Siman 128קכ״ח
1 א

נשיאת כפים ואיזה דברים הפוסלין בכהן. ובו מ"ה סעיפים:
אין נשיאת כפים פחות מי' והכהנים מהמנין: ואין לזר לישא כפיו אפילו עם (כהנים אחרים) (בפ' ב' דכתובות דכ"ד דזר עובר בעשה) (ותו' פ' כל כתבי לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה ואפשר דעם כהנים אחרים וצ"ע):

Birkat Kohanim is not performed if there are fewer than ten, including the Kohanim in the quorum. Ram"a: A non-kohen should not perform Birkat Kohanim, even if there are other kohanim present (Ketubot, ch. 2, daf 24, states that a non-kohen violates a positive commandment; but Tosafot in the chapter "Kol Kitvei" (Tr. Shabbat) states that R"i does not know what prohibition there would be for a non-kohen who ascends [for Birkat Kohanim], and it is possible that with other kohanim it would be permitted; but this requires further consideration).

2 ב

כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים אם אינו עולה לדוכן אע"פ שביטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר בג' עשה אם היה בב"ה כשקורא כהנים או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו:

Any kohen who does not have one of the inhibiting factors — if he does not ascend to the platform, even though he has [only] forfeited one positive commandment, it is as if he has violated three positive commandments if he was in the synagogue when they called "Kohanim" or if they told him to go up or to wash his hands.

3 ג

אם עלה פעם אחת ביום שוב אינו עובר אפי' אמרו לו עלה:

If he had gone up once already that day, he would not be violating further [for subsequent instances], even if they told him, "Go up."

4 ד

כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן אינם צריכים לשהות חוץ מב"ה אלא בשעה שקורא החזן כהנים אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לב"ה עד שיגמרו ברכת כהנים:

When the kohanim do not want to ascend to the platform, they are not required to wait outside the synagogue except during the time when the cantor calls "Kohanim." Nevertheless, so that people shouldn't say that they are defective, it is customary that they do not enter the synagogue until Birkat Kohanim is completed.

5 ה

לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים אבל בבתי שוקים שרי: [ויש מחמירין אם הם של עור] [אגודה פרק הקורא את המגילה] [ונהגו להקל בקצת מקומות]:

Kohanim may not ascend to the platform in shoes, but in socks it is permitted. Ram"a: Some are stringent if they are made of leather (Aguda, Chapter "HaKoreh et HaMegilla"), and a few places have the custom to be lenient.

6 ו

אע"פ שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חבור היד והזרוע והלוי יצוק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי ידיו (ולא נהגו הלוים ליטול ידיהם תחלה רק סמכו על נטילתן שחרית):

Even though the kohanim have washed their hands in the morning, they go back and wash their hands again until the wrist (that is, the joint connecting the hand and the arm). The Levi pours water on their hands, and prior to this, the Levi washes his [own] hands. Ram"a: We do not have the custom that the Levis wash their hands first; rather they rely on their morning's washing.

7 ז

אם נטל הכהן ידיו שחרית ובירך ענ"י לא יחזור לברך כשנוטל ידיו לנשיאת כפים:

If the kohen washed his hands in the morning and made the blessing of Netilat Yadayim, he should not repeat the blessing when he washes his hands for Birkat Kohaim.

8 ח

כשמתחיל ש"צ רצה כל כהן שבב"ה נעקר ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים ש"ץ רצה שפיר דמי אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה:

When the cantor starts the "Ritzei" blessing, any kohen that is in the synagogue shall extract himself from his place to go up to the platform, and even if he doesn't reach there until the cantor concludes Ritzei, that's fine. But if he does not shift his feet at Ritzei, he may no longer go up.

9 ט

כשעוקרים [רש"י ותוספות ור"ן כתבו דלא יאמר אותו עד עמדו לפני התיבה וכ"כ הב"י] כהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים ירמי"א שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם ומאריכים בתפלה זו עד שיכלה אמן של הודאה מפי הצבור:

When the kohanim shift their feet to ascend to the platform, they say "May it be the will before You, G-d our Lord, that this blessing that You commanded us to bless Your people Israel will be a perfect blessing, and that there will not be in it any impediment or wrongdoing from now until forever." And they elongate this supplication until the conclusion of the "Amen" of the "Modim" blessing from the congregation.

10 י

עומדי' בדוכן פניהם כלפי ההיכל ואחוריה' כלפי העם ואצבעותיה' כפופים לתוך כפיהם עד שש"צ מסיים מודי' ואז אם הם ב' קורא להם [הש"ץ] [בטור בשם ר"י ורמב"ם] כהנים: הגה ולא יאמר אלהינו ואלהי אבותינו כו' וי"א שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים ואז אומרו בקול רם (טור בשם ר"י ור"מ מרוטנבורג) וחוזר ואומר עם קדושך כאמור בלחש וכן נוהגין במדינות אלו. ומחזירים פניהם כלפי העם ואם הוא א' אינו קורא לו אלא הוא מעצמו מחזיר פניו:

When they are standing on the platform, their faces face the [front of the] sanctuary and their backs face the people, and their fingers are folded into their palms, until the cantor finishes Modim. Then, if there are two, he (Ram"a: the cantor) calls to them "Kohanim." (Ram"a: He should not say "E-lokeinu v'E-lokei..."; but some say that they do recite it quietly until the work "Kohanim," and then they recite it loudly; and then he continues and recites "Am k'doshach ka'amor" quietly. This is our custom in these countries.) Then, [the kohanim] turn their faces toward the people. But if there if is just one, [the cantor] doesn't call to him; rather, [the kohen] turns his face on his own.

11 יא

כשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה:

When they turn their faces toward the people, they bless: "Who has sanctified us with the sanctity of Aaron and commanded us to bless His people Israel with love."

12 יב

מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים:

They raise their hands opposite their shoulders, and raise the right hand slightly above the left, and stretch out their hands and separate their fingers, and they aim to make five spaces: between two fingers and the other two fingers is the first space [on each hand]; between the index finger and the thumb; and from thumb to thumb. They spread their palms so that the interior of their palms faces the ground and the backs of their hands faces heaven.

13 יג

מתחילין הכהנים לומר יברכך: הגה וי"א שגם מלת יברכך יקרא אותם ש"צ תחלה [טור ור"ן פ' הקורא והגהות מיימוני] (וכן נוהגים בכל מדינות אלו) ואח"כ מקרא אותם ש"ץ מלה במלה והם עונים אחריו על כל מלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונים הצבור אמן וכן אחר פסוק ב' וכן אחר פסוק ג':

The kohanim begin to say "Yevarechecha." (Ram"a: Some say that even the word "Yevarechecha" is called out by the cantor first, and so is our custom in these countries.) Afterward, the cantor calls out to them word by word, and they respond after him with each word, until they conclude the first verse. And then the congregation answers, "Amen." And so after the second verse; and so after the third verse.

14 יד

אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ובקול רם:

Birchat Kohanim can only be performed: in Hebrew; standing; with outstretched palms; and in a loud voice.

15 טו

ואח"כ מתחיל ש"צ שים שלום ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל: הגה ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים ש"ץ שים שלום ושיענו הצבור אמן על שניהם ואם אינם יכולים להאריך כ"כ יאמרו אדיר במרום וכו' כדלקמן סי' ק"ל (רש"י פרק אלו נאמרין והגהות מיימוני):

Afterward, the cantor begins [the blessing of] "Sim Shalom," and then the kohanim turn their faces toward the [front of the] sanctuary, and they recite: "Master of the Universe, perform for us what You have decreed on us; perform what you have promised us: "Look forth from Thy holy habitation, from heaven, and bless Thy people Israel..." Ram"a: And they should elongate this supplication until the cantor concludes Sim Shalom, so that the congregation answers "Amen" to both of them. But if they are not able to elongate this much, they should recite "Adir bamarom..." as stated below, siman 130.

16 טז

אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"צ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם ועומדים שם ואינם רשאים לעקור משם עד שיסיים ש"צ שים שלום ויש מי שאומ' שצריכין להמתין עד שיסיימו הצבור לענות אמן אחר ברכת שים שלום (וכן המנהג):

The kohanim are not permitted to turn their faces until the cantor begins "Sim Shalom," and they are not permitted to curl up their fingers until they turn their faces. They must stand there and they are not permitted to move from there until the cantor beings "Sim Shalom." But there are those that say that they must wait until the congregation concludes answering "Amen" after the blessing of Sim Shalom (Ram"a: and this is our custom).

17 יז

כשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזרו אלא דרך ימין: הגה כשיורדין מן הדוכן לא יגעו במנעליהם המטונפים ואם נוגעים יטלו ידיהם לתפלה שיתפללו אח"כ (אגודה פ' היה קורא):

When they turn their faces—whether at the beginning or at the end—they can only rotate rightward. [Ram"a: When they go down from the platform, the should not touch their dirty shoes; and if they did touch them, they must wash their hands for prayer, for they will continue praying after this.]

18 יח

אין המקרא שקורא כהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן עד שיכלה דיבור קריאת כהנים מפי הקורא ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדושתו של אהרן אינם רשאים להתחיל יברכך עד שיכלה מפי כל הצבור אמן שעונים אחר ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וכן אינם רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מפי המקרא ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים: הגה ולא יתחילו הכהנים רבון העולמים כו' עד שיכלה אמן מפי הצבור (ב"י):

The caller who calls out "Kohanim" is not permitted to call out "Kohanim" until the congregation finishes enunciating "Amen" that they answer after the blessing of Modim; and the kohanim are not permitted to start the blessing of "Who has sanctified us with the holiness of Aaron..." until the caller finishes enunciating the word "Kohanim;" and after the kohanim make the blessing of "Who has sanctified us...," they are not permitted to start "Y'varechecha" until the entire congregation finishes enunciating "Amen" that they answer after the blessing of "Who has sanctified us...;" and similarly, they are not permitted to start each word until the caller finishes enunciating that word; and the congregation is not permitted to answer "Amen" until the kohanim finish enunciating each blessing. [Ram"a: And the kohanim should not begin "Master of the Universe..." until the congregation finishes enunciating "Amen." (Bet Yosef)]

19 יט

אין ש"ץ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים:

The cantor is not permitted to answer "Amen" after the kohanim's blessing.

20 כ

אם ש"צ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו. (ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו אבל אם אמרו לו צריך לעלות דהא עובר בעשה אם אינו עולה) (מרדכי פ' הקורא עומד והגהות מיימוני פט"ו דתפלה ואגור) ואפי' אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאת כפים וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר; ומסיים החזן שים שלום ואם המקרא כוון לתפלת ש"צ מתחלה ועד סוף עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום:

If the cantor is a kohen, if there are other kohanim, he should not perform Birchat Kohanim. [Ram"a: And they should not tell him to go up or to wash his hands; however, if they said this to him, he is required to go up, because otherwise he would be in violation of a positive commandment if he does not go up. (Mordechai; Hagaot Maimoni; Agur)] Even if there is no kohen there but he, he should not perform Birchat Kohanim except if he is certain that he is able to return to his recitation of the Shemonah Esrei without becoming confused, for if he certain of this, then since there is not other kohen but he, he should perform Birchat Kohanim so that Birchat Kohanim is not negated. How should he perform it? He should displant his feet a small amount at the blessing of Avoda (Retzei); then he should continue reciting until "U'Lecha na'eh l'hodot;" then he should ascend the platform and perform Birchat Kohanim, and someone else calls to him; and then the cantor concludes with "Sim Shalom." But if the caller had intention [to fulfill his obligation] with the cantor's recitation of the Shemonah Esrei from beginning to end, it is better if the caller concludes "Sim Shalom."

21 כא

אין הכהנים רשאים לנגן ברכת כהנים שנים או שלשה נגונים משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף:

The kohanim are not permitted to sing Birchat Kohanim using two or three tunes, because there is reason to be concerned with confusion; therefore, they should only sing a single tune from the beginning til the end.

22 כב

משתדלין שיהא המקרא ישראל וכשהחזן כהן יעמוד ישראל אצלו ויקרא כהנים ויקרא אותם והחזן עומד ושותק:

One should try to have the caller be an Israelite (non-kohen), so when the cantor is a a kohen, an Israelite should stand next to him and call out, "Kohanim." He calls to them, and the cantor will stand next to him and remain silent.

23 כג

בשעה שהכהנים מברכים העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם: הגה וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם (ב"י):

At the time that the kohanim bless the congregation, they should not glance [around] nor get distracted; rather, their eyes should face downward in the same way one stands in prayer. The congregation should be attentive to the blessing, and their faces should face the kohanim, but they should not stare at them. [Ram"a: And the kohanim should also not stare at their own hands; therefore, it is customary for them to wrap their tallis on their faces and keep their hands outside the tallis. And there are some places where they have the custom that their hands are kept within the tallis, so that the congregation does not stare at them (Bet Yosef).]

24 כד

עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה אבל מלפניהם ובצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולאחוריהם נמי אם הם אנוסים כגון עם שבשדות שהם טרודים במלאכתם ואינם יכולים לבא הם בכלל הברכה:

The congregation that are behind the kohanim are not included in the blessing, but for those in front of them and to their sides, even an iron wall will not separate them. And even those behind them, if they are faultless, for example those in the fields who are busy with their work and are unable to come, they are included in the blessing.

25 כה

ב"ה שכולה כהנים אם אין שם אלא י' כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואם יש שם יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן:

A synagogue that is full of kohanim, if there are only ten, they all go up to the platform [to perform Birchat Kohanim]. To whom do they perform the blessing? To their brethren in the fields. And who answers after them "Amen?" The women and children. And if there are more than ten, those above ten go up and perform the blessing, and the ten answer after them "Amen."

26 כו

בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק אלא ישתקו ויכוונו לברכה: הגה ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכין הרבה בניגונים נהגו גם כן לומר פסוקים וכמו שנתבאר לעיל סימן נ"ז לענין ברכו אך יותר טוב שלא לאמרם (ד"ע):

At the time that they perform the blessing, one should not recite any verse; rather they should remain silent and be attentive to the blessing. [Ram"a: And in any case, now that the kohanim [have the custom to] substantially prolong their tunes, it is similarly customary to recite verses, and we explained above (S. 57) regarding Barchu, but it is still better not to say any.]

27 כז

כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יות' על השלש פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף:

A kohen is not permitted to adding anything on his own accord above the three verses of Birkat Kohanim; and if he does add, he violates [the commandment of] "Thou shalt not supplement."

28 כח

כהן שנשא כפיו ואח"כ הלך לב"ה אחר ומצא צבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא את כפיו פעם אחרת:

A kohen who performed Birkat Kohanim and afterward went to another synagogue and found a congregation that has not yet reached Birkat Kohanim, he may perform Birkat Kohanim once again.

29 כט

כהן שלא התפלל עדיין ומצא צבור מתפללין נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו:

A kohen who has not yet recited tefillah yet found the congregation already in tefillah may perform Birkat Kohanim, and the tefillah will not prevent him.

30 ל

מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות או עקומות או עקושות [בוהקניות פירוש מין נגע לבן ורש"י פירש לינטלי"ש בלע"ז. עקומות כפופות. עקושות לצדדיהן והר"ן פי' עקומות שנתעקמה ידו אחורנית. עקושות שאינו יכול לחלק אצבעותיו] לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וה"ה למי שיש מומין ברגליו במקום שעולים לדוכן בלא בתי שוקיים וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפים דמעות וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו ואם הי' דש בעירו דהיינו שהם רגילים בו ומכירין הכל שיש בו אותו מום ישא כפיו ואפי' הוא סומא בשתי עיניו וכל ששהא בעיר שלשי' יום מקרי דש בעירו ודוקא בעירו אבל אם הולך באקראי לעיר אחרת ושהא שם שלשים יום לא ואפילו לא בא לדור שם להיות מבני העיר אלא בא להיות שם מלמד או סופר או משרת שנה או חצי שנה חשוב דש בעירו בל' יום:

One who has an deformity on his face or his hands, for example albinism, deformed [fingers], or paralyzed [fingers] should not perform the priestly blessing ("bohakniot" means a type of white lesion, and Rashi explains it means spotted (like lentils) in Old French; "akumot" means crooked; "akushot" means bent to the sides. The Ran defines: "akumot" means that his hand is bent backwards, and "akushot" means he is unable to separate his fingers) because the congregation will stare at him. And this is also the rule for one who has an deformity on his feet, in a place where they ascend to the platform without socks. And so it is if he has spittle drooling down his beard, or if his eyes tear up. And similarly, one who is blind in one of his eye should not perform the priestly blessing. However, if he is "broken in" in his city, meaning that they are familiar with him and everyone recognizes that he has this deformity, he may perform the blessing, even if he is blind in both eyes. Anyone who has stayed in the city thirty days is called "broken in in his city," but only in his city — whereas if he goes temporarily to a different city and stays there thirty days, no. Even if he did not come to live in the city to become one of the city residents, but rather to become a schoolteacher or scribe or attendant, for a year or half a year, this is considered "broken in in his city thirty days."

31 לא

אם מנהג המקום לשלשל הכהנים טלית על פניהם אפילו יש בפניו ובידיו כמה מומין ישא את כפיו: הגה ודוקא אם היו ידיו בפנים מן הטלית אבל אם הם מבחוץ לא מהני הטלית לידיו:

If the custom of the place is for the kohanim to wrap the tallit around their faces, even if there are many deformities on his face and hands, he may perform the priestly blessing. Ram"a: This is only if his hands are inside the tallit, but if they are outside, the tallit does not help for his [deformed] hands.

32 לב

היו ידיו צבועות אסטיס ופואה [אסטיס ופוא' פירוש מיני צבעים] לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בהם ואם רוב העיר מלאכתן בכך ישא את כפיו:

If his hands are the color of [istis] or [puah] (which are types of colors), he should not perform the blessing because the congregation will stare at them. But if this is the occupation of most of the city, he may perform the blessing. (And similarly, if he is "broken in in his city" he may perform the blessing.

33 לג

מי שאינו יודע לחתוך האותיות כגון שאומר לאלפי"ן עייני"ן ולעייני"ן אלפי"ן וכיוצא בזה לא ישא את כפיו:

One who does not know how to enunciate letters, for example one who pronounces Alephs as Ayins or Ayins as Alephs, or similar examples, should not perform the priestly blessing.

34 לד

קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפני עצמו כלל אבל עם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפי' בפני עצמו ומיהו דוקא באקראי בעלמא ולא בקביעות עד שיתמלא זקנו שאז יכול לישא כפיו אפילו יחידי בקבע וכל שהגיע לשני' שראוי להתמלאות זקנו אף על פי שלא נתמלא קרינן ביה נתמלא זקנו (וע"ל סי' נ"ג סעיף ח'):

A minor who has not grown two [pubic] hairs may not perform the priestly blessing by himself at all, but with adult kohanim, he may perform the blessing to learn and to become accustomed. One who has grown two hairs may perform the blessing even by himself. However, this may only be the case sporadically, but not regularly, until his beard fills out, which is when he is permitted to routinely perform the blessing alone. Anyone who has reached the age of majority such that it is likely that he can grow a full beard, even if it has not actually filled out, he is still considered one who has a full beard.

35 לה

כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה: הגה וי"א דאם עשה תשובה נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דלת בפניהם והכי נהוג [ד"ע דלא גרע ממומר וכ"מ מהג"מ] [טור רש"י והרבה פוסקים אגור וב"י]:

A kohen who has killed a person, even unintentionally, may not perform the priestly blessing, even if he has repented. Ram"a: Some say that if he has repented, he may perform the blessing, and there is ground to be lenient with respect to the penitent, so as not to shut the door before them. And so is the custom (his own opinion, because this is not worse than a [repentant] apostate) (Tur, Rashi, many others, Agur, Bet Yosef).

36 לו

מל תינוק ומת נושא את כפיו ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים כיון דלא נתברר הדבר ישא את כפיו:

If he had performed a circumcision yet [the infant] died, he may still perform the priestly blessing. And even if the public is spreading rumors about him that he is a murderer, since the matter has not been proven, he may still perform the priestly blessing.

37 לז

מומר לעכו"ם לא ישא את כפיו וי"א שאם עשה תשובה נושא כפיו (וכן עיקר) ואם נאנס לדברי הכל נושא כפיו:

An apostate that converted to idol worship may not perform the blessing. Some say that if he has repented, he may perform the blessing, and this is primary ruling. If he was forced [to convert to idol worship] everybody agrees that he may perform the blessing.

38 לח

שתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו . שתאו בשני פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שהוא מזוג ואפי' שתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו:

One who has drunk a fourth [of a log = the standard measure] of wine in one sitting may not perform the priestly blessing. If he drank the measure in two sittings, or if he introduced into it a little water, it is permissible. If he drank more than a fourth, even if it was diluted, and even if he drank it in multiple stages, he may not perform the blessing until he has rid himself of the wine.

39 לט

לא היה בו א' מהדברים המונעים נשיאת כפים אע"פ שאינו מדקדק במצות וכל העם מרננים אחריו נושא את כפיו [שאין שאר עבירות מונעין נשיאת כפים]:

If he does not have any of the disqualifying factors for the priestly blessing, even if he is not careful with mitzvot and the entire congregation complains about him, he may perform the priestly blessing. Ram"a: Because other sins do not inhibit the priestly blessing.

40 מ

כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפי' לקרות בתורה ראשון ואפילו גרשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם:

A kohen that married a divorcée may not perform the priestly blessing, and we do not treat him with sanctification, even to call him up to the Torah first. And even if he divorced her or she dies, he is invalid [as a kohen] until he swears off all benefit, in the public's discretion, from women who are forbidden to him.

41 מא

נטמא למת שאינו משבעה מתי מצו' פסול מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד למתים (י"א דמי שיש לו בת שהמירה לעכו"ם או זנתה אין מחייבין עוד לקדשו כי אביה היא מחללת) מרדכי פרק נגמר הדין:

If he becomes ritually impure due to a dead body that was not one of the seven obligatory deceased [relatives], he is invalid for the platform [for the blessing] and for all other priestly privileges, until he repents and commits not to continue to defile himself over dead bodies. Ram"a: Some say that for one who has a daughter that became an apostate that converted to idol worship or that committed adultery, it is no longer incumbent to sanctify him [as a kohen], "for she degrades her father" (Lev. 21:9) (Mordechai).

42 מב

החלל אינו נושא את כפיו:

A challal (the son of kohen and a woman prohibited to a kohen) may not perform the priestly blessing.

43 מג

אחר שבעה ימי אבילות נושא כפיו ובתוך שבעה ימי אבילות יצא מב"ה בשעה שקורין כהנים: הגה ויש אומרים דכל זמן האבילות אפילו עד י"ב חודש על אביו ועל אמו אינו נושא כפיו (מרדכי סוף פרק הקורא עומד והגהות מיימוני) וכן נוהגין במדינות אלו:

After the seven days of mourning, he may perform the blessing. But during the seven days of mourning, he should leave the synagogue while they are calling "Kohanim." Ram"a: Some say that during the entire period of mourning, even until twelve months for his father or his mother, he may not perform the blessing (Mordechai; Hagaot Maimonides), and so is our custom in these countries.

44 מד

כהן אע"פ שהוא פנוי נושא את כפיו: הגה ויש אומרים דאינו נושא כפיו דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה והמברך יש לו להיות בשמחה [מרדכי פ' הקורא עומד] ונהגו שנושא כפיו אע"פ שאינו נשוי ומ"מ הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו רק שלא יהא בבהכ"נ בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים אלא בי"ט משום שאז שרוים בשמחת י"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם ואפי' בי"ט אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מב"ה וישמחו בשמחת י"ט [דברי עצמו] וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים אומר הש"צ אלהינו ואלהי אבותינו וכו' כדלעיל סוף סי' קכ"ז ויוה"כ נושאים בו כפים כמו ביו"ט ויש מקומו' שנושאי' בו כפים בנעיל' ויש מקומו' אפי' בשחרית:

A kohen, even though he is single, performs the priestly blessing. Ram"a: Some say that he should not perform the blessing, for one who lives without a wife lives without joy, and one who blesses must be in a joyous state (Mordechai). And our custom is that he does perform the blessing, even though he is not married. Nonetheless, if he wants not to perform the blessing [for this reason], we do not protest. Still, he should not be in the synagogue when they call out "Kohanim" or tell them to wash their hands.

45 מה

אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך שלום: הגה ונוהגין שמאריכין בניגון אלו תיבות כי כל אחת מהן הוא סוף ברכה בפני עצמה ואומרים רבון כמו שמפורש בסי' ק"ל בשעה שמאריכין בניגון התיבות שבסוף הפסוקים דהיינו וישמרך ויחנך שלום והמקרא לא יאמר רבון וכו' [תשובת מהרי"ל סי' קמ"ח] אסור להשתמש בכהן אפי' בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כך [מרדכי הגהות דגיטין]:

128קכ״ח
1 א

מיו''ד. איתא בירושלמי פ' הקורא את המגילה עומד. אין נושאין את כפיהם פחות מי' התחילו ביו''ד ויצאו להם מקצתם גומרים ע''כ. ותמהני למה השמיטו הפוסקים דין זה עשכנה''ג. כל שיש בבה''כ עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא ציבור והש''ץ יחד בקול רם והכהנים משלימים תפלתם קודם שיגיע הציבור לרצה יכולים לעלות לדוכן לישא כפיהם ואף אם יקרא להם הש''ץ אין כאן הפסקה דצורך תפלה הוא ולרווחא דמילתא יקרא אחר שגמר תפלתו קודם רצה שכנה''ג. עוד שם גמגם לומר שאין נ''כ כ''א במקום שיש ס''ת ע''ש. והפר''ח כתב דלנ''כ לא בעינן שיהיה שם ס''ת אלא בכ''מ שמתפללין עשרה יש נ''כ ושהכי נהוג ע''ש סעיף י' וכ''כ ע''ת. מי שבא ואמר שהוא כהן נאמן לישא את כפיו רמ''א בא''ע סי' ג' ס''א ועי' מה שכתבתי שם:

2 ב

איסור. עיין מ''א וט''ז וע''ת וב''ח ומהרי''ט ח''א סי' קמ''ט. ובית יעקב סי' קכ''ג. חוט השני סי' י''ז. גינת ורדים חא''ח כלל א' סי' י''ג וי''ד. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''א: (ובס' אליהו רבה כתב דאישתמיט לשו''ת ב''י דברי מהרש''א עי' שם):

3 ג

כהנים. ודוקא שעקר רגליו בעבודה או שא''ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות כמ''ש ס''ח. מ''א וכ''כ בגינת ורדים סי''ג ובשו''ת זרע אברהם סי' י''ד ועי' בס''ק י''א מ''ש:

4 ד

עלה. ואם עלה פעם שנית מברך אפי' באותו ציבור רמ''מ סי' י''ב:

5 ה

כהנים. ובמרדכי כ' שיצאו קודם רצה ונ''ל טעמו שמא יאמרו לו אחד מבני הקהל עלה כשמתחיל החזן רצה עי' סעיף כ' בהג''ה. ועי' ס''ק י''א מש''ש ודלא כמ''א. כ' הב''ח והפסולים מדרבנן א''צ לצאת לחוץ כשהחזן קורא כהנים דאין כוונתו על הפסולים. וכתב המ''א אפי' א''ל עלה אינו עובר ע''ש וכן כתב פר''ח וע''ת:

6 ו

במנעלים. ויחלוץ המנעלים קודם הנטילה ומנעלים שאפשר לחלוץ בלא נגיעה ביד יכול ליטול קודם חליצת המנעלים עסי' ד' סי''ח. ויצניעו המנעלים תחת הספסלים שלא יעמדו בגלוי בבה''כ מפני הכבוד ע''ת ועיין בשכנה''ג:

7 ז

עור. ודוקא כשאין מגיעים אלא עד הארכובה וקשורים ברצועה אבל אם הם מגיעים עד אציליהם דהם מכנסיים שרי. ונ''ל דשל בגד ומחופה עור שרי בכל ענין מ''א. אם מותר להכהנים לעלות לדוכן במנעלים של לבדים שקורין פילוץ שו''ך עיין בתשו' כנסת יחזקאל סי' י''א:

8 ח

מים. ואם אין שם לוי יוצק בכור שהוא פטר רחם שהוא קדוש נכנס תחת הלוי ב''ח וכתב המ''א דדוקא בכור לאם קאמר אבל בכור לאב לבד לא מצינו בו קדושה האידנא ואם אין שם ג''כ בכורים טוב שיטלו ע''י עצמם מעל יד ישראל שכנה''ג. והגאון מהור''ר דוד אופנהיים מאריך בספרו נשאל דוד כ''י סי' צ''ח אי שרי לכהן לשמש בכהן. ואם הלוי חכם והכהנים ע''ה אם רוצה א''צ ליתן מים על ידיהם רק יטלו בעצמם מהר''י הלוי סי' ל''ט ומ''א והר''ש הלוי ס''ט וי' כתב דמידת חסידות הוא ללוי ת''ח לצוק מים ע''י כהנים אף שהם ע''ה ואם הלוי יראה שהשעה צריכה לנהוג סלסול הרשות בידו דודאי אסור לזלזל בכבוד התורה ע''ש. ואם יש כהנים ת''ח וע''ה בב''א אינו רשאי ליצוק על ת''ח ולא על ע''ה אלא יצוק ע''י כולם מהר''י הלוי סמ''א והפר''ח כתב שחייב מיתה אם מציק מים על ע''ה אפילו שיהיו מקצתם ת''ח וכ''ש אם כולם ע''ה ע''ש ועי' כנה''ג שהביא דעות דאפילו אם כולם ע''ה מחוייב הלוי ת''ח לצוק מים על ידיהם ע''ש. ועיין בתשוב' דרכי נועם סי''ב ובחות יאיר סי' ר''ה. אסור ליתן [ביו''ט] במים דבר שמוליד ריח מ''א. (ובס' אליהו רבה מתיר כיון דשמן עצמו מעורב במים לא הוי מוליד ריח ע''ש באריכות שמביא ראיה לדבריו):

9 ט

ידיהם. מיהו היכא דהסיח הלוי דעתו הגון הוא שיטול הלוי קודם וא''צ לומר היכא דנגע בגופו ובמנעליו ב''ח. ובשכנה''ג כ' ומנהג פשוט בינינו ליטול גם הלוים את ידיהם תחלה ע''ש:

10 י

לברך. כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שאם נגע יש ספק אם צריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לנשיאות כפים עיין מ''א ואסור לשהות כדי הילוך כ''ב אמות בין נטילה לברכת כהנים הלכך צריך ליטול סמוך לרצה והחזן לא יאריך ברצה. מ''א:

11 יא

יעלה. ל''ד בהתחלת הש''ץ רצה אלא קודם שיסיים הש''ץ רצה צריך לעקור פר''ח ע''ש. ומהריק''ש רוצה להוכיח מכאן דכהן שבא לבה''כ בהודאה דיכול לברך ברכת כהנים אע''ג דלא היה בבה''כ כשאמרו רצה מדקאמר כל כהן שבבה''כ נעקר ממקומו מכלל דכשאינו בבה''כ א''צ שיעקר רגליו בעבודה ויכול לעלות לדוכן אע''ג דלא שמע רצה ע''ש ובתשו' הרדב''ז הובא בכנה''ג לא כ''כ וז''ל שם ומה שעקר רגליו מביתו לבה''כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הלכך לא יעלה ע''ש. ובתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י''ג ובסי' כ''ב ופר''ח חלקו עליו והעלו כרדב''ז ע''ש וכ' כנה''ג ונ''ל שאם ביתו סמוך לבה''כ ועקר רגליו מביתו קודם רצה כדי לעלות לדוכן מקרי עקירה ע''ש וכ' פר''ח וזהו פשוט שהכל תליא בעקירת רגליו אדעתא לעלות לדוכן ע''ש. כהן שלא היה בדעתו לעלות לדוכן ומש''ה לא עקר רגליו ברצה כדין וכהלכה וכשהגיע הש''ץ למודים נזכר ובא לעלות לדוכן לא יעלה ואם עלה ירד גינת ורדים סי' כ''ב ע''ש. אם היה אונס בשעה שהגיע הש''ץ לעבודה ולא עקר בעבודה לא יעלה ואם עלה לא ירד כנה''ג בשם הרדב''ז ע''ש. וה''ה בדין הראשון שעקר רגליו מביתו לבא לבה''כ וכו' נמי אם עלה לא ירד עי' בגינת ורדים סי' כ''ב. כהן המתפלל י''ח אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ואם יש שם כהנים אינו פוסק הרדב''ז ח''ד סי' רצ''ג ועיין דבר שמואל סי' ס''ז ואם א''ל עלה בכל ענין צריך להפסיק מ''א ס''ק מ' ואין להקשות דא''כ דתלוי הכל באם עקר רגליו בעבודה למה פסק בסעיף ד' כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן צריכין לשהות חוץ לבה''כ בשעה שהחזן קורא כהנים וע''ש וכ''כ רמ''א בסעיף מ''ד ע''ש. הלא אפי' אם היה יושב בבה''כ אם לא עקר בעבודה לא היה עובר כדאמרינן. די''ל דודאי רשאי לישב בבה''כ ואינו עובר אם לא עקר רגליו ברצה וגם אם לא א''ל עלה כמבואר בירושלמי דר''ש בן פזי הוי קאים ליה אחורא עמודא ולא יצא לחוץ עי' ב''י. וכן מוכח מסעיף כ' אם הש''ץ כהן לא ישא את כפיו ע''ש והא דכתבו הש''ע והרמ''א דיצא לחוץ הוא מצד עצה טובה שמא יאמר לו אחד מבני הקהל קודם רצה עלה ואז היה עובר. ומש''ה הוכרח לצאת קודם רצה. ולאחר מודים נמי אין ליכנס מאחר דיש פלוגתא בין הפוסקים למהריק''ש צריך לעלות. ולהרדב''ז אין עולה ואם עלה לא ירד כמ''ש מש''ה כתבו מילתא דפסיקתא דצריך לשהות חוץ לבה''כ בשעה שקורא החזן כהנים. ואז לכ''ע שפיר דמי וק''ל ועיין מ''א ס''ק ד' וס''ק למ''ד וס''ק ס''ט. ועיין בתשוב' זרע אברהם למהר''א יצחק סי' י''ד ובגינת ורדים כלל א' סי' י''ג:

12 יב

רגליהם. ועכשיו נוהגין שעומדין על הדוכן בשעה שמתחיל רצה צ''ל תחלה מודים עם הש''ץ ואח''כ אומר יהי רצון כדי שיסיים אותו עם השליח צבור. מ''א:

13 יג

אמן. דהיינו עד שיסיים השליח ציבור ולך נאה להודות כדי שיענו הקהל אמן על שתיהם:

14 יד

ההיכל. לאו למימרא דבנ''כ בעינן מקום שיש בו ס''ת אלא בכ''מ שמתפללים עשרה יש נ''כ ע''ל ס''ק א' אם ההיכל קבוע לצד צפון או לדרום אין הכהנים הופכים פניהם אלא כלפי מזרח כנה''ג בשם הרא''ש חקאן ע''ל סי' צ''ד ס''ק ד'. ועיין בשכנה''ג סי' זה:

15 טו

כהנים. אחד גדול ואחד קטן מבן י''ג שנה אינו קורא להם כהנים. מבי''ט ח''א סי' ס''ד וכן הסכים הכנה''ג אבל פר''ח כתב כיון שהוא קטן דבר חינוך הוי שייך שפיר למיקרינהו כהנים. שני כהנים השונאים זה את זה או שמודרים הנאה זה מזה יכולים לעלות ביחד לברך ברכת כהנים ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני במוסף או איפכא כי יכול לומר אני רוצה לברך בשניהם הר''מ מינץ סי' י''ב:

16 טז

בלחש. היינו הש''ץ לבד ולא הקהל:

17 יז

קורא. ואפ''ה מברך אע''ג דאינו מחויב לעלות כמ''ש ס''ב. רמ''מ סי' י''ב ס''א וכ''כ פר''ח ע''ש:

18 יח

מברכין. משמע שצריך להתחיל בברכה ופניו כלפי היכל וגו' הברכה כלפי העם פר''ח אבל הרמב''ם פי''ד מהלכות תפלה דין י''ב כתב וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך בא''י אמ''ה וכו' ואח''כ מחזיר פניו לציבור ומתחיל לברכם ע''כ. ושכנה''ג נתקשה הרבה בסברת הרמב''ם ונוהגין כדברי המחבר. פר''ח:

19 יט

בקדושתו. וכלם מברכין ואין אחד מברך והאחרים יענו אמן מפני הטירוף מבי''ט ח''א סי' ק''פ:

20 כ

באהבה. הטעם שאומרים באהבה משום דאיתא בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחים ליה לא ישא כפיו מ''א ועי' באר שבע פרק אלו נאמרין:

21 כא

מהשמאלית. מ''מ צריך ליזהר שיניח אצבעות הימין על השמאל כדי שלא ישבר החלון דבעי ה' כוים עיין מ''א ובשכה''ג:

22 כב

יברכך. ובכהן א' שאין קוראין לו כ''ע מודים דמקרינן ליה יברכך (רמ''ע) [ר''מ מינץ] סי' י''ב:

23 כג

תחלה. ועיין פר''ח. ויש למחות ביד הש''ץ המקרא על פה אלא צריך להקרות מתוך הסידור. פר''ח:

24 כד

אלא בלה''ק. אפי' בדיעבד לא יצא כנה''ג וכ''כ פר''ח עי''ש עי' יד אהרן ובכנה''ג ובפר''ח ובע''ת:

25 כה

ובעמידה. והצבור רשאים לישב רק שיהיו פניהם נגד הכהנים מ''א. כהן זקן ושבע ימים ומכח חולשת זקנתו אינו יכול לעמוד כשנושא כפיו אם יכול לתמוך מה טוב ואם לאו ישא כפיו מיושב דאין לבטל מנשיאות כפים דעובר בג' עשין שבות יעקב ח''ב סי' א' וע''ש והיד אהרן חולק עליו דמעומד הוי לעיכובא ומוטב שיעבור ג' עשין ע''ש וכן דעת הכנה''ג:

26 כו

ובקול רם. במעולה שבקולות לא קול גדול ולא קטן אלא בינוני. טור:

27 כז

רבון. בר''ה ובי''כ שמאריכין בניגונים היום וכו' לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף שיסיימו עם הקהל כאחד. מ''א:

28 כח

שניהם. עי' בתשובת דבר שמואל ס''ס רצ''ה שמיישב שם למה שיש נוהגים לומר ב''ה וב''ש כשהכהנים והמקרא מזכיר את השם בברכת הכהנים ע''ש. והפר''ח כ' בפשיטות דמחויב לומר ב''ה וב''ש כשמזכיר את השם אע''ג דליכא אלא הזכרת השם גרידא והביא כמה ראיות ע''ז ע''ש:

29 כט

ימין. שלו שכשעומדין תחלה פניהם למזרח יפנו לצד דרום ואחר כך למערב נגד הציבור ובחזירתם יפנו לצד צפון ואח''כ למזרח כלפי ארון דלא כי''מ איפכא שמהפך פניו לצד שמאל ונמצא מהפך עצמו בימינו ב''ח. ט''ז מ''א פר''ח והרדב''ז ח''ד סט''ו. ועי' באר עשק סק''ו. כשיורדין מן הדוכן יחזרו פניהם קצת להיכל כתלמיד הנפטר מרבו. מ''א:

30 ל

המטונפים. וה''ה כשהם נקיים למ''ש ס''ד סי''ח ודוקא במנעלים שצריכים קשירה שנגע בהם אבל במנעלים שא''צ ליגע בהם א''צ נטילה. שכנה''ג:

31 לא

מודים. לא כתב כאן מפי כל הצבור להורות דהמקרא רשאי להתחיל אע''פ שעדיין לא כלה כל הצבור אמן רק ברוב צבור סגי. ע''ת ומג''א:

32 לב

אמן. כאן כתוב מפי כל הצבור להורות דהכהנים צריכים להמתין עד שתכלה אמן מפי כולם. ול''ד למ''ש בסי' קס''ז דאין צריך להמתין על המאריכים יותר מדאי דשאני ברכת כהנים דבעי שישמעו כולם לכך צריכים להמתין. ואע''ג דהמקרא א''צ להמתין על המאריכים אבל הכהנים צריכים להמתין. ובזה יתורץ קושית הב''י מ''ש הא אין הכהנים אומרים התיבה עד שש''צ מקרא אותה תחלה א''כ מאי עד שיכלה אמן מפי הצבור וכו' ע''ש וק''ל ע''ת ומ''א ע''ש (ועי' בספר אליהו רבה שהאריך בזה):

33 לג

הציבור. הקשה הב''ח הא אין רשאי להתחיל עד שיתחיל הש''ץ שים שלום כמ''ש סעיף ט''ו. וא''ל דאם יש מאריכין באמן והש''ץ התחיל שים שלום אפ''ה צריכים הכהנים להמתין להם וכך תרצו הע''ת וט''ז ע''ש. זה אינו דאדרבה דאיפכא הוא דהש''ץ צריך להמתין להם כדי שישמעו הברכה כמו שכתבתי בסק''ד וסיק י''ז ע''ש אבל הכהנים א''צ להמתין להם עם הרבון העולמים וכו' דלא דמי לברכת כהנים עמ''א:

34 לד

כהנים. אפי' מובטח לו שלא יתבלבל אין לענות אמן ב''ח ט''ז וגם התוי''ט כתב כן וחזר ממ''ש בספרו ל''ח סי' פ''ה משנה ד'. ודברי תוי''ט אלו אישתמיטתיה מבעל המחבר פרי חדש ע''ש. ומ''א ופר''ח ס''ל דאם מובטח לו שלא יתבלבל שרי לענות אמן ע''ש. ולכ''ע שרי לענות אמן אחר ברכת כהנים הראשונה שהיא לברך את עמו ישראל באהבה דכאן אין חשש טירוף ולא יתבלבל כיון שלא התחיל עדיין ט''ז ע''ש:

35 לה

לעלות. פי' קודם רצה. אבל אם א''ל אחר רצה אינו רשאי לעלות כיון שלא עקר ברצה כמ''ש סעיף ח' ומה''ט אינו עובר כשקורין כהנים כמ''ש סעיף כ''ב משום דהקריאה הוא אחר רצה ועיין ע''ת שהקשה דלעולם משכחת דיעבור ש''ץ בעשה כיון דאחר קורא הכהנים וכל כהן שאינו עולה עובר בעשה ע''ש ולא דק כיון שלא עקר הש''ץ בעבודה אינו עובר בקריאת כהנים וע''ל ס''ק י''א מש''ש:

36 לו

לתפלתו. ולדידן שמתפללין מתוך הסידור מובטח שיחזיר לתפלתו ומכ''מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו ל''ח ב''ח ומ''א ורוב פוסקים עיין מ''א. ופר''ח כתב דאם מובטח לו שיחזור לתפלתו ישא כפיו אפי' היכא דאיכא כהנים אחרים ע''ש:

37 לז

בעבודה. צ''ל מעט בעבודה כ''ה בטור. מ''א:

38 לח

ניגון א'. מזה יש ללמוד להחזנים המזמרים בי''ט תתברך צורנו בניגונים הרבה דאין עושין יפה:

39 לט

ישראל. פי' דלכתחלה משתדלין שיהא הש''ץ ישראל. מ''א בשם הכנה''ג:

40 מ

ושותק. פי' עד התחלת שים שלום ונראה דכאן לא עדיף טפי שיסיים המקרא ש''ש דדוקא לעיל שהחזן הלך ממקומו ואז בא אחר על מקומו ומקרא ע''כ עדיף שהוא יאמר גם ש''ש משא''כ כאן שהחזן עומד על מקומו רק שהוא שותק ואחר עומד אצלו ומקרא היאך יאמר שים שלום והוא על מקום החזן. וב''ח כ' שאף בזה יסיים המקרא ש''ש והחזן יאמר קדיש ולא ראיתי בשום מקום ואדרבא כמה פעמים בילדותי הייתי אני המקרא אצל הש''ץ שהיה כהן והש''ץ אמר ש''ש והב''ח חמי ז''ל היה באותו בה''כ וכן עיקר. ט''ז:

41 מא

בהם. היינו משום שלא יסיחו דעתם אף ע''ג דאמרינן דהמסתכל בכהנים עיניו כהות היינו דוקא בזמן שבה''מ קיים ומברכים בשם המפורש אבל בזה''ז אינו אלא משום היסח הדעת א''כ לפ''ז כ''ש שלא יסתכלו במקום אחר ומלשון להסתכל משמע דוקא להסתכל הרבה אסור אבל ראיה בעלמא לא מתסרא אך נוהגין שלא להסתכל כלל ואפשר דעבדי זכר למקדש דהתם אפי' ראיה בעלמא הוי אסורא משום כבוד השכינה. מ''א:

42 מב

ובצדיהם. היינו צדדים שלפניו אבל צדדים שלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרחי והארון הקודש בולט קצת לבה''כ והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל ברכה וב''ח כ' בזה היתר דעכשיו כיון שכל אחד קונה מקום בבה''כ חשובים אנוסים דאינו רשאי לילך ממקומו ולדחות חבירו ממקומו ע''ש. ואין זה מספיק דיכולים לילך למקום הכהנים שהוא פנוי או להתרחק מעט מכותל מזרחי שיהיה בצידי הכהנים או לעמוד באמצע בה''כ מ''א. וט''ז כתב היתר בזה דכיון שהארון הקודש מחובר לכותל הוי כאלו היו הכהנים עומדים ממש סמוך לכותל כיון שעומדים סמוך לארון הקודש וא''כ הוי הכל לצדדי הכהנים ע''ש. העומדים אצל הכותל דרומי או צפוני לא יהפכו פניהם לכותל אלא לצד הכהנים דבעינן פנים כנגד פנים. ט''ז:

43 מג

שבשדות. והא דלא אמרינן דמברכים לנשים וטף כמ''ש אח''כ לענין אמן. דכתיב כה תברכו את בנ''י ולא בנות ישראל. ב''ח עיין מ''א:

44 מד

אמן. כיון דהעונים כהנים דהעונים לא חשיבי בבציר מיו''ד משא''כ בסעי' א' דהעונים ישראלים אפילו בבציר מיו''ד סגי ועי' ט''ז:

45 מה

פסוק. וכתבו התוס' פ' א''נ דאע''ג דמאן דחזא חלמא אומר רבש''ע וכו' משום סכנה התירו שמא צריך רפואה לחלמיה. ובתרומת הדשן כתב דמה שאמר רבש''ע וכו' היינו דוקא בשעה שמאריכין בכ''ף של וישמרך ובויחנך ובלמד של שלום:

46 מו

לאומרם. וכ''כ מ''ע סי' צ''ה וכ''כ הב''ח וע''ת ופר''ח ושכנה''ג. וכ''כ המ''א דהאומרן יאמרן בשעה שהחזן מקרא התיבה וכ''כ הט''ז אך ראיתי שערוריה שהמון עם צווחין הפסוקים בקול גדול ואח''כ חוזרין וצווחין מיברכך עד התיבה שעומד בו ולא יכול לשמוע קול של כהנים בשביל קולם ולאו שפיר עבדי וראוי לבטלה. נשאלתי אם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשעה שהכהנים מברכים לעם והשבתי דאינו מותר אפי' למ''ד דמותר לקרות הפרשה שמו''ת בשעה שהש''ץ קורא הפרשה בס''ת אפ''ה אסור בברכת כהנים. שכנה''ג ופר''ח:

47 מז

אחרת. דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים אבל אין בו חיוב אפילו אם הוא בבה''כ כשקורין כהנים כיון שכבר נשא כפיו פעם אחת. תוס' ועי' בתשו' גינת ורדים כלל א' סי' י''ג. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''ב:

48 מח

מעכבתו. ואם יראה שאם יעלה לדוכן יעבור זמן תפלה ילך חוץ לבה''כ ויתפלל אבל אם א''ל עלה צריך עלות וכמ''ש ס''ך דהוי דאורייתא ותפלה דרבנן ואם יראה שיעבור זמן ק''ש יקרא פסוק ראשון מ''א ועיין בע''ת ס''ק כ''ז במ''ש שם בשם הרב קלויזנ''ר וכו'. ולא עיין סעיף זה:

49 מט

מום. וכל הנהו שאינם נ''כ צריכים לילך מבה''כ בשעת הדוכן דלא לימרו עליו דבן גרושה הוא ט''ז. איתא בש''ס דפוחח אינו נושא את כפיו ע''ל סי' נ''ג סעיף י''ג מי שיש לו חולי מעיים לא ישא את כפיו פר''ח. היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתי' בנדותה פר''ח בשם ספר המקצעות. וכתב הפר''ח עליו ודבריו אלו אין לפרסמם דלאו הם מעיקר הדין והנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע''ש:

50 נ

בעירו. הקשה הט''ז אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבודה ע''ש ואשתמט מיניה גמרא ערוכה בש''ס דתענית דף כ''ו ע''ב אי מה משרת בעל מום לא אף כהן מברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ע''ש ועיין מ''א ס''ק נ''ד ובט''ז ס''ק ל''ה וצ''ע. שבות יעקב ח''ב סי' א' ויד אהרן:

51 נא

לעיר. ב''ח מתיר אפילו באקראי בלמ''ד יום ע''ש ופר''ח כתב עליו ואינו מוכרח:

52 נב

פניהם. וט''ז כתב היתר מצד כיסוי הפנים של הקהל שמכסים פניהם בטלית:

53 נג

בכך. היינו אפי' כשאינו דש בעירו עיין פר''ח:

54 נד

עייני''ן. וה''ה מי שקורא לחית''ן ההי''ן. ואם כל בני עירו קורין כך נושאין את כפיהם כנה''ג בשם הרדב''ז ומהרי''ט וכתב פר''ח ודע דבכל הני דקאמרינן לא ישא את כפיו מסתברא לי אם עלה לא ירד:

55 נה

אלפי''ן. ואע''פ שלא מצינו עי''ן בברכת כהנים מ''מ כשקורא יאר ה' מיחזי כקורא יער בעי''ן. דעי''ן ואל''ף שווין אצלו עכ''ל מ''א בשם רש''ל. ולא הבנתי דזה אתי שפיר למי שקורא אלפין עייני''ן אבל לא למי שקורא עיינין אלפי''ן וק''ל:

56 נו

שערות. משמע אפי' הוא בן י''ג אסור ולכן צריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה. מ''א:

57 נז

ולהתחנך. ורשאי לברך כמ''ש סי' רט''ו:

58 נח

בקביעות. והאידנא שאין נ''כ אלא ברגל רשאי לישא כפיו בכל רגל לאחזוקי נפשיה בכהני דלא מיקרי קביעות אלא כשנ''כ בכל יום ט''ז מ''א. ננס לא ישא כפיו לבדו אפילו דש בעירו ואם יש לו זקן מותר לישא את כפיו. פר''ח:

59 נט

כפיו. אבל אם אנסוהו להרוג ישא את כפיו. רלנ''ח פ''ח מ''א:

60 ס

תשובה. פר''ח פסק דווקא במומר שבסעיף שאחר זה. אבל בכהן שהרג את הנפש אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו דאין קטיגור נעשה סניגור ע''ש:

61 סא

תינוק. דאכוין לשם מצוה ועוד שמא מת בלא''ה:

62 סב

אחריו. ומיהו אם יודע בעצמו שאמת הוא לא ישא את כפיו רלב''ח מ''א ואם עשה תשובה עליו עי' ס''ק ס':

63 סג

מומר. אפילו לא עבד ע''א. ואם עבד ע''א אפי' נאנס אינו נושא כפיו אפי' עשה תשובה כ''מ מדיוק לשון הרמב''ם עיין בד''ה ב''ח וע''ת ופר''ח. ופר''ח וב''ח העלו לענין הלכה שאפי' עובד ע''א כיון שעשה תשובה נושא כפיו ע''ש ומיהו אם הבטיח להמיר וחזר לא נפסל כנה''ג בשם הרדב''ז ע''ש. כתב הב''ח ערל שמתו אחיו מחמת מילה צ''ע אי כשר לנ''כ ע''ש ובשכנה''ג כתב לדידי הדבר פשוט דלא ישא את כפיו וכ''פ הפר''ח כוותיה ולא מטעמו ע''ש. והמ''א וע''ת חלקו על הב''ח ופסקו אפילו לא מל א''ע במזיד כשר ע''ש והיד אהרן כתב על המ''א שדבריו תמוהים ע''ש:

64 סד

יין. הט''ז וע''ת פסקו דאף בשאר משקין אע''ג דלגבי עבודה אינו חייב מיתה אלא דוקא ביין מ''מ גבי נ''כ ודאי אסור ע''ש. והמ''א חולק ופסק בנ''כ ליכא איסורא כלל בשאר משקין אא''כ הוא שכור כלוט דאז פטור מכל המצות. אבל אם לא הגיע לשכרותו של לוט אפי' אינו יכול לדבר בפני המלך רשאי לישא את כפיו ע''ש. ועיין בל''מ ובכ''מ בפ''א דביאת מקדש. כתב הלק''ט ח''ב סי' קכ''ה דלא שנא בתוך הסעודה ול''ש שלא בתוך הסעודה ע''ש. אם שתה יין מגתו פסול דהא בנזיר אסור ובעבודה נמי אסור מ''א. ועיין סי' צ''ט ס''ב וה''ה כאן (ועיין בספר אליהו רבה שחולק על מ''א. דהא אפי' פטור ואינו לוקה עליו כו' והא דאסור בנזיר אין ראיה דלא גרע מחרצן עיין י''ד סי' רמ''ב):

65 סה

שתאו בשני פעמים. עיין ט''ז ס''ק ל''ב ומדבריו שם נראה דאשתמיט ליה סוגיא דתענית דף כ''ו ע''ב ע''ש ועיין ס''ק נו''ן:

66 סו

נ''כ. אפילו לא עשה תשובה כן משמע מלשון הרמב''ם דכתב שאין אומרים לרשע הוסף רשע והמנע מן המצות. וכ''כ פר''ח וע''ת. וראב''ח ח''ב סמ''א כתב דוקא כשעשה תשובה ומ''מ משום רינון לא פסל. כנה''ג:

67 סז

גרושה. וה''ה חלוצה ואפילו אינו יכול להוציאה מחמת אונס נפשות ונדר הנאה ממנה מעכשיו אינו נושא את כפיו. והא דאמרינן נודר ועובד יורד ומגרש היינו כשיורד מן העבודה מיד מגרש אבל זה שאינו יכול להוציאה אפילו אם נדר הנאה ממנה אסור לישא את כפיו הרא''ם ח''א סי' נ''ט. והמ''א לא ראה דברי הרא''ם אלו במקומם כי אם ממה שהעתיק הכנה''ג ע''ש. דאלמלי ראה הרא''ם במקומו לא היה מקשה מדנפשיה בס''ק נ''ט מה שהרא''ם עצמו הרגיש בזה ומיישבו כמ''ש ע''ש. (גם נפל טעות בדברי מ''א במה שמתרץ על קושית בה''ז ע''ש ובספרי מ''א דפוס פרופס המחודשים נתקן הטעות ע''פ המגיה אותו ע''ש) כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים לכ''ע אין מונעין. מהריב''ל ח''א וכנה''ג:

68 סח

רבים. עיין מ''א. ועיין מ''ש בש''ע א''ע סי' צ''ו ס''ק כ''ו ודוק ועיין בפר''ח בספרו מים חיים דף ו' ע''א. אם אמר שאינו כהן ונשא אשה פסולה אפילו גירשה והדיר הנאה מכל נשים הפסולות אין לו דין כהן לישא את כפיו ולקרות בתורה ראשון מהר''י הלוי סי' נ''ג ועיין בלבוש א''ע בסוף הספר. ועיין בש''ע סי' ו' ובסי' ג' ס''ק ו' מש''ש:

69 סט

יטמא. וא''צ לידור דשאני עריות דיצרו תקפו:

70 ע

לקדשו. היינו לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל פשיטא דנ''כ:

71 עא

מחללת. עיין מ''א שהקשה מסוגיא דסנהדרין ומתוך תירוצו העלה דכוונת המרדכי הוא דאם המירה ודאי שמזנה אבל בהמירה לחוד אינה מחללת לאביה ומש''ה לא נקט המרדכי בן שהמיר ע''ש. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ב' חולק עליו וכ' דל''ש בן ל''ש בת ל''ש זנות ל''ש המיר דת בכולם את אביה היא מחללת ואין מחייבין לקדשו ע''ש. ובשכנה''ג כתב דאין מנהג בזמן הזה לפסול הכהן משום זנות בתו או בממיר דת בין בתו או בנו ע''ש וכ''כ בתשובת שבות יעקב שם:

72 עב

החלל. אפילו חלל מדרבנן מ''א. ואם עלה ירד. פר''ח:

73 עג

אבילות. וכ''ש אונן. ואם עלה לא ירד בין אבל בין אונן. פר''ח:

74 עד

מבה''כ. אפילו בשבת מהשבעה כנה''ג. ופר''ח חולק עליו וכתב דיקיים ג' עשה וישא את כפיו ותבא עליו ברכת טוב ע''ש. ואם קראוהו לכ''ע צריך לעלות אפילו בחול דאל''כ עובר בעשה. ופר''ח כתב דאונן אפילו אם קראוהו לו לעלות לא יעלה ע''ש:

75 עה

אמו. וה''ה כל למ''ד על קרובים ואם א''ל עלה צריך לעלות כמ''ש. וה''ה הקובר מתו ברגל אסור בנ''כ דהא אסור בשמחה כמ''ש בי''ד סי' שמ''א ואם אין שם כהנים בבה''כ רק אבלים תוך שלשים או תוך י''ב חודש יעלה לדוכן תשו' כנסת יחזקאל סי' י''ב עיין שם דלא כמג''א ס''ק ס''ו:

76 עו

כפיו. ועם כהנים אחרים לכ''ע נ''כ דלא גרע מקטן מ''א ע''ת פר''ח ורוב פוסקים וכ''ז בפנוי שלא נשא אשה אבל אם אין אשתו עמו נושא את כפיו לבדו. כנה''ג ע''ת מ''א:

77 עז

כהנים. ע''ל ס''ק י''א מש''ש:

78 עח

בשמחת י''ט. וב''י בשם האגור והג''מ כ' הטעם שמנהג הכהנים לטבול לנ''כ וקשה עליהם לטבול בכל יום לכן אין נ''כ אלא ביום טוב עכ''ל. וכתב המגן אברהם ומהאי טעמא נראה לי כשחל יום טוב בשבת אין נושאין כפיהם דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה ומט''ז נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י''ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בלילה בקרי אע''פ שאפשר לטבול שחרית מ''מ יהיו טבולי יום. אבל קצת נוהגים שאין נזקקין לנשותיהן בי''ט ואין טובלין מבעיו''ט ושיבוש הוא דאם חוששין לקרי היה להם לטבול קודם דהרי כבר יש עליו טומאת קרי ואם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית מ''א וט''ז ע''ש וב''י כ' וישר כוחם של בני א''י וכל מלכות מצרים שנושאין כפיהם בכל יום ואינם טובלין וכן ראוי ונכון לנהוג בכל מקום:

79 עט

ברכה. וקשה דהא לך אינה סוף ברכה ואפ''ה הופכין פניהם. ונ''ל לישב דבעינן סוף ברכה וגם שיברך בכינוי לקהל והרי במלת יברכך וישמרך וכן אליך ויחונך ואליך תניין מברך לקהל בנוכח ולפיכך מהפך פניו לדרום ולצפון כדי לברכם אבל במלת שלום שאינו אלא שם דבר ואין כאן מדבר לנוכח לפיכך הוסיף מלת לך עם שלום דהשתא הוי מדבר לנוכח דסוף ברכה דומיא דאינך. פר''ח עיין מ''א:

80 פ

התיבות. בסוף התיבה אבל לא בעוד שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק עיין מ''א. ובבאר היטב אשר לפני יש שם ערבובי דברים ע''ש סעיף קטן נו''ן:

81 פא

והמקרא. פי' החזן המתפלל פשיטא דלא יאמר רבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו מקרא אחר לא יאמר הרבון מפני הטירוף. בזמן שאין שם כהן אין אומרים ותערב מהר''ם לובלין סי' ל':

82 פב

בכהן. ורבים נמנעים שלא לקחת משרת כהן מטעם זה שכנה''ג. ויזהר ע''ה שלא ישא כהנת ש''ס פסחים:

83 פג

מחל על כך. הקשה הט''ז הא קי''ל וקדשתו בע''כ דאם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה ואמאי לא נימא שהוא מוחל על קדושתו. ע''כ העלה דהטעם הוא דיכול למחול משום דיש לכהן הנאה מזה ולפי זה העלה כל זמן שאין לכהן הנאה ממה שעושה מלאכה לאחרים אסור להשתמש בו אע''ג דמחל ע''ש ואישתמיט להרב ט''ז מ''ש המרדכי בפ' הנזקין על שם מהר''ם. וז''ל ולא כמ''ש כיון דמוקדשתו יליף אמאי לא יכפו אותו. דה''מ גבי נושא נשים בעבירה אבל לפתוח ראשון ולברך ראשון דלא הוי אלא כבודו יכול למחול ע''ש הרי שכתב דשאני נושא נשים בעבירה ובזה נסתלק ג''כ מה שהקשה על הלבוש ע''ש. א''כ לדברי המרדכי שם משמע דלעולם יכול למחול על כבודו אפילו אי לא מטי הנאה לכהן מזה עיין שם ודלא כט''ז. גם את זה ראיתי שהרב מ''א הביא ראיה דיכול למחול מההוא דפרק הזרוע שרבא היה לו עבד כהן ע''ש ונראה דלפי דעתו שהבין מה שאמר הש''ס שם דא''ל לשמעיה וכו' והיינו לשמעיה דרבא א''כ אינה ראיה דרבא נמי כהן היה ע''ש ברש''י ובתוספות דיש לומר דכהן רשאי להשתמש בכהן אחר ע''ל ס''ק ח' מש''ש ורש''י שם כתב לשמעיה דבע''ה והיו נותנין מתנות לשמעיה ע''ש ומכאן יש ראיה שהרי הבע''ה היה ישראל ואפשר שלזה נתכוין גם כן המ''א אלא שקיצר בלשונו. ועיין במ''א סי' ר''א ס''ק ד' שכתב שם דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה מש''ה אין אנו נזהרין עכשיו בקדושת כהן ע''ש. ובכנסת יחזקאל ס''ס נ''ו כתב חלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזמן הזה ע''ש. ועיין מהרשד''ם חא''ע סי' רל''ה ומהרי''ט סי' קמ''ט ובתשובת חוט השני סי' י''ז. ובתשובת שבות יעקב ח''א סי' צ''ג ועיין בש''ע א''ע סי' ו' ס''ק ב' מש''ש: