with it, with the agreement of the public. And the same is the law for all holy objects that were mentioned here - as all of them follow [the law of] a synagogue. Rama: [Regarding] an individual who built a synagogue and gave it to the community, its law is like a synagogue of the community. But if he left any authority in it for himself, there can be no sale of it without the [approval] of the community and his [approval] or that of his heirs' (Or Zarua and Hagahot Ashri in Perek Bnai HaIr). And all of this is only speaking when they have another synagogue. But if they have only one synagogue, it is forbidden to sell it. For even to demolish it is forbidden, until they build another (Rabbenu Yerucham 3:5 and Beit Yosef in the name of Ramban). Any holy object that is sold and is permissible to change can be sold without announcement, and [can] have no price gouging (any price can be charged for it). But something that cannot be changed to a lower holiness requires an announcement (Rashba Responsum 1004).

8 ח

בנו בית סתם והקדישו אח"כ לב"ה דינו כב"ה אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו אפי' אם בנאוהו לשם ב"ה וכיון שהתפללו בו אפי' אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש ואם לפי שעה הקדישו הכל לפי מה שאמרו:

If they built an undifferentiated building and sanctified it afterwards to be a synagogue, its law is like [that of] a synagogue; but it is not holy until they pray in it, and even if they built it as a synagogue. But once they prayed in it - even travelers, temporarily - once it is [thus] designated for prayer, it is holy. However if they sanctified it temporarily, it is all according to what they said.

9 ט

כשמוכרים אנשי הכפר ב"ה יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה חוץ ממרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית הכסא ואם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר יעשה הלוקח אפי' אלו הארבעה דברים:

When the residents of a village sell a synagogue, they may sell it as a permanent sale; and the buyer may make anything he wants with it - except for a bathhouse, a tannery, a ritual bath or a toilet. But if the seven distinguished men of the city sold it in an assembly of the residents of the city, the buyer can make [it into] even these four things.

10 י

יש אומרים דיחיד בשלו אפי' ס"ת מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כל שלא הקדישו לקרות ברבים ויש מי שאיסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה:

Some say that regarding his own, an individual is even allowed to sell a Torah scroll and to use its money for everything that he wants - so long as he has not sanctified it by reading it in public. And there is someone that forbids it unless it is in order to study Torah or to marry a woman.

11 יא

בית הכנסת או לבנים ועצים מב"ה ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה הדר הוה ליה כמכר וכן יכולים להחליפם באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו ע"י שבעה טובי העיר שעדיין נשארין בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו: הגה ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפילו ס"ת לקרות בה אפי' משל רבים ליחיד (ב"י בשם א"ח):

They may give a synagogue, or bricks and wood from an old synagogue, as a present. As if they did not have benefit from it, they would not give it. Hence is it like a sale. And they may likewise trade them for others, and they go out [to being] non-sacred. But it is forbidden to pawn them or to rent them or to lend them - even through the seven distinguished men of the city - as [the objects] retain their holiness. For there is no other thing here for their holiness to rest upon. Rama: And that is specifically in a way that lowers them from their holiness; but it is permissible to lend even a Torah scroll to have it read - even one belonging to the community to an individual (Beit Yosef in the name of the Orachot Chaim)

12 יב

מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ב"ה כי אם הוא וזרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר:

One who has a stipulation with the congregation that no one may build a synagogue besides him and his descendants, may not sell this prerogative to another.

13 יג

גבו מעות לבנין ב"ה ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרם לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים אע"פ שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין ב"ה מוכרים הכל לפדיון שבויים בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו ב"ה אלא יגבו לפדיון מן הצבור:

If they collected money for the building of a synagogue but another commandment comes upon them, they may spend the money for it. If they [already] bought stones and beams, they may not sell them for the matter of a commandment, except for redeeming captives. Even though they brought the stones and chiseled them; and the boards and shaped them; and prepared everything for building the synagogue - we sell it all to redeem captives only. But if they built and finished [it], they may not sell the synagogue, but must rather collect [new funds] from the community for the redemption.

14 יד

ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה ב"ה ולא רצו עכו"ם להניחם לבנות ב"ה והקהל אומרים לבנות עליו בית לת"ת וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרתי לא מצי ראובן הדר ביה ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה ואם הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פי' וצועק) אא"כ יש שם חבר עיר דכל מאי דאתי אדעתא דידיה אתי: (ושבעה טובי עיר דינם כחבר עיר): (מרדכי ריש פ' בני העיר):

If Reuven said, "I am giving this land to build a synagogue upon it," but the [gentiles] do not let them build a synagogue; and the community wants to build a school upon it, but Reuven says, "I did not donate [it] with this in mind" - Reuven is not able to go back upon it. And if Reuven would not be living there, they could change it. But if he is among the residents of that city, they are not allowed to change it if he gets up and screams (yells), unless there is a city foreman. As anything that is done [there] is done with his decision. (And the seven distinguished men of the city are like a city foreman - Mordekhai at the beginning of Perek Bnei HaIr.)

15 טו

אין אדם יכול לאסור חלקו מב"ה ולא מהספרים ואם אסר אינו כלום:

A man may not forbid his section of the synagogue, nor of the scrolls [to others]. And if he forbids [them], it is nothing (ineffective).

16 טז

מי שהשאיל ביתו לב"ה ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אא"כ יאסרנו לכל הקהל כאחד: הגה ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה: (מהר"ם פאדווא סי' פ"ה):

[In the case of] a person that lent his house for a synagogue and has a dispute with another congregant - he cannot forbid that person from entering, unless he forbids the whole congregation. Ramah: And that is specifically when he lent it first without specifications. But if he stipulated from the beginning that anytime that he will want to protest, he will have the right to protest (prevent someone's entrance). Or if he he did not explicitly lend [it] to them, but rather just allowed them to enter his house, he has the right to protest as he wishes (Maharam Padua, Section 85)

17 יז

מי שהיה בביתו ב"ה ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר:

[Regarding] someone who has a synagogue in his house for a long time - the community is not permitted to move it to another house.

18 יח

יש מי שאומר שכלי הקודש של כסף שנהגו להביאם תמיד לבית הכנסת בחגים אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש:

There is someone that says [regarding] holy silver vessels which they were accustomed to always bring to the synagogue on holidays, that they may not go out [to being] non-sacred and be sold. And the congregation may seize them, such that they remain sanctified property after the death of the one who sanctified them.

19 יט

יש מי שאומר שאם ימצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו להקהל אפילו הכי הוי הקדש:

There is someone that says that if after the death of a person, a written document is found that he dedicated vessels, yet there are no witnesses to it and he did not deliver it to the congregation - nevertheless, it becomes sanctified property.

20 כ

יש מי שאומר שס"ת שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בו:

There is someone that says [regarding] a Torah scroll that is assumed to have belonged to Reuven's ancestors, that the community may not possess it.

21 כא

אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה: הגה אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ב"ה או ס"ת ודוקא מהאתנן עצמה אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבי' ירוחם נ"ג ח"א):

We may not buy mantels that were used for everyday purposes, for the use of holiness (ed. such as to cover a Torah scroll). Ramah: And it is forbidden to make something for a commandment - like a synagogue or a Torah scroll - from the compensation of a zonah or the price of a dog. And that is specifically from the compensation itself; but if they gave her money as compensation, it is permissible to buy an object of a commandment with it. And only [only one who violates] a sexual prohibition (ed. from the Torah) is called a zonah, but it is permissible to accept [the compensation] that single prostitutes donate (Rabbenu Yerucham 3:1).

22 כב

אדם שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר איבד זכותו אבל אם כשנתנוה לשני לא היה ביד הראשון סיפק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה חוזר למצותו:

[Regarding] a man who is accustomed [to do] any commandment - such as wrapping (the Torah) - and he [experienced] duress or poverty, such that the congregation gave the commandment to another; but afterwards he became rich and wanted them to give him back the commandment: If when the congregation had given the commandment to the second one, the first one had the wherewithal to give what he had been giving every year, but he did not desire it, and was satisfied - with the rest of the congregation - to give it to the other, he has lost his prerogative; but if he did not have the wherewithal when they gave it to the second one, and now that he has it he wants to acquire it and again give what he was giving at first, he comes back to his commandment (they must give it to him).